לואי פרנסואה, דוכס בופלר
_(Studio_of_Hyacinthe_Rigaud).jpg) | |
| לידה |
10 בינואר 1644 Crillon, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
22 באוגוסט 1711 (בגיל 67) פונטנבלו, צרפת |
| מדינה |
צרפת |
| בן או בת זוג |
Catherine Charlotte de Gramont |
| צאצאים |
Joseph Marie de Boufflers, Louise Antoinette Charlotte de Boufflers |
| השתייכות |
צבא צרפת |
| דרגה |
מרשל צרפת |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת הולנד-צרפת | |
| עיטורים | |
| |
  | |
לואי פרנסואה, דוכס בופלר, רוזן קאני (בצרפתית: Louis François, duc de Boufflers, comte de Cagny; 10 בינואר 1644, קריון - 22 באוגוסט 1711, פונטנבלו) היה מרשל צרפת.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא התגייס לצבא ב-1663, נטל חלק במצור על מרסל והתמנה לקולונל של הדרגונים ב-1669. בכיבוש דוכסות לוריין הוא שירת תחת מרשל פרנסואה דה קרקי. בארצות השפלה הוא שירת תחת אנרי דה לה טור ד'אוברן, ויקומט טורן, והתבלט בזכות כישוריו ואומץ לבו בשדה הקרב; לאחר שטורן נהרג מפגיעת תותח ב-1675 הוא פיקד על נסיגת כוחות החיפוי של צבא צרפת. בתקופה זו החזיק בדרגת בריגדיר, וב-1677 קיבל דרגת מרשל דה קאמפ, השלישית בחשיבותה בהיררכיית הדרגות.
בופלר שירת במערכות השונות באותה תקופה בהצטיינות רבה, וב-1681 קיבל דרגת לוטננט גנרל. הוא פיקד על הצבא הצרפתי במוזל, שפתח את מלחמת הברית הגדולה בשורה של ניצחונות. ב-15 באוקטובר 1688 הוא קיבל את הפיקוד על המבצר של מיינץ עם 20,000 חיילים, והוביל גיס לכיוון נהר הסאמברה, שם תיגבר את כוחותיו של פרנסואה אנרי דה מונמורנסי-בוטוויל, דוכס לוקסמבורג, ערב קרב פלורוס.
ב-1691 הוא כיהן כלוטננט גנרל תחת פיקודו הישיר של המלך, ובמהלך כיתור העיר מונס נפצע בקרב. הוא נטל חלק ביחד עם המלך במצור על נאמור ב-1692, ונטל חלק גם בניצחון בקרב סטינקרק. כהוקרה על שירותיו הוא הועלה באותה שנה לדרגת מרשל של צרפת, וב-1694 הוענק לו תואר דוכס.
ב-1694 הוא מונה למושל פלנדריה הצרפתית והעיירה ליל. כשפיקד על נאמור ב-1695 הוא היה נתון למצור קשה, ונכנע רק לאחר שרוב אנשיו נהרגו. הוא היה אחד מהנציגים הצרפתיים בוועידות שהסתיימו בשלום רייסווייק.
במהלך המלחמה הבאה, מלחמת הירושה הספרדית, הייתה ליל תחת איום כוחותיהם של הדוכס הראשון ממרלבורו והנסיך אויגן מסבויה, ובופלר מונה לפקד על הגנת העיר, והצליח לעמוד מולם במשך שלושה חודשים.
לואי ה-14 גמל לבופלר על הגנת ליל כאילו זכה שם בניצחון, בין השאר כיוון שגרם ליריביו להתיר לו להכתיב את תנאי הכניעה. ב-1708 הוא הפך לחלק מהאצולה של צרפת. ב-1709 הייתה צרפת תחת איום גדול מאוד, ובופלר הציע לשרת תחת תלמידו לשעבר קלוד-לואי-הקטור דה וילאר, והיה ביחד איתו בקרב מלפלקה שנערך ב-11 בספטמבר. בקרב זה הוא הפגין את שיא כישוריו, ולאחר פציעתו של וילאר פיקד על נסיגת צבא צרפת ללא איבוד של תותחים או אסירים. הוא מת בפונטנבלו ב-22 באוגוסט 1711.
