יוסף אלמוגי

יוסף-אהרן אלמוגי
לידה	4 במאי 1910; כ"ה בניסן ה'תר"ע; הרוביישוב, רפובליקת פולין
פטירה	2 בנובמבר 1991 (בגיל 81); כ"ה בחשוון ה'תשנ"ב; חיפה, ישראל
מדינה	ישראל
תאריך עלייה	1930
מפלגה	מפא"י, מפלגת העבודה, המערך הראשון, רפ"י, המערך
	1973–1975; (כשנתיים)
	→ משה פלימן ירוחם צייזל ←
	15 באוגוסט 1955 – 13 ביוני 1977; (21 שנים)
כנסות	3 - 8
	30 באוקטובר 1962 – 23 במאי 1965; (שנתיים ו־29 שבועות)
תחת ראש הממשלה	דוד בן-גוריון ולוי אשכול
	→ גיורא יוספטל לוי אשכול ←
	30 באוקטובר 1962 – 25 במאי 1965; (שנתיים ו־29 שבועות)
תחת ראשי הממשלה	דוד בן-גוריון ולוי אשכול
	→ גיורא יוספטל חיים יוסף צדוק ←
	8 ביולי 1968 – 10 במרץ 1974; (5 שנים ו־35 שבועות)
תחת ראש הממשלה	לוי אשכול, יגאל אלון וגולדה מאיר
	→ יגאל אלון יצחק רבין ←
	שר בלי תיק; מזכ"ל מפא"י; יו"ר הסוכנות היהודית;
	שר בלי תיק; מזכ"ל מפא"י; יו"ר הסוכנות היהודית;

יוסף-אהרן אלמוגי (4 במאי 1910 - 2 בנובמבר 1991) היה ראש עיריית חיפה, חבר הכנסת, שר בממשלות ישראל ויו"ר הסוכנות היהודית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לידה, עלייה ותחילת פעילות ציונית ופוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד כיוסף-אהרן קרלנבוים בעיירה הרוביישוב שבפולין למשפחה של חסידי בעלזא. בשנת 1929, לאחר תום לימודיו התיכוניים עלה לארץ ישראל והצטרף לגרעין בשם "הכובש" שעסק בכיבוש העבודה בפתח תקווה ובכפר סבא (בשנת 1932 עלה הגרעין להתיישבות בקיבוץ רמת הכובש).

בשנת 1937 עבר אלמוגי לחיפה ומונה על ידי אבא חושי לראש פלוגות הפועל. אלמוגי המשיך לעבוד כפועל בניין מקצועי לצד תפקידו כמפקד פלוגות הפועל בחיפה^[1]. רק בסמוך לגיוסו לצבא הבריטי ב-1940, עקר עם משפחתו לבית שבנה במו ידיו בכפר סבא^[1]

ההתנדבות לצבא הבריטי ופרשת השבי של מתנדבי היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב - 30 ביולי 1940 התנדב אלמוגי, שהיה חבר ארגון ההגנה, לצבא הבריטי והיה ממתנדבי היישוב בחיל החפרים ושירת במצרים, לוב ויוון. למרות רצונו להתנדב לצבא הבריטי, נדרש אלמוגי לאישורם של אבא חושי מזכיר מועצת הפועלים ויעקב דורי, מפקד ה"הגנה" בעיר חיפה שטענו כי תפקידו בפלוגות הפועל חשוב מידי מכדי שישתחרר ממנו כעת. ההכרעה הועברה למשה שרת שפסק לזכותו ואישר את גיוסו.^[1]

בראשית שרותו הצבאי נשלח, עם פעילים אחרים בפלוגות הפועל, לקורס פיקודי במחנה סרפנד (צריפין) אותו סיים באוקטובר 1940 בדרגת קורפורל (רב-טוראי) כשמאוחר יותר, עם מינויו לתפקיד פיקודי זכה לדרגת הסרג'נט (סמל). ערב גיוסם נתמנו מטעם המפקדה הארצית של "ההגנה", אלמוגי, יצחק בן אהרון ויוסף בנקובר, ל"מפקדה עלומה" של קבוצת המתנדבים ולרכז את פעילותה. לאחר סיום הקורס הוצב אלמוגי בפלוגת החפרים 606 כסמל מחלקה.^[1]

ב-29 באפריל 1941 נפל בשבי גרמניה הנאצית עם עוד כ-1,500 חיילים ארצישראליים נוספים ונכלא במחנה השבויים סטלג 8B בשלזיה עד שנת 1945. כמעט מייד עם ההחלטה על הכניעה גילה אלמוגי מנהיגות וארגן את כל החיילים הארצישראליים שבסביבה לנפילה מסודרת ומכובדת בשבי הגרמנים^[2] לאורך כל שנות השבי קיבל על עצמו יוסף אלמוגי יחד עם מש"קים יהודים אחרים את תפקיד הניהול והטיפול בכלל השבויים הארצישראליים מול מפקדת מחנה השבוים ומול נציג השבויים הבריטיים רב-סמל שריף. בין יתר המקרים הזכורים היה ההתעקשות של אלמוגי מול מפקד מחנה השבויים כי אחד השבויים, יצחק אלקינד, שנפטר בבית חולים ממחלת סרטן, ייקבר בטקס צבאי מלא. אלמוגי ארגן את הטקס לפי מנהגי ישראל כולל דגל יהודי שעטף את הארון ותפילות "אל מלא רחמים" ו"קדיש". משמר כבוד גרמני צעד בראש מסע ההלווייה^[3].

