ישראל מפולוצק
רבי ישראל מפּוֹלוֹצק (בכתיב יידי: פּאָלאָצק, ויטבסק, ה'ת"צ (1730) בערך - א' באייר ה'תקמ"ב (1788)-ה'תקמ"ד[1]) היה מתלמידי המגיד ממזריטש ומראשי עליית החסידים בשנת תקל"ז (1777). היה השד"ר החסידי הראשון, וממקימי התשתית הארגונית לתמיכה הכלכלית ביישוב החסידי בארץ ישראל.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבי ישראל מפולוצק היה מתלמידיו של רבי דב בער, "המגיד ממזריטש". בשל כושרו הארגוני והדרשני נשלח על ידי רבו להפיץ את תורת החסידות בליטא.[2]
בשנת תקל"ז (1777) היה מראשי שיירת החסידים שמנתה כ-300 איש, אשר יצאה מליטא ומרייסין לארץ ישראל. אליו התלוו בני משפחתו "מקטנם ועד גדולם".
בשל הוצאות הדרך הרבות נשלח רבי ישראל לחו"ל מיד עם הגיעם לארץ על מנת לדאוג להעברת כסף ותרומות לאנשי השיירה. שליחות זו הייתה בעל כורחו; על פי עדות מנהיג החבורה, רבי מנחם מנדל מוויטבסק "גם אם היו נותנים לו עשרת אלפים בחודש חליפות יציאת ארץ ישראל הקדושה היה בז לכל דבר".[3]
רבי ישראל נסע לקושטא והצליח להשיג 3,000 'אריות' (מטבע טורקי), מהם שלח 2,750 לארץ ישראל – 2,000 לשלם לפאשה והשאר לצורכי היום יום – ואת היתר השאיר לעצמו להוצאות הדרך. באיגרת ששלח מקושטא לגבאי ארץ ישראל בוויטבסק בשנת תקל"ח (1778) מתאר רבי ישראל את נסיעתם לארץ ישראל, את תחילת התיישבותם בצפת ואת מצבם הכספי המדולדל, "כי תם הכסף ולא נשאר בלתי אם גוויתנו".[4] איגרת זו היא מקור מרכזי להבנת הלכי הרוח של בני החבורה באותה תקופה ולתיאור תלאות הדרך שעברו בדרכם לארץ ישראל.
בחוץ לארץ עשה תעמולה ופרסום למען היישוב החסידי בארץ ישראל, והקים את התשתית לתמיכה כלכלית ביישוב החסידי בארץ ישראל. הוא שלח איגרות רבות ואף הגיע בעצמו עד למערב אירופה במטרה לאסוף כסף לחבריו בצפת.[5] ברייסין שיתף פעולה עם רבי יששכר בער מלובביץ' ועם רבי שניאור זלמן מלאדי.
הוא התכוון לחזור לארץ ישראל, אולם בשהותו בעיר פאסטוב (חוואסטוב) חלה לפתע, ונפטר. הוא נקבר בעיר זו, בסמוך לקברו של רבי אברהם המלאך, בנו של המגיד ממזריטש.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ישראל מפולוצק, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ראו שלום בערך לוין, תולדות חב"ד בארץ הקודש פרק ב.
- ^ סדר הדורות החדש, עמ' 33. בית רבי א', דף ס"ה.
- ^ גנזי נסתרות, עמ' כ"ח.
- ^ ברוך הכהן כהנא, חיבת הארץ, עמ' מ"ז.
אברהם יערי, אגרות ארץ ישראל, עמ' 312. - ^ ח' שטימן כ"ץ, ראשיתן של עליות החסידים, יד בן צבי, עמ' 98.