לברון ג'יימס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לברון ג'יימס
LeBron James
ג'יימס במדי לוס אנג'לס לייקרס, 2018
ג'יימס במדי לוס אנג'לס לייקרס, 2018
לידה 30 בדצמבר 1984 (בן 39)
אקרון, אוהיו שבארצות הברית
עמדה סמול פורוורד
גובה 2.06 מטר
מספר 23, 6
דראפט בחירה ראשונה, 2003
קליבלנד קאבלירס
קבוצות כשחקן
2003–2010
2010–2014
2014–2018
2018–		 קליבלנד קאבלירס
מיאמי היט
קליבלנד קאבלירס
לוס אנג'לס לייקרס
הישגים כשחקן
4 זכיות באליפות ה-NBA‏ (2012, 2013, 2016, 2020)
4 זכיות ב-MVP של סדרת הגמר‏ (2012, 2013, 2016, 2020)
4 זכיות ב-MVP של העונה הסדירה (2009, 2010, 2012, 2013)
20 בחירות למשחק האולסטאר (2005–2024)
3 זכיות ב-‏MVP של משחק האולסטאר (2006, 2008, 2018)
13 בחירות לחמישיית העונה ‏(2006, 2008–2018, 2020)
3 בחירות לחמישיית העונה השנייה (2005, 2007, 2021)
3 בחירות לחמישיית העונה השלישית (2019, 2022-2023)
5 בחירות לחמישיית ההגנה הראשונה (2009–2013)
בחירה לחמישיית ההגנה השנייה (2014)
זכייה בתואר רוקי העונה ‏(2004)
בחירה לחמישיית הרוקיז של העונה (2004)
מלך הסלים של ה-NBA‏ (2008)
שחקן העונה בליגת התיכונים (2003)
מאזן מדליות
מתחרה עבור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
המשחקים האולימפיים
זהבבייג'ינג 2008כדורסל גברים
זהבלונדון 2012כדורסל גברים
ארדאתונה 2004כדורסל גברים
אליפות העולם
ארדיפן 2006כדורסל גברים
אליפות אמריקה
זהבלאס וגאס 2007כדורסל גברים

לֶבְּרוֹן רֵיימוֹן גֵ'יימְס (באנגלית: .LeBron Raymone James Sr; נולד ב-30 בדצמבר 1984) הוא כדורסלן אמריקאי, המשחק בעמדת הסמול פורוורד בקבוצת לוס אנג'לס לייקרס מליגת ה-NBA. ג'יימס ניצב במקום הראשון ברשימת הקלעים המובילים בתולדות ה-NBA.[1] ובמקום הראשון ברשימת הקלעים המובילים בתולדות פלייאוף ה-NBA. הוא זכה ארבע פעמים בתואר MVP של סדרת הגמר ב-NBA, והיחיד שעשה זאת בשלוש קבוצות שונות. נודע בכינוי קינג ג'יימס (King James - המלך ג'יימס).

כבר בתקופת לימודיו בבית הספר התיכון ניבאו לו קריירה מוצלחת ב-NBA. כשהיה בן 18 בלבד הוא נבחר בבחירה מספר 1 בדראפט 2003, ועוד לפני משחק הבכורה שלו חתם על חוזה חסות עם נייקי בשווי 90 מיליון דולר. הוא זכה בתואר רוקי השנה בעונת 2003/2004, ומאז 2005 נכלל כל עונה באחת מחמישיות העונה ב-NBA והשתתף בקביעות במשחק האולסטאר. במהלך שבע שנותיו בקליבלנד, ג'יימס היה שחקן ההתקפה המרכזי של הקבוצה, והוביל את הקבוצה להופעות רצופות בפלייאוף בין השנים 2006–2010. בשנת 2007 העפילה קליבלנד עד לגמר האזור המזרחי של ה-NBA לראשונה מאז 1992, ולסדרת הגמר הכללית לראשונה בתולדות הקבוצה, שבה הפסידה לסן אנטוניו ספרס (0–4). הוא זכה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה ב-2009, ב-2010, ב-2012 וב-2013, והגיע למקום השני בבחירות ל-MVP ב-2006.

ב-2010 עבר למיאמי היט, שאותה הוביל לארבעה גמרים רצופים לצד כריס בוש ודוויין וייד, כאשר בשניים מהם, בשנים 2012 ו-2013, הוביל אותה לזכייה באליפות ה-NBA תוך שהוא מוכתר פעמיים ל-MVP של סדרת הגמר, בנוסף להיותו ה-MVP של העונה הסדירה בשתי עונות אלו. ב-2014 חזר ג'יימס לקליבלנד קאבלירס, הוביל אותה ארבע פעמים ברציפות לסדרת הגמר, ולאליפות ראשונה בתולדות המועדון בשנת 2016, תוך שהוא מוכתר ל-MVP של סדרת הגמר. ב-2018 עבר ללוס אנג'לס לייקרס, ובשנת 2020 זכה איתה באליפות ה-NBA, והוכתר ל-MVP של סדרת הגמר.

ג'יימס שיחק בנבחרת ארצות הברית, שעמה זכה במדליות ארד באולימפיאדת אתונה ובאליפות העולם 2006, וכן במדליות זהב באולימפיאדת בייג'ינג ובאולימפיאדת לונדון (2012).

במשך הקריירה התמיד ג'יימס בהפגנת ממוצעים גבוהים בכמעט כל אספקט של המשחק, ולפיכך שבר שיאים רבים, לרבות השחקן הצעיר ביותר לחצות את רף 10,000, 20,000, 30,000 ו-40,000 הנקודות בקריירה. ג'יימס משחק בדרך כלל בעמדות הסמול פורוורד או הפאוור פורוורד, אך בעת הצורך יכול לשחק בכל העמדות. הישגיו האישיים והקבוצתיים של ג'יימס קיבעו את מעמדו כאחד הכדורסלנים הטובים ביותר בכל הזמנים.[2][3][4]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לברון ג'יימס נולד ב-30 בדצמבר 1984 באקרון שבאוהיו, לגלוריה ג'יימס בת ה-16. אביו הביולוגי אנתוני מקללנד, הוא אסיר לשעבר שלא היה מעורב בגידולו.[5] אמה של גלוריה וסבתה סייעו בגידול התינוק, אך כשהיה בן שלוש מתה הסבתא, ומאוחר יותר באותה שנה מתה גם אמה של גלוריה. גלוריה ואחיה התקשו לשלם את החשבונות, והעירייה ניתקה את החימום ובית המשפחה התפרק. גלוריה סבלה מבעיות כלכליות חמורות, והחלה לנדוד בין דירות של שכנים ומכרים ובדירות שכורות. כשהיה בכיתה ד' בבית הספר היסודי נעדר ג'יימס מעל 100 ימי לימודים. הוא נהג לפרוק את רגשותיו בספורט, כאשר המקצועות האהובים עליו היו כדורסל ופוטבול.

בקיץ 1993 חיפש ברוס קלקר (Bruce Kelker), מאמן וסקאוט בקבוצת "איסט דראגונס", קבוצת פוטבול לילדים, שחקנים בשכונות הקשות של אקרון, וערך תחרות ריצה בין הילדים. ג'יימס ניצח בפער. קלקר פנה לאימו כדי שתרשום אותו לחוג, אבל היא סירבה מאחר שלא היה לה כסף לרישום ולציוד, קלקר התעקש ואירח אותם בביתו למספר חודשים. בשל הקשיים הכלכליים שקלה גלוריה לשלוח אותו לקרובי משפחה רחוקים אך פרנקי ווקר, מאמנו של ג'יימס בקבוצה, אשר שמע על המצב הכלכלי הקשה, החליט לאמצו.[5] ג'יימס חלק חדר עם פרנקי ג'וניור, ואב המשפחה עמד על כך שהילדים ישלימו את הלימודים ושעורי הבית לפני שיוצאים לפעילויות ספורטיביות. פרנק גם לימד אותו את יסודות הכדורסל בחצר של המשפחה, ורשם אותו לקבוצת הכדורסל הראשונה שלו. ג'יימס אמר בראיון מאוחר כי הם היו "המשפחה הראשונה האמיתית שלי".

במהלך שהותו אצל משפחת ווקר, התיידד ג'יימס עם פרנקי ג'וניור, סיאן קוטון, דרו ג'ויס, וילי מגי ורומאו טראוויס (אנ'), והשישה החלו להתאמן יחדיו אצל מאמן קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת מישיגן סנטרל בעבר, קית' דמברות'.[5] תוך זמן קצר הקימו החברים את קבוצת הכוכבים הנופלים של צפון אוהיו, אותה אימן אביו של ג'ויס. בשנת 1997 העפילה הקבוצה לטורניר הארצי של ה-AAU לקבוצות עד גיל 16, ושנתיים לאחר מכן העפילה עד לגמר הטורניר עד גיל 18. לאחר שניצחו את כל חמשת משחקיהם הראשונים זומנו "הכוכבים הנופלים" למשחק מיוחד נגד כוכבי דרום קליפורניה ואף על פי שהפסידו במשחק, ג'יימס זוהה מיד כאחד הפוטנציאלים הגדולים של הכדורסל האמריקאי.[5]

בשנת 1999 החל ג'יימס לשחק בנבחרת בית הספר סנט וינסנט-סנט מארי שבאקרון. הוא שיחק עם המספר 23 על חולצתו, אותו המספר עמו שיחק מייקל ג'ורדן, אשר נחשב לגדול הכדורסלנים בכל הזמנים, ובו ראה ג'יימס מודל לחיקוי והערצה.[5] כבר בעונת הפרשמן שלו קבע ממוצעים מצוינים של 18 נקודות ו-6.2 ריבאונדים והוביל את קבוצתו למאזן 0–27 ולאליפות מחוזית ראשונה מאז 1984.[6][5] ג'יימס הרשים במשחקו ופרשני כדורסל רבים ניבאו לו עתיד מוצלח במיוחד ב-NBA. בעונתו השנייה בסנט וינסנט, העלה את ממוצעיו ל-25.5 נקודות, 7.2 ריבאונדים, 5.8 אסיסטים ו-3.8 חטיפות למשחק והוביל את בית ספרו לאליפות מחוזית שנייה ברציפות. כמו כן, נבחר למר הכדורסל של אוהיו, ולחמישיית המצטיינים הארצית של העיתון USA Today. בכך, הפך לשחקן השנה השנייה הראשון בכל הזמנים שנבחר לנבחרת העונה של USA Today.[7]