אלמוגי היה מיוזמי איסוף הכסף לטובת נטיעת יער "פדויי השבי" בארץ ישראל^[4]. יער שניטע על ידי הקק"ל רק בשנת 2014 לאחר פעילות של פורום משפחות פדויי השבי - לוחמי חיל החפרים, והשתחרר משביו בתום צעדת המוות ב-12 באפריל 1945 והועבר כמו עמיתיו למחנה הבראה באנגליה^[5] ומשם חזרה ארצה ושחרור מהשרות.

פעילות פוליטית לאחר הקמת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1948 עיברת את שמו ל"אלמוגי", בין השנים 1951–1958 כיהן כמזכיר מועצת פועלי חיפה, מטעם מפא"י. בתקופה זו עמד מאחורי השביתה הגדולה במפעל הטקסטיל "אתא". בשנת 1961 התמנה לתפקיד מזכ"ל מפא"י, ומשנת 1955 כיהן כחבר כנסת מטעם מפא"י וכן כיהן כשר בלי תיק עד שבסוף אוקטובר 1962 מונה לשר השיכון והפיתוח. הוא המשיך לכהן בתפקיד זה עד מאי 1965, עת התפטר מהממשלה והצטרף לרפ"י. בין 1963 ל-1965 שימש גם כיו"ר מועצת המנהלים של חברת עמידר ובין 1963 ל-1966 גם כיו"ר חברת החשמל.

לאחר פרישתו של דוד בן-גוריון ממפא"י, הצטרף אליו אלמוגי והיה ממקימי מפלגת רפ"י. לאחר איחוד רפ"י עם מפלגת העבודה הישראלית שב אלמוגי אל המפלגה והצטרף לממשלה כשר העבודה.

בשנת 1974 נבחר לתפקיד ראש עיריית חיפה כשסיעתו היא הגדולה ביותר במועצת עיריית חיפה עם 15 מושבים (מנדטים). אלמוגי כיהן בתפקיד זה עד שנת 1975, בה נבחר לתפקיד יו"ר ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית.

נפטר ב-2 בנובמבר 1991 ונקבר בבית הקברות חוף הכרמל^[6].

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעובי הקורה (1980) (אוטוביוגרפיה)
מעל הדוכן (1981)
בקולמוס ובבולמוס (1982)
המאבק על בן-גוריון (1988)
בחיפה עירי (1988)
בראש מורם (1989)
ענייני השעה והזמן (1992)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטל

ראו גם פורטל חיפה

שרה ומאיר אהרוני, אישים ומעשים בחיפה והסביבה, 1993. (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא יוסף אלמוגי בוויקישיתוף

יוסף אלמוגי, באתר הכנסת
יוסף אלמוגי, באתר כנסת פתוחה

יוסף אלמוגי (1910-1991), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² ³ ⁴ יוסף אלמוגי, בראש מורם, משרד הביטחון, 1989, עמ' 16 - 19
^ יוסף אלמוגי, בראש מורם, 1989, עמ' 31
^ יוסף אלמוגי, בראש מורם, 1989, עמ' 62
^ יוסף אלמוגי, היער על שם שבויי המלחמה, בראש מורם, משרד הביטחון, 1989, עמ' 143 - 148
^ יוסף אלמוגי, מסע האימים, בראש מורם, משרד הביטחון, 1989, עמ' 167 - 184
^ יוסף אלמוגי באתר חברה קדישא חיפה

יוסף אלמוגי - תבניות ניווט

[:0-1] ¹ ² ³ ⁴ יוסף אלמוגי, בראש מורם, משרד הביטחון, 1989, עמ' 16 - 19

[2] יוסף אלמוגי, בראש מורם, 1989, עמ' 31

[3] יוסף אלמוגי, בראש מורם, 1989, עמ' 62

[4] יוסף אלמוגי, היער על שם שבויי המלחמה, בראש מורם, משרד הביטחון, 1989, עמ' 143 - 148

[5] יוסף אלמוגי, מסע האימים, בראש מורם, משרד הביטחון, 1989, עמ' 167 - 184

[6] יוסף אלמוגי באתר חברה קדישא חיפה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]