כבש (מזבח)

איסור פסיעה על המזבח
(מקורות עיקריים)

דגם המשכן, בו נראה מזבח העולה עם כבש גדול
מקרא	שמות, כ', כ"ג
משנה תורה	ספר עבודה, הלכות בית הבחירה, פרק א', הלכה י"ז; פרק ב', הלכות י"ג-י"ז
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, לאו פ' ספר החינוך, מצווה מ"א

כבשׁ המזבח היה מבנה מדרוני בצידו הדרומי של מזבח העולה ששימש לעליה על המזבח וירידה ממנו. היות שקיים איסור לעלות על המזבח במדרגות כי בהרמת הרגליים והפשלת הבגדים יש חוסר צניעות מסוימת הנוגדת את קדושת המקום.

בשני צידי הכבש נבנו שני כבשים קטנים, אחד מהם פנה מן הכבש לסובב ואחד מהם פנה מן הסובב או מן הכבש (תלוי במחלוקת פרשנית) ליסוד. כדי להבדיל בין הכבשים הקטנים לגדולים, מכונה כבש המזבח גם בשם "הכבש הגדול".

מקורו בתורה

בסיום הציווי על בניין מזבח בהר סיני מופיע איסור לעלות במדרגות למזבח: ”וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו”. טעם האיסור היא, שהכהן העולה לראש המזבח לא ירחיב את צעדיו ובכך יגלה את ערוותו.

מבנה הכבש ומידותיו

במקורות התלמודיים לא מצוין באיזה חומר השתמשו לבניית הכבש, רשב"ם בפירושו לתורה כתב כי הכבש היה בנוי מאבנים.

מידות הכבש לא הוזכרו בתורה, אולם סביר שמידות כבש המזבח שהיה במשכן היו דומות למידות המזבח, שהיה מרובע - אורכו ורוחבו היו חמש אמות (כשני מטרים וחצי) וגובהו שלש אמות (כמטר וחצי).

מידות כבש המזבח שהיה בבית המקדש השני הובאו במשנה: ”וכבש היה לדרומו של מזבח, שלשים ושתים על רחב שש עשרה”. הכבש היה באורך שלושים ושתיים אמות, רוחבו שש עשרה אמות ושיפועו בערך 16 מעלות.

הכבשים הקטנים

מן הכבש יצאו שני כבשים קטנים. הכבש הימני הוביל מהכבש לסובב המזבח, ושימש לצורך מתן דמי החטאות ומליקת עולת העוף. והכבש השמאלי הוביל לסובב, ושימש את הכהנים לצורך שפיכת שיירי הדם ליסוד.

הפרשנים נחלקו מהיכן יצא הכבש השמאלי, יש האומרים כי הכבש הוביל מהסובב ליסוד, יש האמרים כי הוביל מהכבש ליסוד, ויש האומרים כי היו שם שני כבשים - אחד הוביל מהסובב לכבש ואחד מהכבש ליסוד.

בציורי המקדש העתיקים (וכן במפת המקדש שצייר רבי ישראל ליפשיץ - ה"תפארת ישראל") צוירו הכבשים הקטנים בצורה אלכסונית, אך הרב אלחנן אייבשיץ משער שהכבשים היו צמודים לכבש הגדול, והרב זלמן קורן משער שהכבשים יצאו מן הכבש הגדול בזווית ישרה, שיצרו שני חללים קטנים ביניהם, ששימשו להנחת דשן המזבח ואחסון כלים הנחוצים לצורכי העבודה - בדומה לכבשי מזבח הר עיבל.

שימושים

כבש המזבח שימש בעיקרו לעליה למזבח וירידה ממנו. הכהנים היו עולים מימין הכבש ויורדים משמאלו, והכהן גדול היה עולה באמצע הכבש ויורד באמצעו.

כדי שהכהנים לא יחליקו היו מפזרים מלח על הכבש. באמצע אורך הכבש היה צבור תל מלח כדי למלוח את חלקי הקרבנות המוקרבים על המזבח.

מלבד השימוש העיקרי בכבש, שימש הכבש לצרכים נוספים:

הנחת האימורים בשעת התפילה

בטקס הקרבת התמיד של שחר היו מולחים את חלקי הקרבן הקרבים על גבי המזבח (=האימורים) ומשאירים אותם על הכבש עד לסיום תפילת הכהנים. בימות החול היו מניחים אותם בחלקו המערבי התחתון של הכבש - הצד הפונה למקדש, ובשבת הניחו את איברי התמיד בחציו המזרחי של הכבש, מפני שבחצי הכבש המערבי הונחו איברי קרבן המוסף.

הפייס על תרומת הדשן

הכבש שימש גם לצורך תחרות על הזכייה לתרום את הדשן מעל המזבח מדי בוקר. לאחר פתיחת שערי המקדש היו הכהנים רצים על הכבש, ומי שהגיע ראשון לקו הארבע אמות מהמזבח זכה לתרום את הדשן באותו יום. כאשר התחרות הפכה למסוכנת וגרם לרצח, הופסקה התחרות והונהג לבחור את התורם לפי פיס.

הרבובה

בצדו המערבי של הכבש היה חלון קטן, שנקרא "רבובה", שם הונחו חטאות העוף שנפסלו או שהובאו מספק, עד שהפכו לנותר והיו יכולים לשרפם.

לקריאה נוספת

• אלחנן אייבשיץ, הבית השני בתפארתו, ירושלים תשנ"ו, פרקים טו-טז, עמ' רסט-שיז.

חלקי בית המקדש השני
צפון החיל הסורג עזרת נשים לשכת העצים לשכת הנזירים לשכת השמנים לשכת המצורעים שער ניקנור העזרה המזבח כבש הכיור בית המטבחיים הדביר האולם ההיכל 1 2 2 3 לשכת הגזית בית המוקד 4 4 5 6 7 א ב ג ד ה ו ז ח ט י י
מקרא
1. לשכת הפרווה   2. בית החליפות   3. לשכת פרהדרין   4. בין האולם ולמזבח   5. תאים   6. מסיבה   7. אחורי בית הכפורת
שערי המקדש
א. שער עזרת נשים   ב. שער העליון   ג. שער הדלק   ד. שער הבכורות   ה. שער המים ו. שער יכניה / הניצוץ   ז. שער הקרבן   ח. שער הנשים   ט. שער השיר / המוקד   י. שער בלי שם

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.