מדינת אויב
מדינה מגדירה מדינה אחרת כמדינת אויב כאשר הן מצויות במצב מלחמה (פורמלי או בלתי-פורמלי).
בסכסוכים אזוריים, בדרך כלל אחת המדינות מגדירה בחוקיה מדינה אחרת כ"מדינת אויב". אולם ישנם גם שימושים אחרים, למשל פרק ח' במגילת האומות המאוחדות מגדיר את יפן וגרמניה כ"מדינות אויב", כי הן נתפסו כאיום על שלום העולם בזמן חתימת המגילה, תקופת תום מלחמת העולם השנייה. במשך השנים נעשו מספר ניסיונות להסיר הגדרות אלה, אך הם לא נשאו פרי.
בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
במדינת ישראל, המונח "אויב" מוגדר בסעיף 91 לחוק העונשין: "מי שהוא צד לוחם או מקיים מצב מלחמה נגד ישראל או מכריז על עצמו כאחד מאלה, בין שהוכרזה מלחמה ובין שלא הוכרזה, בין שיש פעולות איבה צבאיות ובין שאינן וכן ארגון מחבלים". עם זאת, אין הגדרה חד משמעית למונח "מדינת אויב".
פקודת המסחר עם האויב[1] מגבילה סחר בינלאומי עם מדינות אויב. על פי פקודה זו, המדינות שהסחר עימן אסור כיום הן איראן, סוריה, עיראק ולבנון. הפקודה היא במקורה חוק בריטי, שנחקק עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ונועד למנוע סחר עם גרמניה הנאצית ובנות בריתה, ואשר מדינת ישראל התאימה אותו לצורכי מלחמותיה מאז 1948.
חוק יסוד: הכנסת אינו מגדיר מהי "מדינת אויב", אף על פי שמושג זה מוזכר בו. על פי החוק, מי ששהה במדינת אויב שלא כדין במשך שבע שנים אינו יכול להגיש מועמדות לכנסת.
חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) מונה מספר מדינות עוינות, ומקובל להתבסס עליו להגדרת "מדינת אויב" כאחת מהמדינות הרשומות בו: לבנון, סוריה, עיראק, תימן ואיראן. בחוק רשומות גם מצרים וירדן, שאתן חתמה ישראל הסכמי שלום ולכן אינן מדינות אויב. בחוק רשומה גם סעודיה, אף שהצטמצמה העוינות שלה לישראל (מטוסי נוסעים ישראלים רשאים לטוס מעליה, וישנם קשרים לא רשמיים בינה לבין ישראל).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלי דורון, ירון טיקוצקי, יואב הריס, אויב או סוחר?, 10 בספטמבר 2013