יוליוס רנטגן
 | |
| לידה |
9 במאי 1855 לייפציג, ממלכת סקסוניה  |
|---|---|
| פטירה |
13 בספטמבר 1932 (בגיל 77) אוטרכט, הולנד |
| מוקד פעילות |
ממלכת ארצות השפלה |
| סוגה |
סימפוניה, קונצ'רטו, אופרה |
| שפה מועדפת |
הולנדית, גרמנית |
| כלי נגינה |
פסנתר |
| בן או בת זוג |
אמנדה רנטגן-מאייר (1880–15 ביולי 1894) אברהמינה דז אמורי ון דר הובן |
| צאצאים |
אנגלברט רנטגן, פרנץ אדוורד רנטגן, יואכים רנטגן, אדוורד פרנטס רנטגן, יוהנס רנטגן, יוליוס רנטגן הבן |
| פרסים והוקרה |
|
|
juliusrontgen | |
  | |
יוליוס רנטגן (בגרמנית: Julius Engelbert Röntgen; 9 במאי 1855 – 13 בספטמבר 1932) היה מלחין גרמני-הולנדי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוליוס רנטגן נולד בלייפציג למשפחת מוזיקאים. אביו, אנגלברט רנטגן, היה כנר ראשון בתזמורת הגוונדהאוס בלייפציג. אמו, פאולינה קלנגל, הייתה פסנתרנית, דודתם של הצ'לן יוליוס קלנגל והכנר פאול קלנגל.
יוליוס היה ילד מחונן. הוא ואחיותיו לא למדו בבית ספר; מוזיקה למד אצל הוריו וסביו ואת יתר המקצועות אצל מורים פרטיים. מורו הראשון לפסנתר היה קרל ריינקה, המנהל המוזיקלי של תזמורת הגוונדהאוס. ביצירותיו הראשונות ניכרה השפעתו של ריינקה לצד זו של רוברט שומאן, יוהנס ברהמס ופרנץ ליסט. כמו כן למד הלחנה אצל פרידריך לכנר, הרמוניה וקונטרפונקט אצל האופטמן וריכטר. את דרכו כמלחין החל בגיל תשע וב-1869 הציג לראשונה את פרי עטו בפסטיבל המוזיקה בדיסלדורף, בדואו לשני כינורות בביצוע אביו ויוזף יואכים. שנת 1870, בן 14, ביקר יוליוס רנטגן את ליסט בוויימאר; אחרי שניגן עמו בפסנתר הוזמן לקונצרט ערבית בביתו של ליסט.[1]
בלייפציג היו יוליוס והוריו חברים בחוג המוזיקלי, שסבב את היינריך פון הרצוגנברג (Heinrich von Herzogenberg), ובביתם הוא פגש לראשונה את ברהמס. בהמשך עבר רנטגן למינכן, שם למד פסנתר אצל פרנץ לכנר, ידיד של פרנץ שוברט. בגיל 18 היה לפסנתרן מקצועי. במהלך סיור קונצרטים בדרום גרמניה התוודע אל הזמר יוליוס שטוקהאוזן ובתקופה זו גם פגש סטודנטית שוודית למוזיקה בשם אמנדה מאייר, מי שתהיה לאשתו בשנת 1880.
ב-1877 עמדה לפני רנטגן ההכרעה, אם לצאת לווינה או לאמסטרדם. הוא בחר באמסטרדם והיה למורה למוזיקה בבית הספר למוזיקה בעיר זו.[2] פרופסור לומן, שלימד תאולוגיה באמסטרדם ומילא תפקיד חשוב בחיי התרבות שלה, היה ידיד של אביו של רנטגן והבטיח לפרוש את חסותו על יוליוס הצעיר. לפי מכתבו של רנטגן משנת 1877, בית הספר הצטייר בעיניו כ"מקום מלא ילדים וחובבים"; כיוון שבית הספר לא נהנה ממימון ציבורי, נראה שהנהלתו ייחסה יתר חשיבות למספר התלמידים מאשר לאיכותם.
בין השנים 1878 ל-1885 היה ברהמס אורח תדיר באמסטרדם. ב-1887 ניגן רנטגן את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 2 של ברהמס, בניצוח המלחין עצמו. ב-1883 היה לרנטגן חלק נכבד בייסוד הקונסרבטוריון של אמסטרדם, יחד עם המלחינים פראנס קוּנֶן (Frans Coenen) ודניאל דה לאנגה Daniel) de Lange), שניהלו את הקונסרבטוריון. בשנת 1912 תפס רנטגן את מקומם ועמד בראש המוסד עד 1924.[3]
בשנת 1884 היה רנטגן מעורב ראשו ורובו בייסוד תזמורת הקונצרטחבאו. הוא הגיש מועמדות למשרת מנהל מוזיקלי, אך לגודל אכזבתו, נבחר הפסנתרן הגרמני הנס פון בילוב, כיוון שהוועדה הטילה כנראה ספק ביכולותיו של רנטגן כמנצח. מכל מקום, פון בילוב לא יכול היה לקבל את המינוי, והמשרה ניתנה לבסוף לכנר וילם קס.
