מטיווילדה דובס
 | |
| לידה |
11 ביולי 1925 אטלנטה, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
8 בדצמבר 2015 (בגיל 90) אטלנטה, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
South-View Cemetery |
| מוקד פעילות |
ארצות הברית |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת קולומביה, מכללת ספלמן |
| סוגה |
אופרה |
| סוג קול |
סופרן, סופרן קולורטורה |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
מטיווילדה דובס (באנגלית: Mattiwilda Dobbs; 11 ביולי 1925 - 8 בדצמבר 2015) הייתה זמרת סופרן קולורטורה אפרו-אמריקאית, אחת הזמרות השחורות הראשונות שהגיעו לקריירה בינלאומית משמעותית באופרה. מאזיניה של דובס, שקולה היה קטן אך קל ורענן, התפעלו מן הטכניקה הווקאלית המעודנת ומן הפרשנויות התוססות ומלאות חיים שלה.
חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטיווילדה דובס נולדה באטלנטה, ג'ורג'יה, בת לג'ון ואיירין דובס, שהיו מנהיגי הקהילה האפרו-אמריקאית של אטלנטה. היא החלה ללמוד נגינה בפסנתר בגיל שבע ושרה במקהלות של הקהילה והכנסייה. בקולג' ספלמן החלה ללמוד פיתוח קול והמשיכה את לימודיה אצל זמרת הסופרן הגרמניה, לוטה להמן, בניו יורק. בהמשך קיבלה מלגת לימודים מעמותת ג'ון היי ויטני, שאפשרה לה להמשיך בלימודיה באירופה, בעיקר אצל פייר ברנאק. אחרי שזכתה בתחרות המוזיקה הבינלאומית בז'נבה, שווייץ בשנת 1951, הופיעה לראשונה כזמרת אופרה מקצועית בפסטיבל הולנד ב-1952, בתפקיד הזמיר ביצירתו של איגור סטרווינסקי "לה רוסיניול" ("הזמיר").[1]
תוך זמן קצר שרה דובס בפסטיבלים ובבתי האופרה החשובים של אירופה. בפסטיבל גליינדבורן הופיעה לראשונה בתפקיד צרבינטה ב"אריאדנה מנאקסוס" ב-1953. הופעתה הראשונה בלה סקאלה באותה שנה, בתפקיד אלווירה ב"איטלקייה באלג'יר" של רוסיני, הייתה גם הפעם הראשונה, שזמרת שחורה שרה בבית האופרה הזה. בבית האופרה המלכותית, קובנט גארדן בלונדון הופיעה לראשונה בשנת 1954, בתפקיד מלכת שמאחה ב"תרנגול הזהב" של רימסקי-קורסקוב. דובס שרה גם באופרה של פריז, באופרה של וינה ובבתי האופרה של המבורג ושל סטוקהולם.[2]
הופעת הבכורה שלה באמריקה הייתה ברסיטל עם "אגודת התזמורת הקטנה" בניו יורק, בשנת 1954. במטרופוליטן אופרה הופיעה לראשונה בתפקיד ג'ילדה בריגולטו של ורדי ב-9 בנובמבר 1956. אף כי מריאן אנדרסון הקדימה אותה בשירה על במה זו, הייתה דובס הזמרת השחורה הראשונה שהוצע לה חוזה ארוך-טווח במטרופוליטן. בשמונה עונות, שרה גם את צרבינטה, את צרלינה בדון ג'ובאני, אולימפיה בסיפורי הופמן של אופנבך, לוצ'יה בלוצ'יה די למרמור של גאטנו דוניצטי ואוסקר בנשף המסכות של ורדי. בסוף שנות ה-50' הופיעה בקביעות באופרה של סן פרנסיסקו. נאמנה לקו שקבעו מבצעים אפרו-אמריקאים אחרים, סירבה לשיר לפני קהלי מאזינים שנקטו מדיניות הפרדה בין-גזעית, ומשום כך לא יכלה לשיר בעיר הולדתה עד 1962.
דובס פרשה מן הבימה בשנת 1974 והחלה ללמד באוניברסיטת טקסס, שם הייתה חברת הסגל האפרו-אמריקאית הראשונה. היא המשיכה בקריירת ההוראה כפרופסור לפיתוח קול באוניברסיטת הווארד בוושינגטון די. סי. עד שפרשה למחוז ארלינגטון שבמדינת וירג'יניה, שם התגוררה עד 2013, אז עברה לדיור מוגן באטלנטה, שם נפטרה בדצמבר 2015.
הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסופרן הקולורטורי של מטיווילדה דובס זכה לשבחים על רעננותו וגמישותו, כמו גם על יפי צלילו. את קולה אפשר לשמוע במספר קטן של הקלטות, בהן החטיפה מן ההרמון של מוצרט מול ניקולאי גדה, בניצוח יהודי מנוחין, דולי הפנינים של ביזה בניצוח רנה לייבוביץ[3] ורסיטל של אריות אופראיות ושירים, הקלטות משנות ה-50 שיצאו מחדש ב-1999 בחברת טסטאמנט רקורדס.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטיווילדה דובס חיה תקופה קצרה בספרד, עם בעלה הראשון, לואיס רודריגז, שמת ממחלת כבד ביוני 1954, ארבעה-עשר חודשים לאחר נישואיהם. ב-1957 נישאה לבנגט יאנזן, עיתונאי שוודי. יאנזן מת ב-1997.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטיווילדה דובס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מטיווילדה דובס, באתר ספוטיפיי
מטיווילדה דובס, באתר MusicBrainz (באנגלית)- מטיווילדה דובס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אליזבת פורבס, "מטיווילדה דובס" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
- ^ פורבס, שם
- ^ פורבס, שם