יגור
 | |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | חיפה |
| מועצה אזורית | זבולון |
| גובה ממוצע[1] | 16 מטר |
| תאריך ייסוד | 1922 |
| תנועה מיישבת | התנועה הקיבוצית |
| סוג יישוב | קיבוץ |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2022[1] | |
| - אוכלוסייה | 1,662 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 0.5% בשנה |
(למפת הגליל המערבי רגילה)   יגור  | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2019[2] |
4 מתוך 10 |
| http://www.yagur.com | |
יָגוּר הוא קיבוץ למרגלותיו הצפון-מזרחיים של הר הכרמל, כתשעה קילומטרים דרומית-מזרחית לחיפה, ונמצא בפתחו של נחל יגור. זהו אחד מהקיבוצים הגדולים ביותר בישראל. היה שייך לקיבוץ המאוחד ולאחר איחוד התנועות הקיבוציות שייך לתנועה הקיבוצית. שמו של הקיבוץ ניתן בהשפעת שמו של הכפר הערבי יאג'ור שהתקיים עד 1948, כ-3 קילומטרים צפונית-מערבית ליגור[3][4][5].
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראשית שנות העשרים קנה יהושע חנקין 468 דונם מאדמות הכפר מסוחרי הקרקעות סורסוק וסלים ח'ורי עליהן הוקם קיבוץ יגור. בטרם נוסד הקיבוץ חנו ועבדו בקרקעותיו למשך כשנה (1920–1921) אנשי "השומר הצעיר" חברי גדוד שומריה.
רופא, שנשלח באוגוסט 1921 לבדוק את השטח של יגור לפני ההתיישבות עליו, מספר: "יש ביגור שתי ביצות בלבד, שאפשר לייבשן בקלות. אך יש להביא בחשבון את השפעת נחל קישון. אפשר לחפור תעלה אל הקישון ולבנות רשת של תעלות שתייבשנה את הביצות. הקישון אינו מזיק בסביבה זו"[6][7].
קיבוץ יגור נוסד בשנת 1922 על ידי חלק מחברי קבוצת "אחווה". מתחילת שנת תרפ"ג (סוף 1922) התגוררה הקבוצה בחושות של "סלמיה" - מספר חושות של אריסים בשטח שנרכש על ידי "חברת מלט פורטלנד נשר בע"מ" ליד יאג'ור. מנהל המפעל, שניאורסון, התיר להם להתגורר יחד עם השומרים בשטח וזאת כדי לחזק את הנוכחות היהודית במקום. אולם כשנגשו להקמת המפעל[8] בקיץ 1923 הם נתבקשו לעזוב את המקום ועברו לנקודת הקבע לקראת תחילת תרפ"ד[9]. תחילה עסקו המתיישבים בייבוש הביצות של נחל קישון ובהכשרת הקרקע בסביבתו. אחרי כן הוקמו ענפי המשק השונים והקיבוץ גדל והתפתח. ביגור משק חקלאי מעורב מפותח, מפעלי חרושת (לגין) ותחבורה. חלק מהמתיישבים עבד בבית החרושת למלט בנשר, והיו חברים במועצת הפועלים שהוקמה בשם "מועצת הפועלים יגור-נשר" שלאחר מספר שנים התמזגה עם מועצת פועלי חיפה. סניף של הקיבוץ התקיים בעתלית, שבו שהו חלק מחברי הקיבוץ שעבדו במחצבות בעתלית[10].
בתחילת אפריל 1931 הותקף רכב של הקיבוץ ושלושה מחברי הקיבוץ נהרגו[11] וכתוצאה מהאירוע הוקמה בסמוך לקיבוץ תחנת משטרת יגור.
ישנם עסקים רבים בקיבוץ כגון: באלאגן, אשר משמש הורים וילדים ומרכז פעילות, מטבחי קיבוץ יגור, אשר הוקמה על ידי תושבי הקיבוץ.
בשנת 1937 הוקם, במסגרת עליית הנוער בסמוך לקיבוץ, בית הספר למקצועות המלאכה ע"ש לודוויג טיץ הראשון לנוער עולה מגרמניה על שם לודוויג טיץ, אחד ממנהיגי הנוער היהודי בגרמניה. מבנה בית הספר תוכנן על ידי האדריכל אריך מנדלסון[12]. מבין בוגרי בית הספר: קצינים בכירים בצה"ל כגון אהרון דורון, עוזי גל ואחרים. בקיבוץ פעל שנים רבות האמן ערי גלאס, אביו של עוזי גל, שהיה גם המאייר של "הגדת יגור".
