מאיר הלוי לטריס

מאיר הלוי לטריס

לידה	30 באוגוסט 1800 ז'ובקבה, האימפריה האוסטרית
פטירה	19 במאי 1871 (בגיל 70) וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
מדינה	האימפריה האוסטרית
מקום קבורה	New Jewish Cemetery
מקום לימודים	אוניברסיטת לבוב
שפות היצירה	עברית

מאיר הלוי (מקס) לֶטֶריס (בכתיב יידי: לעטעריס; בלועזית: Max Letteris‏; 13 בספטמבר 1800 ז'ולקווה, גליציה – 19 במאי 1871, וינה) היה משורר וסופר עברי ועסקן ספרותי, איש תנועת ההשכלה בגליציה ובאוסטריה.

תולדות חייו

לגבי תאריך הולדתו יש עדויות שונות בין 1800 ל-1807, והוא עצמו העיד על 13 בספטמבר 1800. הוא נולד בז'ולקווה הסמוכה ללבוב, בגליציה תחת שלטון האימפריה האוסטרית. אביו ר' גרשום היה מדפיס, צאצא לשושלת ארוכה של מדפיסים ומוציאים לאור של ספרים עבריים, מיוצאי ספרד שלמדו את מלאכת ההדפסה באמסטרדם ועברו לפולין בסוף המאה ה-17. קיבל חינוך מסורתי מקובל, אך למורת רוח אביו קרא גם ספרי השכלה ומדע ולמד לשונות זרות. עוד בילדותו נפגש עם ר' נחמן קרוכמל (רנ"ק), ובהמשך השנים התחבר למשכילים רבים נוספים, ובהם שי"ר, ריב"ל, שלום הכהן ואחרים. במשך חייו נדד בין השאר בערים ברודי (1819), וינה (1820-1822), לבוב (1826–1830), שוב וינה (1830–1838, שם עבר בבית הדפוס של אנטון שמיד), פרסבורג (1839) ופראג (1840-1848). בסופו של דבר השתקע ב-1848 בווינה, שם גר עד פטירתו ב-1871, למעט נסיעות קצרות לצורך מכירת ספריו.

רוב ימיו סבל מקשיים כלכליים, ונאלץ לקבל עליו משימות תרגום, עריכה והגהה של חיבורים שונים לצורך פרנסה. בין השאר כתב מאמרים אנציקלופדיים ומאמרי ביקורת בגרמנית, תרגם ספרי קודש עבריים (מחזורים, סידורים ועוד) לגרמנית והוציא הוצאות חדשות של חיבורים עבריים מימי הביניים על פי כתבי יד ודפוסים ראשונים. בשנותיו בלבוב, פראג ווינה גם למד באוניברסיטאות המקומיות ובסופו של דבר קיבל תואר דוקטור. כשהשתקע בווינה עבד תקופה קצרה בספריה הקיסרית ואף הרצה באקדמיה של וינה, אך אחר כך פוטר ממשרה זו והתפרנס ממכירת ספריו, ובשלב מסוים אף נזקק לכספי צדקה של הקהילה היהודית בווינה.

ב-1870 נחוג יום הולדתו השבעים, ובאותן שנים כבר הורע מצב בריאותו. הוא נפטר ב-19 במאי 1871. פורסמו עליו הספדים רבים, שהעריכו את דמותו כמשורר, כמתרגם וכמקדם הספרות והשירה העברית.

יצירתו וחיבוריו

"תופש כינור ועוגב", וינה 1860

יצירתו של לטריס איננה מתאפיינת במקוריות או איכות יוצאת דופן. עיקר חשיבותו בייבוא השירה האירופית הקלאסית אל עולם השירה העברית; רוב שיריו הם תרגומים-עיבודים או חיקויים של משוררים גרמנים, צרפתים ואנגלים. לדבריו של ההיסטוריון וחוקר הספרות יוסף קלוזנר, "לטריס נתגלה גם בתרגומים כמשורר אמיתי, אף אם לא כמשורר גדול. (...) יש לו, ללטריס, גם שירים ליריים נאים, שיש בהם רגש אמיתי, צער העולם ולפעמים גם אש-דת. (...) הסגנון של לטריס הוא קל ונעים, והלשון המקראית שלו צחה ורכה; ובזה מתבארת הצלחתו בשעתו: מה שנחשב בשנות הארבעים והחמישים של המאה ה-19 כראש משוררי זמנו. ואולם אין בלשונו הפיוטית ביטויים וציורים מקוריים שיהיו נחקקים ונחרתים בלבבות. וזוהי סיבת הדבר, שזמן מועט אחר פטירתו נשתכח מן הלבבות. אד"ם הכהן, מיכ"ל וגורדון השכיחוהו מפני שבשיריהם היו עזוז הרעיון ומקוריות המבע גדולים הרבה יותר".