בעונת 2001/2002 המשיך ג'יימס להשתפר וממוצעיו המשיכו לעלות ל-29 נקודות, 8.3 ריבאונדים, 5.7 אסיסטים ו-3.3 חטיפות למשחק, אולם סנט וינסנט סיימה רק במקום השני באליפות המחוזית, לאחר שהפסידה 63–71 בגמר הטורניר לבית הספר על שם רוג'ר באקון מסינסינטי.[7] אף על פי כן, ג'יימס נבחר שוב למר הכדורסל של אוהיו, ואף זכה בתוארי שחקן העונה של USA Totay וכדורסלן השנה בליגת התיכונים. במהלך עונה זו, הופיע ג'יימס על שערי המגזינים "סלאם", "ספורטס אילוסטרייטד" ו-ESPN ונחשב לאחד השחקנים המבטיחים בספורט האמריקאי. בעונתו הרביעית והאחרונה בסנט וינסנט, 2002/2003, הגביה ג'יימס את שיאו, ועם ממוצעים של 31.6 נקודות, 9.6 ריבאונדים, 4.6 אסיסטים ו-3.4 חטיפות הוביל את קבוצתו לאליפות שלישית בארבע עונות. כמו כן, זכה כמעט בכל התארים והפרסים האפשריים לשחקן תיכונים, כולל פרס ספורטאי השנה בתיכונים ופרס ה-MVP של משחק האול-אמריקן, בו הוביל את נבחרת המחוז המזרחי לניצחון 107–122, עם 27 נקודות, 7 ריבאונדים ו-7 אסיסטים.[7] לאחר עונה זו עזב ג'יימס את סנט וינסנט אחרי ארבע עונות, בהן קלע 2,657 נקודות, הוריד 892 ריבאונדים ומסר 523 אסיסטים.[7]

קריירה ב-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות והתקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'יימס במשחק נגד דאלאס מאבריקס באפריל 2005

לקראת דראפט ה-NBA ‏2003 היה ג'יימס המועמד המוביל לבחירה במקום הראשון, ובעקבות כך, החתימה אותו חברת ציוד הספורט נייקי על חוזה חסות בשווי 90 מיליון דולרים. בדראפט עצמו, אכן נבחר במקום הראשון על ידי קבוצת קליבלנד קאבלירס וכבר במשחקו הראשון ב-NBA, נגד סקרמנטו קינגס, הותיר רושם כשחקן יוצא דופן, כאשר קלע 25 נקודות, הוריד 6 ריבאונדים, מסר 9 אסיסטים וחטף 4 פעמים ב-42 דקות משחק. בסך הכל סיים ג'יימס את עונת הרוקי שלו עם 20.9 נקודות, 5.9 אסיסטים ו-5.5 ריבאונדים בממוצע למשחק ונבחר לרוקי השנה. בכך הפך לשחקן הצעיר בהיסטוריה שזוכה בתואר.[6] כמו כן, הפך לשחקן השלישי בלבד שקובע למעלה מ-20 נקודות, 5 אסיסטים ו-5 ריבאונדים למשחק בעונתו הראשונה ב-NBA, אחרי מייקל ג'ורדן ואוסקר רוברטסון.[6] גם מבחינה קבוצתית, הגעתו של ג'יימס לקליבלנד הייתה משמעותית, והקבוצה סיימה את העונה הסדירה במאזן 35–47, כאשר היא משיגה 18 ניצחונות יותר מאשר בעונה הקודמת.

בעונת 2004/2005 עזב קרלוס בוזר את קליבלנד וג'יימס הפך לשחקן המוביל של הקבוצה. הוא קבע ממוצעים של 27.2 נקודות, 7.2 אסיסטים, 7.4 ריבאונדים ו-2.2 חטיפות - נתונים מרשימים במיוחד עבור שחקן בגילו, ונבחר לחמישיית העונה השנייה. אף על פי כן, קליבלנד שוב נכשלה בניסיונה להעפיל לפלייאוף, לאחר שסיימה את העונה הסדירה במקום התשיעי במזרח עם מאזן 40–42. בעונה זו נבחר ג'יימס, לראשונה בקריירה, להשתתף במשחק האולסטאר, בו ניצחה נבחרת המזרח 115–125. ג'יימס היה ממצטייני המשחק וסיים אותו עם 13 נקודות, 8 ריבאונדים ו-6 אסיסטים.

בעונת 2005/2006 הפגין ג'יימס יכולת קליעה משובחת וסיים את העונה הסדירה עם ממוצע של 31.4 נקודות למשחק, אולם סיים שני בטבלת מלך הסלים של הליגה, לאחר קובי בראיינט שבעונת שיא קלע 35.4 נקודות למשחק. הוא הוביל את קליבלנד למאזן 32-50 בסיום העונה הסדירה ולמקום השלישי במזרח, ממנו העפילה הקבוצה למשחקי הפלייאוף לראשונה מאז עונת 1997/1998. כמו כן, נבחר ג'יימס לראשונה לחמישייה הראשונה של העונה וסיים שני בבחירות ל-‏MVP של העונה הסדירה, כאשר רק סטיב נאש מקדים אותו. נוסף על כך, נבחר שוב להשתתף במשחק האולסטאר ואף זכה בפרס ה-‏MVP של המשחק עם 29 נקודות ו-6 ריבאונדים והפך לשחקן הצעיר ביותר שזוכה בתואר.

בסיבוב הראשון של הפלייאוף התמודדה קליבלנד נגד וושינגטון ויזארדס, וכבר במשחק הראשון בין הקבוצות השיג ג'יימס טריפל דאבל עם 32 נקודות, 11 ריבאונדים ו-11 אסיסטים והוביל את קליבלנד לניצחון 86–97.[8] גם בהמשך הסדרה נגד וושינגטון הציג יכולת טובה מאוד עם ממוצעים של 35.7 נקודות, 7.5 ריבאונדים ו-5.7 אסיסטים למשחק והוביל את הקאבלירס לניצחון 2–4, במה שהיה לניצחונה הראשון של קליבלנד בסדרת פלייאוף מאז עונת 1992/1993. בחצי גמר המזרח נגד האלופה היוצאת, דטרויט פיסטונס, קליבלנד כבר הייתה ביתרון 2–3 מבטיח, אולם הפסידה בשני המשחקים הנותרים והודחה מהפלייאוף.

ג'יימס ידוע במהלכיו הווירטואוזים ונחשב לאחד המטביעים המרהיבים ב-NBA

בעונת 2006/2007 הייתה ירידה קלה ביכולתו של ג'יימס, אולם הוא המשיך להגיע להישגים מרשימים והוביל את הקאבלירס למקום השני במזרח עם מאזן זהה לעונה שעברה (32–50) ולהעפלה שנייה ברציפות לפלייאוף. הוא קבע ממוצעים של 27.3 נקודות, 6.7 ריבאונדים ו-6 אסיסטים למשחק בעונה הסדירה, בזכותם נבחר להשתתף במשחק האולסטאר בפעם השלישית ברציפות ונכלל בחמישייה השנייה של העונה. בסיבוב הראשון של הפלייאוף, הוביל את קליבלנד ל"סוויפ" ראשון בתולדותיה, עם ניצחון 0–4 על וושינגטון ויזארדס.[9] בסיבוב הבא ניצחו הקאבלירס את ניו ג'רזי נטס והעפילו לגמר המזרח לראשונה מזה 15 שנים.

בסדרת גמר המזרח נגד דטרויט פיסטונס, קליבלנד כבר הייתה בפיגור 0–2, אולם ניצחה בכל ארבעת המשחקים הבאים והעפילה לגמר ה-NBA לראשונה בתולדותיה. במשחק החמישי בסדרה הציג ג'יימס את אחד ממשחקי השיא שלו בקריירה ואחת מתצוגות היחיד הגדולות בתולדות הפלייאוף עם שיא פלייאוף אישי של 48 נקודות, כאשר הוא קולע את כל 25 הנקודות האחרונות של קבוצתו במשחק ועם סל ניצחון 2.2 שניות לסיום ההארכת הזמן השנייה, העניק לה ניצחון 107-109.[10] אף על פי כן, בסדרת הגמר, נוצחו הקאבלירס בכל המשחקים נגד סן אנטוניו ספרס והפסידו בסדרה 0–4. בסך הכל קבע ג'יימס ב-20 משחקיו בפלייאוף בעונה זו ממוצעים של 25.1 נקודות, 8.1 ריבאונדים ו-8 אסיסטים.

בעונת 2007/2008 ביסס ג'יימס את מעמדו כגדול שחקני קליבלנד בכל הזמנים, כאשר עבר את בראד דוהרטי והפך למלך הסלים של הקבוצה בכל הזמנים עם 10,414 נקודות בחמש עונות בלבד.[11] כמו כן, בגיל 23 שנים ו-59 ימים, הפך לשחקן הצעיר בהיסטוריה שמגיע ל-10,000 בקריירה.[12] הוא הוביל את קליבלנד למקום הרביעי במזרח בסיום העונה הסדירה ואף זכה בתואר מלך הסלים של הליגה עם ממוצע של 30 נקודות למשחק. עוד לפני כן זכה בפעם השנייה בקריירה בפרס ה-MVP של משחק האולסטאר, לאחר שסיים את המשחק עם 27 נקודות, 8 ריבאונדים ו-9 אסיסטים והוביל את נבחרת המזרח לניצחון 128–134. אף על פי כן, בפלייאוף לא הצליחו ג'יימס וקבוצתו לשחזר את ההישג מהעונה הקודמת והודחו כבר בסיבוב השני, לאחר הפסד 3–4 לאלופה הנכנסת, בוסטון סלטיקס.

MVP של העונה הסדירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'יימס במדי קליבלנד קאבלירס

בעונת 2008/2009 המשיך ג'יימס לשפר את יכולותיו האישיות. הוא העמיד ממוצעים עונתיים של 28.4 נקודות, 7.6 ריבאונדים ו-7.2 אסיסטים תוך שהוא מוביל את קליבלנד למאזן הטוב בליגה עם 66 ניצחונות מול 16 הפסדים בלבד. במהלך העונה היה ג'יימס לשני בהיסטוריה שזוכה בתואר השחקן המצטיין של המזרח ארבע פעמים באותה העונה,[13] ולרביעי שמוליך את קבוצתו בכל חמשת הפרמטרים המרכזיים.[14] בסיום העונה זכה ג'יימס בתואר השחקן המצטיין של העונה לראשונה בקריירה, ולראשון שזוכה בתואר במדי קליבלנד,[15] ולראשונה נבחר גם לחמישיית ההגנה הראשונה.

