מזאצ'ו
 | |
| לידה |
21 בדצמבר 1401 San Giovanni Valdarno, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
בערך 1428 רומא, מדינת האפיפיור |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
הרנסאנס האיטלקי |
| יצירות ידועות |
Virgin and Child with Saint Anne, מדונה וילד, השילוש הקדוש |
  | |
-Cappella_Brancacci-Adamo_Eva_Cacciata_Paradiso_terrestre-Masaccio-_Photo_Paolo_Villa_FOTO9202_tris.jpg)
מזאצ'ו (איטלקית: Masaccio, שמו המקורי Tommaso di Giovanni di Simone Cassai; 21 בדצמבר 1401 – שלהי 1427 או ראשית 1428) היה צייר פלורנטיני חשוב בתקופת הרנסאנס המוקדם, הידוע במיוחד בזכות ציורי הפרסקו שלו בקפלת בראנקאצ'י. אף שתקופת פעולתו הייתה קצרה מאוד, שש שנים, הייתה לציוריו השפעה ניכרת על ציירי הרנסאנס.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מזאצ'ו נולד בקסטל סן ג'ובאני, שהיא היום העיירה סן ג'ובאני ואלדארנו, במחוז ארצו שליד פירנצה. אביו היה נוטריון, אמו בת לפונדקאי ואחיו, ג'ובאני, היה צייר כושל. מזאצ'ו, לפי ביוגרף ציירי הרנסאנס וזארי, זכה בכינויו (שפירושו, תומאסו המגושם) בגלל פיזור הנפש שלו והרישול שבחוסר תשומת לב בהופעתו. לא ידוע בוודאות כיצד או מדוע הפכו מזאצ'ו ואחיו ציירים, אף שאביהם היה נוטריון. האב מת ב-1406, ואמם נישאה מחדש לרוקח, וייתכן כי האחים שאבו עידוד או תמיכה ממשפחת סבם מצד אביהם, שהיה נגר של שידות (באיטלקית, cassoni, ומכאן שם המשפחה Cassai). האב החורג, טאדסקו, מת ב-1417 וייתכן כי האם ושני בניה עקרו אז לפירנצה. פרטים נוספים על ילדותו ונעוריו של מזאצ'ו אינם ידועים, ובמיוחד חסר מידע כלשהו על האמן אצלו למד והכשיר עצמו לציור.
יצירות ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
העובדה הוודאית הראשונה הידועה לנו על מזאצ'ו אחרי תאריך לידתו היא הצטרפותו לאחת משבע גילדות האומנים של פירנצה ב-7 בינואר 1422. מזאצ'ו הצטרף תחת השם ג'ובאני די סימונה (Johannis Simonis), צייר, "תלמידו של האדון ניקולו מפירנצה" (populi S. Nicholae de Florentia). העבודה המוכרת הראשונה שלו היא טריפטיך (ציור מזבח בעל שתי כנפיים) קטן מה-23 באפריל 1422. הטריפטיך צויר בטמפרה על לוח עץ עבור כנסיית סנט פייטרו בקאשה די ראג'לו (כיום בגלריה אופיצי). על לוחו המרכזי מופיעים מריה וישו, מלווים בשני מלאכים, ועל כנפיו מופיעים ארבעה מן השליחים. בפיזיות הבולטת של הדמויות ניכרת השפעתם של ציירים כג'וטו ושל הפסל דונאטלו, והן רחוקות כבר מהמסורת הפלורנטינית הקודמת.
קפלת בראנקאצ'י[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – קפלת בראנקאצ'י
היצירה החשובה הבאה של מזאצ'ו הייתה ציור מזבח גדול עבור כנסיית סנטה מריה דל קרמינה בפיזה (1426). הזמנת המזבח על ידי גורם מחוץ לפירנצה מעידה ככל הנראה על־כך שבשלוש שנות פעילותו הראשונות כבר רכש מזאצ'ו לעצמו שם ומעמד מרכזי. ציור המזבח פורק במאה ה-18 ורבים מחלקיו אבדו. מהחלקים שנותרו ניתן להתרשם מתעוזתו הגוברת של מזאצ'ו בעיצוב הקומפוזיציה ותנוחות הדמויות (כמו תנוחתה של מריה מגדלנה למרגלות ישו בלוח הצליבה, כיום ב-Museo di Capodimonte בנאפולי; או ציורה של מריה הקדושה מזווית נמוכה בלוח האלהתה של מריה, כיום בגלריה הלאומית בלונדון), ומיכולתו ההולכת ומתעצמת של מזאצ'ו להשתמש בצבע ובגווני צבע כדי להעניק לדמויות נפח ריאליסטי וליצור תמונה בעלת עומק ותחושה תלת־ממדית, למרות היעדר הפרספקטיבה (כפי שניתן לראות בלוח הערצת האמגושים, כיום ב-Staatliche Museen zu Berlin שבברלין).
