יוטה ג'אז

יוטה ג'אז
Utah Jazz

מידע כללי
תאריך ייסוד	1974
מדינה
אולם ביתי	ויוינט סמארט הום ארנה (19,911 מושבים)
מיקום	סולט לייק סיטי, יוטה, ארצות הברית
ליגה	ליגת ה-NBA
אזור	האזור המערבי
בית	הבית הצפון-מערבי
היסטוריה	ניו אורלינס ג'אז (1974–1979) יוטה ג'אז (1979–הווה)
בעלים	ראיין סמית'
נשיא	סטיב סטארקס
מנכ"ל	דניס לינדסי
מאמן	ויל הארדי
צבעי תלבושת	צהוב, לבן, שחור וסגול
תארים
אליפויות אזוריות 2 1997, 1998
תלבושת
מדי בית וחוץ של יוטה ג'אז
תלבושת בית תלבושת חוץ
אתר הקבוצה

יוטה ג'אז (באנגלית: Utah Jazz) היא קבוצת כדורסל מהעיר סולט לייק סיטי שביוטה, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NBA. הקבוצה משובצת בבית הצפון-מערבי שבאזור המערב, ומארחת את משחקיה הביתיים באולם ויוינט סמארט הום ארנה. מאז שנת 2011, הג'אז הם מועדון הספורט היחיד ממדינת יוטה המשחק באחת מארבע ליגות הספורט המקצועניות בארצות הברית (NBA‏ ,NFL, MLB, ו-NHL).

המועדון הוקם בשנת 1974 תחת השם ניו אורלינס ג'אז בעיר ניו אורלינס, לואיזיאנה, אך עבר ליוטה בשנת 1979. במהלך סוף שנות ה-80, ג'ון סטוקטון וקארל מלון הפכו לכוכבים כשחקני המועדון, ויצרו את אחד מצמדי השחקנים המוצלחים בהיסטוריה של ה-NBA. בהנהגתו של המאמן הראשי ג'רי סלואן הקבוצה הפכה לאחת הדומיננטיות במהלך שנות ה-90, כשהם מעפילים לשתי סדרות גמר ה-NBA בעונות 1997 ו-1998, ובשתיהן הם הפסידו לשיקגו בולס.

היסטוריה

1974–1979: תקופת פיט מרוויץ' והשנים הראשונות בניו אורלינס

ב-1974, נוסדו הג'אז כמועדון בעיר ניו אורלינס בקבוצה השמונה-עשרה בליגת ה-NBA. המהלך הגדול הראשון שלהם היה טרייד שהביא לקבוצה את פיט מרוויץ' ששיחק באוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה מאטלנטה הוקס תמורת שתי בחירת סיבוב ראשון, שלוש בחירות סיבוב שני, ובחירת סיבוב שלישי אחת בדראפט בשלוש שנים הבאות. למרות שמרוויץ' נחשב לאחד השחקנים הטובים בליגה וזכה בתואר "מלך הסלים" של הליגה לעונת 77–1976 עם 31.1 נקודות בממוצע למשחק, המאזן הטוב ביותר של הג'אז בזמן ששהו בניו אורלינס היה 39–43 בסיומה של עונת 78–1977. מרוויץ' נאבק בפציעות ברכיים מעונה זו והלאה.

בעיות מתמשכות הקשורות לאולם הביתי היו מנת חלקם של הג'אז בזמן ששהו בניו אורלינס. בעונתם הראשונה של הג'אז, הם ארחו את משחקיהם הביתיים באולם ליולה יוניברסטי פילדהאוס, בו הרצפה מורמת מהקרקע עד כדי כך שהשחקנים דרשו מההנהלה להציב רשת מסביב לתחומי המגרש כדי שלא יפלו אל היציעים. מאוחר יותר, שיחקו הג'אז באולם לואיזיאנה סופרדום, אך אולם זה לא היה טוב יותר עקב הדרישות הגבוהות עבורו, תנאי שכירות מכבידים ובעיות הברכיים התכופות מהן סבל מרוויץ'. כמו כן ניצבה בפניהם הציפייה כי יאלצו לבלות חודש שלם במשחקי חוץ עקב פסטיבל המרדי גרא. שנים מאוחר יותר, מייסד המועדון ובעליו הראשון סם באטיסון אמר כי לא הייתה מעולם כל תוכנית למקרה והג'אז יעפילו אל הפלייאוף. אך, מנהל הסופרדום באותו הזמן, ביל קורל, אמר כי הנהלת האולם תמיד הגישה רשימת תאריכים פוטנציאליים למקרה והקבוצה תעפיל אל הפלייאוף להנהלת ניו אורלינס ג'אז, אך תכתובות אלה מעולם לא נענו.

לאחר עונתם האחרונה במזרח, סבלו הג'אז מהשפלה אחרונה כאשר לוס אנג'לס לייקרס בחרו את מג'יק ג'ונסון כבחירה הראשונה בדראפט 1979. בחירה שהייתה אמורה להיות של הג'אז אלמלא הם העבירו אותה לידי הלייקרס תמורת גייל גודריץ' שנתיים קודם. כדי להפוך את הנושא לגרוע יותר, ויתרו הג'אז על הזכויות בעבור מוזס מלון כדי להשיב לעצמם את אחת משלוש בחירות הסיבוב הראשון בהן השתמשו הג'אז בטרייד עבור גודריץ'; השילוב של מג'יק ג'ונסון ומוזס מלון שברבות השנים הפכו לחברי היכל התהילה ואילו גודריץ' הפך ללא רלוונטי כלל, לאחר שפציעה הרסה את שנותיו בניו אורלינס והפכה את עסקה זו לאחת החד-צדדיות ביותר בהיסטוריית ה-NBA.

1979–1984: המעבר ליוטה והגעתו של המאמן פרנק ליידן

אף על פי שכמעט ולא היו תחרותיים, הצליחו למדי הג'אז כלכלית. אך, בשנת 1979, המועדון צלל כלכלית. בארי מנדלסון, סגן הנשיא הבכיר ברוב שנותיו הראשונות של המועדון, טען כי אחת הבעיות הכלכליות העיקריות של המועדון היה מס-שעשועים בשיעור 11%, הגבוה ביותר בארצות הברית באותו הזמן. המועדון גם לא הצליח למשוך את תמיכת התאגידים המקומיים—נתון חשוב אפילו באותם הימים—ואף לא משקיעים מקומיים.

באטיסון הסיק כי המועדון לא יכול להיות בר-קיימא כל עוד הוא ישהה בניו אורלינס והחליט כי על המועדון לעזוב למקום אחר. לאחר שבדק כמה מקומות חדשים, הוא החליט לעבור לסולט לייק סיטי, וזאת אף על פי שהייתה שוק קטן בהשוואה לניו אורלינס באותו הזמן. אך, סולט לייק סיטי הוכיחה שהיא יכולה לתמוך בקבוצת כדורסל מקצוענית כאשר היא שימשה ביתם של יוטה סטארס מליגת ה-ABA משנת 1970 ועד שנת 1976‏. הסטארס זכו לפופולריות רבה בעיר, אך באופן בלתי מוסבר התמוטט מצבם הכלכלי בשתי עונותיהם האחרונות, והם התפרקו במהלך חודש דצמבר 1975, לאחר ששיחקו רק 16 משחקים בעונת ה-ABA האחרונה. אף על פי שסולט לייק סיטי לא נודעה בשל תרבות הג'אז שלה, החליטה הנהלת המועדון להשאיר את השם, כמו גם את צבעי המועדון המקורי ירוק, סגול, וזהב (צבעי פסטיבל המרדי גרא). היו שנפגעו מכך שהג'אז נשארו בשמם לאחר שעזבו את ניו אורלינס, כשהם מציינים כי ישנה כאן מטאפורה של גנבה של הג'אז משורשיו התרבותיים.

ג'ון סטוקטון הגיע אל יוטה ג'אז בדראפט 1984.

כמות הצופים של הג'אז ירדה במעט לאחר מעברם מניו אורלינס ליוטה, וזאת עקב קבלת אישור המעבר מאוחר (יוני 1979) ושיווק גרוע בעיר סולט לייק סיטי וסביבתה. הצעד הראשון, מני רבים, אותו ביצעה הנהלת הג'אז היה טרייד שהביא לקבוצה את הקלע אדריאן דאנטלי תמורת ספנסר הייווד. במהלך עונת 80–1979 קלע דאנטלי 28 נקודות בממוצע למשחק, ונתן לקבוצה את האפשרות לנפות את מרוויץ' בתחילת העונה. הקבוצה השתרכה מאחור וסיימה את העונה הסדירה במאזן 24–58, אך כתוצאה ממיקום נמוך זה זכתה בבחירה השנייה בדראפט 1980, אותה ניצלו כדי לבחור את דארל גריפית' מאוניברסיטת לואיוויל, כחלק נוסף מהפאזל הנבנה במועדון.

במהלך עונת 81–1980, נאבק המועדון במגרש אך גם בבעיות כלכליות, אף על פי שבסגל השחקנים היו דאנטלי, שהפך לשחקן אולסטאר רב-שנתי, וגריפית' שהפך לקלעי של 20 נקודות בממוצע למשחק; כמו גם הרכז העולה ריקי גרין, לא הצליחו הג'אז להגיע למאזן חיובי וסיימו את העונה הסדירה במאזן 28–54. טום ניסאלק עזב את תפקיד המאמן הראשי לאחר שהקבוצה החלה את עונת 82–1981 במאזן 8–12, והג'נרל מנג'ר פרנק ליידן החליפו. תחילה, תקופת אימונו של ליידן לא הראתה כל שיפור, כאשר הג'אז המשיכו את העונה במאזן 17–45 וסיימו את העונה הסדירה במאזן 25–57.

בדראפט 1982, בחרו הג'אז בבחירה הראשונה את דומיניק וילקינס, אך שילוב בין בעיות תזרים מזומנים של המועדון כמו גם סירובו של וילקינס לשחק ביוטה, הביא את המועדון לבצע טרייד עליו, חודשים ספורים לאחר הדראפט. בתמורה לזכויות על וילקינס העבירה אטלנטה הוקס את הגארדים ג'ון דרו ופרימן ויליאמס, ועוד מיליון דולר במזומן.

