מאדהאני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מאדהאני
Mudhoney
מאדהאני, 2007, מצד שמאל: מדיסון, ארם, פיטרס וטרנר
מאדהאני, 2007, מצד שמאל: מדיסון, ארם, פיטרס וטרנר
מקום הקמה סיאטל עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות סיאטל, וושינגטון, ארצות הברית
תקופת הפעילות מ-1988
סוגה רוק אלטרנטיבי, גראנג', גראז' רוק, פאנק רוק
חברת תקליטים סאב פופ, Reprise Records
שיתופי פעולה בולטים נירוונהגרין ריברמלווינס • "Mr. Epp and the Calculations" • "The Thrown Ups" • "Monkeywrench"
www.mudhoney.org
פרופיל ב-IMDb
חברים
מרק ארם
סטיב טרנר
דן פיטרס
גאי מדיסון
חברים לשעבר
מאט לוקין
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מאדהאניאנגלית: Mudhoney) היא להקת רוק שהוקמה בסיאטל ב-1988. הלהקה קרויה על שם סרטו של ראס מאייר, "Mudhoney".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני מאדהאני[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורשיה של הלהקה נעוצים בפרוור של סיאטל בשם בלוויו, וושינגטון. מרק מק'לאפלין (מאוחר יותר מרק ארם), תלמיד בבית הספר התיכון הנוצרי של בלוויו, הקים עם חבריו להקה בשם "Mr. Epp and the Calculations", על שם מורה שלו למתמטיקה. הלהקה הייתה בדיחה יותר מאשר להקה אמיתית; "הופעתם" הראשונה התקיימה בתוך חדר הכיתה כאשר הם משתמשים במפות מגולגלות במקום גיטרות מכיוון שהם עדיין לא ידעו לנגן. הופעתה הראשונה של Mr. Epp התקיימה 3 שנים לאחר מכן ב-1981. בערך באותה התקופה הקימו מרק ארם ואחד מחבריו בשם סטיב טרנר להקה רצינית יותר אך עדיין הומוריסטית בשם "Limp Richerds" שניגנה הארדקור פאנק. Mr. Epp הופיעה בתחנת הרדיו KZAM-AM כאשר היא מוצגת כ"להקה הגרועה ביותר בעולם". היא הופיעה בפעם האחרונה ב-3 בפברואר 1984 בצוותא עם להקת מלפאנקשן. ב-1996 ביקש לו ריד מחבריה של Mr. Epp ללוות אותו בהופעת היכל התהילה של הרוקנרול.

גרין ריבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – גרין ריבר

מאדהאני הוקמה כתוצאה מעזיבתם של ארם וטרנר את להקת גרין ריבר. הם הקימו את גרין ריבר ב-1983, כאשר אליהם הצטרף אלכס וינסנט, שבעבר ניגן עם טרנר בלהקת "Spluii Numa". הם ביקשו מג'ף אמנט, שהגיע באותה התקופה לסיאטל ממונטנה עם להקתו "Derranged Diction", להצטרף אל גרין ריבר כבסיסט. חבר לשעבר נוסף ללהקה של טרנר בשם סטון גוסארד החליט אף הוא להצטרף אליהם. טרנר עזב את הלהקה לאחר הקלטת האלבום "Come on Down" על רקע אי שביעות רצון מנטייתה של הלהקה לכיוון של הבי מטאל. הוא הוחלף בידי ברוס פיירוות'ר, גם הוא מ"Derranged Diction". לאחר שני מיני-אלבומים החליטה הלהקה להתפרק ב-1988. גוסארד, אמנט ופיירוות'ר הקימו את מאת'ר לאב בון, ולאחר מותו של הסולן אנדרו ווד הקימו גוסארד ואמנט את פרל ג'אם ופיירוות'ר הצטרף אל לאב באטרי.

1988-1991: סאב פופ[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרנר וארם החלו לעבוד על מוזיקה חדשה עם המתופף דן פיטרס מלהקת "Bundle of Hiss". השלישייה צירפה אליה את הבסיסט מאט לוקין, שעזב את מלווינס זמן קצר לפני כן. הם קראו לעצמם "מאדהאני", על שם סרטו מ-1965 של במאי הפעולה האמריקאי ראס מאייר, שאף אחד מחברי הלהקה מעולם לא צפה בו למעשה.

