טלי פחימה
| לידה |
8 בפברואר 1976 (בת 48) קריית גת, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| השכלה |
כפר הילדים והנוער ויצו קנדה הדסים |
| השקפה דתית |
אסלאם |
  | |
טלי פחימה (נולדה ב-8 בפברואר 1976) היא פעילת שמאל רדיקלי ישראלית, שהורשעה בעבירות של סיוע לאויב. פחימה היא יהודיה ישראלית שהתאסלמה.
בשנת 2004 נפגשה עם זכריא זביידי, ראש ארגון הטרור "גדודי חללי אל-אקצא" בג'נין, וסייעה לו בדרכים שונות. בעקבות זאת נעצרה במעצר מנהלי על ידי השב"כ. היא נחקרה והוחזקה בבידוד, בטענה שתכננה לבצע פיגועים בישראל. לאחר מכן הוגש נגדה כתב אישום באשמה לתמיכה בארגון טרור, החזקת נשק ללא רישיון וסיוע לאויב בשעת מלחמה. במסגרת הסדר טיעון הודתה בתרגום מסמך מסווג, "סודי ביותר", מעברית לערבית, ובעקבות כך הורשעה בעבירות בדרגת חומרה פחותה של מסירת ידיעה לאויב ולתועלתו, מגע עם סוכן חוץ והפרת הוראה חקוקה. היא שוחררה מהכלא בינואר 2007 ובמשך הזמן עברה להתגורר בוואדי עארה. ביוני 2010 המירה דתה לאסלאם, במסגד באום אל-פחם. דמותה ומעשיה, כמו גם מעצרה המנהלי וכליאתה, גרמו להד תקשורתי וציבורי רחב.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פחימה נולדה בקריית גת לסימון ושרה פחימה. היא בוגרת מוסדות החינוך הדסים, רוגוזין ושלאון. שירתה בצה"ל כפקידת רס"ר. בגיל 23 עברה לגור בתל אביב ועבדה כמזכירה במשרד עורכי דין.
פעילותה לצדו של זכריא זביידי בג'נין[עריכת קוד מקור | עריכה]
פחימה פיתחה עמדות פוליטיות שמאליות רדיקליות, לדבריה, בהשפעת ריאיון של כתב ynet עלי ואקד ומספר מאמרים של גדעון לוי[1]. בהמשך יצרה קשר עם זכריא זביידי, מפקד "גדודי חללי אל אקצה" בג'נין, ובמאי 2004 החליטה לבקר בג'נין ולפגוש את זביידי, ביקור אשר נמשך שבועיים. לאחר מכן ביקרה בג'נין מספר פעמים. באותה תקופה ניסו בשב"כ לגייס את פחימה לשורותיו בשל קשריה עם זביידי אך ויתרו לאור התנגדותה של פחימה לשתף פעולה איתם[2].
לדבריה, דאגתה הייתה לזכויות האדם של הפלסטינים. רוב ביקוריה נסובו סביב שיחות עם אנשים שונים במחנה הפליטים ג'נין, ובפעילות בתחום הוראת המחשבים לילדי מחנה הפליטים. בג'נין הייתה פחימה תחת חסותם של זביידי ומקורביו. במהלך הלילות, זביידי וחבריו המבוקשים שהו במקומות מסתור, ופחימה נשארה לישון בחדר עם נשים או ילדים.
בזמן שהותה בג'נין סייעה פחימה למיצוב דמותם התקשורתית של פעילי הפת"ח באזור. בעקבות ידיעות באמצעי התקשורת על כוונה לחסל את זביידי, הצהירה כי תשמש לו "מגן אנושי".
פחימה סייעה לזביידי בתרגום מסמך צבאי בעברית, שסווג "סודי ביותר", שנפל לידיו, ובו תמונות של ארבעה מבוקשים שצה"ל ביקש לעצור, ולידן תיאור קצר של כל אחד מהם. ארבעת המבוקשים היו זביידי, סגנו שחוסל לאחר מכן, ושני פלסטינים אחרים שנתפסו מאוחר יותר על ידי כוחות צה"ל. כמו כן הכיל המסמך תצלום אוויר של העיר ג'נין, ובו מסומנים בתיהם של ארבעת המבוקשים, וכן סימונים טקטיים כמו נתיב מילוט לכוח או כוחות צלפים.