בעונת 83–1982 החמיץ דאנטלי 60 מתוך 82 המשחקים עקב פציעה, שולל מהג'אז את הקלע המוביל שלהם למשך רובה של העונה. גם הרכש החדש, ג'ון דרו, החמיץ חלק מהעונה, כשהוא משחק רק 44 משחקים במהלכה. בסופו של דבר הובילו את הג'אז דארל גריפית' עם 22.2 נקודות, ריקי גרים עם 14.3 נקודות, דני שייס 12.4 נקודות בממוצע למשחק. מארק איטון, סנטר המתנשא לגובה 2.24 מטר, בעונת הרוקי שלו החל לאייש את עמדת הסנטר של הג'אז. הג'אז סיימו את העונה הסדירה במאזן 30–52, עדיין מחוץ לפלייאוף, אך מהווה שיפור לעומת המאזן בסיום העונה הקודמת.

במהלך דראפט 1983, ניצלו הג'אז כדי לבחור את ת'רל ביילי כבחירה השביעית מאלופת ה-NCAA לשנת 1983 אוניברסיטת המדינה של קרוליינה הצפונית, ובשלב מאוחר יותר לקחו את בובי האנסן מאוניברסיטת איווה כבחירה ה-54.

עונת 84–1983 נפתחה בחוסר ודאות. המועדון הפסיד כסף, כאשר ההנהלה מתמרנת במיומנות, כמו לשחק את חלק ממשחקי הבית בלאס וגאס, כדי לעזור למועדון להפוך לריווחי יותר. נפוצו שמועות כי המועדון יעזוב את יוטה, בעקבות השוק הקטן ומאבקים כלכליים בין בעלי המועדון. אך, מזלה של הקבוצה על המגרש המשיך להשתפר, עם אדריאן דאנטלי הכשיר, ג'ף וילקינס, והרוקי ת'רל ביילי בעמדת הפורוורד, מארק איטון וריץ' קיילי התחלקו ביניהם באיוש עמדת הסנטר, וריקי גרין יחד עם דארל גריפית' בעמדת הגארד, וג'ון דרו שסיפק 17 נקודות לערב מהספסל. הג'אז השיגו 37–45 בסיומה של העונה הסדירה וזכו באליפות הבית המרכז-מערבי, תואר אליפות הבית הראשון בהיסטוריה של הג'אז.

לאחר שהתקדמו למשחקי הפלייאוף, גברו הג'אז על דנוור נאגטס 3-2 בסיבוב הראשון של הפלייאוף, והתקדמו לשחק מול פיניקס סאנס בחצי גמר המערב. אף על פי שנהנו מיתרון ביתיות בסדה של הטוב משבעה משחקים, הפסידו הג'אז לסאנס המנוסים בשישה משחקים 2–4.

חודש לאחר מכן לא היו אוהדי הג'אז שבעי רצון, כאשר הקבוצה בחרה רכז אלמוני בסיבוב הראשון של דראפט 1984, ג'ון סטוקטון מאוניברסיטת גונזגה. אוהדי הג'אז שהגיעו למסיבת הדראפט הביעו את מורת רוחם בקריאות בוז לבחירה.

1984–1988: תחילת עידן סטוקטון ומלון

קארל מלון הגיע אל יוטה ג'אז בדראפט 1985, כבחירה ה-13.

עונת 85–1984 חזתה בעלייתו של מארק איטון ככוח הגנתי. כשהוא משיג 5.56 חסימות בממוצע למשחק, יחד עם 9.3 נקודות ו-11.3 כדורים חוזרים בממוצע למשחק, כשהא זוכה בתואר שחקן ההגנה של העונה. מהצד השלילי, ג'ון דרו שיחק רק 19 משחקים במהלך העונה, ושולל מהקבוצה קלעי בתפקיד השחקן השישי. למרות זאת, הג'אז הצליחו להעפיל שוב למשחקי הפלייאוף, כשהם פוגשים בסיבוב הראשון את יוסטון רוקטס וכוכביהם האקים אולאג'ואן ורלף סמפסון. הג'אז הצליחו לגבור על הרוקטס בסדרה, 3-2, והתקדמו לחצי גמר המערב, ופגשו את דנוור נאגטס, הג'אז לא הצליחו לשלוט בסדרה ונוצחו בחמישה משחקים, 4-1.

חוסר היציבות הכלכלית של המועדון התייצבה באופן חלקי במהלך חודש אפריל 1985, כאשר לארי מילר רכש 50% מהמועדון תמורת 8 מיליון דולר, והפך לשותף לסאם באטיסטון, שחיפש להעביר את המועדון מיוטה. בדראפט 1985, צרפו הג'אז את קארל מלון מאוניברסיטת לואיזיאנה טק כבחירה ה-13, פאוור פורוורד המתנשא לגובה 2.06 מטר.

למלון הייתה השפעה מידית על הקבוצה בעונת 86–1985, כשהוא קולע בממוצע 14.9 נקודות וקולט 8.9 כדורים חוזרים בממוצע למשחק. מוסיף לדאנטלי הקו ההתקפה. אך, הגארד הפותח דארל גריפית' החמיץ את העונה כולה עקב שברי מאמץ, והקבוצה סובבה סביב 50% הצלחה ברובה של העונה. במשחקי הפלייאוף, הודחו הג'אז בסיבוב הראשון לאחר שנוצחו בידי דאלאס מאבריקס 3-1.

במהלך פגרת שנת 1986, קיבל סאם באטיסטון פנייה למכור את חלקו במועדון למארב וולפסון והארווי ראת'ר, שהיו מעוניינים להעביר את המועדון למיניאפוליס, מינסוטה. לארי מילר לא היה מעוניין למכור את חלקו במועדון, אך בעקבות סעיפים שונים בחוזה שלו עם באטיסטון הייתה למשקיעים החדשים אפשרות לרכוש גם את חלקו במועדון גם אם הוא יסרב למכור. במהלך תהליך ההתדיינות עלה מחיר המועדון עד ל-28 מיליון דולר (שוויים של הג'אז הוערך ב-16 מיליון דולר, כאשר רק שנה קודם לכן רכש מילר מחצית מהמועדון ב-8 מיליון דולר). ברגע האחרון נכנס גם מילר למשא ומתן ורכש את המחצית השנייה של המועדון תמורת 14 מיליון דולר, כשהוא קונה למעשה את החוזה המקורי עם באטיסטון, והשאיר את המועדון ביוטה. מאוחר יותר הפכו וולפנסון וראת'ר למייסדים של מינסוטה טימברוולבס, קבוצת הרחבה של הליגה, שכמעט נמכרה והועברה לניו אורלינס בשנת 1994. עונת 87–1986 הייתה עונה של שינוי. כוכב הקבוצה, אדריאן דאנטלי, שנשא את הקבוצה על כתפיו בשנים הראשונות ביוטה, הועבר בטרייד לדטרויט פיסטונס תמורת קלי טריפיוקה, שחלק את העמדה עם ת'רל ביילי. ג'רלד גריפית', שחזר מסדרת פציעות שגרמה לו להפסיד את עונת 86–1985, איבד את מקומו בחמישייה הפותחת לבובי האנסן. ג'ון סטוקטון, בילה יותר זמן על הספסל מאשר ריקי גרין בעמדת הרכז הפותח. בינות לכל השינויים האלה, סיימה הקבוצה את העונה הסדירה במאזן 38–44, והפסידה לגולדן סטייט ווריורס בסיבוב הראשון של הפלייאוף.

בעונת 88–1987, תפס ג'ון סטוקטון את תפקיד הרכז הפותח לפני ריקי גרין, וקארל מלון התחיל לבסס את עצמו כאחד הפאוור פורוורדים הטובים בליגה. באותה שנה, סיימו הג'אז את העונה הסדירה במאזן 35–47 וגברו על פורטלנד טרייל בלייזרס הסיבוב הראשון של הפלייאוף בתוצאה 1–3, זוכים להיפגש בחצי גמר המערב מול האלופה היוצאת לוס אנג'לס לייקרס. לאחר שהלייקרס ניצחו במשחק הראשון בלוס אנג'לס, הפתיעו הג'אז כשגברו על הלייקרס במשחק השני, 101-97, בלוס אנג'לס, ועלו ליתרון בסדרה, 2-1, לאחר נצחו במשחק השלישי בסולט לייק סיטי. הג'אז הפסידו בשני המשחקים הבאים, 4 ו-5, אך נלחמו חזרה והביסו את הלייקרס במשחק השישי בסדרה, 108-80 שהשווה את לתוצאה 3-3. במשחק השביעי והמכריע, הצליחו הלייקרס לגבור על הג'אז 98–109. אך סדרה זו הוכיחה כי הג'אז הם כוח שיש להתחשב בו במאבקי הפלייאוף, שלא כמו בשנים הראשונות.

1988–1990: תחילת עידן ג'רי סלואן

במהלך עונת 89–1988, פרש פרנק ליידן מתפקיד המאמן הראשי של יוטה ג'אז לאחר 17 משחקים מתחילת העונה, והוחלף בידי ג'רי סלואן. הג'אז הצליחו לנצח 51 משחקים ולזכות באליפות הבית המערבי-תיכוני. מלון וסטוקטון כמו גם מארק איטון, נבחרו למשחק האולסטאר. איטון זכה בפרס שחקן ההגנה של העונה בפעם השנייה, ונראה היה כי הג'אז מוכנים לקחת את הצעד הבא במשחקי הפלייאוף, לאחר שדחקו את לוס אנג'לס לייקרס לשבעה משחקים מתישים בעונה הקודמת. אך, האכזבה לא אחרה להגיע בפלייאוף, כאשר הם נוצחו 0–4 בידי המדורגת שביעית (הג'אז היו מדורגים במקום השני) גולדן סטייט ווריורס, 0-3, בסיבוב הראשון, ומסיימים באופן מפתיע את העונה של הג'אז.

