יעקב נאמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעקב נאמן
לידה 16 בספטמבר 1939
ג' בתשרי ה'ת"ש
תל-אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 בינואר 2017 (בגיל 77)
ג' בטבת תשע"ז
ירושלים, מדינת ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מפלגה הליכוד עריכת הנתון בוויקינתונים
שר המשפטים ה־13
בממשלה ה-27
18 ביוני 199610 באוגוסט 1996
(7 שבועות ו־5 ימים)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
בממשלה ה-32
31 במרץ 200918 במרץ 2013
(4 שנים)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
שר האוצר ה־17
בממשלה ה-27
9 ביולי 199718 בדצמבר 1998
(שנה ו־23 שבועות)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
מנכ"ל משרד האוצר ה־9
19791981
(כשנתיים)
תחת שר האוצר יגאל הורביץ
תפקידים נוספים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יעקב ישראל נאמן (16 בספטמבר 19391 בינואר 2017) היה עורך דין, שותף במשרד עורכי הדין "הרצוג, פוקס, נאמן ושות'" ופרופסור למשפטים באוניברסיטת בר-אילן. כיהן כשר המשפטים וכשר האוצר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-16 בספטמבר 1939 (ג' בתשרי ה'ת"ש) בתל אביב למנחם ומלכה נוימן, בן בכור מבין ארבעה בנים. אביו, מנחם, היה בן דוד מדרגה רביעית של בנימין זאב הרצל. בתיכון למד שנה בישיבת היישוב החדש, לאחריה שנה בבית הספר התיכון של ישיבה יוניברסיטי, ושנתיים במדרשית נעם. עם סיום לימודים אלה, באוגוסט 1958, התגייס לצה"ל, לחטיבת גולני, ולאחר פציעה הועבר לגדנ"ע. את שירותו הסדיר סיים בדרגת סגן, ובמילואים עלה לדרגת סרן.

לאחר שירותו הצבאי פנה ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית, תחילה בשלוחה התל אביבית ובהמשך בירושלים, וסיים את התואר הראשון בהצטיינות (1964). במהלך לימודיו היה, בין השאר, מזכיר הוועדה לבדיקת שיטת המיסים ברשויות המקומיות, בראשות שופט בית המשפט העליון ד"ר אלפרד ויתקון (נאמן כיהן כחבר בוועדה בשנים 1972-1974).

לקראת התואר השני פנה ללימודים באוניברסיטת ניו יורק, שם סיים תואר שני בשנת 1965. הוא חזר לישראל כדי להשלים התמחות כעורך דין, ולאחר מכן חזר לאוניברסיטת ניו יורק, ממנה קיבל בשנת 1968 תואר דוקטור למשפטים בהצטיינות.

יעקב נאמן שימש במשך שנים רבות בתפקידי הוראה שונים:

עריכת דין[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאמן התמחה בשנת 1964 אצל השופטת מרים בן-פורת בבית המשפט המחוזי בירושלים, ובין השנים 19651968 התמחה ועסק בעריכת דין במשרד עו"ד י. גורניצקי ושות'.

בתחילת שנות ה-70 החל לפעול כעורך דין עצמאי, וביולי 1972 נמנה עם מקימי משרד עורכי הדין הרצוג, פוקס, נאמן ושות'. שימש כשותף בכיר במשרד בין השנים 1972–1979, 1981-1996, 1996-1997 (ההפסקות נבעו ממעברו לפעילות ציבורית, כמנכ"ל משרד האוצר וכשר). בין השאר, ייצג נאמן את אבא אבן בהסדרת ענייני חשבונותיו בחוץ לארץ[4].

במקביל לעיסוקו כעורך דין כיהן כדירקטור בבנק טפחות למשכנתאות (1974-1977).

בשנות ה-80 היה מעורב, לצד עורך הדין רם כספי, בניסוח ההסדר עם אנשי השב״כ שנחשדו בעבירות שביצעו במהלך פרשת קו 300.

