יולי רייזמן

יולי רייזמן
Ю́лий Я́ковлевич Ра́йзман
לידה	2 בדצמבר 1903 (יוליאני); מוסקבה, האימפריה הרוסית
פטירה	11 בדצמבר 1994 (בגיל 91); מוסקבה, רוסיה
מקום קבורה	בית הקברות טרויקורובסקויה
סוגה מועדפת	ריאליזם סוציאליסטי
מדינה	האימפריה הרוסית, ברית המועצות, רוסיה
מקום לימודים	Faculty of Social Sciences of Moscow State University (1924)
פרסים והוקרה	פרס סטלין (1941); עיטור לנין (20 בדצמבר 1973); פרס סטלין (1952); מדליית הפטיש והמגל (20 בדצמבר 1973); פרס סטלין (1943); עיטור הדגל האדום של העמל (14 בדצמבר 1963); פרס סטלין (1946); עיטור אות הכבוד (23 במאי 1940); עיטור הדגל האדום של העמל (6 במרץ 1950); עיטור לנין (4 בנובמבר 1967); פרס ברית המועצות (1983); עיטור הידידות בין העמים (14 בדצמבר 1983); גיבור העמל הסוציאליסטי (20 בדצמבר 1973); אמן העם של ברית המועצות (1964); פרס האחים וסילייב של הרפובליקה הסובייטית הרוסית (1986); פרס סטלין (1950); מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945; עיטור מהפכת אוקטובר; מדליית ותיק העמל; פעיל מצטיין באמנויות של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית של רוסיה; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;
	פרופיל ב-IMDb

יולי רייזמן (ברוסית: Ю́лий Я́ковлевич Ра́йзман;‏ 15 בדצמבר 1903 – 11 בדצמבר 1994) היה במאי קולנוע סובייטי ממוצא יהודי. רייזמן קיבל את תואר אמן העם של ברית המועצות (1964), חתן פרס סטלין 6 פעמים (1941, 1943, 1946- פעמיים, 1950 ו-1952), פרס ברית המועצות (1983) וגיבור העמל הסוציאליסטי (1973). בשנת 1988 הוענקו לו פרס ניקה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יולי רייזמן נולד במוסקבה. בשנת 1924 החל לעבוד כעוזרו של במאי הקולנוע יעקב פרוטזנוב. החל משנת 1926 התחיל לביים סרטים באופן עצמאי. לחלק מסרטיו היה שותף לכתיבת תסריט.

בשנת 1935 זכה להצלחה עם סרט "הטייסים". שיא נוסף בקריירה שלו היה סרט "משנקה" (1942) שצילומיו החלו עוד לפני תחילת מלחמת העולם השנייה. בהמשך צילם כמה סרטים בנושאים פוליטיים. בשנת 1947 הוגלה ממוסקבה לריגה בה היה אולפן לקולנוע. אומנם בהיותו שם ביים סרט שזכה בפרס סטלין והורשה לחזור למוסקבה. בתחילת שנות ה-50 נרדף עקב מוצאו היהודי. במהלך סוף שנות ה-50 ושנות ה-60 ביים מספר סרטים שזהו לתהודה ציבורית גדולה בברית המועצות.

הסרט "החיים הפרטיים" (1982) זכה לפרס בפסטיבל הסרטים של ונציה והיה מועמד לפרס אוסקר כסרט הזר הטוב ביותר.

בשנים 1944-1964 רייזמן לימד ב-VGIK.

רייזמן זכה לעיטורים רבים עבור תרומתו לקולנוע הסובייטי, ביניהם עיטור לנין (פעמיים), עיטור הדגל האדום של העמל (פעמיים) ועוד. בשנת 1988 הוענק לו פרס ניקה.

פילמוגרפיה (חלקית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

1935 - "הטייסים" (Лётчики)
1936 - "הלילה האחרון" (Последняя ночь), שותף לתסריט, זכה בפרס סטלין
1942 - "משנקה" (Машенька), זכה בפרס סטלין
1944 - "בהקשר להפסקת אש עם פינלנד" (סרט תעודה) (К вопросу о перемирии с Финляндией), זכה בפרס סטלין
1945 - "ברלין" (סרט תעודה) (Берлин), זכה בפרס סטלין
1949 - "רייניס" (Райнис), זכה בפרס סטלין
1950 - "מעוטר בכוכב הזהב" (Кавалер Золотой Звезды), זכה בפרס סטלין
1957 - קומוניסט" (Коммунист)
1961 - "ומה אם זה האהבה?" (А если это любовь?), שותף לתסריט
1982 - "החיים הפרטיים" (Частная жизнь), שותף לתסריט, זכה בפרס ברית המועצות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא יולי רייזמן בוויקישיתוף

יולי רייזמן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
יולי רייזמן, באתר AllMovie (באנגלית)
יולי רייזמן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)