עונה לאחר מכן, 1989-90, עם בובי האנסן שדחק את רגליו של דארל גריפית' כגארד הפותח לצידו של סטוקטון. גם ת'רל ביילי שהפך למניה בטוחה עם 19 נקודות בממוצע למשחק בעונה הקודמת, סבל מהפחתה במעמדו, כאשר הגארד הרוקי בלו אדוארדס שיחק תפקיד מרכזי בקו הקדמי. מייק בראון, הפורוורד-סנטר המחליף, החליף את מארק איטון בצורה תכופה יותר. התוצאה הייתה מאזן ניצחונות-הפסדים הטוב בהיסטוריה של הג'אז, כאשר הג'אז עולים למאזן 27–55 בסיומה של העונה הסדירה ומסיימים במקום השני לאחר סן אנטוניו ספרס שסיימו את העונה הסדירה במאזן 26–56. קארל מלון השיג את העונה הסטיסטית הטובה ביותר שלו, כשהוא קולע 31 נקודות, קולט 11.1 כדורים חוזרים בממוצע למשחק. ג'ו סטוקטון השיג 17.2 נקודות ו-14.5 אסיסטים בממוצע למשחק, שהיו גם שיאי קריירה, כאשר גם סך כל האסיסטים והממוצע העונתי שלהם היה הטוב בליגה. בפלייאוף, נקבע כי יפגשו עם פיניקס סאנס, בהובלתם של שחקני האולסטאר, טום צ'יימברס וקווין ג'ונסון. הסאנס הפתיעו את הג'אז כאשר גברו עליהם בחמישה משחקים, 2-3, בסיבוב הראשון. שוב, הג'אז נותרו עם השאלה, איך הם מצליחים כל כך במהלך העונה הרגילה אך נכשלים במשחקי הפלייאוף.

1990–1996 התקדמות ומאבק

הג'אז החלו את עונת 91–1990 במאזן 15–22, לפני שמצאו את הקצב, והמשיכו במאזן 8–27 במהלך החודשים ינואר ופברואר, כאשר התוספת החדשה לסגל ג'ף מלון משיג 18.6 נקודות בממוצע למשחק באותה העונה, נותן לג'אז שלוש אופציות חזקות בטור הנקודות (קארל מלון, ג'ף מלון, וג'ון סטוקטון – שקלעו יחדיו 64.8 נקודות בממוצע מתוך 104 הנקודות שקלעו הג'אז בממוצע למשחק). הג'אז סיימו את העונה הסדירה במאזן 28–54, וסיימו במקום השני באזור המערב, משחק אחד אחרי סן אנטוניו ספרס, דומה למיקומם שתי הקבוצות בסיומה של העונה הקודמת. בפלייאוף, הם פגשו בפעם השנייה ברציפות את פיניקס סאנס בסיבוב הראשון, אך הפעם הג'אז היו מוכנים לקראתם. במשחק הראשון התפוצצו הג'אז על הסאנס, בפיניקס, אריזונה, 129-90, ונותנים את הטון לסדרה כולה, כאשר הג'אז גברו על הסאנס 1–3 לאחר ארבעה משחקים, וזוכים לעלות לסיבוב השני של הפלייאוף למפגש מול פורטלנד טרייל בלייזרס, אלופת המערב המגנה על כתרה. הג'אז שיחקו היטב, כאשר הם לא מאפשרים לבלייזרס לברוח במהלך המשחק, אך בסופו של דבר נכנעו והפסידו בסדרה 1–4 ובלייזרס בעלי הסגל העמוק והמנוסה יותר.

עונת 92–1991 התבררה כמוצלחת בהיסטוריה של המועדון, באותו הזמן. הג'אז עברו לאולם חדש הדלתא סנטר, אולם חדיש המכיל 19,911 מקומות ישיבה. אולם זה היווה שיפור משמעותי לעומת הסולט פאלאס המיושן, שאליו יכלו להיכנס מעט יותר מ-12,000 צופים וחסר יציעי כבוד וחלל להשכרה (שניהם מניבים כסף רב למועדון). מוקדם באותה עונה, טרייד הביא לקבוצה את טיירון קורבין, פורוורד הגנתי וקשוח, ממינסוטה טימברוולבס בתמורה לחביב האוהדים, ת'רל ביילי.

הג'אז סיימו את העונה הסדירה במאזן 27–55, וזכו בתואר אליפות הבית המערב-תיכוני לראשונה משנת 1989, וציפתה להתקדם שלב נוסף במשחקי הפלייאוף. במשחקי הפלייאוף, גברו הג'אז על לוס אנג'לס קליפרס, 3-2, בסיבוב הראשון, וגברו על סיאטל סופרסוניקס בסיבוב השני, 4-1, מתקדמים לראשונה לסדרת גמר המערב, שם פגשו את פורטלנד טרייל בלייזרס. שוב, הוכיחו הבלייזרס כי הם טובים יותר, כאשר גברו על הג'אז בשישה משחקים, 4-2 ומנעו מהג'אז נסיעה ראשונה לגמר ה-NBA.

עונת 93–1992 התבררה כאכזבה בהשוואה לשנים הקודמות, כאשר הג'אז מסיימים את העונה הסדירה במאזן 35–47 ובמקום השלישי במערב. עמדת הסנטר, שאוישה ברובה בידי מארק איטון במהלך העשור האחרון, הפכה לבעייתית, בשעה שאיטון התמודד עם פציעות וגילו המתקדם. נקודת האור של העונה הייתה אירוחו של משחק האולסטאר והאירועים הסובבים אותו במהלך סוף שבוע האולסטאר. הג'אז אכזבו בפלייאוף, כאשר הפסידו בסיבוב הראשון לסיאטל סופרסוניקס 2-3‏. במהלך הפגרה, טיפל המועדון בבעיית הסנטר כאשר פלטון ספנסר נרכש ממינסוטה, בתמורה לסנטר המחליף מייק בראון.

במהלך עונת 94–1993, העבירו הג'אז בטרייד את ג'ף מלון לפילדלפיה 76' ובתמורה קיבלו את ג'ף הורנסק. הורנסק היה מתואם היטב עם ג'ון סטוקטון, והג'אז התייצבו במאזן 29–53 בסיומה של העונה הסדירה, ודורגו במקום החמישי במערב. בפלייאוף, הם פגשו את סן אנטוניו ספרס, המדורגת רביעית, בסיבוב הראשון. בתצוגת הגנה מרשימה הצליחו הג'אז לעצור את כוכבם של הספרס, דייוויד רובינסון, שסיים כמלך הסלים של העונה הסדירה עם 29.8 נקודות בממוצע למשחק ב-50% הצלחה מהשדה, והורידו אותו ל-20 נקודות בממוצע למשחק ב-41% הצלחה מהשדה במהלך סדרת הפלייאוף. הג'אז גברו על הספרס בארבעה משחקים, 3-1, מוחקים תוך כדי את יתרון הביתיות של סן אנטוניו ספרס. בסיבוב השני, חצי גמר המערב, פגשו הג'אז את דנוור נאגטס הנחושים, שדורגו במקום השמיני במערב בסיומה של העונה הסדירה. הג'אז שנהנו מיתרון ביתיות עלו ליתרון 0–3 מבטיח, אך הנאגטס התאוששו ובנחישות הצליחו להשוות את הסדרה לאחר שישה משחקים, 3-3. במשחק השביעי והמכריע שנערך בדלתא סנטר שבסולט לייק סיטי, הג'אז התאוששו והצליחו לעצור את תנופת הנאגטס ולנצח במשחק, 91-81 ולהעפיל לגמר המערב, שם נוצחו 1–4 בידי מי שלבסוף הפכה לאלופת ה-NBA, יוסטון רוקטס, 4-1.

בעונת 95–1994, היה לסגל הג'אז עומק וניסיון הנחוצים, לדעת הפרשנים, להוות מתמודדת משמעותית על אליפות ה-NBA. אך, הג'אז איבדו את הסנטר הפותח פלטון ספנסר לאחר 34 משחקים לאחר שקרע את גיד אכילס. סגל השחקנים של הג'אז היה עמוק מספיק כדי להצליח ולסיים את העונה במאזן 22–60. אך, למרות זאת הפסידו הג'אז בסיבוב הראשון של הפלייאוף ליוסטון רוקטס, 3-2.

האיש הגדול גרג אוסטרטאג, צורף לקבוצה לקראת עונת 96–1995. הג'אז סיימו את העונה הסדירה במאזן 27–55, וסיימו את העונה הסדירה במקום השלישי במערב. בפלייאוף, גברו הג'אז על פורטלנד טרייל בלייזרס בסיבוב הראשון, 3-2, בסיבוב השני, חצי גמר המערב, גברו הג'אז על סן אנטוניו ספרס, 4-2, והעפילו לגמר המערב שנה שנייה ברציפות. בסדרת הגמר המערב, פגשו הג'אז את המדורגת ראשונה במערב, סיאטל סופרסוניקס, הסוניקס עלו ליתרון 0–2 בסדרה לאחר שני המשחקים הראשונים בסיאטל, במשחק השלישי שנערך בסולט לייק סיטי הצליחו הג'אז להתאושש ולזכות בניצחון ראשון בסדרה, 96-76. אך המשחק הרביעי שנערך גם הוא בסולט לייק סיטי, גברו הסוניקס על הג'אז, 86-88 ועצרו את מומנטום מהמשחק השלישי בסדרה. עתה כאשר הסוניקס ביתרון, 3-1 בסדרה, חזרה הסדרה למשחק החמישי בסיאטל, הג'אז התאוששו וגברו על הסוניקס, 98-95 והחזירו את הסדרה לסולט לייק סיטי, למשחק השישי. במשחק השישי בסדרה, התפוצצו הג'אז באולמם הביתי והביסו את הסוניקס 83–118. עתה נראה היה כי המומנטום נמצא בידיהם של הג'אז, כאשר הסדרה הגיעה למשחק השביעי והמכריע, בסיאטל. אך, הסוניקס התאוששו שוב, והצליחו לזכות בסדרה ההפכפכה, 4-3, לאחר שניצחו במשחק השביעי 86–90.