במשחקי הפלייאוף סייע ג'יימס לקבוצתו להדיח ללא הפסד את דטרויט פיסטונס בסיבוב הראשון, ובתוצאה זהה את אטלנטה הוקס בחצי גמר המזרח. בגמר המזרח פגשה קליבלנד את אורלנדו מג'יק. ג'יימס קבע כבר במשחק הראשון את שיא הקריירה שלו עם 49 נקודות במשחק פלייאוף, אך לא הצליח למנוע מקבוצתו את ההפסד במשחק. אורלנדו ניצחה בסדרה בשישה משחקים, למרות תרומה של 38.5 נקודות למשחק מצידו של ג'יימס. הוא סיים את משחקי הפלייאוף עם שיא קריירה של 35.3 נקודות בממוצע.

טרם עונת 2009/2010 הגיע לקליבלנד שאקיל אוניל בעסקת חליפין תמורת סאשה פבלוביץ' ובן וולאס שעברו לפיניקס סאנס, ובינואר חבר אליהם גם אנטואן ג'יימיסון. ג'יימס המשיך להפגין דומיננטיות רבה, ואף שבר את שיאו של קובי בראיינט כשחקן הצעיר ביותר שמגיע ל-15,000 נקודות בקריירה.[16] הוא הוליך את קליבלנד למאזן הטוב ביותר בליגה עונה שנייה ברציפות, עם 61 ניצחונות מול 21 הפסדים, וזכה שנית בתואר השחקן המצטיין של העונה. במשחקי הפלייאוף של עונתו האחרונה במועדון הוביל ג'יימס את הקבוצה לסיבוב השני, בו הודחה קליבלנד בשישה משחקים מול בוסטון סלטיקס.

המעבר למיאמי היט - שלושת הגדולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'יימס במדי מיאמי היט

כבר בקיץ 2009, החלו מספר קבוצות NBA לפנות מקום תחת תקרת השכר על מנת שיוכלו להציע לג'יימס חוזה מקסימום עם סיום חוזהו בקליבלנד. בסיום עונת 2009/2010 קיבל ג'יימס הצעות מלוס אנג'לס קליפרס, שיקגו בולס, ניו ג'רזי נטס, ניו יורק ניקס ומיאמי היט.[17] כמו כן, קיבל הצעה להישאר בקליבלנד שאף שחררה את מייק בראון, מאמן הקבוצה בחמש השנים האחרונות, במטרה לגרום לג'יימס לחתום על חוזה חדש. עם סיום חוזהו, ב-1 ביולי 2010, הודיע ג'יימס, אשר במהלך עונת 2009/2010 הכריז כי ישמח לשחק בניו יורק, כי ברצונו לחתום בקבוצה בה ישתף פעולה יחד עם חבריו, דוויין וייד וכריס בוש, אשר גם הם סיימו את חוזיהם במיאמי היט וטורונטו ראפטורס, בהתאמה, והפכו לשחקנים חופשיים. בהמשך, הצטמצמו אופציות החתימה של ג'יימס לשיקגו, קליבלנד, מיאמי וניו יורק, כאשר שתי האחרונות החתימו את בוש ווייד ואת אמארה סטודמאייר בהתאמה, זאת במטרה לשכנע את ג'יימס כי בהן יהיו סיכוייו לזכות באליפות הגבוהים ביותר.

לבסוף, הודיע ג'יימס כי ב-8 ביולי יכריז באיזו קבוצה החליט לחתום, בתוכנית מיוחדת שתועבר בשידור ישיר בערוץ ה-ESPN. בתוכנית שקיבלה את השם "ההחלטה",[18] הכריז כי יחתום במיאמי ובכך ישלים את שלישיית הכוכבים של הקבוצה שמיד הפכה לאחת המועמדת העיקריות לזכייה באליפות. מעברו של ג'יימס למיאמי עורר סערה ציבורית רבה בקליבלנד, כאשר בעלי הקאבלירס דן גילברט אף כינה אותו כ"בוגד" ו"אנוכי" ואת מעברו כינה "בגידה פחדנית". בעקבות דבריו, נקנס גילברט על ידי קומישינר ה-NBA, דייוויד סטרן ב-100,000 דולר, אולם גם סטרן הסכים כי החלטתו של ג'יימס בוצעה בצורה רעה.[19] כמו כן, מספר כוכבי עבר של ה-NBA הביעו את התנגדותם למהלך, ביניהם מייקל ג'ורדן, מג'יק ג'ונסון וצ'ארלס בארקלי. עם זאת, החלטתו של ג'יימס הייתה סופית וב-9 ביולי הוא חתם על חוזה ל-6 שנים במיאמי.[20] בעונת 2010/2011 נוצחה מיאמי 2–4 בסדרת גמר הפלייאוף של ליגת ה-NBA בידי דאלאס מאבריקס. ג'יימס לא היטיב לשחק בסדרה זו ואף התבטא בסיומה כי "זהו כישלון שלי".[21]

האליפות הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף עונת 2011/2012 זכה ג'יימס יחד עם קבוצתו מיאמי היט באליפות ה-NBA, לראשונה בקריירה שלו, לאחר שקבוצתו ניצחה במשחק האליפות 106–121 את אוקלהומה סיטי ת'אנדר, והשלימה בכך 1–4 בסדרה כולה. ג'יימס השלים במשחק טריפל דאבל ובכך היה לשחקן החמישי בהיסטוריה שקובע טריפל דאבל במהלך משחק האליפות. בעונה כולה סיים עם ממוצע של 27 נקודות למשחק וזכה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה. בפלייאוף סיים עם ממוצע של 30 נקודות למשחק וזכה בתואר MVP של סדרת הגמר. הוא הפך לאחד השחקנים הבודדים שזכה בשני תארים - ה-MVP בעונה הסדירה ובסדרת הגמר.

האליפות השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 2012/2013 המשיך לברון ג'יימס את יכולתו הטובה, וזכה שוב בתואר ה-MVP של העונה הסדירה (פעם שלישית בארבע שנים) כשהוא קולע 26.8 נקודות בממוצע למשחק. גם קבוצתו מיאמי היט הציגה יכולת משכנעת, כשניצחה במהלך העונה 27 משחקים רצופים (הרצף השני בטיבו בהיסטוריית המשחקים ב-NBA) והייתה הקבוצה בעלת מאזן הניצחונות הגבוה בליגה. בפלייאוף ניצחה מיאמי בסיבוב הראשון את מילווקי באקס, בחצי הגמר האזורי את שיקגו בולס ובגמר האזורי את אינדיאנה פייסרס ועלתה לגמר ה-NBA נגד סן אנטוניו ספרס. הסדרה התעלתה לרמה גבוהה מאוד והקרב היה שקול כשאף קבוצה לא מנצחת שני ניצחונות רצופים, עד שני המשחקים האחרונים שבהם מיאמי ניצחה. ג'יימס בלט במיוחד במשחק מספר 6 שבו פיגרה מיאמי ב-5 נקודות, 28 שניות לסיום המשחק. אך שלשות של ג'יימס ושל ריי אלן הובילו את המשחק להארכה שבה ניצחה מיאמי 100–103. ג'יימס השיג במשחק זה טריפל דאבל של 32 נקודות 12 ריבאונדים ו-10 אסיסטים, והסדרה המשיכה למשחק שביעי וקובע, בו ניצחה מיאמי 88–95 וזכתה באליפות. ג'יימס הצטיין במשחק זה כשהוא קולע 37 נקודות, וזוכה שוב, בפעם השנייה ברציפות, בתואר ה-MVP של סדרת הגמר.

משחקו זכה לשבחים רבים, ואפילו מאמן הקבוצה היריבה גרג פופוביץ' אמר בסיומו שדוויין וייד ולברון ג'יימס שיחקו משחק שמתאים להיכל התהילה. בסיום המשחק, לאחר שהניף את תואר השחקן המצטיין ואת תואר האליפות, הוא נשא נאום נרגש והצטנע "אני לברון ג'יימס, מהעיר אקרון באוהיו, אני בכלל לא אמור להיות פה. בכל פעם שאני רואה את החולצה שלי בחדר ההלבשה, אני מרגיש מבורך".[22]

2013-2014[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך עונת 2013/2014 שמר ג'יימס על יציבות ועל יכולתו הטובה כשהוא קולע 27.1 נקודות למשחק, אך הגיע רק למקום השני בהצבעות לקביעת השחקן המצטיין של העונה, לאחר חברו ויריבו קווין דוראנט. קבוצתו, ההיט, סיימה במקום השני במזרח, לאחר אינדיאנה פייסרס. בסיבוב הראשון בפלייאוף הביסה מיאמי את שארלוט בובקטס - 4-0. בסיבוב השני היא ניצחה את ברוקלין נטס 4-1 ועלתה לגמר המזרח. במשחק הרביעי בסדרה קלע ג'יימס 49 נקודות ובכך השווה את שיאו האישי בנקודות למשחק בפלייאוף.

בגמר המזרח התמודדה שוב מיאמי היט נגד הפייסרס. במהלך המשחקים ניסו חלק משחקני אינדיאנה לעשות ככל יכולתם כדי להוציא את ג'יימס מריכוזו, במהלכים שכללו עבירות קשות והקנטות. בלט בשיטה זאת לאנס סטיבנסון, שצולם באחד המשחקים כשהוא נושף לאוזנו של ג'יימס. השיטה לא הצליחה במיוחד וג'יימס היה אפקטיבי כרגיל, מיאמי ניצחה 4-2[23] ועלתה לגמר שוב מול הספרס. במשחק השני בלט ג'יימס במשחק שכלל 35 נקודות ו-10 כדורים חוזרים. במשחק החמישי קלע ג'יימס 37 נקודות, ואף על פי שהיה השחקן שקלע הכי הרבה נקודות בשתי הקבוצות לא הצליח להוביל את קבוצתו לזכייה באליפות. ההיט הפסידו בסדרה 1–4.

ב-4 במרץ 2014, במשחק בין מיאמי היט לשארלוט בובקטס, צלף ג'יימס 61 נקודות, ובכך קבע שיא קריירה. היה זה גם שיא מועדון עבור ההיט, השיא הקודם היה שייך לגלן רייס עם 56 נקודות. באותו משחק השיג שיא מועדון נוסף, כאשר קלע את שמונה השלשות הראשונות במשחק, ושיא נוסף של 25 נקודות ברבע (ברבע השלישי). לאחר המשחק הגיב ג'יימס: "ההוא שם למעלה העניק לי יכולות מדהימות לשחק כדורסל".[24]

החזרה לקליבלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ארבע שנים במיאמי היט, הייתה לג'יימס את האופציה לצאת מחוזהו ולהיות שחקן חופשי, שיכול לעבור לכל קבוצה החפצה בשירותיו. בסוף חודש יוני 2014 הודיע לקבוצתו שהוא מעדיף להיות שחקן חופשי.[25] במקביל, גם חבריו דוויין וייד וכריס בוש הודיעו כי הם שחקנים חופשיים. פרשנים העריכו כי ג'יימס לא היה מרוצה מהצוות המסייע במיאמי, וכי שאר הקבוצה מלבד שלושת הכוכבים הייתה חלשה למדי, מה שהוכח לו בסוף העונה כשסן אנטוניו ספרס ניצחה את מיאמי בגמר. המהלך הוביל לחרושת שמועות על קבוצות המעוניינות לקלוט אותו. ועדיין הסיכויים נטו לכך שיישאר במיאמי.