חקירות בשב"כ ומעצר מנהלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-9 באוגוסט 2004, בדרכה לג'נין, נעצרה פחימה ונחקרה בידי השב"כ במשך 28 ימים. לאחר מכן נכלאה בבידוד בכלא נווה תרצה. בתחילה חשדו גורמים בשב"כ כי סייעה לפיגוע במחסום קלנדיה ב-11 באוגוסט 2004 וכי התכוונה לבצע מעשי טרור נגד ישראלים בתחומי הקו הירוק. על בסיס טענות אלה נטען כי היא מסוכנת לציבור, ולכן יש להחזיקה במעצר מנהלי. ההסבר לאי הגשת כתב אישום נגדה היה כי הדבר יחשוף מידע מודיעיני סודי. נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב אורי גורן, אישר את הארכת מעצרה המנהלי ב-3 חודשים[3], וההחלטה אושרה גם בבית המשפט העליון[4].
ב-5 בדצמבר, יום לפני דיון בבית-המשפט המחוזי באישור המשך המעצר המנהלי, היא הועברה לידי השב"כ ונחקרה שם בשנית במשך שלושה שבועות. בסוף תקופה זו, ב-26 בדצמבר 2004, הוגש נגדה כתב אישום[5].
בינואר 2005 החליט בית המשפט המחוזי לשחררה למעצר בית, אך בערעור שהוגש לבית המשפט העליון הוחלט שיש לעוצרה עד תום ההליכים, בגלל הסיכון לביטחון המדינה הגלום במעשיה ובשל החשש שתימלט[6].
פחימה המשיכה להיות כלואה בבידוד. לאחר 9 חודשים מיום מעצרה, בעקבות עתירה שהגישה לבית המשפט המחוזי, הועברה לבידוד חלקי בו הותר לה להסתובב מעט באגף הכלא בו נכלאה, ולהתקשר בטלפון לאמה ולעורכת הדין שלה. לאחר מספר שיחות קצרות עם אמצעי התקשורת במהלך הבאתה לבתי המשפט נאסר על פחימה לדבר עם אמצעי התקשורת, והוראה זו יושמה עד לתום משפטה.
המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]
כנגד פחימה הוגש לבסוף כתב אישום בעבירות של תמיכה בארגון טרור, אחזקת נשק ללא רישיון וסיוע לאויב בשעת מלחמה. ב-11 בינואר 2005 נפתח משפטה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בו יוצגה על ידי עורכת הדין סמדר בן נתן. סיוע לאויב בשעת מלחמה היא עברה שיכולה לגרור עונש מוות, אולם נציגי התביעה הצהירו שאם תורשע פחימה, הם לא יבקשו לגזור עליה עונש זה[7].
בסופו של דבר, במסגרת עסקת טיעון, הורשעה פחימה בעבירות של מסירת ידיעה לאויב ולתועלתו, מגע עם סוכן חוץ והפרת הוראה חקוקה. בית המשפט גזר עליה שלוש שנות מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים מיום שחרורה מן הכלא (כאשר התנאי הוא שלא תעבור עבירה מן הסוג בו הורשעה). כמו כן הוסכם כי בהיעדר נתונים חדשים לא תתנגד המדינה לשחרורה לאחר ריצוי שני שלישים ממאסרה.