מאוחר יותר ב-1988 הוציאה הלהקה את הסינגל הראשון שלה, "Touch Me I'm Sick", בחברת סאב פופ, ולאחר מכן את המיני-אלבום "Superfuzz Bigmuff". המיני-אלבום הגדיר את מהותו של צליל הגראנג' והפך את מאדהאני לספינת הדגל של סאב פופ עד לפריצתה לתודעה של נירוונה עם אלבומה "Nevermind". הלהקה נהנתה מהצלחה בינונית בארצות הברית, וכן ממספר הופעות באירופה. חברי להקת סוניק יות', שהיו מעריצים של מאדהאני, הזמינו את הלהקה להצטרף אליהם בהופעותיהם באנגליה ב-1989. לאחר סיבוב הופעות זה נכנס "Superfuzz Bigmuff" למצעדי האינדי הבריטיים והלהקה זכתה לסיקור עיתונאי לא קטן באירופה. בעקבות ההצלחה הוציאה הלהקה ב-1990 את אלבומה הראשון, "Mudhoney", אף הוא בחברת סאב פופ.

הצלחתה הראשונית של מאדהאני הובילה לכך שלהקות נוספות מסיאטל, כגון סאונדגארדן, נירוונה וטאד, זכו להכרה מסוימת. בשנות התשעים המוקדמות סאב פופ לא נהנתה מהצלחה מסחרית גדולה ולהקות רבות נטשו אותה לטובת חברות גדולות יותר. מאדהאני החליטה להוציא גם את אלבומה השני "Every Good Boy Deserves Fudge" בסאב פופ ב-1991, אך לאחר יציאתו של האלבום קיבלה הלהקה הצעה מחברת ריפרייס רקורדס והחליטה לקבל אותה.

1992-1999: רפריז[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר הגראנג' הפך לחלק מן הזרם המרכזי, מאדהאני שינתה כיוון מצליל הגראנג' המוקדם שלה. רבות מן הלהקות שהושפעו מן הלהקה (כמו נירוונה ופרל ג'אם) הצליחו מאוד וצברו פופולריות ברחבי העולם. אלבומם הראשון בחברת רפריז, "Piece of Cake", נשמע הרבה יותר כמו גראג' רוק מאשר גראנג'. על אף שהלהקה חתמה בחברה גדולה, היא המשיכה לנגן בגישה הומוריסטית ולא ממוסחרת.

ב-1995, בתקופה שבה הגראנג' נהנה מימיו האחרונים כחלק מן הזרם המרכזי, החליטה מאדהאני לשוב אל הצליל המקורי שלה. באלבומה "My Brother the Cow" הצליחה הלהקה לערב שירים מן התקופה המוקדמת והכבדה יותר שלה, יחד עם כמה משירי הפאנק רוק שלה. האלבום הוא מהמועדפים ביותר על המעריצים ונחשב לאחד מאלבומיה הטובים יותר של הלהקה. שנתיים לאחר מכן יצא "Tomorrow Hit Today" שכלל השפעות של גראג' רוק ובלוז.

לאחר מספר שנים של הופעות החליטה רפריז להתיר את החוזה עם מאדהאני. אחת הסיבות הייתה שמכירות האלבומים של מאדהאני הגיעו לשפל, אף שהופעותיה זכו להצלחה גדולה יותר מאי פעם. בנוסף החליט מאט לוקין לעזוב את הלהקה בטענה שאיננו אוהב לצאת לסיבובי הופעות. הלהקה הוציאה אלבום אוסף בשם " March to Fuzz" ומעריצים רבים האמינו כי דרכה של מאדהאני הגיעה לקיצה, אף על פי שהלהקה עדיין קיימה הופעות מדי פעם באזור צפון מערב ארצות הברית.

1999-היום: החזרה לסאב פופ[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעות אלה הצליחו עד כדי כך שמאדהאני החליטה לחדש את פעילותה כלהקה מקליטה, תחת חברת סאב פופ. הלהקה מצאה בסיסט זמני בשם גאי מדיסון, שניגן עם ארם באחד מפרויקטי-הצד הרבים שלו, "Bloodloss". לאחר תקופה שבה עבדו ארם וטרנר על פרויקט-צד שלהם בשם "Monkeywrench", הוציאה מאדהאני את האלבום "Since We've Become Translucent" ב-2002. במרץ 2006 הוציאה הלהקה את אלבומה השביעי, "Under a Billion Suns".

הלהקה נחשבת למקור השראה והשפעה על מוזיקאים רבים, ביניהם קורט קוביין.

באוקטובר 2009 ביקרה הלהקה לראשונה בישראל[1], במסגרת סיבוב הופעות אירופאי, וקיימה הופעה אחת במועדון בארבי בתל אביב[2], וסדנת אמן במועדון האוזןבר בתל אביב.