בימי המאבק של היישוב נגד השלטון הבריטי היה קיבוץ יגור מרכז חשוב של "ההגנה". ב"שבת השחורה" (29 ביוני - 1946) בשעות לפנות בוקר, פרצו חיילים של הדיוויזיה השישית המוטסת בשיריונים[13]. בעקבות ההתנגדות היוצאת דופן של חברי הקיבוץ השתמשו הבריטים בגזים מדמיעים ולבסוף הצליחו להתחיל בחיפושים בשעות הצוהריים. הבריטים חיפשו בקיבוץ במשך יום וחצי, משך זמן ארוך במיוחד ביחס לחיפושים אחרים שערכו הבריטים. הבריטים ריכזו את חברי הקיבוץ בחדר האוכל[14], ואת הגברים שלחו למחנה המעצר בעתלית. בקיבוץ נמצא מחסן נשק מחוזי של ההגנה[15] (הסליק של קיבוץ יגור) שם נמצאו 94 מרגמות, 325 רובים, כ-80 אקדחים, אלפי פצצות מרגמה ורימונים, 105 אלף כדורי רובה ועשרות תת-מקלעים ומקלעים[16]. בעת עזיבת הבריטים מן הארץ, רכשה ההגנה את רוב הנשק שהוחרם בשבת השחורה. בעקבות האירועים ביגור, נקראה אוניית מעפילים על שם יגור.
ביגור פועל בית ספר תיכון שש שנתי בשם "כרמל זבולון", המיועד לבני הנוער מכל רחבי מועצה אזורית זבולון, וכמו כן מגיעים תלמידים מהיישובים הסמוכים למועצה (נשר, קריית אתא, קריית טבעון, יקנעם עילית ורמת ישי).
ממצאים ארכאולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1979 בעת ביצוע עבודות בפתח נחל יגור נמצאה מערת קבורה חצובה בסלע הקירטון הרך. החפירות בוצעו על ידי בני הקיבוץ בפיקוח רשות העתיקות. אורכה של המערה כ-10 מטר והיא נחלקת ל-5 חלקים עיקריים. מפני שטח הקרקע נחפר פיר אנכי לתוך פנים הסלע בעומק 1.5 מטר ובקוטר 90 ס"מ. מהפיר נחצבה מנהרה באורך וקוטר דומים שהובילה אל חלל מערת מבוא. פתח המנהרה נחסם באבן גדולה. גודל מערת המבוא אורך 4 מטר ורוחב 2 מטר. גובהה 2 מטר. במערת המבוא נמצאו כלי מנחה עבור המתים. מערת המבוא הובילה לשתי מערות נוספות. באחת המערות נמצאו שרידי שלד אדם ובסמוך לו כלי מנחה וכן שני מרצעי נחושת, שישה חרוזים וצדפים. פריטים אלה מעידים על קבורת אישה. במערת קבורה נוספת שהייתה במפלס נמוך יותר נמצאו שלד ללא ממצא קרמי מלווה. על פי השיניים ניתן להניח שהשלד היה של ילד או נער צעיר. על פי ממצאים בשטח הניחו החופרים שמדובר בקבורה משנית.
על פי הממצאים הקרמיים וצורת המערה תוארכה מערת הקבורה לתקופת הברונזה הביניימית בין 2300 לפנה"ס ועד 2000 לפנה"ס. הממצא הקרמי כלל 11 כלי חרס, שש פכיות בעלות ידית אחת, 3 קומקומונים בעלי זרבובית ארוכה, קומקומון בעל פיה רחבה ובסיס של פכית. חמשת כלים אחרונים אלה עשויים על אובניים מחרס דק. כלים דומים נמצאו במערות קבורה ליד תל מגידו והם מעידים על קשר בין האזורים. בנוסף נמצאו 2 מרצעים מנחושת, מחט פריפה, מחרוזת וכלים מאבן צור[17].