מקצת שיריו המקוריים של לטריס עוסקים בנושאים לאומיים, ואלה זכו להצלחה גדולה. במיוחד התפרסם שירו "יונה הומיה", שהיה מושר בציבור בכינוסים ובהתאספויות עממיות שנים רבות אחר שהתפרסם. השיר מתאר את צרותיה של יונה שנדדה מִקִּנָּהּ, כדימוי לעם ישראל:

אוֹי כִּי עוֹטְיָה אָנִי! / אֲנִי אַךְ נֹדֶדֶת,
מִמְּעוֹן חַגְוֵי סַלְעִי / הוֹי אֲנִי יוֹרֶדֶת;
סְבִיבִי יָחוּל סַעַר / בָּדָד אֶדּוֹד כָּנָף
וּבֵין סִבְכֵי יַעַר / עֲרִירִי אֶבְחַר עָנָף.

בין פרסומיו החשובים של לטריס:

• את שירו הראשון כתב ב-1816, והראה אותו לרנ"ק ולשי"ר. החל מ-1820 התפרסמו שירים שלו, בעיקר תרגומים-עיבודים של שירים גרמניים ולטיניים, בשנתון "ביכורי העתים" בעריכת שלום הכהן. ספר השירים הראשון שלו הוא דברי שיר, ז'ולקווה תקפ"ג (1823). בעקבות שירים אלו התפרסם בחוגי המשכילים והוכר כיורשם של נפתלי הרץ וייזל ושלום הכהן. קובץ שירים נוסף שלו הוא אילת השחר, ז'ולקווה תקפ"ה (1824).
• הצפירה, ז'ולקווה תקפ"ד (1823). קובץ מאמרים ויצירות בעריכתו, שבו השתתפו בין השאר דוד פרידלנדר, רנ"ק, שלום הכהן, יעקב שמואל ביק ויהודה ליב מיזס. לטריס עצמו פרסם ב"הצפירה" את שירו "יונה הומיה".
• גזע ישי, תרגום של Athalie של ראסין, וינה 1835, ושלום אסתר, תרגום של Esther להנ"ל, פראג 1843.
• תולדות הפילוסוף ברוך שפינוזה ז"ל, מאמר ב"ביכורי העתים החדשים", תר"ו (1846). המאמר הראשון בספרות העברית המתייחס בגישה חיובית לשפינוזה. המאמר פתח פולמוס רחב בין המשכילים; כנגדו כתבו בין השאר יש"ר מגוריציאה ושד"ל, והגנו עליו שלמה רובין ושניאור זק"ש.
• "תנ"ך לטריס", וינה תרי"ב (1852). בשל קשיי הפרנסה שלו הסכים לטריס להגיה עבור האגודה המיסיונרית "חברת מפיקי כתבי הקודש בבריטניה ובשאר ארצות" מהדורה של התנ"ך. מהדורת לטריס של התנ"ך הפכה להיות המהדורה הנפוצה ביותר של המקרא במאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20, ונדפסו ממנה עשרות רבות של מהדורות.
• תופש כנור ועוגב, קובץ שירים שהתפרסמו בשנים 1823–1859, וינה תר"ך (1860).
• בן אבויה, תרגום-עיבוד של "פאוסט" של גתה בדמותו של אלישע בן אבויה, וינה תרכ"ה (1865). על הספר נכתבו ביקורות חיוביות רבות של סופרים עבריים כגון אברהם בר גוטלובר, שי"ר ואחרים, אך גם ביקורת שלילית של מי שהיה אז סופר צעיר ובלתי מוכר, פרץ סמולנסקין. סמולנסקין יצא נגד עצם הרעיון להשוות בין פאוסט לבן אבויה, וגם נגד איכות התרגום.
• תרגומים מגרמנית לעברית של כמה משירי ידידו לודוויג אוגוסט פרנקל.
• זיכרון בספר, אוטוביוגרפיה, כולל ביוגרפיות של כמה מעמיתיו המשכילים (רנ"ק, שי"ר, שמשון בלוך הלוי ואחרים), וינה תרכ"ח-תרכ"ט (1869).
• תולדות גרשון הלוי לעטעריס (על אביו), ונספח לו ספר פשר הדבר מאת גרשון הלוי. וינה, 1864.

מלבד זאת ערך והוציא לאור עשרות ספרים, הן של חכמי ישראל (אברהם אבן עזרא, רמב"ן, "מגדל עוז" של רמח"ל עם ביוגרפיה של רמח"ל) והן של אנשי תנועת ההשכלה ("אוצר השורשים" של יהודה ליב בן-זאב, "הצופה לבית ישראל" של יצחק ארטר, הכרך הראשון של "המאסף" עם הוספות, "עמל ותרצה" של שלום הכהן, "מורה נבוכי הזמן" של רנ"ק ועוד).

לקריאה נוספת

• יוסף קלוזנר, היסטוריה של הספרות העברית החדשה, כרך ב, ירושלים תשי"ב, עמ' 369–400

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מאיר הלוי לטריס בוויקישיתוף

• "לֶּעטֶערִיס, מאיר הלוי", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמודים 61–62, באתר היברובוקס
• מאיר הלוי (מקס) לטריס, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• אליהו הכהן, שיר הזמר העברי הראשון: 'יונה הומיה', בבלוג "עונג שבת", 25 באוגוסט 2017

מכתביו

• כתבי מאיר הלוי לטריס בפרויקט בן-יהודה
• תנ"ך לטריס מהדורת 1874 באתר ארכיון האינטרנט
• מאיר לעטעריס (1800-1871), דף שער בספרייה הלאומית