יורה זויפר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יורה זויפר
Jura Soyfer
לידה 8 בדצמבר 1912
חרקוב, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 בפברואר 1939 (בגיל 26)
בוכנוואלד, גרמניה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום אוסטרי
אירועים משמעותיים קורבן השואה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק עיתונאי, מחזאי, משורר
שפות היצירה גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום כתיבה שירה סאטירית, קברט, מחזות
יצירות בולטות "סוף העולם", "שיר דכאו"
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יורה זוֹיפֶר (בגרמנית: Jura Soyfer; ברוסית: Юрий Сойфер, יורי סויפר; 25 בנובמבר (יוליאני)/ 8 בדצמבר (גרגוריאני) 1912, חרקוב – 16 בפברואר 1939, מחנה הריכוז בוכנוואלד) היה מחזאי, עיתונאי ומשורר יהודי-אוסטרי, אחד היוצרים הבולטים בשורות השמאל בארצו בשנות ה-30.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

זויפר נולד ב-1912 בעיר חרקוב שבדרום-מערב האימפריה הרוסית (אוקראינה), בנם של תעשיין הפלדה היהודי ולדימיר וולף סויפר ואשתו ליובוב לבית ברוידס. הייתה לו אחות אחת, טטיאנה, שהייתה מבוגרת ממנו בחמש שנים. הוא גדל במשפחה עשירה, בהשגחת אומנות זרות דוברות צרפתית. שמו הרשמי היה יורי סויפר: 'יורה' היה כינוי שאימץ מאוחר יותר, ו'זויפר' הוא ההגייה הגרמנית של 'סויפר'.

עם פרוץ מהפכת אוקטובר ב-1917, לא מיהר האב לעזוב את חרקוב, שנראתה לו בטוחה עדיין. רק בסוף 1919, כשהצבא האדום התקדם אל העיר ועמד לכבוש אותה מידי כוחותיו של אנטון דניקין, נמלטו בני המשפחה לרוסטוב על הדון, שהייתה עוד עמוק באזור שבשליטת הצבא הלבן. הם השמידו את כל מסמכי הזהות שלהם מחשש שייפלו לידי הקומוניסטים. לאחר שהות קצרה בעיר, עברו לרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה, ומשם לקושטא בדצמבר 1920. באפריל 1921 השתקעו לבסוף בעיר באדן שבאוסטריה, וב-1923 עברו לבירה וינה. אף כי איבדו את רוב נכסיהם, הבריחה האם עמה אוצר גדול של תכשיטים, שאפשר להם להתבסס ולחיות חיי רווחה.

זויפר למד בגימנסיה הריאלית ברח' האגנמילר, בארדברג שברובע השלישי. עקב הרקע הרב-לשוני שלו – הוא שלט ברוסית ובצרפתית עוד לפני שלמד גרמנית – התעניין בכתיבה עוד מגיל צעיר. ב-15 ביולי 1927 פתחה משטרת וינה באש על מפגיני שמאל שהציתו את בית המשפט העליון והרגה 89 מהם (גר'); בעקבות המאורע, החלו נטיותיו של זויפר הצעיר לנטות שמאלה, ובאותה שנה הצטרף לארגון התלמידים הסוציאל-דמוקרטי (Verband der Sozialistischen Mittelschüler). הוא החל לפרסם טורים פרי עטו בעיתון התנועה. במסגרת פעילותו שם, פגש את מריה סצ'י (גר'), עמה היה בקשר רומנטי. ב-1929 הצטרף ל"קברט הפוליטי" של המפלגה, בו רכש ניסיון ראשון בכתיבת מחזות קצרים. בקיץ 1930 נסעו הוא ומריה לניס ברכב, ורשמי המסע הפכו לבסיס ל"אנשים על הדרך" – הטור הראשון של זויפר שפורסם ביומון המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית (מסד"א), "עיתון הפועלים" (Arbeiter Zeitung)(אנ').

שיא הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילים ברחובות וינה בעת העימותים בין הממשלה לשמאל, פברואר 1934.

