כלמידיה
 | |
| כלמידיה בבדיקת משטח צוואר הרחם (פאפ סמיר) | |
| תחום |
מחלות זיהומיות  |
|---|---|
| גורם |
Chlamydia trachomatis D/UW-3/CX |
| טיפול |
|
| קישורים ומאגרי מידע | |
| eMedicine | article/214823 |
| DiseasesDB | 2384 |
| MeSH | D002690 |
| סיווגים | |
| ICD-10 | A55-A56.8, A70-A74.9 |
| ICD-11 |
1A81 |
  | |
כלמידיה (Chlamydia) היא מחלת מין הנגרמת על ידי החיידק Chlamydia trachomatis (אנ'). המחלה פוגעת באיברי המין ובלחמית העין, ואף עלולה לגרום לדלקת ריאות נגיפית (אינטרסטיציאלית). בנוסף להתפשטותה במהלך קיום יחסי מין, היא עלולה להיות מועברת מאם לבנה במהלך ההיריון. כלמידיה היא אחת ממחלות המין הנפוצות ביותר כיום. בארצות הברית ישנם כ-4 מיליון מקרים של כלמידיה בשנה. עם זאת, 50% מהגברים ו-75% מהנשים הנדבקים במחלה לא מפתחים סימפטומים, ואינם יודעים כלל כי נדבקו.
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנשים, אם הכלמידיה לא מטופלת, היא עלולה לגרום לדלקות באגן (PID)[1], המתבטאות בדימום מהנרתיק, כאב במהלך קיום יחסי מין, דלקות ברחם, בחצוצרות ואף בשחלות. סיבוכים בדלקות אלו עלולים לגרום לקושי בהתעברות, להריון חוץ-רחמי, ואף לעקרות. כאמור, לא כל הנשים מפתחות סימפטומים.
בגברים המפתחים סימפטומים, המחלה עלולה להתבטא בכאב במתן שתן, הפרשות לא-רגילות מהפין, נפיחות באשכים, וחום. סיבוך אפשרי הוא דלקת ביותרת האשך, העלולה לגרום לעקרות.
בגברים ונשים כאחד, המחלה גורמת לכאבים בהטלת שתן, לחום ולפגיעה בלחמית העין (גרענת), אשר עלולה להתפתח לכדי עיוורון.
ניתן להידבק בכלמידיה בקיום יחסי מין בלתי מוגנים. וחשוב לזכור כי רוב הנשאים אינם מודעים לכך שהם נושאים את המחלה, כיוון שאינם מפתחים סימפטומים. ניתן להידבק באיברי המין (נרתיק, פין, רקטום) כמו גם בגרון ובעיניים.
דרכי הידבקות נוספות ופחות שכיחות כוללות גם מין אנאלי ללא אמצעי מניעה, מגע איבר נגוע בשאינו נגוע (ללא חדירה), שימוש באביזרי מין שלא חוטאו כראוי, וגורמים נוספים כגון ידיים לא היגייניות, שירותים ומגבות מזוהמים.
אבחון וריפוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניתן לאבחן כלמידיה במספר סוגים של בדיקות: בדיקות מטוש, בדיקת שתן או תרבית צואה. בעבר השתמשו בבדיקות דם (סרולוגיות) ובבדיקות תרבית שתן, אך אלה נחשבות לא אמינות, ודורשות מיומנות מקצועית רבה בטיפול בדגימות. כיום ניתן לבצע בדיקות אמינות על ידי אבחון חלקים מה-DNA של החיידק.
ריפוי המחלה הוא פשוט - טיפול באנטיביוטיקה ממשפחת הטטרציקלינים. כיוון שהטיפול הוא פשוט, ישנם רופאים הממליצים על טיפול גם ללא אבחנה מדויקת.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ N. Low, M. Egger, J. a. C. Sterne, R. M. Harbord, Incidence of severe reproductive tract complications associated with diagnosed genital chlamydial infection: the Uppsala Women’s Cohort Study, Sexually Transmitted Infections 82, 2006-06-01, עמ' 212–218 doi: 10.1136/sti.2005.017186
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.