יחיא נחום
הרב יחיא נחום (הכפר שגאדרה שבתימן, ה'תרל"ב (1872) – תל אביב, י"ג באדר א' ה'תשכ"ב (פברואר 1962[1]) מונה על ידי הרב יחיא יצחק הלוי למפקח על השוחטים ועל הרבנים בתימן. לאחר עלייתו לארץ ישראל נתמנה לרב שכונת "כרם התימנים".
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בכפר שגאדרה שבתימן, צפונית-מערבית לבירת תימן צנעא. הרב נחום למד והוסמך להוראה אצל הרב עואץ' מידעי. התפרנס כסוחר בדים ולשם כך היה מגיע ליישובים רבים, בעיקר לעיר צנעא שם היה לומד תורה עם חכמי העיר. הרב נחום היה מבאי בית מדרשו של הרב הראשי יחיא יצחק הלוי וזה, אחר שעמד על גדלותו בתורה, מינהו למפקח מטעם בית הדין, שתפקידו לבדוק את כל רבני הקהילות בתימן בהלכות גיטין, קידושין ושחיטה ובתפקיד זה שימש שנים רבות. הרב נחום ניחן בקול ערב ונחשב למומחה בשירה ובפיוט (קהילתו שגאדרה, הייתה ידועה בלחנים מיוחדים ובבעלי קולות ערבים במיוחד), עד כדי כך שבצנעא הבירה רבו עליו מתפללי בתי הכנסת השונים.
הרב נחום סייע בידי הרב הראשי להילחם בדרדעים – שהתנגדו לספר הזוהר ולקבלה, שנוסדו בתחילת המאה ה-20 בצנעא על ידי הדיין הרב יחיא קאפח. הרב נחום היה בין המסכימים על הספר "אמונת ה'" (ספר פולמוסי כנגד ספרו נגד הקבלה של הרב יחיא קאפח "מלחמות ה'"). הרב נחום פעל רבות להצלת יתומים יהודים מידי השלטונות שביקשו לאסלם אותם בכפייה, הוא אף הושלך לכלא מספר פעמים על פעילות זו ועונה קשות. בסביבות שנת 1935 הוא נאסר שוב על ידי מושל העיר כוחלאן ורק לאחר מאמצים מרובים שהופעלו על מלך תימן, האימאם יחיא חמיד אלדין, הוא שוחרר. בעקבות כך, החליט לברוח מתימן ובדרך רגלית ארוכה ומסוכנת עלה לארץ ישראל אף על פי שמשפחתו נשארה בתימן. הרב נחום התיישב בתל אביב בשכונת כרם התימנים והקדיש חלק מביתו לחסרי בית ועסק רבות בגמילות חסדים. הראשון לציון, הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל, מינה אותו לרב שכונת כרם התימנים ולמפקח על הכשרות בתל אביב. לפני מינויו, התכתב עם הרב עוזיאל בהלכות שחיטה וטריפות וחלק עליו בתוקף. כשסבר הרב עוזיאל שאין להכשיר שום סירכא בכבשים ועיזים תמה עליו הרב נחום במכתבו בזו הלשון: "יסלח נא כבוד תורתו לציין לנו באיזה מקום כתב מרן דין סרכות בכבשים שהוא חלוק מבהמה גסה?". הרב נחום שימש כמגיד שיעור בישיבת אוהל תורה בתל אביב עד למותו. בניו היו תלמידי חכמים ידועים ובפרט הרב יוסף נחום ששימש בתפקיד שליח בי"ד צנעא לאחר בריחת אביו מתימן.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אהרן גימאני, הרב יחיא נחום ועלייתו לארץ, הציונות כ"ג, 2001, עמ' 141–160
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הרב יחיא נחום ז"ל — למנוחות, הצופה, 19 בפברואר 1962