זמן לא רב אחרי השלמת עבודת המזבח בפיזה הוזמן מזאצ'ו ליצור סדרה של ציורי קיר בכנסיית סנטה מריה דל קרמינה שבפירנצה. ידוע כי בעבודה על ציורי הקיר היה שותף גם מאזולינו (Masolino da Panicale), צייר ותיק יותר (1383), ששיתף פעולה בעבר עם מזאצ'ו והושפע ממנו, אך לא ידוע מי מן הציורים הוא פרי מכחולו של מי, או האם מזאצ'ו הוזמן לבצע את היצירה אחרי שמאזולינו נטש את המלאכה, או שמא השניים שיתפו פעולה במילוי ההזמנה. ידוע כי מזאצ'ו נטש את העבודה בשלב מסוים, שב אליה ושוב נטש אותה. מאוחר יותר יצר, שינה או השלים פיליפינו ליפי שלושה מציורי הפרסקו.
שני ציורי הקיר המזוהים ביותר עם מז'אצ'ו בקפלה הם "גירוש אדם וחווה מגן עדן" ו"הוויכוח על תשלום המס". פרסקו הגירוש, בו נראים אדם וחווה הבוכים והמיוסרים מגורשים על ידי המלאך מגן עדן, מפגין את קלות מכחולו, יכולת עיצוב הגוף והתנופה הדרמטית המרשימה של מזאצ'ו, המצליח להמחיש את רגע הגירוש ואת חרטתם של אדם וחווה. הרושם שהותירה היצירה הנועזת הועצם מן הסתם נוכח ציור הקיר של "פיתוי אדם וחוה", מעשה ידיו של מאזולינו הנראה, בהשוואה, צפוד וקפוא.
ציור הקיר של "הוויכוח על תשלום המס" (לפי מתי כ"ב; מרקוס י"ב; לוקס כ'). מאייר את ישו בוויכוח למי מגיעים כספי המס. הציור זרוע דמויות המצוירות בביטחון רב, עם נפחיות משכנעת. הציור זונח את המסורת הביזנטית, המציגה את הדמויות בתנוחות סמליות, ומנסה לאייר את הסיפור באופן מציאותי, כהתרחשות דרמטית אליה אנו יכולים להציץ. אלמנט נוסף הבולט בציור קיר זה, כמו גם בציורי קיר אחרים, הוא התחלה של שימוש עקבי יותר בפרספקטיבה בציור, כפי שניכר מדמותו של פטרוס האוסף את הכסף ממעי הדג בחלקו האחורי של הציור.
השילוש הקדוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
השימוש העקבי בעקרונות הפרספקטיביים של פיליפו ברונלסקי בולט גם בציור הקיר החשוב האחרון של מזאצ'ו, "השילוש הקדוש" שבכנסיית סנטה מריה נובלה בפירנצה. תקרת הגומחה הברונלסקית-רומית שבציור היא כנראה הדוגמה הראשונה לשימוש עקבי בציור לפי נקודת מגוז על־פי העקרונות שהתווה ברונלסקי. הציור מציב את דמויותיו (האב, הבן הצלוב, מריה ויוחנן המטביל) במעין חלל אדריכלי דמיוני, כשבחזית התמונה כורעים על ברכיהם שני תורמים, והיווה מודל לציורים רבים מתקופת הרנסאנס, שהציגו אירועים מן הברית החדשה באופן פרספקטיבי ובתוך חללים אדריכליים מדומיינים מסוג זה.
מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מזאצ'ו עזב את פירנצה בשנת 1427 או 1428 ונסע לרומא, שם מת בסוף 1428 בנסיבות שלא הובהרו עד תום. משערים כי אחת הסיבות ליציאה לרומא הייתה כדי להצטרף למאזולינו, שעסק שם בציור קיר בבזיליקה די סן קלמנטה, אך לא ידוע אם תרם מזאצ'ו ליצירות כאן.
השפעתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
במובנים רבים היה מזאצ'ו ממשיכו החשוב של ג'וטו, בצרפו להישגיו של קודמו החשוב רבים מפיתוחי הרנסאנס המוקדם: הנפח הפיסולי שהעניק דונאטלו לפסליו, השימוש העקבי בקיארוסקורו (הצללה) כדי ליצור נפח, והשימוש השיטתי יותר בעקרונות הפרספקטיביים שפיתח ברונלסקי. השפעתו של מזאצ'ו נכרה במיוחד אצל הציירים הפלורנטינים החשובים, שנהנו מיתרון של היכולת להתרשם מיצירותיו ישירות ובאופן בלתי אמצעי. וזארי מספר כי רבים מן הציירים נהגו לבחון את יצירותיו ולהתעמק בהן. השפעתו ניכרת ביצירותיהם של פיירו דלה פרנצ'סקה, אנדראה דל קסטניו, פרה אנג'ליקו ופיליפו ליפי, אך לרושם העז והמתמשך ביותר זכתה יצירתו באמצעות השפעתה על סגנונו של מיכלאנג'לו.
ביוגרפיה של מזאצ'ו נכללת בספרו של ג'ורג'ו וזארי חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מזאצ'ו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ג'ורג'ו וזארי על מזאצ'ו (באנגלית)