מארק רוטה

מארק רוטה
Mark Rutte
	רוטה, 2015
	רוטה, 2015
לידה	14 בפברואר 1967 (בן 57); האג, דרום הולנד, הולנד
מדינה	הולנד
השכלה	אוניברסיטת ליידן
עיסוק	פוליטיקאי, מורה
מפלגה	מפלגת העם למען חופש ודמוקרטיה
דת	נצרות פרוטסטנטית
	10 באוקטובר 2010 – מכהן; (13 שנים)
מונרך בתקופה	ביאטריקס, וילם-אלכסנדר
פרסים והוקרה
	ההולנדי של השנה (2011); Global Citizen Awards (2019); מסדר הנסיך יארוסלאב הנבון, דרגה 1 (27 בינואר 2023); אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (20 בדצמבר 2022); הצלב הגדול של אות הכתר הבלגי; ידיד כבוד של מסדר אוסטרליה ;
חתימה

מארק רוטֶה (או ריטה, בהולנדית: Mark Rutte; נולד ב-14 בפברואר 1967) הוא פוליטיקאי הולנדי המכהן משנת 2010 כראש ממשלת הולנד. משנת 2006 הוא משמש מנהיג מפלגת המרכז-ימין מפלגת העם למען חופש ודמוקרטיה בהולנד. הוא ראש ממשלת הולנד שכיהן במשך התקופה הארוכה ביותר בתפקיד זה.^[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מארק רוטה נולד בשנת 1967 בעיר האג, במחוז דרום הולנד, במשפחה הולנדית רפורמית (קלוויניסטית). הוא הבן הצעיר והשביעי של איזאק רוטה (1988–1900), סוחר במקצועו. אמו היא אשתו השנייה של אביו, הרמינה קורנליה לבית דילינג (ילידת 1923), מזכירה במקצועה. האב עבד בחברת מסחר, קודם כיבואן באיי הודו המזרחיים (כיום רובם באינדונזיה), ואחר כך כמנהל בהולנד. אשתו הראשונה, שילדה לו את שלושת ילדיו הראשונים, מתה בשבי היפני. מנישואיו השניים נולדו עוד ארבעה ילדים.

בשנים 1965–1979 למד רוטה הבן בתיכון בהאג במגמת אמנויות. שאיפתו המקורית הייתה להירשם לקונסרבטוריון ולהיות פסנתרן קונצרטים. בסופו של דבר הוא סיים ב-1992 תואר שני בהיסטוריה מאוניברסיטת ליידן. במקביל ללימודיו היה חבר בכיר במטה הצעירים של מפלגת VVD. לאחר מכן כיהן במספר תפקידי ניהול בכירים בחברת "יוניליוור", ובמקביל התקדם במסגרת המפלגה. כיהן כסגן שר התעסוקה והרווחה של הולנד (2002–2004), ולאחר מכן כסגן שר החינוך, התרבות והמדע (2004–2006). ב-2003 נבחר לבית הנבחרים של הפרלמנט של הולנד במסגרת מפלגת VVD.

ב-27 ביוני 2006 נבחר רוטה לראשות מפלגת VVD, אך המפלגה בראשותו הפסידה בבחירות הכלליות, שנערכו באותה שנה, ואיבדה שישה מושבים בבית הנבחרים.

ראש ממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

בבחירות שנערכו ב-6 ביוני 2010 הפכה מפלגתו לגדולה ביותר בבית הנבחרים, עם 31 מושבים מתוך 150. לאחר תקופה ארוכה שנדרשה להקמת הממשלה בראשותו, הרכיב רוטה ממשלת מיעוט והפך לראש הממשלה ב-14 באוקטובר 2010. במהלך מערכת הבחירות וגם לאחריה הועלתה נגדו ביקורת בשל שיתוף הפעולה שלו עם מנהיג המפלגה הימנית "מפלגת החופש", חרט וילדרס.^[2] בממשלה שהוקמה סוכם כי מפלגת החופש תתמוך בקואליציה מבחוץ, ולא תקבל תיקים בממשלה.

שנה וחצי לאחר מכן נאלץ רוטה להודיע על פיזור הממשלה, ב-23 באפריל 2012, לאחר כישלון הדיונים על תקציב הצנע שהציע בעקבות המשבר הכלכלי באירופה.^[3] בבחירות שנערכו ב-12 בספטמבר באותה שנה זכתה מפלגתו שוב ואף הגדילה את כוחה בבית הנבחרים ל-41 מושבים. רוטה הקים את ממשלתו השנייה ב-5 בנובמבר באותה שנה, יחד עם מפלגת העבודה ההולנדית, שהגיעה למקום השני בבחירות לבית הנבחרים.

ב-15 בינואר 2021 רוטה וממשלתו התפטרו בעקבות ביקורת על פעולות מִנהל המס והמכסים ההולנדי, שהובילו לכך שהואשמו בטעות כ-26,000 הורים, מרביתם מקרב קהילות מהגרים, על לקיחת קצבאות ילדים שלא הגיעו להם וננקטו נגדם צעדים משפטיים. הממשלה המשיכה לתפקד כממשלת מעבר עד הבחירות שהיו אמורות להתקיים בכל מקרה ב-17 במרץ 2021.^[4] לאחר הבחירות, בהן זכתה מפלגתו ב-35 מושבים, הסתבך בשערורייה במהלך המשא ומתן הקואליציוני.^[5] הוא הצליח להגיע להסכם קואליציוני בדצמבר 2021.^[6]

ב-7 ביולי 2023, הודיע רוטה על התפטרות הממשלה, לאחר שמפלגות הקואליציה לא הגיעו להסכמה בנוגע למדיניות ההגירה במדינה. רוטה הציע להקשיח את מדיניות איחוד המשפחות, שמאפשרת לפליטים שנמצאים במדינה לבקש איחוד עם ילדיהם שנמצאים מחוץ לה. שתיים מבין ארבע מפלגות הקואליציה התנגדו להצעה, ורוטה הגיש את התפטרותו. הוא ממשיך לכהן כראש ממשלת מעבר עד שתורכב ממשלה חדשה.

ב-23 באוקטובר 2023 בזמן מלחמת חרבות ברזל הגיע לישראל ונפגש עם רה"מ בנימין נתניהו במסגרת ביקור הזדהות, ושב וביקר במהלך המלחמה ב־12 בפברואר 2024.^[7]