מיהאי מונקאצ'י
 | |
| מיהאי מונקאצ'י, בליטוגרפיה שפורסמה בשנת 1870 | |
| לידה |
20 בפברואר 1844 מוקצ'בו, אוקראינה  |
|---|---|
| פטירה |
1 במאי 1900 (בגיל 56) אנדניך, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| שם לידה |
Lieb Mihály Leó |
| מדינה |
הונגריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות קרפשי |
| השכלה |
|
| תקופת הפעילות |
1859–1900 (כ־41 שנים) |
| פרסים והוקרה |
אזרחות כבוד של מוקצ'בו (1880) |
| חתימה |
 |
|
munkacsy | |
  | |
מיהאי מונקאצ'י (בהונגרית: Munkácsy Mihály, במקור: מיכאל פון ליב, 20 בפברואר 1844 – 1 במאי 1900), צייר הונגרי שחי בפריז וזכה להכרה בינלאומית בזכות ציוריו גדולי-הממדים, במיוחד של אירועים מהביבליה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מונקאצ'י נולד בשם מיכאל פון ליב (Michael von Lieb) להורים גרמנים במונקאץ' שבממלכת הונגריה (כיום מוקצ'בו שבאוקראינה). מאוחר יותר אימץ את שם העיר כשם משפחתו. לאחר שהיה שוליה של צייר נודד, עבר לפשט שם חיפש להיצמד לאמנים מבוססים. בעזרתו של אמן ציורי הנוף אנטל ליגטי (Antal Ligeti) קיבל מונקאצ'י מלגה מטעם המדינה ללמוד מחוץ להונגריה. ב-1865 למד באקדמיה של וינה אצל הצייר האוסטרי קרל ראהל (Karl Rahl). ב-1866 עבר למינכן ללמוד באקדמיה שם ואז ב-1868 לאקדמיה לאמנות בדיסלדורף ללמוד אצל הצייר הגרמני לודוויג קנאוס (Ludwig Knaus). ב-1867 נסע לפריז לראות את התערוכה העולמית. לאחר מסע זה נעשה סגנונו קל יותר, עם משיכות מכחול רחבות ופלטת צבעים טונאלית, ככל הנראה בהשפעת הציור הצרפתי המודרני שראה בתערוכה.
בתחילת הקריירה שלו צייר בעיקר סצנות מחיי היומיום של האיכרים והעניים. תחילה צייר בסגנון ההונגרי התיאטרלי שהיה מקובל בהונגריה בזמנו, למשל בציור הקדרה (1864). בשנים שלאחר מכן החל להקדיש יותר תשומת לב לנוף ולרקע שבהם צייר את הדמויות. בדיסלדורף למד לתת ביטוי רגשי לכל אחת מהדמויות כמו למשל בציור יומו האחרון של הנידון (1869). הציור הזה נחשב ליצירת המופת הראשונה של מונקאצ'י והוא זכה במדליית הזהב ב'סלון פריז', התחרות הרשמית של האקדמיה לאמנויות היפות ב-1870. באופן אירוני הציור הזה, המבטא דיכוי, עינוים וחוסר ודאות נוכח טרגדיה מתקרבת הפך את מונקאצ'י לצייר פופולרי ביותר.
שיא הקריירה ואחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מונקאצ'י עבר לגור בפריז, ושם התגורר עד סוף חייו. שיא הקריירה שלו היה בין 1873 ל-1875, כשצייר סדרה של ציורים שזכו להכרה. ב-1874 נישא לאלמנתו של ברון וסגנונו החל להשתנות מריאליזם לציורי סלון עליזים ולטבע דומם. בסוף שנות ה-70 עבד גם בברביזון וצייר נופים עשירים וצבעוניים. הוא הושפע בין השאר מחברו צייר הנוף לאלסו פאאל. ב-1878 החל לצייר גם סצנות היסטוריות. אחד הציורים הללו, 'מילטון הזקן מכתיב את גן העדן האבוד לבנותיו', נרכש על ידי סוחר האמנות האוסטרי קרל סדלמייר (Sedelmeyer), שהעניק למונקאצ'י חוזה בשכר לעשר שנים, מה שהפך אותו לאיש אמיד.
בהשפעתו של סדלמייר צייר מונקאצ'י סצנות גדולות מכתבי הקודש, בהן טרילוגיה על משפטו של ישו, צליבת ישו, ו"אקה הומו" (בלטינית: ecce homo, "הנה האיש"), הן מילותיו של פונטיוס פילטוס כאשר הציג את ישו הפצוע והמעונה בפני ההמון היהודי). שלושת הציורים הללו נלקחו לתערוכות ברחבי אירופה וארצות הברית. במשך שנים הם הוצגו בבית כלבו בפילדלפיה כל שנה בחג הפסחא, עד שב-2009 הותקנו במוזיאון דרי בדברצן.
בשנות ה-80 של המאה ה-19 סגנונו של מונקאצ'י עדיין נותר כשהיה, אך מיקום ציוריו השתנה. הוא עבר לצייר סצנות ביתיות במיוחד כאלה מעולם האמהות. ציורים אלו זכו לפופולריות רבה בקרב קונים אמריקאים וזכו למחירים גבוהים. במקביל המשיך מונקאצ'י לצייר ציורי נוף. בשנותיו האחרונות צייר שתי יצירות מונומנטליות - 'כיבוש הונגריה' עבור בניין הפרלמנט ההונגרי וציור תקרה בשם 'תהילת הרנסאנס' במוזיאון לתולדות האמנות בווינה.
לקראת סוף חייו סבל מונקאצ'י מדיכאון וחוסר ביטחון ביכולותיו. סבלו התגבר בגלל העגבת ממנה סבל מאז גיל צעיר, וציוריו האחרונים מבטאים סבל ומרה שחורה. בקיץ של 1896 לאחר שטופל בבאדן-באדן וחזר לפריז הוא נלקח לבית חולים לחולי נפש ליד בון שם מת. ב-9 במאי 1896 נקבר בבית הקברות קרפשי בבודפשט.
אי אפשר לדון בהתפתחות האמנות בהונגריה במאה ה-19 מבלי להתייחס למונקאצ'י. ציוריו נחשבים לשיאו של הציור בהונגריה באותה תקופה ובכלל. הסטנדרטים שהציב הפכו למחייבים לציירים ההונגרים. ב-2005 הגלריה הלאומית של הונגריה ארגנה לראשונה תערוכה מקיפה של יצירותיו. 120 ציורים מכל רחבי העולם נאספו, והתערוכה זכתה להצלחה גדולה בהונגריה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מיהאי מונקאצ'י (בהונגרית)- מיהאי מונקאצ'י, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
