יגור (אוניית מעפילים)

יגור
	אוניית המעפילים "יגור"
ארגון	המוסד לעלייה ב'
קורות ההפלגה
נמל המוצא	לה סיוטה ליד מרסיי
מספר מעפילים	754
רב החובל	טורקי
מפקד האונייה	משה מרק וישראל אורבך
גדעוני	מלכא רופא וישראל אבידור
יום היציאה	29 ביולי 1946
מקום ההגעה	נמל חיפה
יום ההגעה	13 באוגוסט 1946
נתפסה	11 באוגוסט 1946
נתוני האונייה
סוג האונייה	אוניית משא עשויה עץ
בעלים קודמים	בעלות טורקית
שם קודם	Sagolem, Sogur
הדחק	300 טון
גודל הצוות	11
הנעה	מערכת מפרשים ומנוע עזר קטן
מהירות	6-5 קשר

יגור הייתה אוניית מעפילים. נקראה על שם קיבוץ יגור הסמוך, בעקבות "השבת השחורה", בסמוך להפלגה, בה תפסו הבריטים מצבור נשק גדול בקיבוץ וערכו בו מעצרים רבים.

תולדותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"סאגולם" - אוניית משא[עריכת קוד מקור | עריכה]

"סגולם" ("Sagolem") הייתה אוניית משא עשויה עץ עם מערכת מפרשים ומנוע עזר קטן.

הייתה בבעלות טורקית, ושימשה כנראה במסגרת צבאית. בעת רכישתה שינה בעליה הטורקי את שמה ל"סוגור" ("Sogur").

"יגור" – אוניית מעפילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכש והכנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האונייה נרכשה בטורקיה. הרוכשים היו אנשי המוסד לעלייה ב': ורנר סלומון ימאי ארץ-ישראלי, שמריה צמרת נציג המוסד במרסיי, ואבי שוורץ גם הוא איש המוסד במרסיי.

לקראת ההפלגה, נבנו באונייה דרגשי לינה עבור המעפילים.

המלווים אנשי הפלי"ם היו משה מרק וישראל אוירבך.^[1] הגדעונים היו מלכא רופא וישראל אבידור. לרשותם עמדו מכשיר קשר ומשדר תוצרת בית.

רב החובל היה טורקי, ולצדו צוות ימאים שכלל: 9 טורקים, קצין ראשון לבנוני, וכן צוות נוסף של רב חובל, קצין ומכונאי ספרדים רפובליקנים.

המעפילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

754 המעפילים היו ניצולי השואה, רובם צעירים, כמחציתם נשים. רובם היו חברי ארגונים יהודים ומפלגות ותנועות נוער ציוניות, בהם חברי אגודת ישראל - 58, בונד - 123, החלוץ צרפת - 50; בית"ר - 25, פח"ח (פרטיזנים, חיילים, חלוצים) - 45, החלוץ הולנד - 22, החלוץ הצעיר צ'כיה – 12, הבונים אנגליה - 30, דרור - 48, השומר הצעיר – 53, נוחם - 148, פרטיזנים - 47, בודדים - 93.

הם נאספו במחנה ליד מרסיי. ועלו על סיפון האונייה בלה סיוטה. במהלך ההפלגה היו כמה אי סדרים באונייה, בגלל חוסר משמעת מצד המעפילים, ואי הבנות עם צוות הימאים הזר.

ההפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-29 ביולי 1946 בשעה 14:00 הפליגה האונייה מנמל לה סיוטה (La Ciotat) ליד מרסיי. נתיב השיט המתוכנן פנה לסרדיניה, סיציליה, פלופונז, כרתים, ראש הנקרה עד חיפה.

על פי התוכנית המקורית הייתה יגור צריכה להעביר את נוסעיה לאונייה "הנרייטה סולד", שיצאה מיוון. התוכנית לא התבצעה. מכשיר הקשר התקלקל מיד עם ההפלגה, והמשדר לא עבד בצורה תקינה.

עימות עם הבריטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־11 באוגוסט, בשעה 10:00 במרחק 55 מייל מחופי ארץ ישראל, מול ראש הנקרה, התגלתה על ידי מטוס בריטי. משחתת בריטית נשלחה לאתר אותה ונזקקה לסיוע אווירי. הסיירת "מאוריציוס" ניסתה לגרור את האונייה. שוטרים וחיילים בריטים עלו על הסיפון. הם השתמשו בגז מדמיע בגלל ההתנגדות לגרירה. ועצרו את צוות הימאים: רב החובל והמלחים הטורקים, אשר הכחישו הכרות עם אנשי הפלי"ם, מפקד הספינה והמלווים, ולא הסגירו אותם לבריטים.

ב-12 באוגוסט עגנה הספינה במים הטריטוריאליים מחוץ לנמל חיפה. ב-13 באוגוסט בשעה 03:00 התקרבה משחתת בריטית כדי לגרור את האונייה לנמל. הבריטים הודיעו למעפילים כי יועברו לספינה בריטית אחרת, מבלי להזכיר שהמטרה היא גירוש למחנות המעצר בקפריסין. המעפילים התנגדו להעברה, והחלה קטטה. חיילים בריטים עלו לסיפון תוך מכות בקתות רובים והתזת סילוני מים. הם פירקו את לוח הסיפון העליון והגיעו אל המעפילים.

מכשירי הקשר הושלכו לים בטרם העימות עם הבריטים. והאונייה נגררה לבסוף לנמל חיפה על ידי "מאוריציוס". נמל חיפה נסגר בעת כניסת "יגור". והמעפילים הועברו לספינת הגירוש "אמפייר ריוול".

במקביל נגררה לנמל חיפה גם האונייה "הנרייטה סולד", אשר הגיעה יחד עם "יגור". מעפילי שתי האוניות היו הראשונים שגורשו לקפריסין.

המלווים יצאו עם המעפילים לקפריסין. הם לקחו עימם חומרי נשק שהסליקו עבורם בתוך ככרות לחם, שהובאו ל"יגור "על ידי סירת מנוע של חברת 'העוגן'. אך לא ביצעו את תוכניותם לפוצץ את אוניות הגירוש.