מגדל פיזה

מגדל פיזה
Torre di Pisa
	מגדל פיזה (אפריל 2012)
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1987, לפי קריטריונים 1, 2, 4, 6
שטח האתר	500 מ"ר (תערוכה)
חלק מתוך	כיכר הדואומו בפיזה
מידע כללי
סוג	מגדל כנסייה, מגדל פעמונים, מגדל נטוי
על שם	פיזה
כתובת	Piazza del Duomo, 56126 Pisa PI
מיקום	פיזה
מדינה	איטליה
בעלים	Opera della Primaziale Pisana
מבקרים בשנה	3,200,000 (נכון ל־2017)
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1173
תאריך פתיחה רשמי	1373
חומרי בנייה	שיש, אבן
אדריכל	בונאנו פיזאנו, Diotisalvi
סגנון אדריכלי	אדריכלות רומנסקית
מידות
גובה	58.36 מ'
שטח	500 מ"ר
גובה מעל פני הים	210 מ'
קומות	9
קואורדינטות	43°43′23″N 10°23′48″E / 43.723055555556°N 10.396666666667°E
	http://www.opapisa.it/en/ האתר הרשמי
	;

המגדל הנטוי של פיזה (באיטלקית: Torre pendente di Pisa) או מגדל פיזה הוא מגדל הניצב בפיאצה דיי מיראקולי, בפיזה שבאיטליה. המגדל ידוע בעיקר בשל נטייתו בזווית של 3.97 מעלות נכון ל-2019. הבניין הוא מגדל הפעמונים של הקתדרלה בעיר והוא אחד המבנים הידועים באיטליה ואחת מאטרקציות התיירות הידועות שלה: הוא מופיע ברשימת האתרים הפופולריים באיטליה במקום החמישי, ובתחילת שנות ה-2000 ביקרו בו כשני מיליון תיירים בשנה.

לבנייה היו שלושה שלבים, שכל אחד מהם נבנה על ידי מתכנן אחר. המתבונן במגדל יבחין בשילוב שנעשה בין סגנונות הבנייה של הבונים השונים.

מידות המגדל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי האתר הרשמי^[1] מידות המגדל הן: גובהו 58.36 מטר, מהם 55 מטרים מעל פני הקרקע. משקלו המוערך של המגדל הוא 14,453 טון. מרכז הכובד שלו נמצא בגובה של 22.6 מטר מעל בסיסו, שהמעגל החיצוני שלו הוא בקוטר 19.58 מטר והמפתח הפנימי (היכן שמוצבים הכבלים לנענוע הפעמון) 4.5 מטר. שטח הבסיס הוא 285 מ"ר. הלחץ הממוצע על הקרקע הוא Kpa 497. עד לתחילת שיקומו הגיע קצב הנטייה של המגדל ל-1.2 מ"מ בשנה. לאחר השיקום מניחים כי הוא עלול לחזור לרמה של שנת 1992 רק כעבור 300 שנה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניית המגדל נמשכה 200 שנים. ב-9 באוגוסט 1173 הונחו היסודות למגדל והחלה הבנייה. ב-1178 כשהבנייה התקדמה לקומה השנייה החל הבניין לנטות. הבנייה התעכבה למשך כמעט 100 שנה, שבהן פיזה הייתה עסוקה במלחמות עם ג'נובה, לוקה ופירנצה. בזמן זה הקרקע התייצבה, והבנייה התחדשה ב-1260. ב-1272 מונה ארכיטקט אחר לפיקוח על הבנייה. בניסיון לאזן את הבניין הקומות העליונות נבנו כך שצד אחד שלהן גבוה מהצד השני, ולכן הבניין נראה מתעקם מעט. הבנייה נעצרה שוב ב-1284 כשפיזה הובסה במלחמה נגד ג'נובה. הקומה השביעית הושלמה ב-1319, וחדר הפעמונים הוסף לבסוף ב-1372.

השיפוע נגרם על ידי הקרקע הבלתי יציבה, שאינה מתאימה למבנים גבוהים. פני הקרקע הם בגובה של פחות משני מטרים מעל פני הים, והרכב הקרקע הוא שכבות של חול וטין.