בית המשפט קבע כי בתרגום המסמך שיבשה פחימה מבצע שתכנן צה"ל לתפיסת מבוקשים. נזקו של מעשה התרגום מתואר בפסק הדין במשפטה:
"הנאשמת הודתה כי החומר הסודי הוצג בפניה על ידי הפעילים והיא תרגמה להם את תוכנו, תוך מתן הסברים על מטרות המבצע, צירי התנועה ושמות המבוקשים. בהמשך לכך, הורה זביידי לאנשיו להסתתר עד סיומו של המבצע. ואכן, אותם מבוקשים ששמותיהם הוזכרו במסמך, וביצעו את הנחייתו של זביידי – לא נעצרו"
הסנגוריה במשפטה של פחימה וחוגים מהשמאל טענו כי אין כל השפעה לתרגום המסמך על ידה מפני שזביידי ואנשיו יודעים לקרוא עברית. על טענה זו הגיב בערעור השופט, אליקים רובינשטיין, בזו הלשון:
מסמך סודי ביותר, גם אם נפל - ואכן נפל - לידי הפלסטינים בגלל רשלנות או משגה של גורם צבאי ישראלי, מחייב אזרח שאינו רוצה לסייע לאויב להתנהגות אחרת מאשר תרגומו של המסמך לאויב. כך, גם אם מצויים במקום יודעי עברית שיכלו לתרגם בצורה זו או אחרת את החומר, אך הם אנשים שעברית אינה שפת אמם ולא בהכרח מבינים הם כל מונח ודקות לשונית במסמך עברי. אכן, בצדק נטען על ידי בא כוח המשיבה כי אינה אשת מודיעין; אך שפת אמה עברית והיא שירתה בצה"ל, ולו בתפקיד זוטר, והיא מעורה בישראל. אבל גם אם נניח כי יתרונה היחסי של המשיבה על ידידיה בהקשר דנא היה מועט – דבר השנוי במחלוקת – עצם התרגום מצביע על גלישה מן המתחם ההומניטרי של עיסוק במחשבים אל הסיוע לכאורה לאויב; ומבחינת התנהגותה של המשיבה, גם אם יכלו אחרים לקרוא את החומר בצורה זו או אחרת, היה בכך לכאורה סיוע לאויב[8].
ב-3 בינואר 2007 החליטה ועדת השחרורים של השב"ס לנכות שליש מתקופת מאסרה של פחימה על התנהגות טובה[9]. פחימה השתחררה באותו היום, וכשנשאלה האם מצטערת על מה שעשתה, אמרה "אני לא מתחרטת, היה שווה את המחיר"[10]. בנוסף, הוועדה הטילה עליה איסורים מסוימים: נאסר עליה לצאת מהארץ, להיכנס לשטחי יהודה ושומרון, או ליצור קשר עם זביידי.
לאחר שחרורה מהכלא[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביום העצמאות ה-59 של מדינת ישראל השתתפה פחימה בטקס הדלקת משואות אלטרנטיבי של תנועת "יש גבול", ובמסגרתו הדליקה משואה לכבוד "השבויים הפלסטינים, האסירים הפוליטיים אזרחי מדינת ישראל, השבויים הלבנונים בישראל, והשבויים הישראלים המוחזקים בלבנון ובעזה" ולכבודו של "חברי זכריא זביידי, שביחד ניפצנו חומות והפכנו את הבלתי אפשרי לאפשרי בחברות אמיצה". טקס הדלקת משואות זה, ובמיוחד השתתפותה של טלי פחימה בו, עוררו הד נרחב בציבור[11].
ב-11 במרץ 2008, השתתפה בניחום אבלים בבית משפחתו של המחבל עלאא' אבו דהיים, שביצע את הפיגוע בישיבת מרכז הרב בירושלים[12].
לאור המשא ומתן שזביידי ניהל עם השב"כ ביולי 2008 על מנת לאפשר לו לצאת מג'נין התנערה פחימה מזביידי וגינתה אותו[13]. במרץ 2009 סיפרה פחימה על חייה החדשים לאחר שחרורה בכתבה של נסלי ברדה בחדשות 10; פחימה נראתה בכתבה בביתה בערערה, עובדת כמוכרת בשוק המקומי וכמורה פרטית לעברית[14].
ב-7 ביוני 2010 התאסלמה. לדבריה, "תקיפת המשט לעזה זירזה את החלטתה להתאסלם"[15], וכן התרשמותה מהשייח' ראאד סלאח[16]. מתגוררת במושב אמירים[17].
