כריסטיאן וירט
 | |
| לידה |
24 בנובמבר 1885 Balzheim, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| נרצח |
26 במאי 1944 (בגיל 58) Municipality of Hrpelje-Kozina, סלובניה |
| מדינה |
גרמניה הנאצית |
| כינוי |
Christian der Grausame, Stuka, Stuka, Christian the Terrible, The Wild Christian |
| השתייכות |
צבא הקיסרות הגרמנית |
| תקופת הפעילות |
מ-1910 |
| דרגה |
שטורמבאנפיהרר |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
|
צלב הברזל | |
  | |
כריסטיאן וירט (בגרמנית: ⓘ?; 24 בנובמבר 1885 – 26 במאי 1944), היה קצין באס אס טוטנקופף ואחד הארכיטקטים המובילים של התוכנית להשמדת יהודי פולין. כריסטיאן שימש כמפקדה של מחנה ההשמדה בלז'ץ בין דצמבר 1941 לאוגוסט 1942 ולאחר מכן קודם כהמפקח הכללי על מחנות ההשמדה של מבצע ריינהרד. טרם לכך עבד וירט במבצע אותנסיה, שם קיבל את ההשראה לרצח היהודים באמצעות גז רעיל. בעקבות הקיצוניות והאכזריות שלו כלפי קורבנותיו והאנשים שנמצאו תחת פיקודו זכה לכינוי 'כריסטיאן האכזרי' ו-'כריסטיאן הנורא'. פרנץ זוכומל, אחד מאנשי האס אס בטרבלינקה העיד על וירט:
"בתפקידי במחנות טרבלינקה וסובידור, אני זוכר שאת וירט באכזריות, רשעות וחוסר רחמים לא ניתן היה לעקוף. לפיכך כינינו אותו 'כריסטיאן הנורא' ו-'כריסטיאן הפרעי' (...). ההתעללות של וירת הייתה כה גדולה שאני באופן אישי ראיתי בזה הפרעה נפשית. אילו רק היה למישהו אומץ להרוג את וירט, אז מבצע ריינהרד היה קורס. ברלין לא הייתה מוצאת עוד מישהו עם כזאת פנאטיות לרשעות ונבזות."[1]
חלקו בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
וירט נחשב למומחה רצח בגזים, אחד מאנשי "מבצע אותנסיה", ומאנשי המפתח ב"מבצע ריינהרד". לאחר תחילת ההשמדה בטרבלינקה ביולי 1942, התמנה כריסטיאן וירט למפקח הראשי על שלושת המחנות שנכללו במבצע ריינהרד - טרבלינקה, סוביבור ובלז'ץ.
בעת שהותו במחנה בלז'ץ, ניסה וירט למצוא את השיטה היעילה והמהירה ביותר לטיפול במשלוחי היהודים, מהגעתם למחנה ועד רציחתם וקבורתם. לשם כך הוא ביצע המתות ניסיוניות. הוא פיתח עקרונות שעל פיהם בוצע תהליך ההשמדה, אורגן מבנה המחנה ונקבעו הפעולות השונות אשר נכפו על המובאים, מזמן ירידתם מהקרונות ועד השמדתם.
כל הפעולות התבצעו במהירות רבה כדי שהמגורשים לא יספיקו להתבונן ולתפוס את המתרחש, וכדי לשתק את תגובותיהם ובכך להכשיל ניסיונות בריחה או התנגדות. המהירות גם נועדה להעלות את כושר ההרג של המחנה ובכך איפשרה לקלוט ולהשמיד יותר משלוחים ביום אחד.
היהודים יועדו לבצע את כל העבודות הפיזיות הקשורות לתהליך ההשמדה: הרחקת הגוויות מתאי הגזים וקבורתן, עקירת שיני הזהב, איסוף בגדיהם וחפציהם של הנרצחים ומיונם. לשם כך, מכל משלוח נבחרו עשרות או מאות צעירים יהודים חסונים אשר ביצעו את העבודות הללו למשך מספר ימים ואחר כך נרצחו. קבוצה אחרת של אסירים יהודים (אנשי מקצוע) הושארה בחיים בכל מחנה כדי לספק שירותים שונים לאנשי הסגל הגרמנים והאוקראינים (נגרות, סנדלרות, חייטות ועוד). קבוצה זו הוחזקה בנפרד מן היהודים אשר נשלפו מן המשלוחים לשם העבודה הפיזית במסגרת מכונת ההשמדה.
שלושת מחנות "מבצע ריינהרד" היו בעלי מבנה דומה. המיומנות והניסיון שנצברו בעת הקמת בלז'ץ וסוביבור, בנוגע לאופן הבנייה בכלל ולביצוע תהליך ההשמדה בפרט, נוצלו לשם תכנונו, הקמתו והפעלתו היעילה של מחנה טרבלינקה. שיטת ההרג שפיתח כריסטיאן וירט איפשרה את רציחתם של רבבות יהודים מדי יום בשלושת מחנות "מבצע ריינהרד".
בראיון עם גיטה סרני, פרנץ שטנגל נזכר באחד הביקורים של וירט בטרבלינקה בתפקידו כמפקח על מחנות ריינהרד באזור ספטמבר 1942:
"לומר את האמת, אחד למד להתרגל לזה. הם היו משא (cargo) . אני חושב שזה התחיל ביום שראיתי לראשונה את אזור ההשמדה (Totenlager) בטרבלינקה. אני זוכר את וירט עומד שם, ליד ערימות הגוויות השחורות-כחולות. לא היה לזה דבר שקשור לאנושיות - זה לא היה יכול להיות. זה היה מסה - מסה של בשר נרקב. וירת אמר "מה נעשה עם כל הזבל הזה". אני חושב שזה הרגע שבאופן חסר מודע התחלתי לראות בהם כמשא."[2]
ב-3 בנובמבר 1943 התבצעה על פי פקודת וירט "אקציית ארנטפסט" (בגרמנית: Aktion Erntefest, "מבצע חג הקציר") שהיוותה את אחת הרציחות האיומות ביותר בשואה, במסגרתו נרצחו כל היהודים שנותרו במחוז לובלין ובגטו לובלין, וכן כל עובדי הכפייה במחנות. כ-43,000 יהודים נרצחו בטבח והוא היווה את סיומו של מבצע ריינהרד.
סופו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר סגירתם של שלושת מחנות המוות בשלהי 1943 הועברו אנשי הצוות שלהם לאזור טריאסטה בגבול איטליה - סלובניה כדי להילחם בפרטיזנים ולהשמיד את יהודי האזור. וירט נהרג במאי 1944 ממארב של פרטיזנים.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ביוגרפיה ותמונות (באנגלית)
- כריסטיאן וירט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Tregenza, Michael. Christian Wirth: Inspekteur der Sonderkommandos, Aktion Reinhard. Vol. XV, Lublin 1993, p. 7.
- ^ Arad, Yitzhak (1987). Belzec, Sobibor, Treblinka: The Operation Reinhard Death Camps. Bloomington: Indiana University Press. ISBN 9780253342935