1996–2003: גמר ה-NBA והשנים האחרונות של מלון וסטוקטון

בעונת 97–1996, השיגו הג'אז את המאזן הטוב ביותר בהיסטוריה של המועדון, 64-18, כשהם זוכים בתואר אליפות הבית המערב-תיכוני ובמאזן הטוב ביותר באזור המערב. הצלחת הקבוצה נתמכה בעיקר על ידי ג'ון סטוקטון, קארל מלון, וג'ף הורנסק, כמו גם על ידי ביירון ראסל, אנטואן קאר, הווארד איזלי, ושנדון אנדרסון. קארל מלון זכה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה לעונת 97–1996, כשהוא משיג 27.4 נקודות, 9.9 כדורים חוזרים, ו-4.5 אסיסטים בממוצע למשחק.

בפלייאוף, פגשו הג'אז בסיבוב הראשון את המדורגת שמינית במערב, לוס אנג'לס קליפרס, וגברה עליהם 0–3. בחצי גמר המערב פגשו הג'אז את לוס אנג'לס לייקרס שסיימה את העונה הסדירה במקום הרביעי במערב, וגברו עליהם בחמישה משחקים, 4-1. בגמר המערב פגשו הג'אז את יוסטון רוקטס ולאחר שישה משחקים גברו עליהם 2–4 כאשר במשחק השישי סטוקטון קולע שלשת ניצחון. עתה העפילו הג'אז לסדרת גמר ה-NBA הראשונה בתולדותיהם, ובה פגשו את האלופה היוצאת שיקגו בולס בהובלתו של מייקל ג'ורדן. לאחר שנוצחו בשני המשחקים הראשונים בשיקגו, במשחק הראשון על ידי סל ניצחון של ג'ורדן, הצליחו הג'אז להתאושש ולנצח בשני המשחקים הבאים שהתקיימו בסולט לייק סיטי. הבולס הצליחו לגבור על הג'אז במשחק החמישי בסדרה שהתקיים אף הוא בסולט לייק סיטי, 88-90. עתה חזרה הסדרה לשיקגו, והג'אז לא הצליחו לעצור את הסחף ונוצחו שוב במשחק צמוד, 86-90, ניצחון שהעניק לשיקגו בולס את האליפות השנייה ברציפות.

במהלך הפגרה, ערכו הג'אז שינויים משמעותיים בסגל השחקנים. כאשר עונת 98–1997 קרבה, התעוררה הציפייה כי הג'אז יהפכו למועמדים לתואר האליפות שוב. אך, סטוקטון סבל מפציעת ברכיים קשה לפני שהחלה העונה, והחמיץ את 18 המשחקים הראשונים, בהן הג'אז השיגו מאזן של 7–11. לאחר חזרתו של סטוקטון, השיגו הג'אז מאזן של 13–51. הם סיימו את העונה הסדירה במאזן 20–62 וזכו באליפות הבית המערב-תיכוני. אף על פי שסיימו את העונה הסדירה עם מאזן זהה לאלופה, שיקגו בולס, החזיקו הג'אז ביתרון ביתיות לאורך הפלייאוף, מאחר שמאזן המפגשים בין הג'אז לבולס במהלך העונה הסדירה נטה לטובת הג'אז שנצחו את שני המפגשים ביניהן.

בפלייאוף, גברו הג'אז על יוסטון רוקטס בסיבוב הראשון, 3-2, ובחצי גמר המערב על הסן אנטוניו ספרס, 4-1, והתקדמות לסדרת גמר המערב עונה שלישית ברציפות. הג'אז, פגשו בסדרת גמר המערב את הלוס אנג'לס לייקרס בהנהגתו של שאקיל אוניל, הגארדים אדי ג'ונס, ניק ואן אקסל, וקובי בראיינט הצעיר. הג'אז קבעו את הטון בסדרה שכבר במשחק הראשון הביסו את הלייקרס 77–112. המשחק השני בסדרה היה צמוד בהרבה והסתיים בניצחון הג'אז, 99-95. שני המשחקים הבאים בסדרה התקיימו בלוס אנג'לס, והוכרעו בהפרש של 7.5 נקודות בממוצע. אך, גם בהם לא יכלו הלייקרס לג'אז הדומיננטיים, שניצחו בסדרה 0–4, מנחילים ללייקרס את ה"סוויפ" הראשון בסדרת פלייאוף, מאז סדרת הגמר ה-NBA של שנת 1989, ועולים בפעם השנייה ברציפות לסדרת גמר ה-NBA.

בסדרת הגמר של ליגת ה-NBA לעונת 1998, פגשו הג'אז שוב, כמו בעונה הקודמת, את האלופה שיקגו בולס בהנהגתו של מייקל ג'ורדן. הג'אז שנהנו מיתרון ביתיות על פני הבולס, ניצחו במשחק הראשון בסדרה, 88-85, לאחר הארכה, לאחר שסקוטי פיפן מהבולס החמיץ זריקת 3-נקודות בשניות האחרונות. במשחק השני בסדרה שנערך גם הוא בסולט לייק סיטי, הצליחו הבולס במהלך הרבע הרביעי לרוץ ולעלות ליתרון שהשתיק את הדלתא סנטר הגועש, ולנצח במשחק 88–93 ולגנוב לג'אז את יתרון הביתיות. במשחק השלישי בסדרה הביסו הבולס את הג'אז ב-42 נקודות יתרון, 96-54. הג'אז קבעו שיא שלילי עם כמות הנקודות הנמוכה ביותר בהיסטוריה של סדרות גמר ה-NBA מאז הכנסתו של שעון ה-24 שניות. המשחק הרביעי בסדרה היה צמוד לרוב אורכו, אך הג'אז נוצחו 82–86. דניס רודמן, שהחסיר אימונים בין המשחקים כדי להשתתף באירוע היאבקות מקצוענית, היה לגיבור הבלתי צפוי של המשחק, כשהוא קולע זריקות עונשין מכריעות וחוסם זריקה של קארל מלון בשניות הסיום של המשחק. הג'אז התאוששו במשחק החמישי וניצחו 81–83. מלון הציג את משחקו הטוב בסדרה עם 39 נקודות. במשחק השישי הצליחו הג'אז להחזיק ביתרון במשך רוב שלבי המשחק, אך הבולס הצליחו להתעלות ובשניות האחרונות של המשחק לעלות ליתרון מקליעה של ג'ורדן (שסיים את המשחק עם 45 נקודות) שנודעה לימים בשם "The last shot", שהבטיחה אליפות שלישית ברציפות לשיקגו בולס עם ניצחון, 87-86. בסדרה כולה ניצחו הבולס 4-2.

בעונת 99–1998, שקוצרה ל-50 משחקים עקב שביתת השחקנים, סיימו הג'אז במאזן 13–37 בתום העונה הסדירה, כשהם בשוויון עם סיאטל סופרסוניקס כמאזן הטוב בליגה. בסיבוב הראשון של הפלייאוף גברו הג'אז על סקרמנטו קינגס בחמישה משחקים. אך, בסיבוב השני נוצחו בידי פורטלנד טרייל בלייזרס, 4-2. למרות אכזבה נוספת, זכה קארל מלון בפרס ה-MVP של העונה הסדירה.

את עונת 00–1999, סיימו הג'אז במאזן 27–55 וזכו באליפות הבית המערב-תיכוני. אך, בפלייאוף התקשו כאשר הפסידו שוב בסיבוב השני לפורטלנד טרייל בלייזרס. במהלך הפגרה פרש ג'ף הורנסק והווארד איזלי הועבר בטרייד שכלל ארבע קבוצות והביא לג'אז את דונייל מרשל. בדראפט 2000 בחרו הג'אז בסיבוב הראשון כבחירה ה-23 את בוגר התיכונים ד'שון סטיבנסון.

בעונת 01–2000, הגיעו הג'אז למאזן 29–53 בתום העונה הסדירה, אך נכשלו בפלייאוף, לאחר שעלו ליתרון 0–2 בתום שני המשחקים הראשונים בסדרה, הפסידו הג'אז בשלושת המשחקים הבאים ונכנעו לדאלאס מאבריקס 2-3. הייתה זו ההדחה המוקדמת ביותר של הג'אז ממשחקי הפלייאוף מאז עונת 95–1994.

בעונת 02–2001, בחרו הג'אז בדראפט 2001 את אנדריי קירילנקו בסיבוב הראשון כבחירה ה-24. בעונת הרוקי שלו השיג קירילנקו 10.7 נקודות, 4.9 כדורים חוזרים, 2.91 חסימות בממוצע למשחק. הג'אז החלו לאט, והשיגה מאזן של 15–16 במהלך החודשיים הראשונים וסיימו במאזן 38–44 בתום העונה הסדירה. בסיבוב הראשון של הפלייאוף נוצחו הג'אז בידי סקרמנטו קינגס, 3-1.

קודם לעונת 03–2002, הועברו מרשל וראסל לקבוצות אחרות. הפורוורד מאט הארפרינג נרכש מפילדלפיה 76'. הוא נטל את עמדת הפורוורד הפותח ליד מלון והשיג 17.6 נקודות ו-6.6 כדורים חוזרים בממוצע למשחק, המספרים הטובים בקריירה שלו. הג'אז השיגו מאזן 35–47 בתום העונה הסדירה והתקדמו אל הפלייאוף. שם פגשו שוב את סקרמנטו קינגס להם הפסידו לאחר חמישה משחקים, 4-1.

לאחר העונה הגיע עידן לסיומו כאשר ג'ון סטוקטון פרש, וקארל מלון עזב כשחקן חופשי ללוס אנג'לס לייקרס.

