כריסטובאל דה מוראלס
 | |
| לידה |
1500? סביליה, ספרד  |
|---|---|
| פטירה |
ספטמבר או אוקטובר 1553 מארצ'נה, ספרד |
| מוקד פעילות |
ספרד |
| שפה מועדפת |
ספרדית |
  | |
כּריסטוֹבּאל דה מוֹראלֶס (בספרדית: Cristóbal de Morales 1500 בקירוב – בין 4 בספטמבר ל-7 באוקטובר 1553) היה מלחין ספרדי מתקופת הרנסאנס. מקובל לראות בו את המלחין הספרדי רב-ההשפעה ביותר לפני ויקטוריה.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כריסטובאל דה מוראלס נולד בסביליה ולאחר תקופת לימודים מגיל מוקדם ביותר, שכללה הדרכה קפדנית הן במדעים הקלאסיים והן במוזיקה, אצל כמה מלחינים מן השורה הראשונה, כיהן במשרות באבילה ובפלאסנסיה. כל הידוע על משפחתו הוא שהייתה לו אחות, וכי אביו מת לפני נישואי אחותו (בשנת 1530). תושבי סביליה אחרים נחשבו לקרובי משפחה אפשריים של מוראלס, בהם כריסטובאל דה מוראלס, שהיה זמר בחצרו דוכס מדינה סידוניה, בשנת 1504, אלפונסו דה מוראלס, שנשא בתואר גזבר הקתדרלה בשנת 1503, פרנסיסקו דה מוראלס (מת ב-1505), כומר, ודייגו דה מוראלס, נוטריון הקתדרלה ב-1525.[2]
אין מסמכים המעידים על היות מוראלס נער מקהלה בסביליה, אבל אם קיבל שם את הכשרתו המוזיקלית, הרי שבין הגורמים המשפיעים על יצירתו היו פדרו דה אשקובר, הממונה על נערי המקהלה בשנים 1507 עד 1514, פרנציסקו דה פניילוסה ופדרו פרננדס, שתפס את מקומו של אשקובר כמאסטרו דה קאפילה ונשאר במשרתו זו למשך 35 שנים. יש דמיון מובהק בין הטכניקה של פניילוסה לזו של מוראלס, וציטוט מן המוטט של אשקובר, Clamabat autem mulier, מופיע במוזיקה שכתב מוראלס לאותו טקסט. השכלתו של מוראלס הייתה רחבה מזו של נער מקהלה מן השורה, כפי שאפשר ללמוד מן השימוש הרהוט שהוא עושה בלטינית של קיקרו בדברי הפתיחה ובהקדשות ליצירותיו (בהנחה שכתב אותם בעצמו).[3]
לאפיפיורים הספרדים ממשפחת בורג'ה הייתה מסורת ארוכה של העסקת זמרים ספרדים במקהלת הקאפלה האפיפיורית. לעובדה זו היה חלק גדול בסיבה לכך שמוראלס היה למי שהיה. החל ב-1522, יש שלוש התרחשויות נפרדות שבהן מצוין אדם בשם כריסטובאל דה מוראלס כנגן עוגב. ידוע שהיה נוכח בכלולות קארל החמישי עם איזבלה מפורטוגל ב-10 במרץ 1526, אז התוודע ככל הנראה לגומברט, מלחין שסגנונו היה דומה לזה שלו.[4]
אין מידע רב לגבי קורותיו של מוראלס מינואר 1532 עד מאי 1534. מוראלס מתועד שלוש פעמים ברומא כ"פרסביטר טולטאנוס" במאי ובדצמבר 1534. ב-1535 עבר מוראלס לרומא, שם שר במקהלת האפיפיור, כנראה הודות לחיבה שהאפיפיור פאולוס השלישי נטה לזמרים ספרדים. הוא נשאר ברומא עד 1545, בשירות הוותיקן; אז, לאחר שנכשל בחיפושי תעסוקה אחרת באיטליה (אצל הקיסר, כמו גם אצל קוזימו הראשון דה מדיצ'י), חזר מוראלס לספרד, שם עבד בשורה של משרות, שרבות מהן השתבשו בקשיים