בנוסף למערת הקבורה נמצאו באזור יגור ממצאים ארכאולוגיים נוספים: כלי צור מהתקופה הנאוליתית, ממצאי חרסים מתקופת הברזל, התקופה ההלניסטית והתקופה הרומית והביזנטית[18].
גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
.JPG)
.JPG)
.JPG)
.JPG)
.jpg)
תמונות היסטוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
![מחנה[19] גדוד שומריה (1920–1921) על אדמות קיבוץ יגור של היום](/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:The_camp_of_gdud_%27Shomeria%27.jpg)
_H_ih_040.JPG)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ספר יגור - 40 שנה לעלייה לקרקע. עורך: זאב רימון. הוצאת משק יגור, 1965.
- נווה הסלעים - מאת חיים טהרלב. פואמה רחבת היקף המתארת את חיי היום יום ביגור בשנות השלושים והארבעים. משרד הביטחון – ההוצאה לאור 1998.
- משק יגור טיוטה - ספר שירים קצרצרים של יורם טהרלב, שנולד וגדל ביגור, על חייו בקיבוץ בתקופת ילדותו. הוצאת הקיבוץ המאוחד 1975.
- הנשיקה הראשונה - שתול רובו ככולו בנופיו של קיבוץ יגור. הוצאת הקיבוץ המאוחד 1979.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של יגור- אתר בית הספר "כרמל זבולון"
- תמונות מאוסף קיבוץ יגור מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
- מיכאל יעקובסון, סקירה מצולמת על אדריכלות בקיבוץ יגור, באתר 'חלון אחורי', 16 בינואר 2016
מירב מורן, "פתאום נהיו מחנות והצעירים צעקו על המבוגרים: אתם מטומטמים", באתר הארץ, 16 בדצמבר 2021- קטע שביל ישראל העובר בקיבוץ
יגור (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף פברואר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^ זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל, ערך יגור עמוד 2692
- ^ על פי גבי קרדוש מדריך סיורים וחבר בקיבוץ, בארכיון יגור לא נמצא מסמך המתעד את ההחלטה לקרוא לקיבוץ בשם יגור
- ^ על פי האקדמיה ללשון: מדובר במתן צורה עברית לשמו הערבי של המקום – יאג'ור.
- ^ ד"ר הלל יפה,"דור המעפילים-זיכרונות,מכתבים,יומן",הוצאת "דביר" ,תרצ"ט-1938, עמוד 377
- ^ זאב וילנאי,"אריאל-אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל",כרך תוספות, עם עובד-תרבות וחינוך, 1982, עמוד 323
- ^ מפת 'הקרקעות והישובים היהודים בארץ ישראל' בהוצאת הקרן הקיימת, 1929, עם סימון 'ביח"ר יגור' צפונית מערבית לישוב, באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
- ^ יאזור, הפועל הצעיר, 22 ביולי 1924
- ^ עתלית, פלוגת יגור, דבר, 5 ביולי 1931
- ^ התנפלות על יד יגור, דבר, 6 באפריל 1931
- ^ מתוך פרסום למסלול טיול - סיפורו של יגור
- ^ אודות – קיבוץ יגור
- ^ משק יגור עדיין מותקף, באתר עיתון דבר, 30.6.1946
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי
פרמטרי חובה [ כותרת ] חסרים {{{כותרת}}}, באתר www.irgon-haagana.co.il - ^ אתר ההגנה- יגור
- ^ יגאל טפר, יגור לרגלי הכרמל, ארכיון קיבוץ יגור, 10 בספטמבר 1980
- ^ יגאל טפר, יגור לרגלי הכרמל, ארכיון קיבוץ יגור, 15 בינואר 1980
- ^ "האוהלים הפנימיים ללא שוליים, הרוח שורקת והגשם דולף. בלילות קר, המטבח וחדר האוכל הותקנו באוהל מרובע שאף הוא פתוח לרוח, הרוח מכבה את הפרימוסים, האוכל ספוג עשן... המזון מורכב בעיקרו משימורים, שיירי הצבא הבריטי אותם מספק "המשביר". רבים חולים בצהבת. מסביב למחנה ביצות, היתושים מזמזמים, רבים חולי קדחת ורופא אין." עדותו של אבא חושי.
| ||||||||||||||||