2003–2006: בנייה מחדש

עם עזיבתם של שתי אבני היסוד של המועדון, לפתע מצאו את עצמם הג'אז חסרי בסיס עם כניסתם לעונת 04–2003. הצפייה של כמה עיתוני NBA כולל המגזין ספורטס אילוסטרייטד הייתה כי יסיימו קרוב לתחתית הליגה. באופן מפתיע, הג'אז סיימו את העונה הסדירה במאזן 40–42. הקבוצה הציגה כמה שחקנים לא ידועים שהגיחו ונתנו תרומה משמעותית, כולל קירילנקו, ראג'ה בל, וקרלוס ארויו. במיוחד, אנדריי קירילנקו שהפגין את רב-גוניותו גם בהגנה וגם בהתקפה וזכה להיבחר למשחק האולסטאר. הג'אז החמיצו את הפלייאוף במשחק אחד לדנוור נאגטס, מסיימים רצף של 20 עונות בפלייאוף. ג'רי סלואן המאמן הראשי סיים במקום השני בתחרות מאמן השנה, כשהוא מפסיד ליובי בראון מממפיס גריזליס.

במהלך הפגרה, עשו הג'אז מהלכים שנועדו לשפר את הסגל המבוגר, כשרכשו את, קרלוס בוזר ומהמט אוקור כשחקנים חופשיים והחתימו מחדש את קרלוס ארויו וגורדן גיריצ'ק על הארכת חוזה.

עונת 05–2004 סומנה בעיקר על ידי סדרה של פציעות, תחילה ארויו וראול לופס, ומאוחר יותר בוזר וקירילנקו, שמילאו תפקיד מרכזי בנפילתם של הג'אז לתחתית הבית המערב-תיכוני. כאשר היה בריא, מילא בוזר בכישרון את תפקיד הפאוור פורוורד, כשהוא משיג 17.8 נקודות, 9.0 כדורים חוזרים בממוצע למשחק ב-51 משחקים. הג'אז סיימו את העונה הסדירה במאזן 26–56, הגרוע ביותר מאז עונת 82–1981.

בקיץ שנת 2005, המשיכו הג'אז לעצב את סגל השחקנים כאשר ביצעו טרייד על בחירות דראפט עתידיות כדי לקבל את הבחירה השלישית בדראפט 2005, אותה ניצלו כדי לבחור את דרן ויליאמס מאוניברסיטת אילינוי. עסקאות אחרות כללו את העברתו של ראג'ה בל לפיניקס סאנס, הג'אז החתימו מחדש את הסנטר גרג אוסטרטאג מסקרמנטו קינגס, והגארד הפצוע תדיר ראול לופס הועבר לממפיס גריזליס.

עונת 06–2005 הייתה מוכת פציעות עוד לפני שהחלה; בוזר החמיץ 49 משחקים וגורדן גיריצ'ק ואנדריי קירילנקו החמיצו גם הם מספר משמעותי של משחקים עקב פציעות. אוקור וקירילנקו, לעומת זאת, הראו משחק יעיל ועקבי. אך, בעלי הקבוצה לארי מילר הביע באופן עקבי את חוסר שביעות רצונו ממאמצי הקבוצה באותה העונה. הג'אז נשארו במירוץ לפלייאוף עד שלושה משחקים לסיומה של העונה הסדירה, כאשר הפסידו לדאלאס מאבריקס. הג'אז סיימו את העונה במאזן 41-41 רק שלושה משחקים ממקום המוביל לפלייאוף. אוסטרטאג פרש בסיומה של העונה, לאחר שבילה 10 מ-11 שנותיו ב-NBA במדי יוטה ג'אז.

בדראפט 2006, בחרו הג'אז כבחירה ה-14 את הקלע המבטיח רוני ברואר מאוניברסיטת ארקנסו. בסיבוב השני של הדראפט בחרו הג'אז את די בראון כבחירה ה-46 ואת פול מילסאפ כבחירה ה-47. כמה שחקנים צעירים הועברו לגולדן סטייט ווריורס תמורת דרק פישר, טרייד שנתן לג'אז רכז ותיק. כמה עיתוני ספורט גדולים היללו את הג'אז על בחירות דראפט טובות וביצוע מהלכים טובים במהלך הפגרה.

2006–2011: תקופת ויליאמס ובוזר

במהלך עונת 07–2006, השתפרו הג'אז באופן משמעותי בהשוואה לעונות קודמות, כשהם מסיימים את העונה הסדירה במאזן 31–51. קרלוס בוזר נבחר לראשונה למשחק האולסטאר (אף על פי שהפסיד את המשחק עקב פציעה קלה). גם מהמט אוקור נבחר לראשונה למשחק האולסטאר. דרן ויליאמס פרץ בעונתו השנייה בליגה, כשהוא מסיים שלישי בליגה בכמות האסיסטים בממוצע למשחק עם 9.3 (אחרי סטיב נאש וכריס פול).

הג'אז פיתחו גם ספסל עמוק; בעשרת המשחקים שבוזר ואוקור (שני הקלעים המובילים) החמיצו, הצליחה הקבוצה להשיג מאזן 2–8. פול מילסאפ היווה הפתעה נעימה בעונת הרוקי שלו, כשהפך לגיבוי תחרותי לבוזר. למרות משחקם המשתפר של כוכבי הג'אז המנצחים, קירילנקו חווה ירידה משמעותית בממוצעיו ונראה כמתקשה להתאים עצמו לתפקידו המופחת בסגל השחקנים. דבר שהוביל להתפרקות, שזכתה לפרסום רב, בסיבוב הראשון של הפלייאוף.

בפלייאוף, פגשו הג'אז את יוסטון רוקטס בסיבוב הראשון, כמפגש של המדורגות רביעית וחמישית (כיוון שזכתה באליפות הבית הצפון-מערבי דורגה יוטה גבוה יותר, אך יוסטון סיימה את העונה במאזן טוב יותר, 52-30, בניגוד למאזנה של יוטה, 51-31, כך שיתרון הביתיות היה בידה של יוסטון. הסדרה התאפיינה במשחק פיזי, והייתה צמודה ברוב שלביה, כאשר שתי הקבוצות מצליחות לשמור על משחקי הבית שלהן בששת המפגשים הראשונים. הג'אז הצליחו לשבור מגמה זו במשחק השביעי בסדרה שהתקיים ביוסטון, כאשר גברו על הרוקטס 99–103. הג'אז המשיכו לסיבוב השני של פלייאוף המערב בו פגשו את המדורגת שמינית גולדן סטייט ווריורס, שבסיבוב הראשון הצליחו להדהים את המדורגת ראשונה דאלאס מאבריקס (שסיימה את העונה הסדירה במאזן 15–67, אחד הטובים בהיסטוריה של ה-NBA). אך, למרות החששות מפני הפתעה הצליחו הג'אז לטפל בקלות בסדרה מול הווריורס להדיחם לאחר חמישה משחקים, 4-1. בגמר המערב פגשו הג'אז את סן אנטוניו ספרס, אך לא הצליחו להתמודד עם הספרס המנוסים, כשהפסידו בחמישה משחקים, 4-1, למי שבסופו של דבר הפכה לאלופת ה-NBA.

במהלך הפגרה, צרפו למועדון את קבוצת ליגת הפיתוח של ה-NBA, יוטה פלאש כקבוצת בת של המועדון, הפלאש ששיחקו בעיר אורם, יוטה, ואת הבעלות עליה חלקו עם בוסטון סלטיקס. בסיבוב הראשן של דראפט 2007 כבחירה ה-25 בחרו הג'אז את מוריס אלמונד מאוניברסיטת רייס שבטקסס. הג'אז ביצעו רק שינויים מינוריים בסגל השחקנים לקראת העונה הקרבה, כשהחשוב ביניהם היה שחרורו של דרק פישר. פישר הפך לחביב האוהדים עקב משחקו החזק, וסימפתיה אותה רכש בעקבות מלחמתה המתוקשרת של ביתו בסרטן העין. פישר עבר ללוס אנג'לס כדי להתגורר קרוב יותר לביתו, ומאוחר יותר חתם בלוס אנג'לס לייקרס, איתם זכה בשלוש אליפויות בין השנים 2000–2002. מחלוקת התעוררה לאחר שאנדריי קירילנקו הוביל את נבחרת רוסיה בכדורסל לזכייה באליפות אירופה בכדורסל 2007, שבו זכה בפרס ה-MVP. לאחר הטורניר, פרסם קירילנקו בלוג בו הביע את רצונו לעבור בטרייד מיוטה ג'אז וכי הוא יהיה מוכן לוותר על חוזהו במועדון לשם כך. מאוחר יותר אישר קירילנקו את הכתוב בבלוג בראיון. אך, מבוקשו לא נענה ולא נעשה כל טרייד והוא נשאר במועדון.

במהלך עונת 08–2007, לאחר טרייד ששלח את הגארד גורדן גיריצ'ק לפילדלפיה 76' בתמורה לגארד קייל קורבר, הג'אז נצחו 19 משחקי בית רצופים והשוו את שיא המועדון והשתפרו במשחקי החוץ לאחר שנתקלו בקשיים במהלך חודש דצמבר. למרות דבריו מעוררי המחלוקת במהלך הפגרה ודיבורים על רצונו לעזוב, שיפר קירילנקו את משחקו, ושיפר את כל ממוצעיו בהשוואה לעונה הקודמת, ונראה מרוצה מתפקידו ההגנתי החדש וכשחקן מסייע בניגוד לתפקיד הקלע אותו החזיק קודם לכן. קרלוס בוזר נבחר שוב למשחק האולסטאר, בעוד דרן ויליאמס המשיך לשפר את משחקו, כשהוא משיג 13.3 אסיסטים בממוצע למשחק במהלך חודש מרץ (בניגוד לממוצע שנתי של 10.5). הג'אז סיימו במקום החמישי במערב במאזן של 28–54 בתום העונה הסדירה. לראשונה מאז עונת 98–1997, מילאו הג'אז את אולמם הבייתי לאורך כל העונה, והשיגו מאזן בייתי מצוין של 37-4; אך, מאזן מצוין זה קוזז על ידי מאזן חוץ בינוני בלבד, 17-24.