בשנת 1997, כאשר מונה לשר האוצר, מכר נאמן את חלקו במשרד לשותפיו, ושמר לעצמו את האופציה לשוב למשרד כשותף בכיר. עם התפטרותו מתפקיד שר האוצר, בדצמבר 1998, שב לשותפות במשרד.

משרדו ייצג חברות גדולות כמכתשים אגן, חברת החשמל, בתי הזיקוק ומרקסטון[5]. במקביל ניהל תיקי פרו בונו למי שלא היה להם כסף לשכר טרחה[6]. נאמן היה בעל גישה מקלה ליחסי הון-שלטון[5] ואף התכחש לתופעה[7].

בעקבות מאבק ארוך שניהל משרד עו"ד הרצוג-פוקס-נאמן נוצרה הלכת השנים האבודות בשנת 2004[7].

מנכ"ל משרד האוצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנובמבר 1979 עד פברואר 1981, בתקופת כהונתו של יגאל הורביץ כשר האוצר, כיהן נאמן כמנכ"ל משרד האוצר. למען טוהר המידות נקבע שנאמן לא יעסוק בנושא הקשור ללקוח של משרד הרצוג, פוקס, נאמן ושות'.

במסגרת תפקידו כמנכ"ל משרד האוצר פעל נאמן כדירקטור בשתי חברות ממשלתיות: חברת אל על והתעשייה האווירית, וכן היה יושב ראש של שתי ועדות מנכ"לים:

כמו כן, היה חבר הוועדה לאנרגיה אטומית.

ועדת בייסקי, שחקרה את משבר מניות הבנקים של 1983, מתחה ביקורת על הורביץ וכתבה כי הוא "לא הבין, לטענתו, את חומרת המצב... הוא גם נושא באחריות לארגון לקוי של משרדו, כשנושאים בתחום סמכותו אינם זוכים לטיפולו ואינם מובאים בפניו", ונקבע כי אחריותו של נאמן למשבר קשורה למחדליו של הורוביץ[8].

שר בממשלות ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שר המשפטים בממשלת נתניהו הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הבחירות לכנסת הארבע עשרה ולראשות הממשלה ניהל מטעם הליכוד את המשא ומתן להקמת ממשלת ישראל העשרים ושבע. ב-18 ביוני 1996 מונה נאמן לכהונת שר המשפטים בממשלת נתניהו.

חקירה, התפטרות וזיכוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-18 ביוני 1996 מונה נאמן לכהונת שר המשפטים בממשלת נתניהו. שעות ספורות קודם למינוי הגיש העיתונאי יואב יצחק עתירה לבית המשפט העליון, ובה טען כי נאמן אינו כשיר לכהונת שר בכלל ושר משפטים בפרט - בשל הודעות כוזבות שמסר ומעשים פליליים לכאורה שביצע. למחרת היום הודיע היועץ מיכאל בן יאיר על פתיחת בדיקה משטרתית בפרשה אחת (בלבד) מתוך שמונה שהועלו בעתירה.

ב-8 באוגוסט 1996 הודיע מיכאל בן יאיר, היועץ המשפטי לממשלה, לבית המשפט העליון כי החליט לפתוח בחקירה פלילית נגד השר נאמן. באותו היום הגיש נאמן את התפטרותו מתפקיד שר המשפטים. כתב האישום נגד יעקב נאמן כלל שני עניינים: הגשת תצהיר כוזב לבית המשפט העליון (כתשובה לעתירת יואב יצחק) שבה איחר את מועד תחילת קשריו עם אריה דרעי ומועד מינויו לראש ועדה ממשלתית בידי דרעי, ומסירת עדות שקר בחקירתו במשטרה בעניין אריה דרעי[9][10][11].

נאמן זוכה ב-15 במאי 1997 לאחר שנמצא שפעל בתום לב[12]. בית המשפט קבע כי אכן התצהיר שמסר בלתי נכון ומטעה, אך ציין כי תיקונים ממנו שהתקבלו עוד בטרם הדיון מעידים שהדבר נעשה מתוך טעות רישום ללא כוונה פלילית, ובכך קיבל את עדותם של שני עורכי דין ממשרדו אשר הכינו ורשמו את התצהיר. בית המשפט הביע תמיהה על כך שרושם התצהיר לא נחקר טרם המשפט[13][14].

