יוסף משיתא
יוסף משיתא[1] היה יהודי המוזכר במדרש בראשית רבה כמי שמסר את המנורה לידי "שונאים" ולאחר מכן חזר בתשובה ומסר את נפשו[2]. הוא מובא כדוגמה למעלתם של בני ישראל, גם הרשעים שבהם.
סיפור המעשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי המסופר במדרש רבה, כשנכנסו "שונאים" לבית המקדש, רצו שיהודי ייכנס ראשון ויתחיל בביזה. לשם כך קראו ליוסף משיתא והבטיחו לו שיקבל במתנה כל כלי שיבחר.
נכנס יוסף משיתא והוציא את המנורה. כשראו במה בחר, אמרו לו: "אין דרכו של הדיוט להשתמש בזו"; היכנס שוב וקח לך חפץ אחר. יוסף משיתא סירב לעשות זאת שוב. על פי רבי פנחס המוזכר שם, הציעו לו אויבי ישראל כי יקבל תחת המנורה כספי מכס של שלוש שנים, והוא עמד בסירובו. כנראה שהחוויה של הוצאת המנורה והצורך למוסרה לרומאים גרמו לו לשינוי דעתו.
יש מציינים שמכאן רואים את כוחה של כניסה לבית המקדש (אף שהיא בחורבנו) והיא הייתה הגורם לשינוי דעתו עד כדי מסירות נפשו במיתה משונה. אמר: "לא דיי שהכעסתי לאלוהי פעם אחת, אלא שאכעיסנו פעם שנייה?!".
שונאי ישראל ראו סירוב זה בחומרה והענישוהו על כך בעונש מוות בייסורים: "נתנו אותו בחמור של חרשים והיו מנסרים בו. היה מצווח ואומר: 'ווי אוי אוי שהכעסתי לבוראי'".
במדרש לא נתפרש מי הם ה"שונאים". הרב אהרן הימן סבר שהמעשה אירע בעת גזירות אנטיוכוס[3].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב אהרן הימן, "יוסף משיתא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב, עמוד 755, באתר היברובוקס
- מאמר על המוסר השכל מסיפורו של יוסף משיתא