הג'אז שוב מצאו את עצמם בסיבוב הראשון של הפלייאוף מול יוסטון רוקטס, הפעם כמדורגים במקום הרביעי (אף על פי שהרוקטס החזיקו ביתרון ביתיות עקב מאזן טוב יותר בסיומה של העונה הסדירה). הג'אז עלו ליתרון מהיר של 0–2 לאחר שני המשחקים הראשונים בסדרה, אך הפסידו במשחק הראשון בסולט לייק סיטי. לאחר שחילקו ביניהן את המשחקים הרביעי והחמישי, הצליחו הג'אז לגבור על הרוקטס, 113-91, במשחק השישי, שהציב אותם למפגש בסיבוב השני מול המדורגת ראשונה לוס אנג'לס לייקרס, מפגש הפלייאוף הראשון בין שני המועדונים מאז סדרת גמר המערב של שנת 1998. הג'אז הפסידו בשני המשחקים הראשונים בלוס אנג'לס. אך, הצליחו לשמור על מאזן הבית שלהם כאשר גברו על הלייקרס במשחק השלישי והרביעי. הג'אז נוצחו שוב בלוס אנג'לס במשחק החמישי בסדרה, ולא הצליחו לעצור את הסחף והפסידו גם במשחק השישי והסדרה כולה ללייקרס העדיפים. בפגרה שלאחר הפלייאוף לא ביצעו הג'אז שינויים משמעותיים בסגל, ואילו דרן ויליאמס השתתף בנבחרת ארצות הברית לאולימפיאדת בייג'ינג, סין.

עונת 09–208 הייתה קשה עבור הג'אז כאשר הם נאבקו בפציעות תכופות שהפריעו תדירות לכימיה בתוך הקבוצה, וכך שאף על פי ששוב היו כמעט בלתי עצירים במשחקי הבית, הם החזיקו במאזן חוץ עלוב. שלושת השחקנים המובילים של הג'אז החמיצו כמות נכבדה של משחקים עקב פציעות ומחלות; דרן ויליאמס החמיץ 13 מתוך 15 המשחקים הראשונים של העונה, קרלוס בוזר החמיץ יותר ממחצית העונה, ומהמט אוקור החמיץ משחקים בצורה פזורה עקב פציעות ומחלתו של אביו שאילצה אותו לנסוע למולדתו, טורקיה, בשלב מוקדם של העונה. ב-20 בפברואר 2009, נפטר הבעלים של יוטה ג'אז, לארי מילר, מסיבוכים של מחלת הסוכרת. בנו, גרג מילר, הפך לבעלים החדש של המועדון. הג'אז סיימו את העונה במאזן 34–48 בתום העונה הסדירה, שגרם להם להחליק למקום השמיני במירוץ התחרותי לפלייאוף באזור המערב. בסיבוב הראשון הודחו הג'אז בידי המדורגת ראשונה לוס אנג'לס לייקרס בפעם השנייה ברציפות, 4-1.

העונה שהסתיימה הייתה גם האחרונה בקריירה המפוארת של קריין הרדיו והטלוויזיה רוד "הוט רוד" האונדלי, שהודיע על פרישתו לאחר שהיה עם הג'אז לכל אורך ההיסטוריה של המועדון (35 שנים). למרות האכזבה, דרן ויליאמס הוכיח את עצמו כאחד הרכזים הטובים בליגה, כשהוא קולע 19.4 נקודות, ומוסר 10.8 אסיסטים בממוצע למשחק, השני בליגה, וזאת אף על פי ששיחק את העונה כולה עם פציעת קרסול טורדנית.

במהלך דראפט 2009, בחרו הג'אז את אריק מיינור בסיבוב הראשון כבחירה ה-20 כדי לגבות את דרן ויליאמס. מאט הארפרינג הוותיק פרש, כשהוא מציין בנסיבות לפרישה את פציעותיו התכופות הנובעות מסגנון משחקו הפיזי. שמועות החלו לסבוב סביב קרלוס בוזר בטענה כי הוא מעוניין בטרייד, שמועות אלה תודלקו מהשמועות כי הג'אז מעוניינים למכור אותו לאחר שהחליט לנצל את האופציה שהייתה בידו לשנה נוספת בחוזהו במועדון; אך, הצהירה פומבית כי הם לא מחפשים לבצע טרייד עליו, ובוזר נשאר עם הקבוצה לעונת 10–2009. הגאז הוסיפו גם את הרוקי וסלי מת'יוז לסגל הקבוצה לאחר שהציג יכולת מרשימה במחנה האימונים.

עם תחילת עונת 10–2009, התקשו הג'אז בשלב מוקדם של העונה, כשהם משיגים מאזן 17–19. כמה טריידים בוצעו בידי הקבוצה במהלך העונה, אחד שלח את הרוקי המבטיח אריק מיינור ואת חוזהו של מאט הארפרינג הפורש לאוקלהומה סיטי ת'אנדר. טרייד שני שלח את הגארד הפותח רוני ברואר לממפיס גריזליס במחצית העונה, טרייד זה נתקל בביקורת חריפה של דרן ויליאמס. הטרייד על ברואר פינה את הדרך עבור וסלי מת'יוז לתפקיד הרכז הפותח. בנוסף, נבחר דרן ויליאמס למשחק האולסטאר לראשונה בקריירה שלו, ולאחר פגרת קיץ שנויה במחלוקת, שיחק קרלוס בוזר טוב יותר מאשר עונה קודמת, כשהוא משיג, 19.5 נקודות, 11.2 כדורים חוזרים בממוצע למשחק, והחמיץ רק ארבעה משחקים עקב פציעות. הוא הציע כי הוא יהיה שמח להישאר ביוטה תחת חוזה ארוך טווח. לאחר שחזר מפציעה בתחילת העונה, קייל קורבר קבע שיא NBA עם אחוז הקליעה ל-3 נקודות.

באזור המערב הצמוד, סיימו הג'אז את העונה הסדירה במאזן 29–53, והפסידו את אליפות הבית הצפון-מערבי לדנוור נאגטס בשובר שוויון, כשהם מסיימים במקום החמישי, ומצוותים למפגש עם הנאגטס בסיבוב הראשון של הפלייאוף. קירילנקו, שהחמיץ 13 מ-15 המשחקים האחרונים לעונה הסדירה, עקב מתיחה טורדנית בשרירי השוק, הוא סבל שוב מפציעה זו יום לפני המשחק הראשון של הפלייאוף והחמיץ את הסיבוב הראשון כולו, מהמט אוקור קרע את גיד אכילס במשחק הראשון של הפלייאוף וסיים את העונה. למרות הפציעות, שיחקו היטב וגברו על הנאגטס בשישה משחקים, 4-2. בסיבוב השני פגשו הג'אז את לוס אנג'לס לייקרס והודחו שנה שלישית ברציפות, הפעם 0–4. (הפעם הראשונה בהיסטוריה של הג'אז שהם מודחים מהפלייאוף בסוויפ בארבעה משחקים).

במהלך דראפט 2010, בחרו הג'אז את גורדון הייוורד כבחירה התשיעית, ואת ג'רמי אוונס בסיבוב השני של הדראפט. ב-7 ביולי 2010, קרלוס בוזר הסכים לחוזה ל-5 שנים בשווי 80 מיליון דולר עם שיקגו בולס כשחקן חופשי. הג'אז הפכו את העסקה להסכם "חתום ועבור" יום למחרת, כשהם מקבלים מהבולס, כחריג להסכם עם בוזר, פיצוי של 13 מיליון דולר. יומיים לאחר מכן, ב-9 ביולי 2010, הסכים גם קייל קורבר לחתום עם השיקגו בולס. ההסכם לא נחשף אך דיווחים רבים טענו כי העסקה היא ל-3 שנים תמורת 13 מיליון דולר. וסלי מת'יוז חתם ב-10 ביולי 2010, על חוזה ל-5 שנים בשוי 33 מיליון דולר כשחקן חופשי מוגבל בפורטלנד טרייל בלייזרס. הג'אז סירבו להשוות את הצעתם של הבלייזרס, ואפשרו לבלייזרס להשיג את מאת'יו. פחות משבועיים לאחר עזיבתו של בוזר, ב-13 ביולי 2010, העבירו הג'אז בטרייד את קוסטה קופוס, ושתי בחירות סיבוב ראשון עתידיות, למינסוטה טימברוולבס תמורת הפורוורד אל ג'פרסון, כשהם מנצלים סעיף בהסכם עבור בוזר המאפשר לג'אז לרכוש את ג'פרסון מבלי שהדבר יחשב לחריגה מתקרת השכר. ראג'ה בל צורף אף הוא, כדי לספק סיוע לקו האחורי לאחר שאיבדו את קורבר ומאת'יו. הוא הוחתם על חוזה ל-3 שנים תמורת 10 מיליון דולר.

ב-15 ביוני 2010, חשפה הנהלת הג'אז סמל ותרשים צבעים חדשים למועדון שסימן חזרה חזרה ל"תו המוזיקלי" שנראה בסמל המקורי של המועדון. את המדים החדשים חשפה הקבוצה ב-16 באוגוסט.

2011–2014: עידן טיירון קורבין

עונת 11–2010 החלה עבור הג'אז בצורה חיובית, כשבמשחקי הקדם עונה היו הג'אז בלתי מנוצחים (8-0), ובאמצע ינואר הגיעו למאזן 13–27 ונראו כמי שנמצאים בדרכם לעוד עונה חיובית, אם היו מצליחים להמשיך בקצב זה. אך, ב-14 המשחקים הבאים, נעצרו הג'אז והשיגו מאזן 4–10. ב-10 בפברואר 2010, כאשר מאזן הקבוצה עמד על 23–31 לאחר הפסד לשיקגו בולס, התפטר המאמן הראשי ג'רי סלואן, יחד עם עוזרו הוותיק פיל ג'ונסון. עוזר נוסף של סלואן, טיירון קורבין, הוכרז כמאמן הראשי החדש, בעוד עוזר נוסף, סקוט ליידן, נשאר בתפקידו. שבוע לאחר מכן, שכרו הג'אז את שחקן העבר, ג'ף הורנסק כעוזר מאמן נוסף.