לימים, פרקליטת המדינה דאז עדנה ארבל והיועמ"ש מיכאל בן יאיר, האשימו זה את זה בהגשת כתב האישום[15], עו"ד יהושוע רזניק סיפר כי ההחלטה על הגשת כתב אישום התקבלה באופן חריג באמצעות הצבעה בקלפי בין הפרקליטים[16]. נאמן כתב בספרו כי שמע שמיכאל בן יאיר התבטא בנוגע אליו שהוא הולך "לתקוע את הפשיסט הזה"[17].

לנאמן הייתה ביקורת רבה על התביעה הכללית של מדינת ישראל ועל התנהלותה של המשטרה בחקירת אישי ציבור. לגבי העמדתו לדין הוא טען שהדבר נבע מנקמנות של היועץ בן יאיר[18][19][20], שבדרך זו ניסה למנוע את הדחתו שלו בידי ראש הממשלה נתניהו ושר המשפטים נאמן. בשנת 2007, טען כי חקירות שחיתות צריכות להתבצע במחשכים ולא מול עיני המצלמות. לטענתו המשטרה עושה פומבי לחקירות אישי ציבור, כדי לכסות על אוזלת ידה בתחומי הפשיעה הרגילים[21].

שר האוצר בממשלת נתניהו הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 ביולי 1997 מונה נאמן לשר האוצר, משרד בו כבר שימש מנכ"ל בשנים 19791981. יואב יצחק עתר לבג"ץ בטענה שנאמן עשה עבירות פליליות נוספות. פרקליטות המדינה אמרה שאין כל תשתית ראייתית, שתצדיק פתיחה בחקירה משטרתית בחשד לביצוע עבירות[22]. עתירה יואב יצחק נדחתה[23].

עם מינויו הפך נאמן ליד ימינו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולאחד השרים הדומיננטיים בממשלה. בין היתר ניהל בשם הממשלה את המשא ומתן עם הרפורמים והקונסרבטיביים בשאלת הגיור. לחובתו של נאמן נרשם הכישלון במשא ומתן עם ההסתדרות החדשה, ותקציב המדינה הבעייתי שהוכן לשנת 1998. נאמן הואשם על ידי עמיתיו השרים באי-אמינות, ובחוסר רגישות לצורכי השכבות החלשות. ב-18 בדצמבר 1998 התפטר נאמן, עקב חוסר גיבוי מצד ראש הממשלה נתניהו, ושב למשרד עורכי הדין.

שר המשפטים בממשלת נתניהו השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאמן חזר לפעילות פוליטית לאחר הבחירות לכנסת ה-18, כאשר כיהן כחבר בצוות המשא ומתן הקואליציוני של הליכוד.

בממשלה ה-32 חזר לכהן כשר המשפטים וזאת לאחר שישראל ביתנו נסוגה מדרישתה הראשונית להשאיר את פרופ' דניאל פרידמן בתפקיד זה, והסכימה כפשרה כי נאמן יכהן בתפקיד זה. במשרתו זו קידם נאמן תוכנית לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, כיוון שלטענתו היועץ המשפטי לממשלה מצוי בניגוד אינטרסים בבואו לייעץ לה מחד ולהגיש כתבי אישום נגד חבריה מאידך, וכי אין ליועץ מספיק זמן כדי לטפל בפשיעה בארץ בתפקידו כראש מערכת התביעה[24]. על תוכניתו זו נמתחה ביקורת ציבורית, בין השאר מצד גורמים בפרקליטות ובהם פרקליט המדינה משה לדור[25].

בתחילת דצמבר 2009 המליץ על מינויו של יהודה ויינשטיין לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, והממשלה אישרה את המינוי.

