לאופולד פון רנקה
_-_1875.jpg) | |
| לאופולד פון רנקה, 1868 | |
| לידה |
21 בדצמבר 1795 Wiehe, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
23 במאי 1886 (בגיל 90) ברלין, הקיסרות הגרמנית |
| מדינה |
ממלכת פרוסיה |
| מקום קבורה |
Sophienkirche |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת לייפציג, פפורטה |
| שפות היצירה |
גרמנית |
| בן או בת זוג |
Clarissa Graves (1843–ערך בלתי־ידוע) |
| צאצאים |
Otto von Ranke, Fridhelm von Ranke, Maximiliane von Ranke, Albrecht von Ranke |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
לאופולד פון רנקה (בגרמנית: Leopold von Ranke; 21 בדצמבר 1795 – 23 במאי 1886) היה היסטוריון גרמני, ממייסדי ההיסטוריוגרפיה המודרנית במדע.
רנקה נולד בעיירה ויהא (Wiehe) בגרמניה למשפחה לותרנית. בשנת 1814 החל ללמוד באוניברסיטת לייפציג לימודים קלאסיים, תאולוגיה ופילוסופיה. משנת 1817 פנה לעסוק בהיסטוריה ולפתח את המתודה ואת דרכו הייחודית בתחום. בשנת 1824 פרסם את ספרו "תולדות העמים הלטינים והגרמנים בין השנים 1514-1494", שבו תיאר את שיטתו ואת עקרונותיו אודות המחקר ההיסטורי.
בשנת 1825 התמנה כפרופסור באוניברסיטת ברלין שבה לימד למעלה מחמישים שנה. בשנים אלה הנחה רנקה סמינרים שבהם הנחיל לתלמידיו את שיטתו, וכך השפיע השפעה רבה על המחקר ההיסטורי.
משנתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: יש לשפר ניסוחים ותחביר.רנקה טבע עקרונות לכתיבת היסטוריה (היסטורוגרפיה) באופן מדעי.
בין עקרונותיו: התבססות על מקורות ראשוניים (אמפיריציזם); מתן ביקורת על מקורות ראיית העמים כיישויות היסטוריות; התמקדות במוסדות פוליטיים ודרישה לכתיבת היסטוריה אובייקטיבית.
להנחות היסוד המדריכות את רנקה בכתיבתו ובעבודתו השפעה עצומה על התגבשות שיטת המחקר ההיסטורית:
- מקורות (Quellen):
- לשיטתו של רנקה, על ההיסטוריון לבסס את חקירתו על מקורות ראשוניים משום שאין בהם הטיה היסטורית. (לדוגמה: שגריר ונציה בוותיקן מדווח לממונים עליו בכנות, מתאר את הדברים כפי שהם. השגריר לא מוטה בדיווחיו על ידי אידאו' דתית או פוליטית, אלא מתאר את הדברים כפי שהם נתפסים על ידו). רנקה עבד רבות עם מסמכים רשמיים. זאת, משום שאנשי בירוקרטיה הם נייטרליים מטבעם. (הגל: "כולם אינטרסנטים ומונעים על ידי אידאולוגיות. הבירוקרטיה היא זו שנייטרלית"). רנקה יוצא מנקודת הנחה שספרי ההיסטוריה הם מוטים, מאחר שהם נועדו לפרסום. לכן, מקדש רנקה את השימוש במקורות. ניתן לומר כי רנקה מושפע מלותר בדבר הסתמכות על מקורות. בשיטתו יש חילון לרעיון של סולה סקריפטורה – סולה קוורן (רק מקורות).
- אובייקטיביות: לדעת רנקה, אסור להיסטוריון לשפוט אירועים או גיבורים היסטוריים, רק להבין אותם ולתאר את מה שהתרחש מבלי להפעיל אמות מידה דתיות, פוליטיות ואחרות. על ההיסטוריון להוציא את עצמו מחוץ לאירועים כדי לבחון אותם באובייקטיביות. כמו שהמחיש רנקה בעצמו. הוא התגאה בכך שבכל ספריו לא השתמש במילה "אני". לשיטתו, היסטוריון צריך להיות אובייקטיבי לגמרי, ולא להחדיר את אמונותיו ואת עצמו לטקסט שהוא כותב.