במהלך מלחמת העולם השנייה גילה הצבא האמריקני כי הצבא הגרמני הקים עמדת תצפית על המגדל, וצפה ממנה על מערך הצבא האמריקאי שהיה מדרום לנהר הארנו. האמריקאים תכננו להפציץ את המגדל, אולם ברגע האחרון ניתנה הוראה שלא לבצע זאת.

בשנת 1987 הכריז אונסק"ו על רחבת "קמפו דיי מיראקולי" ("שדה הנסים") הכוללת את מגדל פיזה והקתדרלה כעל אתר מורשת עולמית.

בינואר 1990 נסגר המגדל לציבור והחלו בו פעולות שיקום, שהקטינו את השיפוע שלו בעשרה אחוזים. לפני השיקום השיפוע נאמד ב-5.5 מעלות, בערך 4.1 מטר, לעומת האנך היורד ממרכז המגדל. בשנת 2001 נפתח המגדל מחדש לקהל הרחב. השיפוע נכון ל-2019 הוא 3.97 מעלות, בערך 3.9 מטר.

שיקום המגדל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1990 הגיעו למסקנה כי נטיית המגדל מתגברת בקצב שעלול לגרום לקריסתו כעבור 100 שנה.^[2] הוקמה ועדה בינלאומית בראשות מיקֶלֶה ימיולקובסקי (Michele Jamiolkowski) ובה נציגים מ-14 מדינות. העלות הכוללת של שיקום המגדל הייתה 23,370,000 אירו. הוסר עפר בכמות של 38 מ"ק מהצד המנוגד לשיפוע. פעולות השיקום החזירו את מרחק ציר המגדל ממרכז הכובד ב-44 ס"מ (יש אומרים 40.6 ס"מ) ל-4.1 מטר. שיפוע המגדל הוחזר למצבו כמו בשנת 1838. בתוכנית המקורית נחשבה להצלחה הקטנת השיפוע בשיעור נמוך בהרבה. דרך ביצוע השיקום הלכה למעשה מובאת בריאיון עם אחד המבצעים.^[3]

הרעיון לביצוע השיקום בא מהמהנדס הרומאי פרננדו טראצ'ינה, שהתמחה בייצוב בתים ברומא, הבנויה בחלקה על אדמות סחף של נהר הטיבר. טראצ'ינה הציע לחזק את בסיס המגדל מהצד הנגדי של השיפוע. רוב המומחים חששו שפעולה כל שהיא בצד הנגדי לא תשנה את המצב, ואולם בסופו של דבר התקבל הרעיון. השיקום ארך 11 שנה והסתיים בשנת 2001. לאחר פעולות שיקום אלו יוצב המגדל, נטייתו הואטה והוא נפתח מחדש לציבור הרחב.

ב-2008 הוצאו עוד 70 טון עפר מהצד המנוגד לנטייה לייצוב המגדל. בנובמבר 2018 בעקבות עבודות שיקום, קטן השיפוע ב-4 סנטימטרים.^[4]

ניסויים בנפילת חפצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלילאו גליליי עשה את מחקריו באוניברסיטת פיזה. הוא ערך בין היתר ניסויים בנפילת חפצים בעלי מסה שונה, בניסיונו להפריך את התאוריה של אריסטו, כי חפצים כבדים יותר נופלים מהר יותר לאדמה מאשר חפצים קלים יותר. לפי המסופר, את ניסוייו ערך במגדל הנוטה. המקור הראשי היחידי לניסויים אלה הוא הביוגרפיה "Racconto istorico della vita di Galileo" שנכתבה על ידי מזכירו וינצ'נזו ויויאני (Vincenzo Viviani) ופורסמה ב-1717, הרבה לאחר מותו של ויויאני. על כן, רבים מפקפקים באמינות הסיפור.^[5]

הניסוי המשוער היה כדלקמן: גלילאו נשען על פתחו החיצוני של המגדל בקומה העליונה. הוא החזיק בידו שני כדורים במשקל שונה. הוא שחרר את הכדורים ובחן האם הכדור הכבד הגיע לקרקע לפני הכדור הקל. על הניסוי חזר פעמים אחדות. כך נקבעה דרך הפעולה של השלב הראשון בעריכת ניסוי מודרני: הניסוי מתבצע פעמים אחדות ואם התוצאה זהה, יש מקום להגדיר חוק טבע.