טלטקסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שקופיות מידע מתוך הפרסומת לשירות הטלטקסט הישראלי אשר הופעל על ידי הטלוויזיה החינוכית משנת 1986

טלטקסט הוא שירות מידע המבוסס על שידורי טלוויזיה (אנלוגיים), המאפשר לצפות במידע טקסטואלי ובגרפיקה פשוטה, מבוססת טקסט (ראו אמנות ASCII). תחנות טלוויזיה ברחבי העולם כללו בשנות השמונים והתשעים שידורי טלטקסט.

החל מתחילת המאה ה-21 הדרישה לשירותי הטלטקסט היא מצומצמת, עקב קיומם של אמצעי תקשורת אחרים, זמינים ואינטראקטיביים יותר, בראשם האינטרנט ושירותי המידע בשידורי הטלוויזיה הדיגיטלית, שברוב המוחלט של המקרים, עדיפים על הטלטקסט. באמצע שנות האלפיים שירות הטלטקסט הופסק בערוצי טלוויזיה רבים בעולם, בעיקר בעקבות המעבר לשידור דיגיטלי וירידה בדרישה לשירות.

בישראל, החלו בשידורי ניסיון בשנת 1985[1], והשירות סופק בערוצי הטלוויזיה על ידי הטלוויזיה החינוכית הישראלית, החל מ-1986[2]. השירות הופסק ב-2014.[3]

שימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

המידע בטלטקסט מאורגן לפי "דפים". לכל דף מספר סידורי בן שלוש ספרות והוא יכול להכיל נושא מסוים או מספר נושאים. שיקולי העריכה וחלוקת המידע לדפים נתונים בידי תחנת הטלוויזיה המשדרת את הטלטקסט. "דף הבית" של הטלטקסט הוא דף מספר 100 והוא בדרך כלל מכיל את תוכן העניינים של כל דפי הטלטקסט של אותה תחנת טלוויזיה.

הגישה לטלטקסט אפשרית רק במקלטי טלוויזיה המצוידים במפענח טלטקסט. במכשירים אלו קיימים כפתורים לשליטה ולניווט בטלטקסט. לחיצה על כפתור הכניסה לטלטקסט תשאיר את הפסקול של התחנה, אך תסתיר את התמונה המשודרת בערוץ, ובמקומה תציג את דף מספר 100 (דף הבית) של הטלטקסט של אותו ערוץ טלוויזיה. כניסה למצב טלטקסט בערוץ טלוויזיה שאינו מכיל שירות טלטקסט, תגרום להצגת מסך שחור, שבראשו רשום "p100", בשל הניסיון להיכנס לדף 100 של הטלטקסט בערוץ זה.

דוגמאות למידע שניתן למצוא בשירותי טלטקסט:

טכנולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידע הטלטקסט מועבר בתוך שידורי הטלוויזיה הרגילים. שיטת השידור של הטלוויזיה מכילה מרווחי זמן, שאינם משמשים לשידור התמונה. מרווחי זמן אלה מנוצלים לשידור דפי המידע של הטלטקסט (וזו הסיבה לצורך במפענח). כל הדפים משודרים שוב ושוב בזה אחר זה, בלי תלות בביקוש לכל אחד מהדפים. תכונה זו של הטלטקסט הופכת אותו, יחד עם שידורי הטלוויזיה, לאמצעי טוב להפצת מידע לציבור הרחב גם באירועים של עומס על מערכות התקשורת ובעִתות חירום.

בעולם זכה שירות הטלטקסט לתפוצה רחבה, בעיקר באירופה. תחנות טלוויזיה רבות סיפקו שירותי טלטקסט בשנות ה-90 ובתחילת שנות האלפיים. כמו כן, רוב מקלטי הטלוויזיה שיוצרו באירופה כללו את היכולת לצפות בטלטקסט.

הטלטקסט, בהיותו שירות מידע טקסטואלי, תלוי בגופנים המציגים את המידע על גבי מסך הטלוויזיה. מאחר ששירות הטלטקסט היה נפוץ בעיקר באירופה, מכשירים רבים שווקו בישראל עם גופנים שלא תמכו בעברית, דבר שמנע ממשתמשים רבים קריאה של דפי הטלטקסט הישראליים כיוון שהכיתובים בעברית הוצגו כג'יבריש.

באותה עת, שווקו מספר דגמים של מכשירי טלוויזיה עם מפענח טלטקסט בשפה העברית, אך התקן זה לא אִפשר לצפות כהלכה בדפי טלטקסט בערוצים לועזיים – רק אותיות רישיות הוצגו נכון, ובמקום האותיות הקטנות הוצגו אותיות עבריות (ב – a, ג – b, וכו'). יוצאים מן הכלל היו מספר דגמים של מקלטי טלוויזיה "אלביט" שהורכבו בישראל בהם שולב מפענח רב-לשוני של חברת פיליפס: לחיצה בשלט רחוק אִפשרה מיתוג בין הצגת טקסט בלועזית להצגתו בעברית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ⁨מידע ממשלתי על המסך בסלון, מעריב, 11 בספטמבר 1985
  2. ^ ⁨15 אלף מכשירים קולטים טלטקסט ⁩ , כותרת ראשית, 27 באוגוסט 1986
  3. ^ ציוץ בטוויטר של "כאן ארכיון"