- אוניברסליות. ההיסטוריון חייב לאמץ השקפה אוניברסלית - "כל תקופה קרובה לאלוהים באותה מידה". מבחינת האל, אין תקופה "מועדפת", לכל תקופה יש הערך והחשיבות שלה. תקופה היסטורית נמדדת במושגים שלה עצמה, ואין להכיל עליה אמות מידה מודרניות. יש להבין את האירועים והאישים מפרספקטיבת בני התקופה עצמה. כשרנקה כותב היסטוריה של אומות אחרות – הוא כותב אותה בצורה דומה לכתיבת ההיסטוריה של עמו. הוא מאפשר לכל היסטוריה את האופי המיוחד שלה. הדבר מתבסס על הרעיון שלכל אומה יש אופי וייעוד היסטורי. לשיטתו, אומות ועמים לא באים להיסטוריה "סתם", יש להם תכלית וייעוד. ההיסטוריון הטוב צריך לזכור לא רק את האומות המנצחות, אלא גם את המובסות (אלו שנעלמו מההיסטוריה). כאן מתגלה רנקה כמתון יותר מהיסטוריונים אחרים בתקופתו. הגל, למשל ("על הפילוסופיה של ההיסטוריה"), טבע את המשפט: "ההיסטוריה העולמית היא בית הדין העולמי, אם אומות מפסידות ונכחדות, מדובר בגזר דין משום שהן לא הביאו תועלת". מבחינת רנקה ההיסטוריון לא צריך לשפוט, ולא צריך לקבל את התוצאות כשיפוט אלוהי. יש להביא בחשבון גם את המנוצחים והחלשים.
- החשבת קיבוצי בני אדם. "האומות הן מחשבות האל" – יש כוונה והכוונה אלוהית בתקומתן של אומות. מה שמניע וקובע בהיסטוריה הן אומות גדולות, כלומר, מעצמות. לא בכל התקופות, גורס רנקה, יש אומות חזקות (מעצמות). רנקה מחשיב את האומות החזקות באירופה כמעצמות ומכיר בכך שהן קיימות גם מחוץ לאירופה. לדעתו, המאבקים ההיסטוריים הממושכים מקדמים את ההיסטוריה, משום שכל אומה תורמת להיסטוריה דבר-מה. בספריו שואף רנקה לגלות את הייעוד והמטרה של כל אומה, למשל:
- באנגליה: הצדק החברתי, שמתממש בפרלמנט, בחוקים החברתיים
- בצרפת: תהילה לאומית – לימדה את העמים והאומות היות אומה (מושפע מכיבושי נפוליאון).
- בגרמניה: חירות – רנקה מזהה את גרמניה עם הרפורמציה, הגרמנים שוברים את השלטון הטוטאליטרי של הכנסייה הקתולית, שנמשך למעלה מ-1,000 שנה, ויצא מגבולות אירופה. הגרמנים יוצאים נגד האוטוריטה הכנסייתית. מקושר אצלו לרעיון שהגרמנים נלחמים מאז ומעולם נגד רומא: רק הגרמנים, מראשית השבטים הברבריים, נלחמים נגד שלטון אימפריאלי (דתי או לא). לכן, גרמניה = החירות + המאבק נגד שלטון אימפריאלי-טוטאליטרי.
- תאולוגיה: השפעה פרוטסטנטית.
- רנקה מחשיב טקסטים היסטוריים כפי שלותר החשיב הטקסטים האלוהיים מבחינה זו שהם מתייחסים למקורות עצמם. לשיטתו של רנקה, מאחורי הכל יש השגחה אלוהית, עליונה ולא ישירה, כי האל לא מתערב שירות באירועים. זוהי הערובה להמשך קיום האנושות. רנקה רואה בהיסטוריה יצירה אלוהית. תפקיד ההיסטוריון הוא לקרוא ולפרש את ההיסטוריה, את היצירה האלוהית ולתרגם אותה למושגים פוליטיים וריאליסטיים.
- תפקיד ההיסטוריון: לתאר התרחשויות פוליטיות. לשיטתו של רנקה, מה שחשוב בהיסטוריה היא עוצמה פוליטית של אומות ומעצמות. תפיסת ההיסטוריה של רנקה נובעת מאספקטים פוליטיים. לדוגמה: ספרו "תולדות האפיפיורות" עוסק באפיפיורים כנסיכים אירופיים לכל דבר, בעלי מניעים גאו-פוליטיים, ואין התייחסות להשקפה דתית או עיסוק בתחום כלכלי תרבותי או כל תחום אחר.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Leopold von Ranke, The Secret of World History: Selected Writings on the Art and Science of History, edited and translated by Roger Wines. New York: Fordham University Press, 1981
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ביוגרפיה, באתר אוניברסיטת הומבולדט
- ביוגרפיה, באתר Age of the Sage
- Stern, Fritz, ed. (1973). The Varieties of History: From Voltaire to the Present (2nd ed.). New York: Vintage Books. p. 528. ISBN 0-394-71962-X.
- White, Hayden (1973). Metahistory. Baltimore, MD: Johns Hopkins University Press. p. 448. ISBN 0-8018-1761-7.
- לאופולד פון רנקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי לאופולד פון רנקה בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
לאופולד פון ראנקה (1795-1886), דף שער בספרייה הלאומית