לברון ג'יימס, קיירי אירווינג וקווין לאב, 2014

ב-11 ביולי 2014 הודיע ג'יימס כי הוא חוזר לקליבלנד, שצירפה בנוסף לקיירי אירווינג גם את קווין לאב, במה שיצר שלישיית שחקנים ברמת אולסטאר - "שלושת הגדולים", פעם נוספת. ההודעה הייתה על ידי כתבה שפורסמה בספורטס אילוסטרייטד, ללא מסיבת עיתונאים או ראיונות, כאנטיתזה להחלטה שקיבל ארבע שנים לפני כן שבעקבותיה זכה לביקורות רבות. הוא כתב כי הוא מרגיש צורך שהוא מעבר לכדורסל לחזור למקום ילדותו, ושבעיר כזאת הוא רוצה לחנך את ילדיו.[26] הוא חתם חוזה לשנתיים שבמהלכן ישתכר 42 מיליון דולר. מאמנו דייוויד בלאט אמר "אני שמח ומתרגש לאמן את השחקן הטוב בעולם. זו ברכה שאני מאחל לכולם".[27]

במהלך חודש ינואר 2015 נעדר ג'יימס מהמגרשים למשך שבועיים בשל פציעות בברך ובגב התחתון והחמיץ שבעה משחקים. זהו רצף המשחקים הארוך ביותר שהפסיד במהלך הקריירה שלו עד לאותה עת.[28] ב-25 בפברואר הפך לפורוורד שמסר הכי הרבה אסיסטים בתולדות הליגה, כשעבר את סקוטי פיפן[29] ובאפריל נכנס לרשימת 20 הקלעים הגדולים בכל הזמנים, לאחר שעבר את פטריק יואינג.[30]

את העונה סיימה קליבלנד במקום השני במזרח. בסיבוב הראשון גברה בסוויפ 0–4 על בוסטון סלטיקס. בסיבוב השני קלע ג'יימס את סל הניצחון עם השריקה לסיום במשחק הרביעי נגד שיקגו בולס.[31] בגמר המזרח גברה קליבלנד על אטלנטה הוקס ועלתה לגמר, בכך, הפך ג'יימס לשחקן הראשון מאז שחקני בוסטון סלטיקס בשנות ה-1960 שמגיע לגמר חמש שנים ברציפות.[32] במהלך סדרת הגמר רשם 35.8 נקודות, 13.3 ריבאונדים ו-8.8 אסיסטים בממוצע למשחק, אך ללא קיירי אירווינג וקווין לאב הפצועים הפסידה קליבלנד את האליפות לגולדן סטייט ווריורס.

ב-2 בנובמבר 2015, במהלך משחק נגד פילדלפיה, קלע ג'יימס 22 נקודות וחצה את רף 25,000 הנקודות. בכך, הפך ג'יימס לשחקן הצעיר ביותר בתולדות הליגה שמגיע ל-25 אלף נקודות.[33] ב-17 במאי 2016 חברת נייקי הודיעה שהוא חתם עמה על הסכם חסות ללא הגבלת זמן על סך מיליארד דולר. בנוסף, חברת ההפקות האחים וורנר פרסמה שג'יימס ישתתף בסרט ההמשך לספייס ג'אם "ספייס ג'אם: אגדה חדשה". הוא נבחר לשחק במשחק האולסטאר של 2016, ובסיום העונה הסדירה נבחר לחמישיית העונה ב-NBA בפעם העשירית ברציפות.

ג'יימס מטביע בגמר הפלייאוף של עונת 2015/2016

בפלייאוף של עונת 2015/2016 הוביל ג'יימס את קליבלנד לניצחונות ב"סוויפ" (4-0 בסדרה) בסיבוב הראשון נגד דטרויט פיסטונס ובחצי גמר המזרח נגד אטלנטה הוקס, ולאליפות המזרח אחרי ניצחון 2–4 בסדרה נגד טורונטו ראפטורס. בסדרת הגמר, שוב נגד גולדן סטייט, הוביל ג'יימס את קבוצתו לניצחון 3–4, ולזכייה ראשונה של העיר קליבלנד באליפות בענף ספורט כלשהו מאז זו של קליבלנד בראונס בפוטבול בשנת 1964. ג'יימס זכה בפרס ה-MVP של סדרת הגמר אחרי שהציג טריפל דאבל במשחק מספר 7.[34] בשל הזכייה באליפות, המגזין ספורטס אילוסטרייטד בחר בו לספורטאי השנה.[35]

בעונת 2016/2017 הוביל את קליבלנד למקום השני במזרח. בעונה זאת רשם כמה נקודות ציון והישגים סטטיסטיים - הוא קלע מעל 27 אלף נקודות, חלף על פני האקים אולאג'ואן ושאקיל אוניל ברשימת קלעי כל הזמנים והתייצב במקום השביעי, מסר מעל 7000 אסיסטים וקטף מעל 7000 ריבאונדים, מספרי שיא לשחקן בעמדתו. בסיום העונה הסדירה נבחר לחמישיית העונה ב-NBA וזכה בפרס האזרחות על שם ג'יי. וולטר קנדי. בפלייאוף הוביל את קבוצתו לאליפות המזרח עם הפסד בודד, תוך שהוא הופך לקלעי המוביל בפלייאוף בכל הזמנים[36] בגמר נפגשה קליבלנד בפעם השלישית ברציפות בגולדן סטייט ווריורס, המחוזקת בקווין דוראנט והפסידה בתוצאה כוללת של 1–4. ג'יימס הוביל את קבוצתו בנקודות וסיים את חמשת משחקי הגמר עם ממוצע של טריפל-דאבל, והוא השחקן היחיד שהגיע לנתונים אלו בסדרת גמר.[37]

בעונת 2017/2018, ב-30 במרץ 2018, שבר ג'יימס את שיא המשחקים הרצופים עם 10 נקודות ומעלה, שבו החזיק עד אז מייקל ג'ורדן - 867 משחקים. במהלך העונה הועלו חששות בנוגע ליכולתה של קליבלנד, שדורגה באחד המקומות האחרונים בליגה מבחינה הגנתית, להגיע לגמר ה-NBA שנה נוספת. במשך העונה הקבוצה החליפה רבים משחקניה בטריידים, והגיעה לסיומה כשמאזנה 32–50, והיא במקום הרביעי במזרח. בפלייאוף ניצחה קליבלנד את אינדיאנה פייסרס, את טורונטו ראפטורס ואת בוסטון סלטיקס, ובכך העפיל לברון ג'יימס לגמר הליגה השמיני ברציפות שלו. במשחק הראשון בסדרת הגמר נגד גולדן סטייט ווריורס, ג'יימס שבר שיא נקודות אישי למשחק פלייאוף כשקלע 51 נקודות, אולם למרות הופעה זו קליבלנד הפסידה את המשחק הראשון, ובסיום הסדרה הפסידה את האליפות בסוויפ. ג'יימס סיים את הפלייאוף עם 748 נק', שני רק למייקל ג'ורדן שהגיע ל-759. עם תום העונה, שוב החלו ספקולציות לגבי עתידו של ג'יימס, שהפך לשחקן חופשי במהלך קיץ 2018.

המעבר ללייקרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לברון ג'יימס במדי הלוס אנג'לס לייקרס.

ב-1 ביולי 2018, לאחר ארבע עונות בקליבלנד, הודיע ג'יימס כי יסיים את תקופתו השנייה בקליבלנד ויחתום בלוס אנג'לס לייקרס. סוכנו של ג'יימס נימק את ההחלטה לעזוב את קליבלנד בשנית, בכך שג'יימס "עמד בהבטחתו" להביא את קליבלנד לאליפות.[38] ב-9 ביולי חתם ג'יימס עם הלייקרס על חוזה בן 4 שנים בשווי 154 מיליון דולר. עונתו הראשונה בלייקרס לא הייתה מן המוצלחות. הקבוצה ניסתה להחתים לצידו שחקנים בכירים נוספים כמו קוואי לאונרד ואנתוני דייוויס אך לא הצליחה בכך. ג'יימס עצמו נפצע והחמיץ 17 משחקים באמצע העונה, והקבוצה כשלה ולא הגיעה לפלייאוף ה-NBA. בכך, זאת הייתה העונה הראשונה לאחר 14 שנים רצופות שבהן שיחק בפלייאוף.[39] הוא נבחר לחמישיית העונה השלישית ב-NBA, כאשר, לראשונה זה 12 שנים, לא נבחר לחמישייה הראשונה. במהלך העונה, ב-7 במרץ 2019, עקף ג'יימס את מייקל ג'ורדן והתייצב במקום הרביעי ברשימת קלעי כל הזמנים, אחרי שקלע 31 נקודות בהפסד הלייקרס לדנוור נאגטס.[40]

במהלך הפגרה החתימה הקבוצה את פרנק ווגל למאמן, והעבירה את מרבית הבסיס הצעיר של הקבוצה לניו אורלינס פליקנס תמורת אנתוני דייוויס.[41] ג'יימס התאים עצמו במהירות לקבוצה החדשה, והפך לרכז במשרה מלאה.[42] ב-25 בינואר 2020 עקף ג'יימס את קובי בראיינט והתייצב במקום השלישי ברשימת קלעי כל הזמנים, לאחר שקלע 29 נקודות בהפסד הלייקרס לפילדלפיה 76'. בבוקר שלאחר מכן נהרג בראיינט בהתרסקות מסוק. עונת 2020 נקטעה בשל התפרצות נגיף הקורונה, אך המשיכה מאוחר יותר במתווה מיוחד ומקוצר ב"בועה" באורלנדו. הלייקרס השלימה את העונה כשהיא במקום הראשון במערב, וניצחה בפלייאוף את שלוש היריבות שלה בזו אחר זו בתוצאה 4:1: פורטלנד טרייל בלייזרס, יוסטון רוקטס ודנוור נאגטס, בדרך לגמר הראשון של הלייקרס מזה עשר שנים. מלבד ג'יימס, הצטיין גם אנתוני דייוויס לאורך הפלייאוף. בגמר ה-NBA פגשו הלייקרס את מיאמי היט, ניצחו 4:2 וזכו באליפות ה-NBA, כאשר לברון נבחר שוב ל-MVP של סדרת הגמר.

