יעקב סורוביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

יעקב סוּרוֹביץ (סוּרוֹביץ'; Surowicz)‏ (13 בנובמבר 18883 במאי 1970[1]) היה כנר יהודי פולני ואחר כך ישראלי, מראשוני התזמורת הפילהרמונית הישראלית.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב סורוביץ נולד בשנת 1888 בעיר ורשה שבפולין. למד בגימנסיה פולנית ובקונסרבטוריון של ורשה. בשנת 1910 זכה בפרס הראשון לכנרים בקונסרבטוריון. במשך 27 שנה, משנת 1909 ועד עלייתו לארץ ישראל בשנת 1936 ניגן בתזמורת הפילהרמונית של ורשה. בשנת 1928 קיבל מממשלת פולין עיטור כבוד על תרומתו למוזיקה במדינה, ובשנת 1930 הוענק לו צלב יוזף פילסודסקי.

בשנת 1935 פנה אליו הכנר ברוניסלב הוברמן בבקשה לארגן כנרים יהודים מן התזמורת הוורשאית למבחני נגינה לתזמורת שביקש להקים בארץ ישראל. וכך כתבה אידה איבקו, מזכירתו של הוברמן, לסורוביץ: ”אתה שואל אם גם נגנים ממדרגה ראשונה יכולים להציג את מועמדותם. שאלתך העלתה חיוך על שפתיו של מר הוברמן: תשובתו: לא "גם" אלא "אך ורק". הוא לא בא הנה לייסד עוד תזמורת. זו נועדה להיות אחת משתיים-שלוש התזמורות הטובות ביותר של אירופה”.[2]

לבסוף עלו לארץ ישראל והצטרפו לתזמורת כ-20 כנרים יוצאי פולין. יעקב סורוביץ עלה עמם והיה למפקח התזמורת הפילהרמונית הארץ-ישראלית, תפקיד שבו התמיד כל שנותיו בפילהרמונית, עד לפרישתו כעבור 25 שנה, ב-1961 (במקומו מונה היינריך חיים שיפר שהיה סגנו שנים רבות). עקב תפקידו כמפקח, הוא ניגן בקבוצת הכינור השני.

יעקב סורוביץ נישא לאסתר זְלוֹטוֹבְּרוֹדָה והיה אב לשתי בנות ובן. משפחתו היא משפחת מוזיקאים ישראלית: בנו, מוריס סורוביץ, היה נגן בסון בפילהרמונית; חתנו, לאו ווֹלֵה, היה נגן קונטרבס בתזמורת הפילהרמונית, וכך גם נכדו, גבריאל וולה, המנגן בקונטרבס בשורות התזמורת הפילהרמונית הישראלית.

סורוביץ נפטר בשנת 1970, בן 82 במותו. רעייתו אסתר נפטרה כעבור שלוש שנים, ב-1973, ונקברה לצדו בבית הקברות נחלת יצחק.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אתר התזמורת הפילהרמונית הישראלית
  • שיחת רדיו עם גבי וולה ברשת ב', קול ישראל, 10 בדצמבר 2011
  • "Surowicz, Jakob", in Who's who, Israel, 1952, p. 203.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תאריך הפטירה המדויק על פי דף הנפטר באתר חברה קדישא תל אביב יפו והמחוז.
  2. ^ מיכאל אוהד, "הפילהרמונית", עמ' 21.