יהדות פאזארדז'יק
יהדות פאזארדז'יק היא קהילה יהודית ספרדית שהתקיימה בעיר פאזארדז'יק שבבולגריה, מהמאה ה-17 עד לאמצע המאה ה-20. בראשית המאה ה-20 הגיעה הקהילה לשיא גודלה ומנתה כ-1,200 נפשות. ב-1943 ניצלו יהודי העיר משילוח למחנות ההשמדה. מרבית בני הקהילה עלו למדינת ישראל לאחר הקמתה.
ייסוד הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשלהי המאה ה-15 זרמו לאימפריה העות'מאנית יהודים מספרד ואחריהם אנוסי פורטוגל וצאצאיהם, אשר התיישבו בעיקר בסלוניקי, איסטנבול וארץ ישראל, אך גם בערים אחרות בבלקן ובכלל זה בערי בולגריה. בכמותם הרבה, הביאו לשינוי במבנה הקהילות. היהודים השתלבו באימפריה, תרמו לה ואף שגשגו במסגרותיה יותר מכל קבוצה אתנית אחרת. באמצע המאה ה-17 מופיע לראשונה תיעוד כתוב לקהילה יהודית בפאזארדז'יק. מדובר בקהילת סוחרים ספרדית קטנה המתועדת בספרי שאלות ותשובות. לאור התיעוד המתאר קהילה מבוססת ניתן להניח שהוקמה קודם לכן, ייתכן בראשית המאה[1]. במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1828–1829) נכבשה העיר על ידי צבא האימפריה הרוסית ותועדו פגיעות בבני הקהילה מצד החיילים הרוסים[2]. ב-1835, לאחר השריפה הגדולה שפגעה קשות בקהילה היהודית באדירנה, הגיעו משפחות רבות לאזור בולגריה ובכלל זה לעיר פאזארדז'יק וב-1850 הוקם בית הכנסת המרכזי של הקהילה.
במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) איבדו החיילים העות'מאנים הנסוגים כל רסן ותקפו את בני הקהילה בפאזארדז'יק. נגרמו פגיעות בנפש ונזקים כבדים לרכוש. לאחר המלחמה סייע הברון מוריס הירש בשיקום הקהילה[3]. גם לאחר קבלת העצמאות, היו גילויי אנטישמיות רבים וב-1895 נערכו פרעות בעיר נגד היהודים[4]. עם רבניה הנודעים של העיר ניתן למנות את דוד בכמוה"רם דניאל מאיור ויעקב פינץ שפעלו בראשית המאה ה-19[5]. בראשית המאה ה-20 נכללה קהילת פאזארדז'יק ברשימת 34 הקהילות המאורגנות בנסיכות הבולגרית ומנתה 1,200 נפשות[6].
בתי הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הכנסת המרכזי של הקהילה שכן בתוך שכונת החצר היהודית שבעיר העתיקה. סמוך לאמצע המאה ה-19 חרב בית הכנסת בשריפה שפרצה במקום. בסמוך אליו הוקם ב-1850 בית הכנסת קהל גדול. המבנה הוקם על ידי הבנאי הבולגרי הנודע סְטָאבְרִי טֶמֶלְקוֹב (בבולגרית: Ставри Темелков) והוא היה מהודר יחסית לקהילות יהודי בולגריה, עניין שהעיד על איתנותם הכלכלית של פרנסי הקהילה. ב-1872 הוקם על מקומו של בית הכנסת הישן שנשרף, בית הכנסת ותלמוד התורה קהל קטן (בלאדינו: Kal chiko i meldar) ובו למדו והתפללו ילדי הקהילה.
בממלכת בולגריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החינוך היהודי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – החינוך היהודי בבולגריה
בסוף המאה ה-19 עברו בהדרגה הקהילות היהודיות בבולגריה מלמידה במלדארי ללמידה בכיתות בתי ספר מאורגנות ובהן לימדו תכנים רחבים מעבר ללימודי קודש. בתחילה הוחלפו שיטות הלימוד המיושנות שהתבססו בעיקר על שינון ולמידה בעל פה ובהמשך סופקו לתלמידים ספרי לימוד חדשים. ב-1893 כתב המורה חיים אלאדז'ם בן העיר פאזארדז'יק את אחד מספרי הלימוד הראשונים שבהם נעשה שימוש במערכת החינוך היהודית החדשה שנקרא "מורה לילד". בהמשך הטיף לחינוך יהודי וללימוד עברית גם כפובליציסט בעיתון היהודי איל אמיגו דל פואבלו[7]. ב-1920 למדו במערכת החינוך היהודית בעיר 245 תלמידים שהיו 96.8% מכלל תלמידי הקהילה. התלמידים למדו בארבע כיתות גן ובית ספר יסודי ועוד שלוש כיתות פרו-גימנסיה. ב-1926 ירד מספר התלמידים ל-161. ממשלת בולגריה מימנה אחוז אחד מתקציב מערכת החינוך היהודית ועיריית פאזארדז'יק עוד 31%[8]. ב-1928 נחרב בית הספר היהודי ברעידת אדמה חזקה שפקדה את בולגריה.
