לא תנאף

עשרת הדיברות

אנוכי ה'
לא יהיה
לא תשא
זכור את
כבד את

לא תרצח
לא תנאף
לא תגנוב
לא תענה
לא תחמד

לא תנאף
(מקורות עיקריים)

מקרא	שמות, כ', י"ב
משנה תורה	ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק א'
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, לאו שמ"ז ספר החינוך, מצווה ל"ה

לֹא תִנְאָף היא מצוות לא תעשה על קיום יחסי מין בין אישה נשואה לגבר זר. איסור זה מופיע בעשרת הדיברות, וממוקם בין האיסור על רצח לאיסור על גנבה (שמות, כ', י"ב) (דברים, ה', ט"ז). האיסור מופיע במקומות נוספים בתורה.

בנוסף לאיסור על ניאוף קיים איסור בעשרת הדיברות לחמוד אשת איש, שיש המפרשים כעשיית מעשים כדי להשיגה (דברים, ה', י"ז).

האיסור

רש"י מפרש כי הביטוי "ניאוף" מתייחס לקיום יחסי מין עם אשת איש בלבד, ולראיה מביא פסוקים נוספים המתייחסים לכך: ”וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ, אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ, מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת” (ספר ויקרא, פרק כ', פסוק י'), או ”הָאִשָּׁה הַמְּנָאָפֶת תַּחַת אִישָׁהּ, תִּקַּח אֶת זָרִים.” (יחזקאל, ט"ז, ל"ב). גם הרמב"ן ורבינו בחיי סוברים כמותו. חיזוק לשיטתם מביא רבנו בחיי, שטוען כי העבירות הנכללות בעשרת הדיברות הן רק כאלה שחייבים על ביצוען מיתת בית דין.

האבן עזרא ה"חזקוני לעומתם סבורים כי בגדר ניאוף נכללים כל יחסי המין האסורים, וספורנו שסובר כמותם, מסביר כי הביטוי משמש בעיקר לעברת ניאוף עם אשת איש.

חומרת האיסור

מעשה הניאוף נחשב ביהדות לאחד משלוש העבירות החמורות ביותר, שעליהן נאמר "ייהרג ואל יעבור". כך למשל מתואר הניאוף בספר משלי:

”הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה? אִם יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל הַגֶּחָלִים וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה? כֵּן הַבָּא אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ - לֹא יִנָּקֶה כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהּ.” (ספר משלי, פרק ו', פסוקים כ"ז–כ"ט).

על פי החוק המקראי אנשים שחטאו בניאוף דינם מיתה. חז"ל פסלו ראיות נסיבתיות לחטא הניאוף ודרשו עדויות מוצקות ביותר וגם התראה, כך שמימוש העונש היה כמעט בלתי אפשרי. מסכת סוטה עוסקת בדיני אישה שנחשדת על ידי בעלה בניאוף.

אדם שנולד כתוצאה מניאוף הוא ממזר, שעליו קבעה התורה (דברים, כ"ג, ג'): "לא יבוא ממזר בקהל ה', גם דור עשירי לא יבוא לו בקהל ה'". לפיכך הממזר (וצאצאיו) אינו רשאי לשאת יהודיה כשרה, והוא רשאי להינשא רק לממזרה, לשפחה או לגיורת.

איסור על ניאוף קיים גם בדתות ובתרבויות אחרות.

אסורה לבעלה ולבועלה

כאמור, העונש על ניאוף הוא מיתה, אך עונש זה אינו מופעל בימינו. עונש המופעל בימינו הוא הכלל "אסורה לבעלה ולבועלה" - על האישה הנואפת להתגרש מבעלה, ואסור לה להינשא לזה שאתו נאפה. גם בהקשר זה נדרשת עדות של שני עדים שראו את מעשה הניאוף, עדות שאותה קשה להשיג.

כאשר לבית הדין הרבני מוצגת עדות נסיבתית, למשל עדות כי האישה התייחדה בחדר בבית מלון עם גבר זר, אף שלא תמיד יחייבו את האשה להתגרש, יופעל הכלל "אסורה לבעלה ולבועלה", ואם בסופו של דבר תתגרש, הרי תהיה אסורה לאדם שעמו נאפה (על פי החשד). בשנת 2015 הוציא נשיא בית הדין הגדול הנחיות המסדירות את הבירור בנושא זה.

אשת איש שנאנסה אינה נאסרת על בעלה, אלא אם כן הבעל כהן.

ראו גם

• ניאוף
• סוטה
• איסור קדשה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לא תנאף בוויקישיתוף

• ניאוף, באתר "דעת"
• אביעד הכהן, ‏על איסור ניאוף והשלכותיו המשפטיות, באתר "דעת"
• בני דון-יחיא, "בעלי רוצה למנוע ממני להתחתן עם החבר שלי", באתר ynet, 27 בפברואר 2007
• בני דון-יחיא, הבגדת וגם קיבלת חצי מהרכוש? לא בבית דיננו, באתר ynet, 19 בפברואר 2007
• אברהם רזניקוב, בגדתי בבעלי. אני חייבת לספר לו ולהתגרש?, באתר ynet, 30 בספטמבר 2014
• הערך "לא תנאף", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• מאמרים בנושא לא תנאף, באתר ספריית אסיף

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.