יצחק שמואלי

יצחק שמואלי
לידה	1941; בגדאד, ממלכת עיראק
פטירה	1994 (בגיל 53 בערך)
תחום יצירה	פיסול, עיצוב תעשייתי

יצחק שמואלי (1941 – 1994) היה פסל, צייר ומעצב ישראלי.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמואלי נולד בבגדאד שבעיראק, שמיני למשפחה של עשרה ילדים. אביו, אהרון מועלם, היה מנהל בית ספר ודמות ידועה בבגדאד. אמו, ויקטוריה, הייתה נצר של משפחת שלמה-דוד. משפחתו עלתה לישראל ב-1950, והתיישבה בבת ים. שמואלי למד בפנימיית נווה הדסה. בגיל 16 עזב את בית הספר ועבר לגור עם דייגים בחוף אילת, שם החל לצייר.

הוא שירת בחיל הים, שם חבר למפקדו המשורר איתן איתן ממושבת כנרת, חברות שנמשכה עד סוף חייהם. לאחר סיום שירותו צבאי הפליג בצי הסוחר במשך ארבע שנים. בכל המקום שספינתו עגנה, ביקר בגלריות ומוזיאונים במטרה להבין וללמוד על תרבויות שונות, ובכך לפצות על שהחסיר בחינוך פורמלי.

באחד הימים, כאשר ספינתו עגנה באילת, פגש את צוות הסרטה של "חור בלבנה" והצטרף אליהם כניצב. מפגש זה עם אנשי הבוהמה התל האביבית הוביל אותו לבית הקפה הידוע כסית, שם התוודע לאמנים כגון אורי זוהר, שמוליק קראוס, יצחק דנציגר, אלכסנדר פן, יגאל תומרקין, חיים חפר, איצ'ה ממבוש, דן בן אמוץ, עמוס קינן, אורי ליפשיץ ועוד רבים אחרים. בכסית הציג ציור שמן מופשט שפתח לו את הדרך לתערוכה קבוצתית של אמנים צעירים בבית הלנה רובינשטיין בשנת 1965, את התערוכה אצר חיים גמזו.

באותה שנה הכיר את חייקה, ציירת ומעצבת במשרד האדריכלים אריה שרון. הם נישאו ונולדו להם שלושה ילדים: ערן (צייר), יעל (ציירת, פסלת, מעצבת) והד (פסל). הוא החל לפסל בחצר הבית ששכרו בבת ים, ובתום מלחמת ששת הימים עברו לתל אביב. סדנת הפיסול שהקים ברחוב בן-יהודה 154, הייתה מוקד עלייה לרגל לאמנים צעירים. בשנת 1975 עזבו את תל אביב כדי להשתקע בעין הוד.

הסקרנות הטבעית ופתיחות מחשבתית הובילו אותו לחפש פתרונות יצירתיים, כך המציא רשת פלסטיק למטרות הגנה^{[דרושה הבהרה]} בים, פיתוח עליו רשם פטנט. אותה רשת שימשה גם לבניית פארקים לילדים.

משנת 1965 עד 1994, תכנן והקים מעל מאה פסלים סביבתיים. משנת 1994 ועד 1998 הוזמנו וניבנו באתרים שונים בארץ 12 פסלים סביבתיים על פי דגמים שהוא השאיר בסדנתו.