ב-2 בדצמבר 2020 סיכם עם הלייקרס על הארכת חוזהו בשנתיים תמורת 85 מיליון דולר.[43]

ב-7 בפברואר 2023, במהלך הרבע השלישי של משחק נגד אוקלהומה סיטי ת'אנדר, קלע ג'יימס את הנקודה ה-38,388 בקריירה ועלה למקום הראשון ברשימת הקלעים המובילים בתולדות ה-NBA, לפני קארים עבדול ג'אבאר.[1]

במשחק האולסטאר 2024 רשם לברון את הופעתו העשרים ובכך הפך לשיאן ההופעות במשחקי האולסטאר, כאשר הוא עוקף את קארים עבדול ג'באר, לו 19 הופעות.[44]

ב-3 במרץ 2024, במשחק ההפסד (124:114) מול דנבר נאגטס, הפך ג'יימס לשחקן הראשון בהיסטוריית ה-NBA שקלע מעל 40,000 נקודות.[45][46]

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'יימס עולה לזריקה מעל יאו מינג במשחקה של נבחרת ארצות הברית נגד סין באולימפיאדת בייג'ינג (2008)

לאחר עונת רוקי מוצלחת במיוחד, זומן ג'יימס לסגל נבחרת ארצות הברית לאולימפיאדת אתונה 2004, והיה שותף לאחד הכישלונות הגדולים בתולדות הכדורסל האמריקאי, לאחר שהנבחרת הפסידה את מדליית הזהב לראשונה מאז הורשו שחקני NBA לקחת חלק בטורנירים בינלאומיים וזכתה רק במדליית הארד. ג'יימס, אשר שותף בכ-11.5 דקות בממוצע בלבד בשמונת משחקיו בטורניר, סיים אותו עם 5.4 נקודות, 1.6 אסיסטים וריבאונד אחד בממוצע למשחק.[47]

לקראת אליפות העולם 2006 הפך ג'יימס לאחד השחקנים הבולטים בנבחרת ואף נבחר לשמש כאחד משלושת הקפטנים של ארצות הברית, יחד עם כרמלו אנתוני ודוויין וייד.[48] באליפות עצמה קבע ממוצעים טובים של 13.9 נקודות, 4.1 אסיסטים ו-4.8 ריבאונדים (מלך הריבאונדים של ארצות הברית),[49] אולם נבחרתו סיימה שוב במקום השלישי בלבד, לאחר שהפסידה ליוון בחצי הגמר וניצחה את ארגנטינה במשחק על המקום השלישי. כשנה לאחר מכן, באליפות אמריקה 2007, אשר שימשה גם כטורניר מוקדמות לאולימפיאדת בייג'ינג 2008, היה ג'יימס השחקן המוביל של ארצות הברית יחד עם אנתוני ואף הוביל את הנבחרת לזכייה בתואר, לאחר שקלע 19 נקודות והוריד 9 ריבאונדים בחצי הגמר נגד פוארטו ריקו והצטיין במשחק הגמר נגד ארגנטינה עם 31 נקודות, ובסך הכל קבע ממוצעים של 18.1 נקודות, 4.7 אסיסטים (שני באליפות), 3.6 ריבאונדים ו-1.5 חטיפות למשחק.[50]

ג'יימס לא שיחק באליפות העולם בכדורסל 2010, אך חזר עם נבחרת ארצות הברית לאולימפיאדה ב-2012 בלונדון בירת אנגליה. הוא הפך למנהיג של הקבוצה, יחד עם קובי בראיינט, והציג משחקים מצוינים. נבחרת ארצות הברית זכתה במדליית הזהב השנייה ברציפות שלה, אחרי שניצחה את ספרד במשחק הגמר. ג'יימס תרם 19 נקודות בניצחון, והפך למלך הסלים של כל הזמנים בהיסטוריה של נבחרת ארצות הברית. הוא גם הצטרף למייקל ג'ורדן כשחקנים היחידים שזכו בפרס ה-MVP של העונה הסדירה ב-NBA, אליפות ה-NBA, ומדליית זהב אולימפית באותה השנה. לאחר מכן, מייק ששבסקי, מאמנו בנבחרת, אמר "ג'יימס הוא השחקן הטוב ביותר, הוא המנהיג הטוב ביותר והוא חכם יותר מכל אחד שמשחק את המשחק עכשיו".

פרופיל שחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'יימס משחק בדרך כלל בעמדת סמול פורוורד (באנגלית: Small Forward), אך הודות לאתלטיות שלו הוא מסוגל גם לשחק בעמדות הסנטר והפאוור פורוורד (באנגלית: Power Forward). בזכות יכולות הקליעה והבנת המשחק שלו, ג'יימס לפעמים מאייש את עמדות הקלע או הרכז. למעשה, בזכות יכולותיו המגוונות, ג'יימס הוא אחד השחקנים הבודדים ב-NBA שמסוגל לשחק בכל חמש העמדות על המגרש.

ג'יימס מצטיין גם ביכולתו ההגנתית ונבחר חמש פעמים ברציפות (2009–2013) לחמישיית ההגנה של העונה.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'יימס חי עם בת זוגו מאז התיכון, סוואנה ברינסון. לזוג שלושה ילדים: ג'יימס ג'וניור, יליד 2004, ברייס מקסימוס, יליד 2007, וזורי, ילידת 2015. ב-31 בדצמבר 2011, יום לאחר יום הולדתו ה-27, הציע ג'יימס נישואים לברינסון, ובספטמבר 2013 הם נישאו. שני בניו של ג'יימס משחקים גם הם כדורסל במסגרת ליגות בתי הספר ומעוררים עניין כפוטנציאל לשחקנים איכותיים.[51]

מעורבות חברתית ופוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לכדורסלנים וכוכבי ספורט אחרים, ג'יימס נוהג להביע את דעתו בנושאים חברתיים ופוליטיים.[52] ב-2012 ארגן תמונה קבוצתית של כל שחקני מיאמי היט, כשהם חובשים קפוצ'ונים במחאה על הרג צעיר אפריקאי-אמריקאי בשם טרייבון מרטין, שנורה כשצעד עטוי בקפוצ'ון.[53] גם בטקס פרסי ESPN ב-2016 מחו הוא ושלושה מחבריו על הריגת שחורים על ידי שוטרים.

ב-2016 פרסם מכתב בעיתון הקורא לתמוך בהילרי קלינטון בהתמודדותה לנשיאות ארצות הברית. פרסום המכתב נעשה מספר ימים לפני הגעתה של קלינטון לנאום באוהיו, מדינתו של לברון ג'יימס שהיא אחת ממדינות המפתח בהתמודדות.[54] ב-2018 מתח ביקורת חריפה על נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ. לדבריו, טראמפ משתמש גם בספורט כדי לפלג בין האזרחים בארצות הברית על בסיס גזע.[55] לאחר מספר ימים הנשיא לגלג עליו בתגובה בציוץ בחשבון הטויטר שלו.[56] ג'יימס הקים את ארגון More than a vote, שמטרתו עידוד הצבעה.[57]

באוקטובר 2023 הביע ג'יימס תמיכה בישראל וגינה את טבח 7 באוקטובר: ”הרצח והאלימות של חמאס נגד חפים מפשע הוא טרור. אנחנו במשפחת חברת ספרינג-היל שולחים את תנחומינו העמוקים ביותר לישראל ולקהילה היהודית”.[58]

ג'יימס מעורב בתמיכה בחינוך בעיר הולדתו אקרון. הוא מימן מעל אלף מלגות לקולג' לילדים מאקרון. ביולי 2018 פתחה "קרן לברון ג'יימס ומשפחתו" (LeBron James Family Foundation), בשיתוף עם מערכת בתי הספר הציבוריים של מדינת אוהיו, בית ספר ייחודי לילדים ממשפחות בסיכון. בית הספר, הנקרא "I Promise", נפתח ל-240 ילדים בכיתות ג' וד' והוא צפוי בעתיד להכיל כ-1,000 ילדים. בית הספר יספק יום לימודים ארוך וארוחות בוקר וצהריים. בנוסף, יספק בית הספר לבוגריו מלגות ללימודים בקולג' ויסייע בתעסוקת ההורים. בראיונות לאחר הפתיחה אמר ג'יימס, כי הוא פתח את בית הספר סמוך למקום שבו הוא עצמו גדל והרחובות שבהם הוא הסתובב, וכי הוא מבין את הקשיים וההתמודדויות של הילדים בסיכון וממשפחות חד הוריות, כי אלו הקשיים שהוא עצמו חווה. הוא הוסיף, כי פתיחת בית הספר הוא מהרגעים הגדולים בחייו, אפילו יותר מהישגיו הספורטיביים.[59][60]

סרטים ותוכניות טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ללברון ג'יימס ולשותפו העסקי מאבריק קרטר חברת הפקות בשם SpringHill Entertainment. הפקתה הראשונה של החברה הוא הסרט הדוקומנטרי More than a Game (‏2009) המתאר את קריירת התיכונים של ג'יימס. בהמשך הפיקה החברה גם את השעשועון "The Wall", את קומדיית הכדורסל "Survivor’s Remorse" (אנ') ונוספים.[61] הופיע בסרט "אסון מהלך" (אנ') משנת 2015. ב-2018 החל להפיק ולהשתתף בתוכנית טלוויזיה בשם "The Shop" ב־HBO, בתוכנית ג'יימס ואורחים נוספים מנהלים שיחה על תרבות ופוליטיקה במספרה הם דנים גם על נושאים נפיצים ושנויים במחלוקת בדעת הקהל האמריקאית כגון גזענות. בין האורחים דריימונד גרין ועוד.[62]

בספטמבר 2018 פורסם באופן רשמי כי ג'יימס ישחק ב"ספייס ג'אם: אגדה חדשה", סרט ההמשך ל"ספייס ג'אם" המצליח בכיכובו של מייקל ג'ורדן. את הסרט הפיק ריאן קוגלר, במאי "הפנתר השחור". צילומי הסרט חלו ב-2019 הסרט יצא לאקרנים בקיץ 2021.[63]