הוויכוח סביב הפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דמותה ומעשיה של טלי פחימה, כמו גם מעצרה וכליאתה, הדהדו בתקשורת והציתו דיון ציבורי סוער. רבים ראו בה בוגדת, התומכת בטרור הפלסטיני. אחרים ראו בה פעילת שלום נאיבית, והיו שחשו שמעשיה קידמו את הצגת האויב כאנושי, לטוב או לרע. בשמאל הרדיקלי היו פעילים שראו בה סמל חיובי - ממוצא מזרחי מעיירת פיתוח אשר החלה לדבר עם האויב וגילתה את "האדם שמאחורי המחבל" ואת הסבל הפלסטיני בעקבות השליטה של ישראל בשטחים. פעילי שמאל טענו שבתור שכזו הרגיש הממסד הביטחוני צורך להשתיק את קולה.
גם סביב מעצרה המנהלי, שאושר בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון, התקיים ויכוח פוליטי. חוגים בשמאל, כחבר הכנסת יוסי ביילין, וכן מהימין, כחבר הכנסת אורי אריאל ו"חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי", התנגדו למעצר המנהלי הממושך בטענה שהוא פוגע בזכויות האדם, ואילו רוב המערכת הפוליטית, כשר המשפטים יוסף לפיד, צידד במעצר בגלל חומרת המעשים שיוחסו לפחימה[3].
ביקורת נוספת כוונה כלפי השב"כ והפרקליטות שטענו באמצעי התקשורת עם מעצרה המנהלי של פחימה שהיא סייעה להוציא פיגועי טרור ותמכה בו, אישומים שנותרו בגדר טענות בלבד ואף לא הוכנסו לכתב האישום שהוגש נגדה.
פעולות ההזדהות והתמיכה בטלי פחימה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרשות הפלסטינית הפקידה לחשבון הבנק שלה קצבה חודשית כמקובל לגבי אסירים ביטחוניים.
אנשי רוח השייכים לשמאל הרדיקלי בישראל ובראשם דוקטור סמי שלום שטרית ופרופ' יעקב כתריאל צידדו בשחרורה. למדינת ישראל הוגשה עצומה החתומה על ידי מאות פעילי שלום בעולם ובראשם כלת פרס נובל לשלום מייריד קוריגן הקוראים לשחרורה.
המשורר אהרן שבתאי כתב שני שירים על פחימה[18], והמשורר מאיר ויזלטיר כתב שיר לרגל שחרורה. השיר פורסם במוסף "ספרות וספרים" של "מעריב"[19].
בשנת 2006 יצא הסרט הדוקומנטרי "טלי פחימה חוצה את הקווים", מאת הבמאי טל חכים, ובהפקתו של יואב רועה. הסרט מספר את סיפורה של טלי פחימה מנקודת מבט אוהדת, ומראיין אותה, את בני משפחתה, ואת זכריא זביידי. עוד באותה שנה הוציאה להקת דפנה והעוגיות את השיר "חבר ערבי", העוסק בסיפור האהבה לכאורה בין פחימה לזביידי. עם זאת, דן-יה שוורץ, גיטריסטית הלהקה, העידה כי אין בשיר הזה תמיכה הן בימין והן בשמאל ולא ביקורת פוליטית כלשהי. מנהיגת הלהקה דפנה קינן הוסיפה שסיפור האהבה לכאורה בין פחימה לזביידי בשיר הוא כמו סיפור האהבה של רומיאו ויוליה. בסוף 2007 יצא לרדיו השיר "טלי" של דני אמיר, בו מסופר על היום ב-2022 בו פחימה נבחרת לנשיאת המדינה[20]. השיר יצא גם באלבומו של אמיר, "שמונה שירים על אלוהים והכיבוש".