בכנס רבנים ודיינים בנושא דיני ממונות, שנערך בירושלים, אמר נאמן כי הוא תומך בהפיכת ההלכה למשפט מחייב בישראל, ובעקבות כך נמתחה עליו ביקורת בקרב גורמים במערכת הפוליטית, שהאשימו אותו ברצון להפוך את ישראל למדינת הלכה[26]. בתגובה לכך טען נאמן כי כלל לא התכוון לקרוא להחלפת חוקי המדינה בחוקי ההלכה, וכי הוא דיבר על הגברת חשיבותו של המשפט העברי בישראל[27].

נאמן גם קידם תוכנית לבוררות חובה בתביעות אזרחיות, שהייתה אמורה להסמיך נשיא או סגן נשיא בבית משפט השלום להעביר לבוררות מחוץ לבית המשפט כל תביעה אזרחית המתנהלת בבית המשפט שסכומה עד 2.5 מיליון שקל, בלי לקבל את הסכמת הצדדים. תוכנית זו עוררה התנגדות בקרב עורכי דין, משפטנים ושופטים, ביניהם דליה דורנר, פרופ' יצחק זמיר, ודורית ביניש[28].

באפריל 2012 העלה הצעת חוק המאפשרת לחברי הכנסת לבטל פסילת חוקים על ידי בג"ץ[29].

ב-18 במרץ 2013, עם השבעת הממשלה ה-33, פרש מהפוליטיקה, וראש מפלגת התנועה ציפי לבני החליפה אותו בתפקיד[30].

תפקידים ציבוריים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב נאמן כיהן במגוון תפקידים ציבוריים:

פטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפטר ב-1 בינואר 2017, לאחר שנאבק במחלה קשה[32]. למחרת נקבר בבית הקברות היהודי בהר הזיתים. בהלווייתו השתתפו מאות, בהם נשיא המדינה לשעבר ראובן ריבלין, שספד לנאמן, יושב ראש הכנסת לשעבר יולי אדלשטיין ושרי ממשלה.

נאמן היה תושב ירושלים, נשוי ואב לחמש בנות ובן אחד. בנו היחיד, איתן, שהיה רופא בכיר ביחידה לטיפול נמרץ ילדים במרכז הרפואי סורוקה, נהרג כרופא צבאי ב-9 באוקטובר 2023 במהלך מלחמת חרבות ברזל[33], במהלך היתקלות בעוטף עזה[34].

