יוכבד בת-מרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוכבד בת-מרים
לידה 30 באפריל 1900
קפליץ', בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 בינואר 1980 (בגיל 79)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Yocheved Zhelezniak עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל, האימפריה הרוסית, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 19161980 (כ־64 שנים)
בן או בת זוג חיים הזז (196124 במרץ 1973) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לוחית זיכרון על ביתה של יוכבד בת מרים ברח' דיזנגוף 46 בתל אביב

יוכבד בת-מרים (זֶ'לזְנְיַאק) (א' באייר תר"ס, 30 באפריל 1900[1]י"ח בטבת ה'תש"מ, 7 בינואר 1980) הייתה משוררת עברייה ישראלית. כלת פרס ביאליק לספרות יפה (1964) ופרס ישראל לספרות לשנת תשל"ב (1972).

תולדותיה ויצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה כיוכבד זֶ'לזניאק במינסק[1] שברוסיה הלבנה, בתחום המושב של האימפריה הרוסית, בתם של נחום חוכר אחוזה, ומרייסה לבית שניאורסון. מצעירותה הכשירה עצמה לעבודת ההוראה. היא הייתה חדורה ברוח עצמאית, וכבר בגיל 17 החליפה את שם משפחתה. היא בחרה בשם בת-מרים כיוון שהיה לה ברור שתהיה משוררת, כמרים אחות משה. היא למדה בקורסים הפדגוגיים בעיר חרקוב, והשלימה את לימודיה באוניברסיטאות אודסה ומוסקבה.

את שיריה הראשונים פרסמה בכתב העת "התקופה", בשנת תרפ"ב-1922, עוד בהיותה בברית המועצות. היא המשיכה לשלוח משיריה לעיתונות העברית שמחוץ לרוסיה הסובייטית, עד שעלתה לארץ ישראל בשנת 1929. את שיריה המוקדמים קיבצה לימים בספר שיריה "מרחוק", שיצא לאור בארץ בשנת 1932. הספר נדפס במהדורה אחרונה ב-1985, חמש שנים לאחר מותה.

בת-מרים לא נישאה מעולם, אך הייתה אם לבת ובן: מהמשורר העברי הסובייטי שמעון הבונה (סמיון טריבוקוב), שנרצח על ידי המשטר הסטאליניסטי בשנת 1937, הייתה אם לפרופסור מרייסה בת-מרים כצנלסון, גנטיקאית; ומהסופר חיים הזז הייתה אם לנחום (זוזיק)[2] איש הפלמ"ח, שנהרג בשנת 1948 בקרבות להגנת ירושלים במלחמת העצמאות (לזכרו יצא הספר "מכתבי תש"ח ושניים מציוריו של זוזיק (נחום הזז)", תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ה-1975). לאחר נפילתו של זוזיק נהגה ללבוש בגדים שחורים בלבד.

חבורת "יחדיו" במרפסת קפה אררט, רחוב בן-יהודה 9 בתל אביב, 1938. מימין לשמאל: יוכבד בת-מרים, לאה גולדברג, אברהם שלונסקי, ליובה גולדברג, ישראל זמורה ומשה ליפשיץ

נקברה בבית העלמין קריית שאול.[3]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב- 17 באפריל 1996, הנפיק השירות הבולאי סדרה של 13 בולי דאר שנקראה "סופרים עבריים בדורות האחרונים" , שעליהם דיוקנאות של אחד עשרה סופרים ושתי סופרות, ביניהן יוכבד בת מרים. כל בול בסדרה שוייך לאישיות אחת. האמנית רות (בקמן) מלכא עיצבה את הבול שהוקדש לבת מרים ושמה הופיע על הבול עצמו. [4]

הערים תל אביב ובאר שבע קראו שם רחוב על שמה

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל שיריה (לאחר מותה):

תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ו' ואסיליבסקה, קשת בענן; עברית: י' בת מרים, מרחביה: ספרית פועלים, 1943.
  • ניקולי אנוב, האח האובד; מרוסית: י. בת מרים, מרחביה: ספרית פועלים ('נעורים'), 1943.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשירתה של יוכבד בת-מרים עסקו טובי המבקרים וחוקרי הספרות העברית החדשה; להלן רשימה חלקית:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוכבד בת-מרים בוויקישיתוף

מפרי עטה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
ברוך קורצווייל
פרס ביאליק לספרות יפה
1964
הבא:
יצחק דב ברקוביץ