ב-23 בפברואר 2011, ביצעו הג'אז טרייד על כוכבם דרן ויליאמס והעבירו אותו לניו ג'רזי נטס תמורת שתי בחירות סיבוב ראשון זאת של ניו ג'רזי ב-2011 וזאת של גולדן סטייט ווריורס ב-2012) והשחקנים, דווין האריס ודריק פייבורס. היו שמועות כי דרן ויליאמס החליף צעקות עם המאמן הראשי לשעבר, ג'רי סלואן, במהלך המשחק נגד שיקגו בולס, שהקדים את התפטרותו של סלואן, ובסופו של דבר הביא את הנהלת הג'אז להחלטה לבצע טרייד עליו.

בעוד ויליאמס היה תחת חוזה במהלך עונת 12–2011 עם אופציה לשחקן לחתום על עונה נוספת תמורת 17.7 מיליון דולר לעונת 13–2010, לא האמין סגן נשיא יוטה ג'אז, גרג מילר, כי ניתן יהיה להחתים מחדש את דרן ויליאמס. "ואף על פי שלא ראיתי שום סימן לכך שהוא אינו מתכוון לחתום מחדש אצלנו, לא ראיתי גם סימן שהוא יחתום", אמר מילר. שארית העונה ראתה את הג'אז ממשיכים להיאבק, כשהם מסיימים את העונה הסדירה במאזן 39–43, ובמקום ה-11 במערב, מחמיצים את הפלייאוף לראשונה מאז שנת 2006.

במהלך דראפט 2011, היו בידי הג'אז שתי בחירות לוטרי (אחת הגיעה מהטרייד ששלח את דרן ויליאמס לניו ג'רזי נטס), הג'אז ניצלו אותן על הסנטר המבטיח אנס קאנטר שנבחר כבחירה השלישית, ואת הגארד אלק ברקס שנבחר במקום ה-12. לאחר סיום שביתת השחקנים שהביאה לקיצורה של עונת 12–2011 ל-66 משחקים, נפרדו הג'אז משניים משחקניהם הוותיקים, מהמט אוקור הועבר בטרייד לניו ג'רזי נטס תמורת בחירת סיבוב שני עתידית, ואנדריי קירילנקו, ששיחק במהלך השביתה במולדתו רוסיה ושחוזהו פג בסוף העונה, החליט להישאר ברוסיה לשארית עונת 12–2011. כמו כן רכשו הג'אז את שני השחקנים החופשיים, ג'וש הווארד וג'מאל טינסלי.

לקראת עונת 2012/2013 העבירו הג'אז את הרכז דווין האריס לאטלנטה הוקס, בתמורה לסמול פורוורד מרווין ויליאמס. כמו כן צירפו לשורות הקבוצה את הגארדים מו ויליאמס ורנדי פוי.

2014–2022: עידן קווין סניידר

תקופת גורדון הייוורד

לקראת עונת 2013/2014, ויתרה יוטה על שני שחקנים מובילים, פול מילסאפ ואל ג'פרסון, שעברו לאטלנטה הוקס ולשארלוט הורנטס, בהתאמה. באותו קיץ הצטרף לקבוצה הסנטר רודי גובר, שעבר אליה בטרייד לאחר שנבחר בבחירה ה-27 בדראפט 2013. באותה עונה לא הצליחה להעפיל לפלייאוף לאחר שהפסידה ללוס אנג'לס קליפרס במשחק האחרון של העונה הסדירה.

בדראפט 2014, בחרה יוטה את הגארד דנטה אקסום, ולאחר מכן גם את רודני הוד לאחר שקיבלו את הבחירה ה-23 בטרייד. באותו קיץ מונה קווין סניידר, עוזר המאמן של הקבוצה, להיות מאמנה הראשי, כשחתם על חוזה ל-3 שנים. באותן שנים הובלה הקבוצה על ידי גורדון הייוורד, אך גם בעונת 2015/2016 לא הצליחה לעלות לפלייאוף לאחר שהפסידה במשחק האחרון של העונה ללוס אנג'לס לייקרס, במה שהיה משחקו האחרון בקריירה של קובי בראיינט, בו קלע 60 נקודות.

עונת 2016/2017 הייתה עונת הפריצה של יוטה והייוורד. את העונה סיימה יוטה עם מאזן חיובי 51–31, ודורגה במקום ה-5 במערב, מה שהקנה לה מקום בפלייאוף ה-NBA. בסיבוב הראשון יוטה ניצחה את לוס אנג'לס קליפרס, אך הובסה בחצי גמר המערב נגד גולדן סטייט ווריורס.

תקופת גובר ומיטשל

לקראת עונת 2017/2018 עזב הייוורד את יוטה לטובת בוסטון סלטיקס. באותו קיץ, הצטרף לקבוצה הרוקי דונובן מיטשל, שנבחר בבחירה ה-13 על ידי דנוור נאגטס, ועבר ליוטה בטרייד. דונובן מיטשל התגלה ככישרון, כשבעונת הרוקי שלו שבר את שיא המועדון לרוקי וקלע 41 נקודות במשחק אחד (מול ניו אורלינס פליקנס). באותה עונה זכה רודי גובר בתואר שחקן ההגנה של העונה, והקבוצה העפילה בפעם השנייה ברצף לפלייאוף ה-NBA. ברבע גמר המערב, יוטה ניצחה 4–2 את אוקלהומה סיטי ת'אנדר, אך לאחר מכן הפסידה 4–1 ליוסטון רוקטס בחצי גמר המערב.

בעונת 2018/2019 זכה גובר שוב בתואר שחקן ההגנה, ומיטשל חווה עונת פריצה, כשרשם ממוצע של 23.8 נקודות למשחק. יוטה הפכה לקבוצה חזקה מאוד, אך הודחה כבר בסיבוב הראשון של הפלייאוף על ידי הרוקטס.

בעונת 2019/2020 נבחרו שני כוכביה, מיטשל וגובר, להשתתף במשחק האולסטאר של ה-NBA. בהמשך העונה, נדבק גובר בנגיף קורונה לאחר שהפר את הנחיות הליגה באופן בוטה, וככל הנראה הדביק גם את חברו לקבוצה מיטשל. בשל התפרצות הנגיף בקרב שחקני הליגה, השביתה ה-NBA את העונה במשך כחמישה חודשים. בהמשך העונה העפילה יוטה לפלייאוף ה-NBA, שם הציג דונובן מיטשל יכולת מעולה, אך היכולת לא הספיקה ליוטה, שהודחה בסיבוב הראשון.

באוקטובר 2020 מכרה משפחת מילר את מועדון הג'אז לאיש העסקים ראיין סמית', במחיר של כ-1.66 מיליארד דולר.

ב-6 ביוני 2022 הודיע סניידר על עזיבתו וסיום כהונה של שמונה עונות כמאמנה של יוטה ג'אז.

2022–הווה התקופה

עזיבת רודי גובר ודונובן מיטשל

ב-29 ביוני חתם המאמן ויל הארדי על חוזה לחמש עונות בקבוצה.

לקראת עונת 2022/2023 ב-NBA תעבור הקבוצה מיתוג מחדש, בו תשנה את הסמל, את מדי הקבוצה ואת פרקט הקבוצה. לקראת העונה תחזור הקבוצה להשתמש בגופייה הסגולה הקלאסית משנות ה-90.

ב-1 ביולי 2022 העבירה יוטה בטרייד את רודי גובר אשר זכה 3 פעמים בתואר שחקן ההגנה של העונה ב-NBA בתמורה למליק ביזלי, פטריק בוורלי, ג'ארד ונדרבילט, ליאנדרו בולמארו ואת הבחירה ה-22 בדראפט 2022 ווקר קסלר ו-4 בחירות סיבוב ראשון מהמינסוטה טימברוולבס. ב-25 באוגוסט 2022 בוורלי הועבר בטרייד ללוס אנג'לס לייקרס בתמורת לסטנלי ג'ונסון וטיילן הורטון-טאקר. ב-1 בספטמבר 2022 עזב כוכב הקבוצה דונובן מיטשל בטרייד לקליבלנד קאבלירס בתמורה ללאורי מארקנן, קולין סקסטון, אוצ'אי אגבאג'י הבחירה ה-14 בדראפט 2022, 3 בחירות סיבוב ראשון לא מוגנות ו-2 בחירות הניתנות להחלפה.

יריבויות

לאורך ההיסטוריה של הג'אז לא נוצרה לקבוצה יריבות גדולה עם אחת מקבוצות ה-NBA האחרות. עם זאת היו קבוצות אותן פגשו הג'אז פעמים רבות במהלך הפלייאוף:

• יוסטון רוקטס (9) - 1985, 1994, 1995, 1997, 1998, 2007, 2008, 2018, 2019.
• לוס אנג'לס לייקרס (6) - 1988, 1997, 1998, 2008, 2009, 2010.
• פורטלנד טרייל בלייזרס (5) - 1991, 1992, 1996, 1999, 2000.

הרוקטס זכו בשתי אליפויות ה-NBA‏ (1994, 1995) לאחר שניצחו את הג'אז במהלך הפלייאוף. בשתי הפעמים בהן גברו הג'אז על הלייקרס הם התקדמו לגמר ה-NBA, בעוד הלייקרס התקדמו לגמר ה-NBA בכל ארבע הפעמים בהן גברו על הג'אז, כשהם זוכים באליפות ה-NBA בשנים 1988, 2009, 2010. הבלייזרס התקדמו לגמר ה-NBA לאחר שגברו על הג'אז בפלייאוף 1992.