בסתיו 1931, לאחר שסיים את בית הספר, נרשם זויפר לאוניברסיטת וינה, בה למד היסטוריה וגרמניסטיקה. אוסטריה הייתה נתונה במצב כלכלי קשה, בהשפעת המשבר העולמי, ושיעורי האבטלה נסקו, מה שהקצין מאוד גם את העמדות בזירה הפוליטית. התמיכה במפלגות הרדיקליות, הן הנאצים מימין והן הקומוניסטים משמאל, עלתה מאוד. השמרנים הודאגו מכך ודחפו לכינון משטר פאשיסטי לפי הדגם האיטלקי. ב-12 בספטמבר 1931 ערך הארגון הפארא-צבאי "משמר המולדת של שטיריה" (Steirischer Heimatschutz) הפיכה כושלת (גר'). מנהיג המתקוממים, ולטר פפרימר (אנ'), הועמד לדין וזוכה במהירות על ידי המושבעים, שהצטרפו לתומכיו של פפרימר בהצדעה במועל יד עם סיום המשפט. זויפר חיבר שיר מחאה סאטירי על המאורע, "זוּכָּה פה אחד" (Einstimmig Freigesprochen), שהתפרסם ב"עיתון הפועלים" ב-20 בדצמבר 1931. מאז היה לו שם טור קבוע, שהוקדש להומור פוליטי. הוא קיבל טורים גם בכתבי-עת אחרים של המפלגה.

בקיץ 1932, בעת החופשה מהאוניברסיטה, קיבל זויפר גם מטלה עיתונאית ראשונה ויצא לגרמניה. הוא חיבר סדרת כתבות על הנעשה במדינה. הוא זועזע מהתמיכה הנרחבת בהיטלר שראה, כמו גם מריקבונה של הדמוקרטיה הגרמנית. לטענת הביוגרף ז'אן-מארי וינקלר (Winkler), בשלב זה חל בו מפנה: דיווחיו מגרמניה היו קודרים שלא כרגיל, והוא עצמו החל לבקר בחריפות את הפיצול בשמאל בין סוציאל-דמוקרטים וקומוניסטים ולקרוא לחזית מאוחדת. גם סגנונם של שיריו נעשה פסימי יותר.

עליית הנאצים לשלטון ב-1933 הדאיגה את הממשלה האוסטרית, שחששה מניסיון השתלטות. ב-4 במרץ 1933 ניצל הקאנצלר אנגלברט דולפוס אי-סדרים בפרלמנט כדי להפעיל את סמכויות החירום שלו, ונעשה דיקטטור בפועל. תוך זמן קצר הוצאו מפלגות האופוזיציה – הנאצים, הסוציאל-דמוקרטים והקומוניסטים – אל מחוץ לחוק. זויפר, שהתאכזב מהמסד"א, החל בחיבור הרומן הראשון שלו, "כך מתה מפלגה" (So Starb eine Partei), שבו ביקר אותה בחריפות. בפברואר 1934, כשפרצו עימותים נרחבים בין כוחות הממשלה לאנשי שמאל (אנ'), עבר זויפר למפלגה הקומוניסטית האוסטרית, אף כי לא נטל חלק פעיל בהתקוממות. ב-1934 גם נפרד מסצ'י ונכנס למערכת יחסים עם הלי אולטמן (Helli Ultmann). משפחתו נקלעה למשבר כספי, והוא נאלץ לעזוב את האוניברסיטה ולכתוב שירים ורשימות לעיתונים – בדרך כלל תחת שם בדוי – באופן תכוף יותר על מנת להתפרנס.

