יוהאן פרידריך אגריקולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוהאן פרידריך אגריקולה
Johann Friedrich Agricola
לידה 4 בינואר 1720
דוביטשן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 בדצמבר 1774 (בגיל 54)
ברלין, ממלכת פרוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם במה Flavio Anicio Olibrio עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות דוכסות סקסוניה-גותה-אלטנבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה עוגב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יוהאן פרידריך אגריקולהגרמנית: Johann Friedrich Agricola, ‏4 בינואר 17202 בדצמבר 1774) היה מלחין, נגן עוגב, זמר, מורה ובעל כתבים בנושאי מוזיקה גרמני. לפעמים כתב תחת שם העט פלביו אניצ'ו אליביריו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוהאן פרידריך אגריקולה נולד בדוביצ'ן (כיום תורינגיה).

במקביל ללימודי משפטים בלייפציג, למד אגריקולה מוזיקה אצל יוהאן סבסטיאן באך. בשנת 1741 נסע לברלין, שם המשיך בלימודי הלחנה אצל יוהאן יואכים קוונץ.

תוך זמן קצר הוכר כאחד מנגני העוגב המוכשרים ביותר של תקופתו. הצלחת האופרה הקומית שלו, Il Filosofo convinto in amore שבוצעה בפוטסדם ב-1750 הוביל למינוי כמלחין החצר אצל פרידריך הגדול. ב-1759, עם מותו של קרל היינריך גראון, התמנה אגריקולה למנצח התזמורת המלכותית. הוא נשא לאישה את הסופרן האופראית הנודעת בנדטה אמיליה מולטני, נישואים שהיו כנראה למורת רוחו של המלך.

אגריקולה מת בברלין.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגריקולה כתב מספר אופרות איטלקיות, לידר, פרלודים כוראליים, יצירות שונות לכלי מקלדת ומוזיקה כנסייתית, בעיקר אורטוריות וקנטטות. המוניטין שלו נובעים בעיקר מכתביו התאורטיים והביקורתיים בנושאים מוזיקליים. בשנת 1754 כתב מאמר לזכר יוהאן סבסטיאן באך יחד עם בנו, קרל פיליפ עמנואל באך. ה"מבוא לאמנות השירה" Anleitung zur Singekunst שלו משנת 1757 הוא חיבורו של פרנצ'סקו טוזי משנת 1723, "דעות על שירה עתיקה ומודרנית" Opinioni de' cantori antichi e moderni עם הערות רבות ומקיפות של אגריקולה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערך האנגלי נעזר באנציקלופדיה בריטניקה מהדורה 1911 שהיא כיום נחלת הציבור.