כספיים או פוליטיים. אף כי בשלב זה נודע לתהילה כאחד מגדולי המלחינים באירופה, נראה שלא היה אהוד כעובד, משום שהחל להיתקל בקשיים במציאת מקומות עבודה ובשמירתם. מוראלס היה המלחין היחיד שהמיסה הפרודית לא הקנתה לו בכירות, אם כי הוא חיבר בסוגה זו יותר מכל מלחין אחר. פרסומו של מוראלס נבע בחלקו מן העדויות הרבות של מקורביו. התאורטיקאי הספרדי חואן ברמודו הכריז עליו "מאור ספרד במוזיקה", ובשנת 1559 שרה מקהלה מקסיקנית - פוליפוניה ספרדית הגיעה חיש מהר אל העולם החדש - את המוזיקה שלו בטקס לזכר קארל החמישי, שהלך לעולמו שנה קדם לכן. תהילתו עמדה בעינה עד למאה ה-18 כשאנדראה אדאמי דה בולזנה, הביוגרף של מוזיקאים רבים בשירות האפיפיורות, הילל אותו כמלחין החשוב ביותר של הקאפלה האפיפיורית בין ז'וסקן לפלסטרינה.
יש ראיות מסוימות לכך שמוראלס היה אדם קשה, מודע לכישרונו יוצא הדופן, אך לוקה ביכולתו למצוא שפה משותפת עם כישרונות מוזיקליים שנפלו משלו. הוא הציב דרישות מחמירות לזמרים שהעסיק, הרחיק עצמו ממעסיקיו, וכנראה נתפס כשחצן ויהיר. על אף זאת, נחשב מוראלס לאחד המלחינים המעולים ביותר באירופה בתקופה של אמצע המאה ה-16.[5]
ב-4 בספטמבר 1553 ביקש מוראלס לשקול את מועמדותו למשרת מאסטרו דה קאפילה בקתדרלה של טולדו, שם עבד בעבר, אך הוא מת זמן קצר לאחר זאת; התאריך המדויק איננו ידוע, אבל היה לפני 7 באוקטובר. מוראלס מת במארצ'נה.
מוזיקה והשפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמעט כל יצירתו של מוראלס היא מוזיקת קודש וכולה ווקאלית, אם כי ייתכן שבביצוע נעשה שימוש בליווי אינסטרומנטלי. הוא כתב מיסות רבות, מהן מרהיבות בקשיים שהן מציבות, ונראה שנכתבו לזמרים המומחים של מקהלת האפיפיור; עוד כתב 100 מוטטים ו-18 מגניפיקטים ולפחות חמש יצירות לטקסט של קינות ירמיהו (שאחת מהן שרדה מכתב יד יחיד במקסיקו). המגניפיקטים לבדם מייחדים אותו ממלחינים אחרים בני זמנו, וממכלול יצירתו, הם המבוצעים ביותר כיום. מבחינה סגנונית, יש למוזיקה שלו הרבה מן המשותף עם יצירות אחרות של אמצע הרנסאנס בחצי האי האיברי, כגון העדפה להרמוניה הנשמעת כפונקציונלית לאוזן המודרנית (מהלכי יסוד של קוורטות וקווינטות שכיחים קצת יותר מאשר אצל גומברט או פלסטרינה, למשל), ושימוש חופשי בקשרים הרמוניים מצטלבים בדומה לאלה הנשמעים במוזיקה האנגלית של התקופה, למשל אצל תומאס טאליס. כמה מאפיינים ייחודיים של סגנונו הם חירות רתמית, כמו השימוש שהוא עושה מדי פעם בפולירתמיות של שלושה-מול-ארבעה ומקצבים מצטלבים, כאשר קול שר במקצב התואם את הטקסט אך מתעלם מן המשקל השליט בקולות אחרים. בשלהי חייו כתב מוראלס בסגנון רציני, הומופוני במודגש, אך במשך כל חייו הקפיד על מלאכת מחשבת זהירה, שהציבה את הביטוי ואת בהירות הטקסט כמטרה האמנותית הנעלה ביותר.
