יוסי סוכרי

יוסי סוכרי
	יוסי סוכרי, 2008
לידה	19 באפריל 1959 (בן 64); רמת גן, ישראל
מדינה	ישראל
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב
שפות היצירה	עברית

יוסי סוּכָּרִי (נולד ב-19 באפריל 1959) הוא סופר ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנם של מרדכי סוכרי וונדה סוכרי לבית סבן. גדל בפרדס כץ וברמת גן, ובהיותו בן תשע עבר עם משפחתו לצפון תל אביב. למד בבית הספר היסודי בר-כוכבא ובתיכון חדש בתל אביב, עזב את לימודיו התיכוניים וניגש לבחינות הבגרות בעצמו. היה כדורסלן בצעירותו בנבחרת הקדטים של ישראל ובנבחרת הנוער של מכבי תל אביב. למד בחוג לפילוסופיה ובמכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות על-שם כהן באוניברסיטת תל אביב.

במהלך השנים לימד במוסדות שונים: במכללה למינהל, בצלאל, קמרה אובסקורה, אוניברסיטת בן-גוריון ובית הספר לאמנויות מנשר. מרצה לפרנסתו בחברות ובארגונים.

פרסם מאמרים פובליציסטיים בנושאים פוליטיים, מדיניים וחינוכיים בעיתונים שונים, בעיקר בעיתון "הארץ".

נשוי ליעל ויסבורד, נכדתו של ישראל סחרוב.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

2014 - פרס ברנר
2015 - פרס המכון הישראלי בוושינגטון
2015 - פרס ראש הממשלה
2017 - אות הוקרה מטעם קואליציית "ליבי במזרח".

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמיליה ומלח הארץ, הוצאת בבל, 2002: ספר אוטוביוגרפי המספר על היחסים בין נכד לסבתו, על רקע המתח האתני והכלכלי במדינת ישראל ועוסק בקשר של שניהם לזהות הישראלית והיהודית והמזרחית שלהם ושאלת השייכות למדינת ישראל. זהו מסע של ילד מהרגע שגדל כילד מזרחי בפרדס כץ ומתאר את תחנות החיים שלו, על רקע צבא, אוניברסיטה וחייו מחוץ לישראל.

זוהי הפעם הראשונה בספרות העברית שדמות האישה המזרחית מוצגת כמי שמפנה עורף למטבח, כבעלת חשיבה מופשטת, כאישה קרה ולא חמה, היודעת עברית על בוריה ובנוסף לכל זאת היא ניצולת מחנה הריכוז ברגן-בלזן. כל זה מנוגד לסטריאוטיפ של האישה המזרחית, כחמימה, פולקלוריסטית, כפי שנהוג גם להציגה בספרות העברית.

פביאנה חפץ כתבה על הספר:

”הוא הספר המשחרר ביותר שנכתב בעברית בעשורים האחרונים ואולי אף למעלה מזה. אין בי כל פחד לומר שמאז חיבוריהם של הציונים הראשונים, לא קראתי טקסט יהודי חילוני שמציע התרה יסודית כל כך של הסבכים שאנחנו חיים בהם כאן ושעושה זאת בצורה נגישה, בהירה ומלאת חיים. בכוחו של הספר הראשון של יוסי סוכרי לשחרר כל ישראלי מקשרי מחויבות כוזבת למילים שביסוד הווייתו, דוגמת "שואה", "ציונות", "עדות המזרח", "אשכנזים", "זרות". להוביל אותו לתהות את התהיות הנועזות ביותר, להתהפך ולצאת מהעמודים של הספר חזק יותר, קרוב יותר למשמעות שהמילים המכוננות האלה נושאות עבורו כיחיד. משחרר הוא שם תואר מתאים לטקסט שמצליח לנסח דברים שלא ידענו לנסח לפניו, מציף את הדברים שציבור רחב ביקש את ניסוחם ומעביר את קוראיו על גשריו המסתוריים אל זוויות ראיה חדשות”.^[1]

תורגם לצרפתית וראה אור בשנת 2006 בהוצאת "acte sud".

מקלטור, הוצאת ידיעות אחרונות, 2005: מספר על אדם שאינו מסוגל לחיות בישראל בשל השחיתות והכיבוש, אולם גם אינו יכול להתנתק ממנה לאור תחושה מסוימת של שייכות ועל רקע האנטישמיות מחוץ לישראל. הוא נדחף למצוא מקלט בתוך ישראל, מקלט שהוא גם פיזי ובעיקר מטפורי, ומנהל את חייו בתוך המקלט הזה.
לא תקין רומנטית, חרגול/עם עובד, 2008: סיפור אהבה בין מורה בשנות החמישים לחייה לתלמיד בן שמונה עשרה. מבעד לסיפור האהבה שנרקם ביניהם נחשפים הכשלים של מערכת החינוך הישראלית.
בנגאזי-ברגן־בלזן (הספר בקטלוג ULI), עם עובד, 2013: עוסק בשואת יהודי לוב. הספר נכלל בתוכנית הלימודים לחטיבה העליונה ללימודי בגרות.^[2]

על ספר זה זכה סוכרי בפרס ברנר, מנימוקי השופטים: קולו הייחודי של יוסי סוכרי מספר בעלילה סוחפת, שגיבורתו היא בחורה צעירה, את גורלה של יהדות לוב בשואה. הוא פותח צוהר לקהילה יהודית עתיקה, כור היתוך של תרבויות, ושל שפות שונות (איטלקית, עברית וערבית-יהודית), יצירה שהיא נדבך חשוב בספרות העברית."^[3]

הרומן "בנגאזי-ברגן־בלזן" עובד למחזה והוצג בתיאטרון לה מאמא בניו יורק במרץ 2017. הרומן עובד בידי הבמאית והמפיקה מיכל ג'מילי והמחזאי והבמאי להב תימור. מעצב הסאונד הוא אבי בללי. בהצגה שיחק גם השחקן מוחמד בכרי.

אמזלג, עם עובד, 2019.
לראות את הים, עם עובד, 2023^[4].

נובלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האפשרות, פורסמה בכתב העת "La Passe de midi". המגזין הספרותי הצרפתי "לה פאס דה מידי" הזמין מסופרים ים תיכוניים, מארצות שונות טקסטים שמתרחשים ב-20 בינואר על "הים תיכוניות", הנובלה של סוכרי נבחרה על ידם.