באוגוסט 1935 הכיר זויפר את השחקן והבמאי לאו אשכנזי (לימים לאון אסקין (אנ')), שניהל מועדון קברט בשם "אָה-בֶּה-צֶה" (ABC). זויפר נעשה לשותפו העיקרי של אשכנזי ושימש ככותב הראשי של הקברט. המועדון היה המפורסם ביותר מבין שורה של מוסדות דומים שפעלו בווינה באותן השנים: היו בו ארבעים-ותשע מקומות (לפי החוק, רק אולמי מופעים עם חמישים מקומות ומעלה היו נתונים לפיקוח הצנזורה) והוצגו בו מופעי בידור שכללו ביקורת חריפה על השלטון. רוב השחקנים והכותבים היו יהודים והזדהו עם השמאל. ב-6 במאי 1936 הוצג במועדון לראשונה קברט פרי עטו של זויפר, "סוף העולם" (Der Weltuntergang), שהוא אחת מיצירותיו המפורסמות ביותר. עוד עבודה ידועה שחיבר עבור אה-בה-צה היא "מלודיה לברודויי 1492" (Broadway Melodie 1492) משנת 1937, שהיה עיבוד למחזה "קולומבוס" (Kolumbus) של קורט טוכולסקי וולטר הזנקלבר (אנ'). הוא גם חיבר עיבוד סאטירי של "אופרה בגרוש" של ברכט, שבו החליף היטלר את דמותו של מקי סכינאי.

אחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 בנובמבר 1937 נעצר זויפר על ידי סוכני המשטרה, שטעו וחשבו כי הוא פרנץ מארֶק (גר'), פעיל קומוניסטי בכיר שהיה עמו בקשרי ידידות. אף כי הטעות התבררה במהרה, מצאו הסוכנים בדירתו די חומר כדי להרשיעו בחברות פעילה במפלגה הבלתי-חוקית. הוא היה נתון במאסר עד ה-16 בפברואר 1938, אז שוחרר במסגרת חנינה כללית. זויפר היה חופשי במשך עשרים-ושישה ימים בדיוק: ב-12 במרץ, ביום האנשלוס, הוא ניסה להימלט לשווייץ ברכבת, אך מאחר שלא היו לו המסמכים המתאימים, נאסר עליו לצאת מהארץ. למחרת, חצה את הגבול באופן בלתי-חוקי עם מגלשי סקי, ונתפס על ידי משמר הגבול האוסטרי.

קברו של זויפר בסטטן איילנד, ניו יורק

ב-23 ביוני הועבר זויפר למחנה הריכוז דכאו, שבו אולץ לעבוד עבודה פיזית קשה. שם חיבר את יצירתו האחרונה, "שיר דכאו" (גר'). הפזמון החוזר קרא לאסירים "הישאר בן-אדם, חבר/ היה גבר, חבר/ עבוד היטב, התמודד, חבר/ שכן העבודה משחררת." זויפר כתב את המילים, והמנגינה חוברה על ידי המלחין הרברט ציפֶּר (אנ') בעזרתם של עוד שלושה אסירים בעלי רקע מוזיקלי. הן בשל חוסר תנאים והן בשל חשש להיענש בידי שומרי האס אס, הלחין ציפר את המנגינה בראשו ולמד את מילותיו של זויפר בעל פה. ב-1939 השתחרר ציפר כשקיבל ויזה לגואטמלה, והשיר פורסם בעולם החיצון, בכתב-עת של גולים אוסטרים בבריטניה.

ב-23 בספטמבר נשלח זויפר למחנה בוכנוואלד. שם שימש כנושא אלונקה בצוות פינוי הגופות. משפחתו, שהיגרה לארצות הברית, הצליחה לארגן לו ויזה למדינה. אך בטרם שחרורו מהמחנה לקה זויפר בטיפוס הבהרות כתוצאה ממגעו התכוף עם גוויות. הוא מת בלילה שבין ה-15 ל-16 בפברואר 1939, בגיל עשרים ושש. גופתו הועברה לניו יורק, שם נקברה בבית הקברות היהודי בסטטן איילנד.

על אף הקריירה הקצרה שלו, זויפר הוא אחד הכותבים האוסטריים הבודדים שעבודותיהם תורגמו ליותר מ-30 שפות. מחזותיו עדיין מועלים לעיתים קרובות בארצו ובמדינות דוברות-גרמנית אחרות.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.
  • Das Gesamtwerk; Horst Jarka (Hrsg.), Wien: Europaverlag, 1980.
  • Die Welt des Jura Soyfer; herausgegeben von der Jura Soyfer Gesellschaft in Zusammenarbeit mit der Theodor Kramer Gesellschaft; Redaktion, Herbert Arlt, Konstantin Kaiser, Gerhard Scheit, Wien: Verlag für Gesellschaftskritik, 1991
  • Sturmzeit. Briefe, 1931-1939; herausgegeben von Horst Jarka, Wien: Verlag für Gesellschaftskritik (Antifaschistische Literatur und Exilliteratur), 1991.
  • Herrlichen Zeiten entgegen. Reportagen, Gedichte, Satiren, 1931-1938; herausgegeben von Horst Jarka; mit einem Vorwort von Werner Schneyder, Wien: Europaverlag, 1996.

בתרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Legacy of Jura Soyfer, 1912-1939: Poems, Prose and Plays of an Austrian Antifascist; edited and translated by Horst Jarka, Montreal: Engendra Press, 1977.
  • "It’s Up to Us!": Collected Works of Jura Soyfer; edited, translated and with an afterword by Horst Jarka; preface by Harry Zohn, Riverside, CA: Ariadne Press (Studies in Austrian literature, culture, and thought. Translation series), 1996.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Peter Langmann, Sozialismus und Literatur. Jura Soyfer. Studien zu einem oesterreichischen Schriftsteller der Zwischenkriegszeit, Frankfurt a. M.: Hain Verlag bei Athenaeum (Literatur in der Geschichte, Geschichte in der Literatur), 1986.
  • Horst Jarka, Jura Soyfer. Leben, Werk, Zeit; mit einem Vorwort von Hans Weigel, Wien: Loecker, 1987. ISBN 978-3-85409-117-2.
  • Gerhard Scheit, Theater und revolutionaerer Humanismus. eine Studie zu Jura Soyfer, Wien: Verlag fuer Gesellschaftskritik (Antifaschistische Literatur und Exilliteratur), 1988.
  • Jura Soyfer und Theater (Jura Soyfer Gesellschaft (Hrsg.); Herbert Arlt), Frankfurt am Main: P. Lang, 1992.
  • Herbert Arlt (Hrsg.), Jura Soyfer, Europa, multikulturelle Existenz. internationales Kolloquium, Saarbrücken, 3.-5. Dezember 1991, St. Ingbert: W.J. Röhrig (Beiträge zur Robert-Musil-Forschung und zur neuen österreichischen Literatur), 1993.
  • Herbert Arlt, Fabrizio Cambi (Hrsg.), Lachen und Jura Soyfer, St. Ingbert: Röhrig Universitätsverlag (Österreichische und internationale Literaturprozesse), 1995.
  • Herbert Arlt, Kurt Krolop (Hrsg.), Grenzüberschreitungen, Gattungen, Literaturbeziehungen, Jura Soyfer, St. Ingbert: Röhrig Universitätsverlag (Österreichische und internationale Literaturprozesse), 1995.
  • Donald G. Daviau, Jura Soyfer and His Time (Studies in Austrian Literature, Culture, and Thought), Riverside, CA: Ariadne Press, 1995. ISBN 1-57241-005-1.
  • Jean-Marie Winkler Jura Soyfer. Vineta, la ville engloutie, Astoria, l'Université de Rouen et du Havre (1995). ISBN 978-2877750448.
  • Jürgen Doll, Theater im Roten Wien. vom sozialdemokratischen Agitprop zum dialektischen Theater Jura Soyfers, Wien: Böhlau Verlag (Literatur in der Geschichte, Geschichte in der Literatur), 1997. ISBN 978-3-205-98726-0.
  • Herbert Arlt, Klaus Manger (Hrsg.), Jura Soyfer (1912-1939) zum Gedenken, St. Ingbert: Röhrig Universitätsverlag (Österreichische und internationale Literaturprozesse), 1999.
  • Herbert Arlt (Hrsg.), Dramatik, "global towns", Jura Soyfer, St. Ingbert: Röhrig Universitätsverlag (Österreichische und internationale Literaturprozesse), 2000.

ביבליוגרפיה:

  • Publications by and on Jura Soyfer: Die Welt des Jura Soyfer (1991), pp. 253-257.
  • 'Jura Soyfer (1912-1939): Aufführungen, Lesungen seines Werkes ... von 1934 bis 1992: eine vorläufige Chronologie,' in: Jura Soyfer und Theater (1992), pp. 133-162.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יורה זויפר בוויקישיתוף

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יורה_זויפר&oldid=36115848"