חיי הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקרב קהילת פאזארדז'יק הייתה פעילות ציונית ענפה ולצדה גם פעילות קומוניסטית שהלכה ודעכה לקראת סוף שנות ה-20 ובהמשך גם רוויזיוניסטית. ב-4 במרץ 1923 נערכו בחירות לוועדי הקהילות היהודיות בבולגריה ובפאזארדז'יק זכו הציונים בכל הקולות. במרץ 1926 זכו הציונים ב-76% מהקולות. ב-1932 זכתה רשימה מאוחדת של ציונים כלליים ופועלי ציון ב-61% מהקולות לעומת 39% לרוויזיוניסטים[9]. במהלך שנות ה-20 פעלו בעיר שני בנקים יהודים, ששימשו גם קופות מלווה (קאסות) ופעלו בסיוע ארגון הג'וינט[10]. ליהודי העיר היו חיי קהילה מפותחים ובמהלך שנות ה-30 פעלו בפאזארדז'יק תזמורת נוער מקומית ותיאטרון במסגרת "אגודת חובבי המוזיקה" הציונית[11]. בסוף שנות ה-20 עלו מקצת יהודי פאזארדז'יק לישראל והיו שותפים להקמת המושב בית חנן[12]. בעיר נולד ד"ר שאול מיזאן (צרפתית: Saul Mezan ;17 באוגוסט 1893 - 1943), ממנהיגיה הרוחניים של יהדות בולגריה ואחד מסופריה, היסטוריוניה ומשורריה הבולטים, שנודע בשם העט שלו "אורם בן נר" וכתב בבולגרית, בעברית ובצרפתית. שאול מזן נהרג בשורות הפרטיזנים באלבניה. אמו של ד"ר שאול מזן, שרה ירוחם מזן הייתה פעילה מרכזית בתנועת ויצו בעיר ובקק"ל בולגריה, ובשל פעילותה האינטנסיבית רשמוה חברותיה לתנועה בספר הזהב של הקרן הקיימת לישראל.
מלחמת העולם השנייה והעלייה לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם תחילת מלחמת העולם השנייה נמנו בעיר כ-1,000 יהודים, שעליהם הוחל בינואר 1940 החוק להגנת האומה. בהמשך, נלקחו הגברים בגילאי 20–40 לעבודות כפייה. ב-10 במרץ 1943 תוכנן לגרש 6,365 מקרב יהודי "בולגריה הישנה", כמכסה ראשונית לקראת גירוש כל הקהילה למחנות ההשמדה. ברישומי משרד הפנים הבולגרי צוינו 103 יהודים מפאזארדז'יק שנכללו במכסה זו[13]. במאי 1943 קלטו בני הקהילה מקצת מגורשי סופיה. בהמשך גורשו חלק ממגורשי סופיה מפאזארדז'יק למחנה הריכוז בצ'כלרה. בתחילת יולי 1943, נעצרו מנהיגי קהילה, רבנים ופעילים מהעיר ונשלחו למחנה המעצר במחנה הריכוז סומוביט. חלק מהיהודים שוחררו בתחילת אוקטובר 1943 ועובדי הכפייה שוחררו רק לאחר כיבוש בולגריה בידי הצבא האדום בספטמבר 1944[14].
לאחר מלחמת העולם השנייה נמנו 800 יהודים בעיר, התחדשה הפעילות הציונית ובאפריל 1946 הוקם תא של תנועת החלוץ הצעיר שהכשירה בני נוער לקראת העלייה לישראל[15]. בין השנים 1947 – 1950, עלו מרבית יהודי העיר לישראל. ב-28 במאי 1949 בשלהי גל העלייה, ערך הקונסיסטוריון של יהודי בולגריה מפקד ובפאזארדז'יק נמנו 183 יהודים[16]. ב-1954, בתקופת כהונתו של וולקו צ'רבנקוב כראש ממשלת בולגריה, הופקע מבנה בית הכנסת על ידי השלטונות והוסב למוזיאון. בראשית המאה ה-21 התגוררו בפאזארדז'יק כמה עשרות יהודים[12].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הקהילה היהודית בפאזארג'יק, יהודי עולמי, פרק 7 (הקטע הרלוונטי ממוקם בדקות 4:06 - 09:27 לאחר תחילת הפרק)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ חיים קשלס, היהודים בבולגריה בימי השלטון העותומני, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 48.
- ^ חיים קשלס, היהודים בבולגריה בימי השלטון העותומני, עמוד 52.
- ^ חיים קשלס, היהודים בבולגריה בימי השלטון העותומני, עמודים 54-53.
- ^ גלבר, נ. מ, חיי היהודים בבולגריה, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 696.
- ^ דוד פיפאנו, שלשלת רבני בולגריה מיום בואם מספרד ועד ימינו, בתוך:אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 141.
- ^ חיים קשלס, היהודים בבולגריה בעשרים השנים הראשונות לאחר שחרורה מעול העותומנים (1878-1898), בתוך: אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 65.
- ^ חיים קשלס, היהודים בבולגריה בעשרים השנים הראשונות לאחר שחרורה מעול העותומנים (1878-1898), עמוד 76.
- ^ לוחות סטאטיסטיים, בתוך:אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 662-645.
- ^ רומנו, אלברט, א, תקופת המשבר והפילוג 1930-1940, בתוך אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1968, עמודים 588-583.
- ^ גלבר, נ. מ, חיי היהודים בבולגריה, עמוד 689.
- ^ אלברט מיכאל, היהודים באמנות, בתוך:אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 757.
- ^ 1 2 הקהילה היהודית בפאזארדז'יק, באתר "כולנו בולגרים", אתר הבית של יהודי בולגריה.
- ^ חיים קשלס, תעודות ומסמכים, בתוך:אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 849.
- ^ חיים קשלס, המצב אחרי הגירוש, בתוך אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 876.
- ^ יוסף בן, לחרות ולעליה, בתוך:אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 936.
- ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה - כרך ד', מאחורי מסך הברזל, הוצאת דבר, תל אביב, 1969, עמוד 296.