יז'י גרוטובסקי
 | |
| לידה |
11 באוגוסט 1933 ז'שוב, הרפובליקה הפולנית השנייה  |
|---|---|
| פטירה |
14 בינואר 1999 (בגיל 65) פונטדרה, איטליה |
| מדינה |
פולין, צרפת |
| מקום לימודים |
|
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
יז'י מריאן גרוטובסקי (בפולנית: Jerzy Marian Grotowski, 11 באוגוסט 1933 - 14 בינואר 1999) היה במאי והוגה תיאטרון פולני. גרוטובסקי הביא לידי מהפכה את החשיבה על תפקידי התיאטרון בעולם כולו ושינה את מעמדו של השחקן, את צורת הכשרתו ועבודתו על התפקיד. אצלו גם המחזה מילא תפקיד אחר, וחדל מלהיות מופע, אלא התחיל להיות תהליך של שינוי, בו לוקחים חלק הן השחקנים והן הצופים.
ב-1955 סיים גרוטובסקי לימודי משחק בקרקוב ועבר למוסקבה. שם הושפע מקונסטנטין סטניסלבסקי ומוסבולוד מיירהולד. כמו כן, הושפע מעבודותיהם של ברטולט ברכט ואנטונין ארטו. בשנת 1956 ערך נסיעה למזרח, שם הכיר את האופרה של פקינג, הקתקאלי ההודי ואת תיאטרון הנו היפני. לאחר מכן שב לקרקוב, והמשיך בלימודי בימוי, אותם סיים בשנת 1960.
מעבדת התיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
עוד בזמן לימודיו החל לנהל את תיאטרון 13 השורות, באופולה. בין השנים 1961 עד 1968 העסיקה את גרוטובסקי בעיקר שאלת הכשרת השחקנים. אחד מתלמידיו הידועים הוא אאוג'ניו ברבה, שהקים מאוחר יותר את תיאטרון אודין (אנ') באוסלו. גרוטובסקי עבר התיאטרון לורוצלב החל משנת 1965.
מטרותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- על סמך קריאה בספרו "התיאטרון העני", אפשר למקד את התיזה שלו ואת הגדרת התיאטרון שלו במשפט הבא: "בלי איפור, בלי תלבושות מיוחדות, בלי תפאורה, בלי חציצה בין במה לקהל, בלי אפקטים של תאורה וסאונד"
- כיוון העבודה גרם לשחרור השחקן מכבליו, הסרת המסכה מפני השחקן, כך שהוא מופיע "ערום" לפני הצופה. גרוטובסקי שלח את השחקן להתמודד עם עצמו, תוך עימות פנימי עם חייו.
- גם בתחום האימונים הפיזיים הקשים, גרוטובסקי המציא תרגילים מיוחדים כדי לאפשר לשחקן לעבור את גבולות הגוף הפיזי והיכולות הנפשיים של האדם.
- השחקן כיוצר, הוא לא רק בונה את הדמות, אלא הוא גם יוצר אותה מתוך עצמו ובמגע עם הסביבה.
הצגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אורפאוס על-פי ז'אן קוקטו (1959)
- קיין על-פי ג'ורג' ביירון (1960)
- פאוסט על-פי גתה (1960)
- מיסתריום בופו על-פי ולדימיר מאיאקובסקי (1961)
- אקרופוליס (1962)
- ד"ר פאוסטוס על-פי כריסטופר מרלו (1963)
- הנסיך האיתן על-פי קלדרון (1965)
- (1969) Apocalypsis cum figuris
על-פי מראה, שגרוטובסקי השתמש במחזה כבסיס, הוסיף עליו מתוך עבודתו עם השחקנים. אחר כך פרש גרוטובסקי מבימוי של הצגות פתוחות לקהל, ועבר לעבוד במסגרת של סדנאות לשחקנים. בשלב מסוים התיישב באיטליה, שם עבד עד למותו.
השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תלמידיו הרבים של גרוטובסקי המשיכו את עבודתו בצורות שונות. הוא היה מוערץ על-ידם ועל ידי אורחים, עד כדי כך, שזה עורר לפעמים התנגדות אצל אחרים. עד היום השפעתו גדולה מאוד, גם על במאים מובילים, כמו: אנטולי וסילייב ופיטר ברוק. יש גם כאלה שאומרים להפך, שפיטר ברוק השפיע על גרוטובסקי.
לגרוטובסקי יש ממשיכי דרך בכל העולם. יש גם שחקנים ישראלים שהלכו להתבודד ולהתנזר במעבדותיו, כמו זו באיטליה, המנוהלת על ידי תלמידו. בארץ חי תלמידו, פרופסור סרז' ואקנין, שלימד את תורת התיאטרון שלו באוניברסיטת פריז 8 ובאוניברסיטת מונטריאול.
בספרו "פגישות עם פיטר ברוק", מזכיר אוריאל זוהר, בריאיון עם ברוק, את העובדה שגרוטובסקי התעניין במרטין בובר[1].
מכון גרוטובסקי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מכון גרוטובסקי שם לעצמו למטרה את המשך חקר ופיתוח המתודות התיאטרוניות על פי הכיוונים שהורה גרוטובסקי בעבודתו היצירתית. המכון השוכן בעיר ורוצלב בפולין מחזיק בשלושה מבנים. הראשון הוא מעבדת התיאטרון בכיכר השוק Rynek-Ratusz, מבנה היסטורי בו פעל גרוטובסקי בין השנים 1965–1984. השני הוא מבנה של מועדון שיט לשעבר, בפאתי העיר, על שפת נהר האודר. מבנה זה מכיל חללי עבודה רבים וכן מגורי אורחים. המבנה השלישי מצוי בלב יער באזור כפרי, כ-50 ק"מ מורוצלב. המכון מפיק פרסומים ומקיים פעילויות קבועות רבות להנחלת מורשתו של גרוטובסקי וכן פרויקטים ארוכי טווח כדוגמת תוכנית 'Masters in Residence' שהחלה בשנת 2009 בה הוזמנו הבמאים אנטולי וסילייב, פיטר ברוק, תיאודורוס תרצופולוס ויוג'ניו ברבה לקיים מעבדות ארוכות טווח וחזרות לקראת הצגות בבימויים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יז'י גרוטובסקי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- פרופסור סרג' ואקנין הספד ליז'י גרוטובסקי
- על "שפת הבמה" מאת חיים נגיד
- בועז טרינקר, ריאיון עם יז'י גרוטובסקי, באתר "האדם המשחק", 21 בדצמבר 2012
- יז'י גרוטובסקי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- יז'י גרוטובסקי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ עמוד 153, בספר מ-1990.