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף, נאמן כתב למעלה מ-30 מאמרים בתחום המיסים, תאגידים וניירות ערך, שפורסמו בביטאונים מקצועיים בישראל ומחוצה לה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יעקב נאמן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ העלאות ומינויים בסגל האוניברסיטה של ת"א, מעריב, 13 באוגוסט 1969
  2. ^ מינויים חדשים בבירה, מעריב, 27 ביולי 1970
  3. ^ בר אילן לקראת תש"ל, מעריב, 6 באוקטובר 1969
  4. ^ אבן ימסור לאוצר הפרטים המבוקשים, דבר, 2 במאי 1977
  5. ^ 1 2 עמית בן-ארויה, יעקב נאמן יתמוך בגישה מקלה ליחסי הון-שלטון, באתר הארץ, 14 במרץ 2009
  6. ^ אתר למנויים בלבד יסמין גואטה, "יותר משיעקב נאמן היה איש של משפט - הוא היה איש של חיבורים", באתר TheMarker‏, 3 בינואר 2017
  7. ^ 1 2 פנחס פישלר, הון ושלטון - "רק סיסמא", באתר News1 מחלקה ראשונה, 1 באפריל 2005
  8. ^ ועדת בייסקי ערפה ראשיהם, מעריב, 21 באפריל 1986
  9. ^ יצחק דנון, ‏כתב אישום נגד השר לשעבר, יעקב נאמן, על שיבוש הליכים ועדות ושבועה שקריים, באתר גלובס, 18 בדצמבר 1996
  10. ^ השיחות ששכח יעקב נאמן, הראל צבי, 13 באפריל 1997 (הארץ)
  11. ^ זכות הערעור, חנה קים, 20 במאי 1997 (הארץ)
  12. ^ כותרות העבר: בית המשפט זיכה את השר המיועד נאמן מכל אשמה, באתר ‏מאקו‏, 15 במאי 2013
  13. ^ ת"פ (ת"א) 7771/96 מדינת ישראל נ' יעקב נאמן, ניתן ב-15 במאי 1997
  14. ^ איך איבדה הממשלה את זכותה לייצוג משפטי אוולין גורדון, תכלת קיץ התשנ"ח 1998, אתר תכלת)
  15. ^ יובל יועז, לפיד חשף מסמכים המפריכים טענת בן יאיר על ארבל, באתר הארץ, 22 ביוני 2004
    יואב יצחק, עדנה ארבל לא דיווחה אמת. מעריב 10 ביוני 2010
  16. ^ שרון גל, איך התקבלה ההחלטה להגיש כתב אישום נגד שר המשפטים לשעבר יעקב נאמן?, באתר גלי ישראל, ‏2 ביוני 2023
  17. ^ יהודה יפרח, משימת חייו האחרונה של נאמן: לספר את הסיפור, באתר nrg‏, 3 בינואר 2017
  18. ^ נועם שרביט, קלמן ליבסקינד ואראל סג"ל, נאמן לדרכו: שר המשפטים שובר שתיקה, באתר nrg‏, 17 בפברואר 2012
  19. ^ דורית גבאי, יעקב נאמן חוזר: לא באתי לנקום, באתר nrg‏, 27 במרץ 2009
  20. ^ ברוך שפטרנו 19 באפריל 2013, האתר של אריה אבנרי
  21. ^ נועם שרביט, ‏יעקב נאמן שובר שתיקה: "תפרו לי תיק. לא רצו שר משפטים שיעשה שינויים", באתר גלובס, 5 בפברואר 2007
  22. ^ שמואל דקלו, ‏המדינה לבג"ץ: אין כל תשתית לפתיחה בחקירה משטרתית נגד נאמן, באתר גלובס, 13 ביולי 1997
  23. ^ יצחק יואב - רוה'מ בנימין נתניהו, היוהמ א.. רובינשטיין, פרקליטת המדינה ע. ארבל ואח', בית דין גבוה לצדק 4187/97, 11/07/1997 (בג"צ)
  24. ^ סיקור התוכנית לפיצול תפקיד היועץ, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2008
  25. ^ אמיר אורן, מכתב פרקליט המדינה לדור לשר המשפטים נאמן, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2009
  26. ^ סערה במערכת הפוליטית בעקבות דבריו של שר המשפטים, יעקב נאמן, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2009
  27. ^ מרב דוד, נאמן: אין בדברי קריאה להחליף את חוקי המדינה, באתר nrg‏, 8 בדצמבר 2009
  28. ^ אתר למנויים בלבד הילה רז, לבני קוברת את הרפורמה של נאמן, באתר TheMarker‏, 23 ביולי 2013
  29. ^ תומר זרחין, 65 ח"כים יוכלו להחיות חוק שנפסל בבג"ץ, באתר הארץ, 8 באפריל 2012
  30. ^ יובל יועז, ‏שרת המשפטים הנכנסת לבני: אני עדיין מקווה שתהיה חוקה לישראל, באתר גלובס, 19 במרץ 2013
  31. ^ ועדת אשר מחדשת מחר את עבודתה, דבר, 16 בפברואר 1972
  32. ^ ענת רואה ונעמי צורף, השר לשעבר יעקב נאמן הלך לעולמו, באתר כלכליסט, 1 בינואר 2017
  33. ^ מירי בן-דוד ליוי, בסורוקה מתאבלים על שני רופאים שנהרגו: "הצוות שבור, לא תופס את גודל האובדן", באתר ynet, 26 באוקטובר 2023
  34. ^ ניר אלון, "עוד הציל חיים ביום הראשון ללחימה": בסורוקה נפרדים מהרופא הבכיר, אתר באר שבע נט, 11 באוקטובר 2023