יום בחירה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יום חופשה לבחירה (מוכר כ"יום בחירה") הוא יום שבו רשאי עובד בישראל להיעדר מעבודתו אך לקבל שכר כאילו עבד, לפי בחירה אישית מתוך רשימה של ימים מיוחדים שנקבעו. הזכות ליום בחירה נקבעה בתחילה בהסכמים קיבוציים, ולאחר מכן עוגנה גם בחוק חופשה שנתית תשי"א-1951,[1] במשמעות שונה במקצת.

יום בחירה בהסכמים קיבוציים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הסכמים קיבוציים שונים, רשאי עובד במדינת ישראל להצהיר על יום או יומיים בשנה (על-פי ההסכם שאליו הוא כפוף) כעל ימים בהם הוא מעוניין להיעדר בתשלום מעבודתו, וזאת מתוך רשימה של ימים מיוחדים.

הרשימה כוללת בדרך-כלל את פורים, שושן פורים, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, יום ירושלים ותשעה באב. בחלק מההסכמים הרשימה רחבה יותר וכוללת גם את הושענא רבא, ערב פסח, ערב שביעי של פסח, אחד במאי[2] וימים נוספים. מקובל כי ימי הבחירה אינם באים על חשבון החופשה השנתית, אלא בנוסף להם. החוק אינו מחייב את המעביד לתת ימי בחירה, ולכן רק מי שמכוח הסכם קיבוצי מגיעים לו ימי בחירה, יוכל לדרוש אותם. כך לדוגמה, בענפי היצוא, יבוא, מסחר בסיטונות ושירותים ישנו הסכם קיבוצי כללי על פיו זכאים העובדים ליום בחירה בתשלום.

אם העובד אינו כפוף להסכם קיבוצי, או אם כבר ניצל את ימי הבחירה שהוקצו לו, תיגרע ההיעדרות מימי החופשה השנתית שלו.

יום בחירה בחקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחקיקה ניתנה למושג "יום בחירה" משמעות שונה מזו שבהסכמים הקיבוציים: זהו יום אחד בשנה שבו עובד רשאי להיעדר מעבודתו, על חשבון חופשתו השנתית, בלי להזדקק להסכמת המעסיק (אך נדרשת הודעה של 30 יום מראש על הכוונה להיעדר ביום הבחירה). תחילה נקבע יום ירושלים כיום כזה, בחוק יום ירושלים[3] לאחריו נקבע חג הסיגד כיום כזה, בחוק חג הסיגד. בתיקון לחוק חופשה שנתית משנת 2010 נקבעה רשימה של עשרות ימי בחירה.[4] בשנת 2012 נוספו לימי הבחירה עוד מועדים, בעלי משמעות לדתות והעדות השונות בישראל (שומרונים, מוסלמים, דרוזים, צ'רקסים, אתיופים ומועדים בינלאומיים),[5] שהעובד רשאי לבחור מתוכם ללא קשר לדתו.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.