כרוב הקלח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןכרוב הקלח
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו־פסיגיים
סדרה: צלפאים
משפחה: מצליבים
סוג: כרוב (Brassica)
מין: כרוב הבר (Brassica oleracea)
תת־מין: כרוב הקלח
שם מדעי
Brassica oleracea var. gongylodes
ליניאוס, 1753
כרוב הקלח
זן סגול של כרוב הקלח
כרוב הקלח
ערך תזונתי ל-100 גרם
מים 91 ג'
קלוריות 27 קק"ל
חלבונים 1.7 ג'
פחמימות 6.2 ג'
שומן 0.1 ג'
ויטמינים
 ‑ ויטמין A 2 מק"ג
 ‑ ויטמין C 62 מ"ג
ברזל 0.4 מ"ג
סידן 24 מ"ג
מגנזיום 19 מ"ג
אשלגן 350 מ"ג
סיבים תזונתיים 3.6 ג'
מקור: משרד החקלאות האמריקני

כְּרוּב הַקֶּלַח (שם מדעי: Brassica oleracea var. gongylodes), או קוֹלְרַבִּי, הוא זן ירק חד-שנתי ממין הכרוב במשפחת המצליבים.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם קולרבי מגרמנית: Kohlrabi (שמשמעותו כרוב לפת). השם הגרמני הוא התאמה של השם האיטלקי cavolo rapa בעל המשמעות הזהה.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גודלו של כרוב הקלח הוא כ-10 ס"מ, ומשקלו 150 גרם. החלק הנאכל בו הוא התעבות של הגבעול. הצמח מבשיל כחודשיים לאחר הזריעה, ועמיד לחודש נוסף לאחר מכן. בתחילת גידולו נראה כרוב הקלח דומה מאוד לכרובית, לברוקולי או לכרוב. הוא נקטף בשלב מוקדם יותר בהשוואה לזנים אחרים במין הכרוב, אחרת יהפוך לסיבי, וטעמו יאבד מעדינותו. ירק גדול מדי הוא לרוב סימן לכך שנקטף מאוחר מדי.

כרוב הקלח דל בקלוריות אך מכיל ויטמינים רבים, במיוחד ויטמין C, וכן ויטמינים B1, B2, B6 וחומצה פולית. הוא מכיל מינרלים רבים, ובהם זרחן, אשלגן, ברזל, סידן, מגנזיום ונחושת.

כרוב הקלח ניתן לאכילה טרי או מבושל. הוא דומה בטעמו לליבת הכרוב או לגבעול הברוקולי, אם כי טעמו מתוק ומתון יותר.

ישנם כמה זנים בקבוצת כרוב הקלח, שבחלקם צבע הקליפה סגול. בכל הזנים פנים הירק ירוק בהיר נוטה לצהוב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המידע הכתוב הראשון שקיים על הקולרבי הוא מאיטליה במאה ה 16. הבוטנאי מטיולי כתב בשנת 1554 ש"הקולרבי הגיע לאחרונה לאיטליה".[1]

עד סוף המאה ה-16 נפוץ הקולרבי למדינות נוספות באירופה וכן באגן הים התיכון.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]