רנטגן פנה במרץ רב להלחנת מוזיקה קאמרית ולעבודתו בקונסרבטוריון. הוא עשה לו שם כפסנתרן מלווה, שעבד עם הכנר הדגול קרל פלש, הזמר יוהנס מֱסְחארֶט (Johannes Messchaert),והצ'לן פבלו קזאלס. במסעותיו עם מֶסחארְט הגיע לווינה לפחות פעם בשנה, ובביקוריו אלה עשה לו למנהג קבוע להיפגש עם ברהמס.[4]
במשך שנים אחדות הופיעו רנטגן ובניו (יוליוס רנטגן הבן ואנגלברט רנטגן השני) יחדיו כשלישיית פסנתר. אחרי מות אשתו, אמנדה, בשנת 1894, נשא רנטגן לאישה מורה מחוננת לפסנתר, אבְּרהַמינה דֶז אָמוֹרי ואן דֶר הוּבֶן ( Abrahamina des Amorie van der Hoeven). הילדים פרי הנישואים השניים היו גם הם למוזיקאים מקצועיים.
לאחר מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1919, קיבל רנטגן אזרחות הולנדית. אחד מבניו נפל בשבי הגרמנים בזמן המלחמה, ובן אחר היגר לארצות הברית, שם התגייס לצבא האמריקאי. רנטגן נמנע במשך שנים רבות משיבה למולדתו, גרמניה.
בשנת 1924 פרש רנטגן מן החיים הציבוריים. הוא עקר לבילטהובן, כפר קטן סמוך לאוטרכט. בשמונה שנות חייו האחרונות כתב רנטגן כ-100 יצירות (יש האומדים את מספרן כקרוב יותר ל-200), רובן מוזיקה קאמרית ושירים. בית הכפר שלו, שאותו תכנן ובנה למענו בנו פרנס, אחד הבודדים בילדיו שלא פנו לקריירה מוזיקלית, ושאותו כינה "גואדאמוס", היה לבית ועד למספר רב של מלחינים ונגנים חשובים; בין המבקרים בבית היו אדוארד גריג, פבלו קזאלס ופרסי גריינג'ר. בתקופה זו עסק רנטגן בחקר אנליזה מוזיקלית וגילה עניין במוזיקה של הינדמית, סטרווינסקי, שנברג ווילם פייפר.
ב-1930 קיבל רנטגן תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אדינבורו, שם כיהן ידידו דונלד טובי כפרופסור. בעת ביקורו ביצע טובי סימפוניה חדשה של רנטגן עם תזמורת רייד ובאותה תוכנית היה רנטגן הסולן בביצוע שני הקונצ'רטי החדשים שלו לפסנתר. (שנתיים לאחר מות רנטגן תיאר אותו טובי כ"אחד הגדולים באמני המוזיקה האבסולוטית שהכרתי מעודי" אחרי מלחמת העולם השנייה הייתה וילה גואדאמוס למקום מושבה של "אגודת גואדאמוס", ששמה לה למטרה לקדם מוזיקה הולנדית עכשווית.[5]
בשנות חייו האחרונות ערך רנטגן ניסויים במוזיקה אטונאלית; הוא כתב בשנת 1930 סימפוניה בי-טונאלית, שלא פורסמה מעולם. לעיתים הופיע כפסנתרן מלווה בבית הקולנוע טושינסקי באמסטרדם, שם ניגן יצירות פופולריות ועממיות שחיבר בעצמו, יחד עם דירק ואן דר ון. כן הקליט מוזיקה על גלילים לפסנתר מכני.
רנטגן מת באוטרכט, הולנד, ב-1932. תאריך יצירתו האחרונה, חמישיית פסנתר (השלישית לפסנתר וכלי מיתר, בסול מז'ור), שכותרת המשנה שלה היא "סֶנְטֶנְדוֹ נוּאוֹבָה פוֹרְצָה", הוא 5 ביולי של אותה שנה.
יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
יצירותיו של יוליוס רנטגן כוללות 25 סימפוניות, קונצ'רטי (7 לפסנתר, 3 לכינור, 3 לצ'לו, ואחרים), וכן מספר רב של יצירות קאמריות, יצירות לפסנתר ויציחרות ווקאליות. כן השלים את רביעיית המיתרים מס' 2, שאדוארד גריג הותיר לא גמורה. כן כתב הרמוניות לנעימות הולנדיות מסורתיות.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של יוליוס רנטגן
יוליוס רנטגן, באתר AllMusic (באנגלית)
יוליוס רנטגן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
יוליוס רנטגן, באתר Discogs (באנגלית)
.svg){kind=logo}