סטטיסטיקות הקריירה ב-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונה הסדירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות % מהשדה % משלוש % מהעונשין ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
2003/2004 קליבלנד 79 79 39.5 0.417 0.290 0.754 5.5 5.9 1.6 0.7 20.9
2004/2005 קליבלנד 80 80 42.4 0.472 0.351 0.750 7.4 7.2 2.2 0.7 27.2
2005/2006 קליבלנד 79 79 42.5 0.480 0.335 0.738 7.0 6.6 1.6 0.8 31.4
2006/2007 קליבלנד 78 78 40.9 0.476 0.319 0.698 6.7 6.0 1.6 0.7 27.3
2007/2008 קליבלנד 75 74 40.4 0.484 0.315 0.712 7.9 7.2 1.8 1.1 30.0
2008/2009 קליבלנד 81 81 37.7 0.489 0.344 0.780 7.6 7.2 1.7 1.1 28.4
2009/2010 קליבלנד 76 76 39.0 0.503 0.333 0.767 7.3 8.6 1.6 1.0 29.7
2010/2011 מיאמי 79 79 38.8 0.510 0.330 0.759 7.5 7.0 1.6 0.6 26.7
2011/2012 מיאמי 62 62 37.5 0.531 0.362 0.771 7.9 6.2 1.9 0.8 27.1
2012/2013 מיאמי 76 76 37.9 0.565 0.406 0.753 8.0 7.3 1.7 0.9 26.8
2013/2014 מיאמי 77 77 37.7 0.567 0.379 0.750 6.9 6.3 1.6 0.3 27.1
2014/2015 קליבלנד 69 69 36.1 0.488 0.354 0.710 6.0 7.4 1.6 0.7 25.3
2015/2016 קליבלנד 76 76 35.6 0.520 0.309 0.731 7.4 6.8 1.4 0.6 25.3
2016/2017 קליבלנד 74 74 37.8 0.548 0.363 0.674 8.6 8.7 1.2 0.6 26.4
2017/2018 קליבלנד 82 82 36.9 0.542 0.367 0.731 8.6 9.1 1.4 0.9 27.5
2018/2019 ל.א. לייקרס 55 55 35.2 0.510 0.339 0.665 8.5 8.3 1.3 0.6 27.4
2019/2020 ל.א. לייקרס 67 67 34.6 0.493 0.348 0.693 7.8 10.2 1.2 0.5 25.3
2020/2021 ל.א. לייקרס 45 45 33.4 0.513 0.365 0.698 7.7 7.8 1.1 0.6 25.0
2021/2022 ל.א. לייקרס 56 56 37.2 0.524 0.359 0.756 8.2 6.2 1.3 1.1 30.3
2022/2023 ל.א. לייקרס 55 54 35.5 0.500 0.321 0.768 8.3 6.8 0.9 0.6 28.9
2023/2024 ל.א. לייקרס 71 71 35.3 0.540 0.410 0.750 7.3 8.3 1.3 0.5 25.7
קריירה 1,492 1,490 37.9 0.506 0.348 0.736 7.5 7.4 1.5 0.8 27.1
20 20 26.8 0.513 0.297 0.725 5.7 5.7 1.1 0.4 21.7

בפלייאוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות % מהשדה % משלוש % מהעונשין ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
2005/2006 קליבלנד 13 13 46.5 0.476 0.333 0.737 8.1 5.8 1.4 0.7 30.8
2006/2007 קליבלנד 20 20 44.7 0.416 0.280 0.755 8.1 8.0 1.7 0.5 25.1
2007/2008 קליבלנד 13 13 42.5 0.411 0.257 0.731 7.8 7.6 1.8 1.3 28.2
2008/2009 קליבלנד 14 14 41.4 0.510 0.333 0.749 9.1 7.3 1.6 0.9 35.3
2009/2010 קליבלנד 11 11 41.8 0.502 0.400 0.733 9.3 7.6 1.7 1.8 29.1
2010/2011 מיאמי 21 21 43.9 0.466 0.353 0.763 8.4 5.9 1.7 1.2 23.7
2011/2012 מיאמי 23 23 42.7 0.500 0.259 0.739 9.7 5.6 1.9 0.7 30.3
2012/2013 מיאמי 23 23 41.7 0.491 0.375 0.777 8.4 6.6 1.8 0.8 25.9
2013/2014 מיאמי 20 20 38.2 0.565 0.407 0.806 7.1 4.8 1.8 0.6 27.4
2014/2015 קליבלנד 20 20 42.2 0.417 0.227 0.731 11.3 8.5 1.7 1.1 30.1
2015/2016 קליבלנד 21 21 39.1 0.525 0.340 0.661 9.5 7.6 2.3 1.3 26.3
2016/2017 קליבלנד 18 18 41.3 0.565 0.411 0.698 9.1 7.8 1.9 1.3 32.8
2017/2018 קליבלנד 22 22 41.9 0.539 0.342 0.746 9.1 9.0 1.4 1.0 34.0
2019/2020 ל.א. לייקרס 21 21 36.3 0.560 0.370 0.720 10.8 8.8 1.2 0.9 27.6
2020/2021 ל.א. לייקרס 6 6 37.3 0.474 0.375 0.609 7.2 8.0 1.5 0.3 23.3
2022/2023 ל.א. לייקרס 16 16 38.7 0.498 0.264 0.761 9.9 6.5 1.1 1.1 24.5
קריירה 282 282 41.3 0.495 0.331 0.741 9.0 7.2 1.7 1.0 28.5

שיאים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נקודות - 61
  • אסיסטים - 19
  • ריבאונדים - 19
  • סלי שדה - 23
  • שלשות - 8
  • מעל 40,000 נקודות בעונה הסדירה[46]

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצתיים
אישיים

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה פרס קטגוריה תוצאה מקור
2023 פרסי בחירת הילדים של ניקלודיאון כוכב ספורט אהוב זכייה [64]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: לברון ג'יימס
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לברון ג'יימס