אולמות ביתיים

בניו אורלינס:

• ליולה פילד האוס - 1974–1975
• מוניציפל אודיטוריום - 1974–1975
• לואיזיאנה סופרדום - 1975–1979

בסולט לייק סיטי:

• סולט פלאס - 1979–1991
• ויוינט סמארט הום ארנה - 1991–הווה

סמלי המועדון

• 
  סמל המועדון בתקופת "ניו אורלינס ג'אז" (1974–1979)
• 
  הסמל בין השנים 1979–1996
• 
  הסמל בין השנים 1996–2004
• 
  הסמל בין השנים 2004–2010
• 
  הסמל בין השנים 2010–2016
• 
  הסמל הרשמי בין השנים 2016–2022

מאמני הקבוצה

הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2022/2023:

מאמן	שנים	עונה סדירה				פלייאוף				הישגים
		משחקים	ניצחונות	הפסדים	% הצלחה	משחקים	ניצחונות	הפסדים	% הצלחה
סקוטי רוברטסון	1974	15	1	14	0.067	—	—	—	—	—
אלג'ין ביילור	1974	1	0	1	0.000	—	—	—	—	—
בוץ' ואן ברדה קוף	1974–1976	174	74	100	0.425	—	—	—	—	—
אלג'ין ביילור (2)	1976–1979	220	86	134	0.391	—	—	—	—	—
טום ניסאלקי	1979–1981	184	60	124	0.326	—	—	—	—	—
פרנק ליידן	1981–1988	571	277	294	0.485	41	18	23	0.439	זכייה בפרס מאמן העונה (1984)
ג'רי סלואן	1988–2011	1,809	1,127	682	0.623	196	96	100	0.490	—
טיירון קורבין	2011–2014	258	112	146	0.434	4	0	4	0.000	—
קווין סניידר	2014–2022	636	372	264	0.585	51	21	30	0.412	—
ויל הארדי	2022–הווה	82	37	45	0.451	—	—	—	—	—

מנהלי הקבוצה (ג'נרל מנג'רים)

ג'נרל מנג'ר	תקופה	הישגים
ביל ברטקה	1974–1976	–
בארי מנדלסון	1976–1977	–
לואיס שאפל	1977–1978	–
טום וילינגהם	1978–1979	–
פרנק ליידן	1979–1987	זכייה בפרס מנהל העונה (1984)
דייב צ'קטס	1987–1989	–
סקוט ליידן	1989–1999	–
קווין אוקונור	1999–2012	–
דניס לינדסי	2012–2021	–
ג'סטין זאניק	2021	–
דני איינג'	2021–הווה	–

הישגים ופרסים

שיאים למשחק בודד

נקודות: 68, פיט מרוויץ' מול ניו יורק ניקס, 25 בפברואר 1977.

ריבאונדים: 28, רודי גובר מול גולדן סטייט ווריורס, 14 במרץ 2021.

אסיסטים: 28, ג'ון סטוקטון מול סן אנטוניו ספרס, 15 בינואר 1991.

חטיפות: 9, ריקי גרין פעמיים (1982) וג'ון סטוקטון (1991).

חסימות: 14, מארק איטון מול פורטלנד טרייל בלייזרס (1985) ומול סן אנטוניו ספרס (1989).

שיאי קריירה בקבוצה

• הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2023/2024, ומתייחסים לעונה הסדירה בלבד.

נקודות: 1. קארל מלון - 36,374 2. ג'ון סטוקטון - 19,711 3. אדריאן דאנטלי - 13,635 4. דארל גריפית' - 12,391 5. ת'רל ביילי - 9,897

ריבאונדים: 1. קארל מלון - 14,601 2. רודי גובר - 7,119 3. מארק איטון - 6,939 4. דריק פייבורס - 4,626 5. ג'ון סטוקטון - 4,051

אסיסטים: 1. ג'ון סטוקטון - 15,806 2. קארל מלון - 5,085 3. ריקי גרין - 4,159 4. דרן ויליאמס - 4,003 5. ג'ו אינגלס - 2,213

חטיפות: 1. ג'ון סטוקטון - 3,265 2. קארל מלון - 2,035 3. ריקי גרין - 1,100 4. אנדריי קירילנקו - 960 5. דארל גריפית' - 931

חסימות: 1. מארק איטון - 3,064 2. אנדריי קירילנקו - 1,380 3. רודי גובר - 1,357 4. גרג אוסטרטאג - 1,253 5. קארל מלון - 1,125

פרסים אישיים

MVP של העונה הסדירה קארל מלון: 1997, 1999 רוקי השנה דארל גריפית': 1981 שחקן ההגנה של העונה מארק איטון: 1985, 1989 רודי גובר: 2018, 2019, 2021 השחקן השישי של העונה ג'ורדן קלארקסון: 2021 השחקן המשתפר של העונה לאורי מארקנן: 2023 מאמן השנה פרנק ליידן: 1984 מנהל השנה פרנק ליידן: 1984 MVP של משחק האולסטאר קארל מלון: 1989, 1993 ג'ון סטוקטון: 1993

חמישיית העונה הראשונה פיט מרוויץ': 1976, 1977 קארל מלון: 1989–1999 ג'ון סטוקטון: 1994, 1995 חמישיית העונה השנייה פיט מרוויץ': 1978 אדריאן דאנטלי: 1981, 1984 קארל מלון: 1988, 2000 ג'ון סטוקטון: 1988–1990, 1992, 1993, 1996 דרן ויליאמס: 2008, 2010 רודי גובר: 2017 חמישיית העונה השלישית ג'ון סטוקטון: 1991, 1997, 1999 קארל מלון: 2000 קרלוס בוזר: 2008 רודי גובר: 2019–2021

חמישיית ההגנה הראשונה אי. סי. קולמן: 1977 מארק איטון: 1985, 1986, 1989 ג'ון סטוקטון: 1989, 1991, 1992, 1995, 1997 אנדריי קירילנקו: 2006 רודי גובר: 2017–2022 חמישיית ההגנה השנייה מארק איטון: 1987, 1988 קארל מלון: 1988 ג'ון סטוקטון: 1989, 1991, 1992, 1995, 1997 אנדריי קירילנקו: 2004, 2005 חמישית הרוקיז הראשונה דארל גריפית': 1981 ת'רל ביילי: 1984 קארל מלון: 1986 אנדריי קירילנקו: 2002 דרן ויליאמס: 2008 טריי ברק: 2014 דונובן מיטשל: 2018 ווקר קסלר: 2023 חמישית הרוקיז השנייה בלו אדוארדס: 1990 פול מילסאפ: 2007 דריק פייבורס: 2011

בחירות למשחק האולסטאר פיט מרוויץ': 1977–1979 טראק רובינסון: 1978 אדריאן דאנטלי: 1980–1982, 1984–1986 ריקי גרין: 1984 קארל מלון: 1988–1998, 2000–2002 ג'ון סטוקטון: 1989–1997, 2000 מארק איטון: 1989 אנדריי קירילנקו: 2004 קרלוס בוזר: 2007, 2008 מהמט אוקור: 2007 דרן ויליאמס: 2010, 2011 גורדון הייוורד: 2017 רודי גובר: 2020–2022 דונובן מיטשל: 2020–2022 מייק קונלי: 2021 לאורי מארקנן: 2023

שחקנים שמספר גופייתם הוצא לגמלאות

מספר	שחקן	תפקיד	שנים בקבוצה
1	פרנק ליידן	מאמן	1981–1988
4	אדריאן דאנטלי	סמול פורוורד	1979–1986
7	פיט מרוויץ'	קלע	1974–1979
9	לארי מילר	בעלים	1985–2009
12	ג'ון סטוקטון	רכז	1984–2003
14	ג'ף הורנסק	קלע	1994–2000
32	קארל מלון	פאוור פורוורד	1985–2003
35	דארל גריפית'	קלע	1980–1991
53	מארק איטון	סנטר	1982–1993
1223	ג'רי סלואן	מאמן	1988–2011
מיקרופון	רוד האנדלי	שדרן	1974–2009

סגל שחקנים בעונת 2023/2024

יוטה ג'אז
שחקנים	מידע נוסף
עמדה # ארץ שם גובה תאריך לידה אוניברסיטה/מדינת מוצא PG/SG 00   ג'ורדן קלארקסון 1.91 מטרים 7 ביוני 1992 אוניברסיטת מיזורי PF 0 טיילור הנדריקס 2.06 מטרים 22 בנובמבר 2003 אוניברסיטת מרכז פלורידה PG/SG 2 קולין סקסטון 1.91 מטרים 4 בינואר 1999 אוניברסיטת אלבמה SG 3 קיונטה ג'ורג' 1.93 מטרים 8 בנובמבר 2003 אוניברסיטת ביילור SG/SF 5 טיילן הורטון-טאקר 1.93 מטרים 25 בנובמבר 2000 אוניברסיטת המדינה של איווה SF 8 ברייס סנסבאו 1.96 מטרים 30 באוקטובר 2003 אוניברסיטת המדינה של אוהיו PG 11 כריס דאן 1.91 מטרים 18 במרץ 1994 אוניברסיטת פרובידנס PG 13 קיירה לואיס 1.85 מטרים 6 באפריל 2001 אוניברסיטת אלבמה PF 19 לוקה שמאניץ' 2.08 מטרים 9 בינואר 2000 קרואטיה PF/C 20 ג'ון קולינס 2.06 מטרים 23 בספטמבר 1997 אוניברסיטת וייק פורסט PF 21 דריוס בייזלי 2.06 מטרים 12 ביוני 2000 — PF 23 לאורי מארקנן 2.13 מטרים 22 במאי 1997 אוניברסיטת אריזונה C 24 ווקר קסלר 2.13 מטרים 26 ביולי 2001 אוניברסיטת אובורן PF/C 34 קנת' לופטון 1.98 מטרים 14 באוגוסט 2002 אוניברסיטת לואיזיאנה טק C 77 עומר יורטסבן 2.11 מטרים 19 ביוני 1998 אוניברסיטת ג'ורג'טאון PG 10 ג'ייסון פרסטון (כ) 1.91 מטרים 10 באוגוסט 1999 אוניברסיטת אוהיו PF/C 25 מייקה פוטר (כ) 2.06 מטרים 6 באפריל 1998 אוניברסיטת ויסקונסין SG 33 ג'וני ג'וזנג (כ) 1.96 מטרים 17 במרץ 2001 UCLA	מאמן: ויל הארדי מקרא ק - קפטן כ - שחקן החתום על חוזה כפול ד - בחירת דראפט שטרם הוחתמה ח - שחקן חופשי שחוזהו בקבוצה הסתיים * - בית ספר תיכון סגל הקבוצה באתר הרשמי עודכן בתאריך: 15 במרץ 2024

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יוטה ג'אז בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של יוטה ג'אז (באנגלית)

• יוטה ג'אז, ברשת החברתית אקס (טוויטר)