המיסות של מוראלס, מהן שרדו 22, עושות שימוש במגוון טכניקות, בהן קנטוס פירמוס ופרודיה. שש מיסות מבוססות על מזמור גרגוריאני, ואלה כתובות בעיקר בסגנון קנטוס פירמוס שמרני. שמונה מן המיסות שלו עושות שימשו בטכניקת הפרודיה, כולל אחת לשישה קולות, המבוססת על השאנסון המפורסם Mille regretz, המיוחס לז'וסקן דה פרה. המלודיה ערוכה כך שהיא נשמעת בבירור בכל פרק, בדרך כלל בקול העליון, ומשווה ליצירה אחדות סגנונית ומוטיבית ניכרת.
מוראלס כתב גם שתי מיסות על נעימת L'homme armé המפורסמת, שמלחינים הרבו להשתמש בה בשלהי המאה ה-15 ובמאה ה-16; אחת מהן כתובה לארבעה קולות, השנייה לחמישה. המיסה בארבעה קולות משתמשת בנעימה כקנטוס פירמוס קפדני, ואילו זו לחמישה קולות נוקטת גישה חופשית יותר ומעבירה אותה בין הקולות השונים.
נוסף לכך חיבר מוראלס "מיסה פרו דפונקטיס" (רקוויאם). מן המוזרויות המתגלות בביצועה, כמו גם העריכה שלא הושלמה בעליל, יש מקום להניח, שהייתה זו יצירתו האחרונה.
מוראלס היה המלחין הספרדי הראשון שזכה לפרסום עולמי. יצירותיו הופצו ברחבי אירופה, ועותקים רבים עשו את דרכם אל העולם החדש. כותבים ותאורטיקאים רבים בתחום המוזיקה במאה השנים שלאחר מותו ראו את יצירותיו בין המושלמות ביותר לתקופתו.[6]
ה'Parce mihi Domine' מתוך Officium Defunctorum שימש כרצועה הראשית (בשלוש גרסאות) של אלבום הג'אז והקלאסיקה רב-המכר מ-1994, Officium מאת יאן גארבארק ואנסמבל היליארד.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Robert Stevenson/Alejandro Planchart: "Cristóbal Morales", Grove Music Online, ed. L. Macy (Accessed November 9, 2006), (subscription access)
- Article "Cristóbal de Morales," in The New Grove Dictionary of Music and Musicians, ed. Stanley Sadie. 20 vol. London, Macmillan Publishers Ltd., 1980. ISBN 1-56159-174-2
- Stevenson, Robert M. "Cristóbal de Morales (ca. 1500-1553): Light of Spain in Music." Inter-American Music Review 13/2 (Spring-Summer 1993): 1-105.
- Gustave Reese, Music in the Renaissance. New York, W.W. Norton & Co., 1954. ISBN 0-393-09530-4
- Blanche Gangwere, Music History During the Renaissance Period, 1520–1550. Westport, Connecticut, Praeger Publishers. 2004.
- Atlas, Allan W. Renaissance music: music in Western Europe, 1400-1600. New York, N.Y. W.W. Norton and Company, 1998.
- G. Edward Bruner, DMA: "Editions and Analysis of Five Missa Beata Virgine Maria by the Spanish Composers: Morales, Guerreo, Victoria, Vivanco, and Esquivel." DMA diss., University of Illinois at Urbana-Champaign, 1980.[facsimile: University Microfilms International, Ann Arbor, MI, USA
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כריסטובאל דה מוראלס, באתר Last.fm (באנגלית)
כריסטובאל דה מוראלס, באתר AllMusic (באנגלית)
כריסטובאל דה מוראלס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
כריסטובאל דה מוראלס, באתר Discogs (באנגלית)- כריסטובאל דה מוראלס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=logo}