חברי ההרכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברים לשעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם האלבום שנת יציאה חברת תקליטים
Mudhoney 1989 סאב פופ
Every Good Boy Deserves Fudge 1991 סאב פופ
Piece of Cake 1992 Reprise Records
My Brother the Cow 1995 Reprise Records
Tomorrow Hit Today 1998 Reprise Records
Since We've Become Translucent 2002 סאב פופ
Under a Billion Suns 2006 סאב פופ
The Lucky Ones 2008 סאב פופ
Vanishing Point 2013 סאב פופ
Digital Garbage 2018 סאב פופ

אלבומי הופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם האלבום שנת יציאה חברת תקליטים
Mudhoney Live 1993 סאב פופ
Live Mud 2007 סאב פופ
Live at El Sol 2009 Munster
Live at Third Man Records 2014 Third Man
On Top! KEXP Presents Mudhoney Live on Top of the Space Needle סאב פופ
LiE 2018 סאב פופ

אוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם האלבום שנת יציאה חברת תקליטים
Superfuzz Bigmuff Plus Early Singles 1990 סאב פופ
March to Fuzz 2000 סאב פופ
Here Comes Sickness: The Best of the BBC Fuel 2000

מיני-אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם שנת יציאה חברת תקליטים
Superfuzz Bigmuff 1988 סאב פופ
Boiled Beef & Rotting Teeth 1989 סאב פופ
Let It Slide 1991 סאב פופ
Five Dollar Bob's Mock Cooter Stew 1993 Reprise Records
Buckskin Stallion Blues 1994 סאב פופ
Morning in America 2019 סאב פופ
Pedazo de Pastel Folc Records
White Lazy Boy‏ (עם המלווינס) 2020 Amphetamine Reptile

סרטים באורך מלא[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הסרט שנת יציאה לייבל פורמט
No. 1 Video in America This Week 1995 Warner Reprise Video VHS
Live at El Sol 2008 סאב פופ DVD
I'm Now: The Story of Mudhoney 2012 סאב פופ קולנוע / VOD / DVD
Live: Berlin 1988 Reprise Records DVD

סינגלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הקליפ שנת יציאה מתוך האלבום
"Touch Me I'm Sick" 1988 ללא אלבום
"Sweet Young Thing Ain't Sweet No More"
"You Got It (Keep It Outta My Face)" 1989
"This Gift" Mudhoney
"Here Comes Sickness"
"Hate The Police" 1990 Superfuzz Bigmuff Plus Early Singles
"You're Gone" ללא אלבום
"Let It Slide" 1991 Every Good Boy Deserves Fudge
"She's Just Fifteen" (קאבר לבילי צ'ילדיש) ללא אלבום
"You Stupid Asshole" (קאבר ל"Angry Samoans") 1992
"Suck You Dry" Piece of Cake
"Blinding Sun" 1993
"Pump It Up" (קאבר לאלביס קוסטלו) 1994 ללא אלבום
"Goat Cheese" 1995
"Into Yer Shtik" My Brother the Cow
"Generation Spokesmodel"
"Night of the Hunted" 1998 Tomorrow Hit Today
"Butterfly Stroke" 1999 March to Fuzz
"Sonic Infusion" 2002 Since We've Become Translucent
"It Is Us" 2006 Under a Billion Suns
"New World Charm" 2013 ללא אלבום

וידאו קליפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הקליפ שנת יציאה במאי
"This Gift" 1989 סטיב בראון
"Here Comes Sickness"
"Let It Slide" 1991 דאנקן שארפ
"Good Enough" צ'ארלס פיטרסון
"Into the Drink"
"Who You Drivin' Now?" דייב מארקי
"Fuzz Gun '91"
"Generation Genocide" דאנקן שארפ
"Suck You Dry" 1992 צ'ארלס פיטרסון
"Blinding Sun" מייקל לוין
"No Song III" 1993
"Pump It Up" 1994
"Generation Spokesmodel" 1995 ג'ף אקונומי וטים רוטילי
"Judgment, Rage, Retribution and Thyme" ג'ף אקונומי
"Sonic Infusion" 2002 ג'ק הודג' וקרול הודג'
"It Is Us" 2006 וויטי מק'קונוהי
"Touch Me I'm Sick" 2008
"I Like It Small" 2013 קרלוס פ. לופז
"The Only Son of the Widow from Nain"
"Kill Yourself Live" 2018

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מאדהאני בוויקישיתוף

אתרי מעריצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אסף נבו, ‏מאדהאני יופיעו ב-26.10 בבארבי תל-אביב, באתר ‏מאקו‏, 2 באוגוסט 2009
  2. ^ ארז שוייצר, מאדהאני: פחות גראנג', יותר פאנק, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2009