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 אגדה: לברון ג'יימס הפך לשיאן הנקודות ב-NBA בכל הזמנים, באתר וואלה!‏, 8 בפברואר 2023
  2. ^ שרון דוידוביץ', ESPN קבעה: לברון ג'יימס הכי טוב בעולם, באתר ynet, 28 בספטמבר 2012
  3. ^ רון גורדון, ההוכחה הגדולה של לברון ג'יימס, באתר כלכליסט, 20 ביוני 2016
  4. ^ All-Time #NBArank: LeBron No. 3 באתר ESPN
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 ביוגרפיה באתר JockBio
  6. ^ 1 2 3 ביוגרפיה באתר הרשמי של מיאמי היט
  7. ^ 1 2 3 4 פרופיל באתר דראפט ה-NBA
  8. ^ סיכום המשחק הראשון בין וושינגטון וקליבלנד באתר ה-ESPN
  9. ^ סיכום המשחק הרביעי בין וושינגטון לקליבלנד באתר ה-ESPN
  10. ^ סיכום המשחק החמישי בין קליבלנד ודטרויט באתר ה-ESPN
  11. ^ כתבה באתר YAHOO!
  12. ^ הנקודה ה-10,000 של ג'יימס באתר YouTube
  13. ^ LeBron joins Garnett in elite club באתר NBA.com
  14. ^ LeBron James Wins NBA’s Most Valuable Player Award באתר הרשמי של קליבלנד קאבלירס
  15. ^ James outdistances Bryant in winning Kia MVP award באתר NBA.com
  16. ^ NBA: לברון ג'יימס הפך לשחקן הצעיר ביותר שמגיע ל-15 אלף נקודות, באתר ynet, 20 במרץ 2010
  17. ^ "לברון ג'יימס וכריס בוש יעברו לבולס, זה סגור", באתר ONE‏, 27 ביוני 2010
  18. ^ דיווחים: לברון ג'יימס יבחר בין קליבלנד למיאמי, באתר ONE‏, 8 ביולי 2010
  19. ^ בעלי קליבלנד נקנס ב-100,000 דולרים ע"י סטרן, באתר ONE‏, 13 ביולי 2010
  20. ^ ערן סורוקה, קבוצה ביום, מיאמי היט: מועדון חברים, באתר nrg‏, 14 באוקטובר 2010
  21. ^ אייל גרוסברד, ‏לברון נשאל אם 'נחנק' והשיב: "זה כשלון שלי", באתר ערוץ הספורט, 13 ביוני 2011
  22. ^ ynet ספורט, לברון ג'יימס: "אני בכלל לא אמור להיות פה", באתר ynet, 21 ביוני 2013
  23. ^ ynet ספורט, עבודת גמר: מיאמי הביסה את אינדיאנה וניצחה 2:4, באתר ynet, 31 במאי 2014
  24. ^ מערכת וואלה! ספורט‏, שיא קריירה: לברון ג'יימס קלע 61 נקודות בניצחון מיאמי, באתר וואלה!‏, 04 במרץ 2014
  25. ^ לברון ג'יימס ניצל את אופציית היציאה מחוזהו במיאמי, באתר וואלה!‏, 24 ביוני 2014.
  26. ^ לברון ג'יימס הודיע: "אני חוזר הביתה, לקליבלנד", באתר וואלה!‏, 11 ביולי 2014.
  27. ^ רועי גלדסטון, ‏בלאט מתרגש: "עם כל הגדולה של לברון, הוא שחקן קבוצתי", באתר ערוץ הספורט, 12 ביולי 2014
  28. ^ מערכת וואלה! ספורט‏, חדשות רעות מאוד לקליבלנד: לברון ג'יימס יעדר שבועיים מהמגרשים, באתר וואלה!‏, 01 בינואר 2015
  29. ^ מערכת וואלה! ספורט‏, לברון ג'יימס: "זה ההישג הגדול בקריירה שלי לצד האליפויות", באתר וואלה!‏, 25 בפברואר 2015
  30. ^ סער גיט, קליבלנד הביסה, לברון ב-20 הקלעים הגדולים, באתר ynet, 3 באפריל 2015
  31. ^ מערכת וואלה! ספורט‏, NBA: קליבלנד ניצחה 84:86 את שיקגו אחרי סל ענק של לברון ג'יימס, באתר וואלה!‏, 11 במאי 2015
  32. ^ Mat Moore, The crown is forever heavy: LeBron James and his Finals legacy, 29 May 2015
  33. ^ מערכת וואלה! ספורט‏, ניצחון נוסף לקליבלנד ודיוויד בלאט, לברון ג'יימס עשה עוד היסטוריה, באתר וואלה!‏, 03 בנובמבר 2015
  34. ^ אסף רביץ‏, אדם נגד מכונה: ההתעלות הנדירה של לברון ג'יימס בגמר ה-NBA, באתר וואלה!‏, 17 ביוני 2016
  35. ^ ynet ספורט, ספורטאי השנה של SI: לברון ג'יימס, באתר ynet, 1 בדצמבר 2016
  36. ^ ערן סורוקה, לברון עקף את מייקל ג'ורדן בנקודות פלייאוף, קליבלנד בגמר ה-NBA, באתר nana10‏, 26 במאי 2017
  37. ^ מערכת וואלה! ספורט‏, לברון ג'יימס: "עשיתי כל שיכולתי, זה לא הספיק. היינו עוד קבוצה בדרך שלהם", באתר וואלה!‏, 13 ביוני 2017
  38. ^ "LeBron and the Lakers form Hollywood's ultimate marriage". SI.com (באנגלית). נבדק ב-2018-11-29.
  39. ^ ynet ספורט, לברון מחוץ לפלייאוף: "לא בשביל זה החתימו אותי", באתר ynet, 23 במרץ 2019
  40. ^ מערכת וואלה! ספורט‏, לברון ג'יימס עבר את מייקל ג'ורדן, פרץ בבכי, ושוב הובס עם הלייקרס, באתר וואלה!‏, 07 במרץ 2019
  41. ^ דיווח: אנתוני דייויס עובר ללייקרס, באתר ynet, 16 ביוני 2019
  42. ^ LeBron James has approached this Los Angeles Lakers season differently, באתר ESPN, ‏3 במרץ 2020
  43. ^ מערכת ONE, ‏דיווח: לברון והלייקרס סיכמו על הארכת חוזה, באתר ONE‏, 2 בדצמבר 2020
  44. ^ ליל כוכבים. צפו: 186:211 למזרח על המערב במשחק האולסטאר, באתר ערוץ הספורט, 19 בפברואר 2024
  45. ^ צפו. "הדיון על השחקן הגדול אי פעם נפתח מחדש", באתר ערוץ הספורט, 3 במרץ 2024
  46. ^ 1 2 ספורט5, ‏בלתי שביר? משמעות השיא של לברון ג`יימס, באתר ‏מאקו‏, 3 במרץ 2024.
  47. ^ דף השחקן של לברון ג'יימס באתר הרשמי של אולימפיאדת אתונה 2004
  48. ^ כתבה באתר הרשמי של קבוצת דנוור נאגטס
  49. ^ סטטיסטיקות של ארצות הברית באליפות העולם 2006 באתר הרשמי של הנבחרת
  50. ^ סטטיסטיקות של ג'יימס באליפות אמריקה 2007 באתר הרשמי של האליפות
  51. ^ ynet ספורט, הבן של לברון כבר מקבל הצעות ממכללות, באתר ynet, 25 בפברואר 2015
  52. ^ רון גורדון, חיה פוליטית: לברון ג'יימס מצא במה הוא יותר טוב ממייקל ג'ורדן, באתר כלכליסט, 8 בדצמבר 2014
  53. ^ שרון דוידוביץ', "מחאת הקפוצ'ונים" הגיעה גם למיאמי היט, באתר ynet, 23 במרץ 2012
  54. ^ שירות כלכליסט, לברון ג'יימס: הצביעו להילארי קלינטון, באתר כלכליסט, 4 באוקטובר 2016
  55. ^ ynet ספורט, לברון ג'יימס: "טראמפ מנסה לפלג אותנו בעזרת הספורט", באתר ynet, 31 ביולי 2018
  56. ^ none, ‏לברון ג'יימס מותקף ע"י טראמפ, באתר ‏מאקו‏, 5 באוגוסט 2018
  57. ^ ערן סורוקה, ‏שברו נשיא: עד כמה תרמה ה-NBA למהפך בבית הלבן?, באתר ערוץ הספורט, 7 בנובמבר 2020
  58. ^ לקחו צד: מי תומך בישראל ומי נגדה?, באתר ערוץ הספורט, 20 באוקטובר 2023.
  59. ^ מערכת וואלה! ספורט‏, לברון ג'יימס פותח בית ספר ייחודי באקרון: "מהימים היפים בחיי", באתר וואלה!‏, 30 ביולי 2018
  60. ^ לברון ג'יימס מקים בית ספר יסודי לילדים בסיכון, באתר כלכליסט, 12 באפריל 2017
  61. ^ Can LeBron James win on and off the court in Los Angeles?, באתר USA Today,‏ 17 באוקטובר 2018
  62. ^ אתר למנויים בלבד אלעד זאבי, במגרש הזה לברון ג'יימס מתעלה על מייקל ג'ורדן, באתר הארץ, 2 בספטמבר 2018
  63. ^ ynet, "ספייס ג'אם" חוזר: לברון ג'יימס וריאן קוגלר ישתפו פעולה בסרט המשך, באתר ynet, 19 בספטמבר 2018
  64. ^ Katie Atkinson, Here Are the Winners of the 2023 Nickelodeon Kids’ Choice Awards: Complete List, Billboard, ‏2023-03-05 (באנגלית אמריקאית)
לברון ג'יימס - תבניות ניווט
בחירות ראשונות בדראפט ה-NBA
1947: מקנילי • 1948: טונקוביץ' • 1949: שאנון • 1950: שייר • 1951: מלכיור • 1952: וורקמן • 1953: פליקס • 1954: סלבי • 1955: ריקטס • 1956: גרין • 1957: האנדלי • 1958: ביילור • 1959: בוזר • 1960: רוברטסון • 1961: בלאמי • 1962: מקגיל • 1963: היימן • 1964: בארנס • 1965: הטזל • 1966: ראסל • 1967: ווקר • 1968: הייז • 1969: עבדול-ג'באר • 1970: לניר • 1971: קאר • 1972: ל. מרטין • 1973: קולינס • 1974: וולטון • 1975: ד. תומפסון • 1976: לוקאס • 1977: בנסון • 1978: מ. תומפסון • 1979: מ. ג'ונסון • 1980: קארול • 1981: אגוויר • 1982: וורת'י • 1983: סמפסון • 1984: אולאג'ואן • 1985: יואינג • 1986: דוהרטי • 1987: רובינסון • 1988: מאנינג • 1989: אליסון • 1990: קולמן • 1991: ל. ג'ונסון • 1992: אוניל • 1993: ובר • 1994: רובינסון • 1995: סמית' • 1996: אייברסון • 1997: דאנקן • 1998: אולווקנדי • 1999: ברנד • 2000: ק. מרטין • 2001: בראון • 2002: יאו • 2003: ג'יימס • 2004: הווארד • 2005: בוגוט • 2006: ברניאני • 2007: אודן • 2008: רוז • 2009: גריפין • 2010: וול • 2011: אירווינג • 2012: דייוויס • 2013: בנט • 2014: ויגינס • 2015: טאונס‏ • 2016: סימונס • 2017: פולץ • 2018: אייטון • 2019: ויליאמסון • 2020: אדוארדס • 2021: קנינגהם • 2022: באנקרו • 2023: וומבניאמה
רוקי השנה ב-NBA
1953: מייניקי • 1954: פליקס • 1955: פטיט • 1956: סטוקס • 1957: היינסון • 1958: סולדסברי • 1959: ביילור • 1960: צ'מברלין • 1961: רוברטסון • 1962: בלאמי • 1963: דיסינג'ר • 1964: לוקאס • 1965: ריד • 1966: בארי • 1967: בינג • 1968: מונרו • 1969: אנסלד • 1970: עבדול-ג'באר • 1971: קאונס/פיטרי • 1972: ויקס • 1973: מקאדו • 1974: דיגרגוריו • 1975: וילקס • 1976: אדמס • 1977: דאנטלי • 1978: דייוויס • 1979: פורד • 1980: בירד • 1981: גריפית' • 1982: ויליאמס • 1983: קאמינגס • 1984: סמפסון • 1985: ג'ורדן • 1986: יואינג • 1987: פרסון • 1988: ג'קסון • 1989: ריצ'מונד • 1990: רובינסון • 1991: קולמן • 1992: ג'ונסון • 1993: אוניל • 1994: ובר • 1995: היל/קיד • 1996: סטודמאייר • 1997: אייברסון • 1998: דאנקן • 1999: קרטר • 2000: ברנד/פרנסיס • 2001: מילר • 2002: גאסול • 2003: סטודמאייר • 2004: ג'יימס • 2005: אוקפור • 2006: פול • 2007: רוי • 2008: דוראנט • 2009: רוז • 2010: אוונס • 2011: גריפין • 2012: אירווינג • 2013: לילארד • 2014: קרטר-ויליאמס • 2015: ויגינס • 2016: טאונס • 2017: ברוגדון • 2018: סימונס • 2019: דונצ'יץ' • 2020: מוראנט • 2021: בול • 2022: בארנס • 2023: באנקרו
MVP של העונה הסדירה ב-NBA
1956: פטיט • 1957: קוזי • 1958: ראסל • 1959: פטיט • 1960: צ'מברלין • 1961: ראסל • 1962: ראסל • 1963: ראסל • 1964: רוברטסון • 1965: ראסל • 1966: צ'מברלין • 1967: צ'מברלין • 1968: צ'מברלין • 1969: אנסלד • 1970: ריד • 1971: עבדול-ג'באר • 1972: עבדול-ג'באר • 1973: קאונס • 1974: עבדול-ג'באר • 1975: מקאדו • 1976: עבדול-ג'באר • 1977: עבדול-ג'באר • 1978: וולטון • 1979: מלון • 1980: עבדול-ג'באר • 1981: ארווינג • 1982: מלון • 1983: מלון • 1984: בירד • 1985: בירד • 1986: בירד • 1987: ג'ונסון • 1988: ג'ורדן • 1989: ג'ונסון • 1990: ג'ונסון • 1991: ג'ורדן • 1992: ג'ורדן • 1993: בארקלי • 1994: אולאג'ואן • 1995: רובינסון • 1996: ג'ורדן • 1997: מלון • 1998: ג'ורדן • 1999: מלון • 2000: אוניל • 2001: אייברסון • 2002: דאנקן • 2003: דאנקן • 2004: גארנט • 2005: נאש • 2006: נאש • 2007: נוביצקי • 2008: בראיינט • 2009: ג'יימס • 2010: ג'יימס • 2011: רוז • 2012: ג'יימס • 2013: ג'יימס • 2014: דוראנט • 2015: קרי • 2016: קרי • 2017: וסטברוק • 2018: הארדן • 2019: אדטוקומבו • 2020: אדטוקומבו • 2021: יוקיץ' • 2022: יוקיץ' • 2023: אמביד
MVP של סדרת הגמר ב-NBA
1969: וסט • 1970: ריד • 1971: עבדול-ג'באר • 1972: צ'מברלין • 1973: ריד • 1974: האבליצ'ק • 1975: בארי • 1976: וייט • 1977: וולטון • 1978: אנסלד • 1979: ד. ג'ונסון • 1980: מ. ג'ונסון • 1981: מקסוול • 1982: מ. ג'ונסון • 1983: מלון • 1984: בירד • 1985: עבדול-ג'באר • 1986: בירד • 1987: מ. ג'ונסון • 1988: וורת'י • 1989: דיומרס • 1990: תומאס • 1991: ג'ורדן • 1992: ג'ורדן • 1993: ג'ורדן • 1994: אולאג'ואן • 1995: אולאג'ואן • 1996: ג'ורדן • 1997: ג'ורדן • 1998: ג'ורדן • 1999: דאנקן • 2000: אוניל • 2001: אוניל • 2002: אוניל • 2003: דאנקן • 2004: בילאפס • 2005: דאנקן • 2006: וייד • 2007: פארקר • 2008: פירס • 2009: בראיינט • 2010: בראיינט • 2011: נוביצקי • 2012: ג'יימס • 2013: ג'יימס • 2014: לנארד • 2015: איגודלה • 2016: ג'יימס • 2017: דוראנט • 2018: דוראנט • 2019: לנארד • 2020: ג'יימס • 2021: אדטוקומבו • 2022: קרי • 2023: יוקיץ'
MVP של משחק האולסטאר של ה-NBA
1951: מקאולי • 1952: אריזין • 1953: מייקן • 1954: קוזי • 1955: שרמן • 1956: פטיט • 1957: קוזי • 1958: פטיט • 1959: ביילור/פטיט • 1960: צ'מברלין • 1961: רוברטסון • 1962: פטיט • 1963: ראסל • 1964: רוברטסון • 1965: לוקאס • 1966: א. סמית' • 1967: בארי • 1968: גריר • 1969: רוברטסון • 1970: ריד • 1971: וילקנס • 1972: וסט • 1973: קאונס • 1974: לניר • 1975: פרייז'ר • 1976: בינג • 1977: ארווינג • 1978: ר. סמית' • 1979: תומפסון • 1980: גרווין • 1981: ארצ'יבלד • 1982: בירד • 1983: ארווינג • 1984: תומאס • 1985: סמפסון • 1986: תומאס • 1987: צ'יימברס • 1988: ג'ורדן • 1989: מלון • 1990: ג'ונסון • 1991: בארקלי • 1992: ג'ונסון • 1993: סטוקטון/מלון • 1994: פיפן • 1995: ריצ'מונד • 1996: ג'ורדן • 1997: רייס • 1998: ג'ורדן • 1999: לא התקיים • 2000: אוניל/דאנקן • 2001: אייברסון • 2002: בראיינט • 2003: גארנט • 2004: אוניל • 2005: אייברסון • 2006: ג'יימס • 2007: בראיינט • 2008: ג'יימס • 2009: בראיינט/אוניל • 2010: וייד • 2011: בראיינט • 2012: דוראנט • 2013: פול • 2014: אירווינג • 2015: וסטברוק • 2016: וסטברוק • 2017: דייוויס • 2018: ג'יימס • 2019: דוראנט • 2020: לנארד • 2021: אדטוקומבו • 2022: קרי • 2023: טייטום
מלך הסלים של ה-NBA
1947: פולקס • 1948: זסלופסקי • 1949: מייקן • 1950: מייקן • 1951: מייקן • 1952: אריזין • 1953: ג'ונסטון • 1954: ג'ונסטון • 1955: ג'ונסטון • 1956: פטיט • 1957: אריזין • 1958: יארדלי • 1959: פטיט • 1960: צ'מברלין • 1961: צ'מברלין • 1962: צ'מברלין • 1963: צ'מברלין • 1964: צ'מברלין • 1965: צ'מברלין • 1966: צ'מברלין • 1967: בארי • 1968: בינג • 1969: הייז • 1970: וסט • 1971: עבדול-ג'באר • 1972: עבדול-ג'באר • 1973: ארצ'יבלד • 1974: מקאדו • 1975: מקאדו • 1976: מקאדו • 1977: מרוויץ' • 1978: גרווין • 1979: גרווין • 1980: גרווין • 1981: דאנטלי • 1982: גרווין • 1983: אינגליש • 1984: דאנטלי • 1985: קינג • 1986: וילקינס • 1987: ג'ורדן • 1988: ג'ורדן • 1989: ג'ורדן • 1990: ג'ורדן • 1991: ג'ורדן • 1992: ג'ורדן • 1993: ג'ורדן • 1994: רובינסון • 1995: אוניל • 1996: ג'ורדן • 1997: ג'ורדן • 1998: ג'ורדן • 1999: אייברסון • 2000: אוניל • 2001: אייברסון • 2002: אייברסון • 2003: מקגריידי • 2004: מקגריידי • 2005: אייברסון • 2006: בראיינט • 2007: בראיינט • 2008: ג'יימס • 2009: וייד • 2010: דוראנט • 2011: דוראנט • 2012: דוראנט • 2013: אנתוני • 2014: דוראנט • 2015: וסטברוק • 2016: קרי • 2017: וסטברוק • 2018: הארדן • 2019: הארדן • 2020: הארדן • 2021: קרי • 2022: אמביד • 2023: אמביד
פרס האזרחות על שם ג'יי. וולטר קנדי
1975: אנסלד • 1976: ווטס • 1977: בינג • 1978: לניר • 1979: מרפי • 1980: קאר • 1981: גלן • 1982: בנסון • 1983: ארווינג • 1984: ליידן • 1985: איסל • 1986: קופר/ספארו • 1987: תומאס • 1988: אינגליש • 1989: ביילי • 1990: ריברס • 1991: ק. ג'ונסון • 1992: מ. ג'ונסון • 1993: פורטר • 1994: דיומרס • 1995: אוטול • 1996: דאדלי • 1997: בראון • 1998: סמית' • 1999: גרנט • 2000: דיבאץ • 2001: מוטומבו • 2002: מורנינג • 2003: רובינסון • 2004: מילר • 2005: סנואו • 2006: גארנט • 2007: נאש • 2008: בילאפס • 2009: מוטומבו • 2010: דלמברט • 2011: ארטסט • 2012: גאסול • 2013: פאריד • 2014: דנג • 2015: נואה • 2016: אלינגטון • 2017: ג'יימס • 2018: בראה • 2019: לילארד • 2020: ברוגדון
פרס ה-BET לספורטאי השנה
אלן אייברסון (2001) • קובי בראיינט (2002) • קובי בראיינט (2003) • לברון ג'יימס (2004) • שאקיל אוניל (2005) • לברון ג'יימס (2006) • לברון ג'יימס (2007) • קובי בראיינט (2008) • לברון ג'יימס (2009) • לברון ג'יימס (2010) • מייקל ויק (2011) • קווין דוראנט (2012) • לברון ג'יימס (2013) • קווין דוראנט (2014) • סטפן קרי (2015) • סטפן קרי (2016) • סטפן קרי (2017) • לברון ג'יימס (2018) • סטפן קרי (2019) • לברון ג'יימס (2020) • לברון ג'יימס (2021) • סטפן קרי (2022) • ג'ילן הורטס (2023)
נבחרת ארצות הברית – מדליסטית הארד - אתונה (2004)