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הדס כהן, 'עצור! - בוגדים לפניך', בתוך: עצור! אין גבול - על גבולות והיעדרם ישראל 2017, עורכים: הני זובידה ורענן ליפשיץ, הוצאת ידיעות אחרונות 2017, עמ' 353–355
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פח 1229/04 מדינת ישראל נ' טלי פחימה, ניתן ביום 22/12/2005, גזר הדין במשפטה של טלי פחימה, בעקבות עסקת הטיעון, באתר בתי המשפט
- יוסי דהאן, טלי פחימה - סוכנת ק.ג.ב שלא למדה בקיימברידג`, ו"מיהו פוסט-ציוני?", באתר "העוקץ", 23 בספטמבר 2004
- יובל אזולאי, אמה של פחימה: "אני מכירה את הבת שלי והיא לא מסוכנת", באתר הארץ, 25 בינואר 2005
- וידאו-בלוג של טלי פחימה - באתר Flix של תפוז
- סמדר בן נתן, טלי פחימה - לוותר על היתרון, באתר "העוקץ", 26 ביולי 2005
- יהונתן דחוח-הלוי, טלי פחימה מסבירה: "מתאבד שינה את חיי", באתר News1 מחלקה ראשונה, 19 ביוני 2010
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ השפעתם של הנזכרים תוארה בכתבתם של גידי וייץ ויובל קרני, מוסף 7 ימים, ידיעות אחרונות, 21 בינואר 2005.
- ^ ורד לוביץ', השב"כ ניסה "לגייס" את טלי פחימה, באתר ynet, 22 ביולי 2005
- ^ 1 2 צבי הראל, יובל יועז והסוכנויות, הארץ, המדינה: לא יוגש אישום נגד פחימה כדי לא לחשוף מידע, באתר וואלה!, 6 בספטמבר 2004
- ^ עמ"ם 8607/04 טלי פחימה נ' מדינת ישראל
- ^ יצחק דנון, הוגש כתב האישום נגד טלי פחימה: סיוע לאויב במלחמתו ותמיכה בארגון טרור, באתר גלובס, 26 בדצמבר 2004
- ^ בש"פ 801/05 מדינת ישראל נ' טלי פחימה
- ^ ורד לוביץ' ומירי חסון, התביעה: לא נבקש עונש מוות עבור טלי פחימה, באתר ynet, 11 בינואר 2005
- ^ מדינת ישראל נגד טלי פחימה, בש"פ 801/05, 26 בינואר 2005, באתר נבו
- ^ רענן בן צור, ועדת השחרורים החליטה: פחימה הולכת הביתה, באתר ynet, 3 בינואר 2007
- ^ רענן בן צור, פחימה בחוץ: "לא מתחרטת, היה שווה את המחיר", באתר ynet, 3 בינואר 2007
- ^ רועי מנדל, פחימה: אני מדליקה משואה זו לכבוד זביידי, באתר ynet, 24 באפריל 2007
- ^ אבירם זינו, אורחת בסוכת האבלים בג'בל מוכבר: טלי פחימה, באתר ynet, 11 במרץ 2008
- ^ הארץ, טלי פחימה: זכרייה זביידי הוא הזונה של השב"כ, באתר הארץ, 24 ביולי 2008
- ^ נסלי ברדה, לאן נעלמה טלי פחימה?, באתר nana10, 13 במרץ 2009
- ^ ניר יהב, כתבנו לענייני ערבים, טלי פחימה אחרי שהתאסלמה: "נולדתי מחדש", באתר וואלה!, 9 ביוני 2010
- ^ עמית כהן, טלי פחימה התאסלמה: "בגלל השייח' סלאח", באתר nrg, 8 ביוני 2010
- ^
אתי אברמוב, השכנה החדשה, טלי פחימה, באתר "ידיעות אחרונות", 21 בנובמבר 2015
- ^ אהרן שבתאי, שני שירים על טלי פחימה מאת אהרן שבתאי, באתר nrg, 10 בספטמבר 2004
- ^ מאיר ויזלטיר, 3 בינואר 2007
- ^ תמר סוקניק, טלי פחימה לנשיאות, באתר הארץ, 11 במרץ 2008
