מיגו (הלכה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מיגו היא מילה בארמית שמשמעותה "מתוך". בהקשר ההלכתי היא משמשת להרחבת המשמעות ההלכתית של פעולות ומצבים מסוימים לתחומים בהם לא אמורה להיות להם משמעות, מכוח (מתוך) המשמעות שיש להם בתחום הלכתי אחר.

יישומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד היישומים בתלמוד למיגו, הוא הטענה שמתוך שיש לאדם כוח להשפיע על חפץ באופן אחד, יהיה לו כוח להשפיע עליו גם באופנים אחרים. למשל, אף על פי שעשיר לא יכול לזכות בפאה, רבי אליעזר סובר הוא יכול ללקט פאה ולזכותה לחבירו העני. בתלמוד הבבלי מובאת אפשרות שטעמו של רבי אליעזר הוא "דמיגו דאי בעי מפקר להו לנכסיה והוי עני וחזי ליה ומיגו דזכי ליה לנפשיה זכי לחבריה". כלומר שכיון שבאופן תאורטי יש לעשיר כוח להפקיר את נכסיו, להפוך לעני ולזכות בפאה, או יכול לזכות בפאה גם בלי הפקרת נכסיו, בתנאי שהוא לא זוכה בשביל עצמו אלא זוכה בשביל חבירו העני.[1]

מין אחר של "מיגו", הוא "מיגו דהוי דופן לעניין סוכה הוי דופן לעניין שבת". הלכה זו אומרת, כי אף על פי שכדי להחשיב מקום מסוים כרשות היחיד לעניין מלאכת הוצאה בשבת, עליו להיות מוקף בשלוש דפנות מלאות, בשבת החלה בחג הסוכות, תיחשב לרשות היחיד גם סוכה בעלת שתי דפנות מלאות, ודופן שלישית ברוחב טפח בלבד. הסיבה לכך היא, שכיון שבהלכות סוכה, נחשבת דופן זו לאחת משלשת הדפנות הנצרכות לכשרות הסוכה (ע"פ הלכה למשה מסיני), היא יכולה להיחשב כדופן גם לעניין החשבת המקום כרשות היחיד לעניין הלכות שבת[2]

בדיני הכשר טומאה, נאמר בחולין ששחיטה מכשירה את הבשר לקבל טומאה.[3] ההסבר לכך הוא על פי רש"י, במיגו - מכיוון שהשחיטה מכשירה את הבשר לאכילה, היא גם מכשירה את הבשר לקבל טומאה. מכך ניתן להסיק ככל הנראה[דרוש מקור: הנחה חסרת בסיס שנראית כמחקר מקורי], שהתורה דרשה שיֵעשה מצד האדם מעשה המכשיר את הדבר לאכילה, ולכן המטרה המבוצעת על ידי מים, שפעולתם היא גמר מלאכת הפרי נפעלת גם על ידי שחיטה, שגם היא מעשה הנעשה מצד האדם כדי להכשיר את האוכל למלאכתו.[4]

שאלת המיגו הידועה נשאלה גם בנוגע לסוגיא העוסקת בהלכות שיעור הוצאה המגבילות את מלאכת הוצאה רק במי שהוציא אוכל לרשות הרבים בשיעור מסוים שחשוב וראוי לאכילה או לזריעה בהתאם למטרה אליה היא מוצאת כדי שתחשב פעולה תועלתית - "מלאכה". בנוגע לאדם שזרק אוכל במידה פחותה מהשיעור ההלכתי והאוכל נח על חתיכה אחרת כך שלעניין טומאה הועילה זריקה זו לצרף את האוכל לאוכל אחר ולהחשיבו לשיעור מספיק שתוכל לחול עליו טומאת אוכלין, ומיגו (מכוח) שנחשבת זריקה זו כמלאכה ופעולה חשובה לעניין טומאה, תחשב זו גם פעולה חשובה לעניין שבת[5].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]