1  • 2  • 3  • 4 אלן אייברסון • 5 סטפון מרבורי • 6 דוויין וייד • 7 קרלוס בוזר • 8 כרמלו אנתוני • 9 לברון ג'יימס • 10 אמקה אוקפור • 11 שון מריון • 12 אמארה סטודמאייר • 13 טים דאנקן • 14 למאר אודום • 15 ריצ'רד ג'פרסון • מאמן: לארי בראון

ארצות הבריתארצות הברית
נבחרת ארצות הברית – אליפות העולם בכדורסל 2006 (מדליית ארד)

1  • 2  • 3  • 4 ג'ונסון • 5 היינריך • 6 ג'יימס • 7 ג'יימיסון • 8 באטייה • 9 וייד • 10 פול • 11 בוש • 12 הווארד • 13 מילר • 14 ברנד • 15 אנתוני • מאמן: ששבסקי

ארצות הבריתארצות הברית
נבחרת ארצות הברית – האלופה האולימפית - בייג'ינג (2008)

1  • 2  • 3  • 4 קרלוס בוזר • 5 ג'ייסון קיד • 6 לברון ג'יימס • 7 דרן ויליאמס • 8 מייקל רד • 9 דוויין וייד • 10 קובי בראיינט • 11 דווייט הווארד • 12 כריס בוש • 13 כריס פול • 14 טיישון פרינס • 15 כרמלו אנתוני • מאמן: מייק ששבסקי

ארצות הבריתארצות הברית
נבחרת ארצות הברית – האלופה האולימפית - לונדון (2012)

1  • 2  • 3  • 4 צ'נדלר • 5 דוראנט • 6 ג'יימס • 7 וסטברוק • 8 ויליאמס • 9 איגודלה • 10 בראיינט • 11 לאב • 12 הארדן • 13 פול • 14 דייוויס • 15 אנתוני • מאמן: ששבסקי

ארצות הבריתארצות הברית
פרס הנשיא של NAACP
אלה פיצג'רלד (1987) ‏•‏‏ ג'סי ג'קסון (1988) ‏•‏‏ ג'ריל באזבי (1989) ‏•‏‏ אנטואנט סטרומן וריאן וייט (1990) ‏•‏‏ קנט עמוס וכרמן עמוס (1996) ‏•‏‏ ברייאנט גומבל (1997) ‏•‏‏ אלכסיס הרמן (1998) ‏•‏‏ לורן היל (1999) ‏•‏‏ טוויס סמיילי וטום ג'וינר (2000) ‏•‏‏ ביל קלינטון (2001) ‏•‏‏ קונדוליזה רייס (2002) ‏•‏‏ ונוס וסרינה ויליאמס (2003) ‏•‏‏ ט. ד. ג'ייקס (2004) ‏•‏‏ סוזן ל. טיילור (2006) ‏•‏‏ סולדאד או'בריאן (2007) ‏•‏‏ דונלד סטרלינג (2008) ‏•‏‏ מוחמד עלי (2009) ‏•‏‏ ואן ג'ונס (2010) ‏•‏‏ קולין פאוול (2011) ‏•‏‏ אגודת הפעלולים השחורים (2012) ‏•‏‏ קרי וושינגטון (2013) ‏•‏‏ ספייק לי (2015) ‏•‏‏ ג'ון לג'נד (2016) ‏•‏‏ לוני באנץ' (2017) ‏•‏‏ דני גלובר (2018) ‏•‏‏ ג'יי-זי (2019) ‏•‏‏ ריהאנה (2020) ‏•‏‏ לברון ג'יימס (2021) ‏•‏‏ הנסיך הארי, דוכס סאסקס ומייגן, דוכסית סאסקס (2022) ‏•‏‏ גבריאל יוניון ודוויין וייד (2023)
הקודם:
2019: נבחרת ארצות הברית בכדורגל נשים 		ספורטאי השנה של מגזין טיים
2020: לברון ג'יימס 		הבא:
2021: סימון ביילס
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=לברון_ג%27יימס&oldid=38457149"