מיכאל נהוראי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיכאל נהוראי
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 21 באוקטובר 1931
הומולשט, ממלכת רומניה
פטירה 16 באוקטובר 2020 (בגיל 88)
כינוי שם לידה: מיכאל צבי ליטמן
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה

ישיבת מרכז הרב

האוניברסיטה העברית בירושלים
מקום פעילות אוניברסיטת בר-אילן
תקופת הפעילות ? – 16 באוקטובר 2020 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות ציונות דתית
תחומי עיסוק מחשבת ישראל
חקר הרמב"ם
צאצאים יאיר נהוראי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מיכאל צבי נהוראי (ליטמן; י' בחשוון תרצ"ב, 21 באוקטובר 1931כ"ח בתשרי תשפ"א, 16 באוקטובר 2020) היה רב, חוקר בתחום מחשבת ישראל, פרופסור לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן. עסק בעיקר בחקר רמב"ם.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם מיכאל צבי ליטמן בכפר הומולשט, במחוז ניאמץ בחבל מולדובה שברומניה. בימי מלחמת העולם השנייה גורש מביתו, בהיותו כבן עשר, על ידי המשטר הפאשיסטי-צבאי. הגיע באוניית מעפילים לארץ ישראל, ולאחר שהאוניה נתפסה על ידי הבריטים שהה כמה חודשים במחנה המעצר בעתלית. במהלך שהותו בעתלית, חולקו הילדים היתומים בין הזרמים הפוליטיים שהיו בארץ ישראל לפי מפתח מפלגתי. מיכאל צבי רצה בתחילה להצטרף לשומר הצעיר, אך אדם מבוגר ששהה במקום הסביר לו שבשומר הצעיר לא שומרים תורה ומצוות והמליץ לו לבקש להצטרף למזרחי[1].

הוא נשלח ללמוד כשלוש שנים במוסד "יקיר" בכפר הרא"ה, שם גם עבד בחקלאות. למד במחזור הראשון של ישיבת כפר הרא"ה, אצל הרב משה צבי נריה והרב יעקב כלאב. לאחר מכן למד בישיבת מרכז הרב בירושלים אצל הרב צבי יהודה הכהן קוק. הוא היה קרוב מאד לרב צבי יהודה קוק, וכאשר הוא ביקש לעבור לישיבת חברון, הרב פרץ בבכי והוא חזר בו מכוונתו. הוסמך לרבנות על ידי הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג. לימד אמונה במרכז הרב במשך מספר שנים. במהלך שהותו בישיבה, לבקשת הרצי"ה, כתב את כותרות המשנה לספר אורות התשובה במהדורה השלישית שהוציא הרב דרוקמן.

הרב נהוראי כיהן כר"מ בישיבה התיכונית נתיב מאיר בשנתה הראשונה של הישיבה עוד כששכנה בשכונת אבו תור. בהמשך בסביבות שנת 1958 נשלח על ידי הרב צבי יהודה קוק ללמד בבתי ספר חילוניים, ובין השאר לימד מחשבת ישראל ותלמוד בקריית חיים, בכפר סבא ובתיכון ליד האוניברסיטה בירושלים[2].

בשנת תשל"ה (בערך 1975), לאחר שחלק בכתב העת "עמודים" על הרב צבי יהודה הכהן קוק, ונקט בעמדה כי שיבת ציון הנוכחית יכולה להסתיים בגלות שלישית אם עם ישראל לא ישוב בתשובה[3], עזב את ישיבת מרכז הרב. עם זאת, המשיך להעריץ את הרצי"ה והתבטא: "הרב צבי יהודה היה בעיניי קודש קודשים, אין לנו את הכלים להכיל את האישיות המופלאה הזו"[4].

הוא השלים באוניברסיטה העברית דוקטורט על מורה הנבוכים של הרמב"ם. היה חבר סגל במחלקה לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן. עיסוקו העיקרי היה חקר הרמב"ם, אולם פרסם גם מאמרים שעסקו ברש"י, רבי יהודה הלוי, רמב"ן, רלב"ג, רבי חסדאי קרשקש, הרב יצחק יעקב ריינס, הרב אברהם יצחק קוק, הרב יוסף דב סולובייצ'יק, הרב אלכסנדר שפרן ואחרים.

היה מתומכי "חוגי הצעירים" במפד"ל[5] בהנהגת זבולון המר. בשנת 1975 היה בין מקימי החוג ליהדות דתית מאוזנת[6] שריכז אנשי שמאל דתיים. בשנת 1977 חתם על עצומה בעד מינוי המר לשר החינוך[7].

בשנת 1959 התחתן עם רחל בלוי[8], אחייניתו של עמרם בלוי[9]. בנו הוא עורך הדין יאיר נהוראי.

נפטר בכ"ח בתשרי תשפ"א.

מאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני", בתוך: זאב ספראי ואבי שגיא (עורכים), "בין סמכות לאוטונומיה במסורת ישראל", הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1997.
  • "כיצד הרמב"ם ניסח את השקפתו על הבריאה", בתוך: דעת, כתב עת לפילוסופיה יהודית וקבלה, אונ' בר-אילן, תשנ"ו.
  • "חזרה בתשובה - משמעה והשלכותיה", הגות: מחקרים בהגות החינוך היהודי, מכללת ליפשיץ, תש"ס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חגי שטמלר, עין בעין, תבונות, תש"ף, עמ' 406
  2. ^ מנחם רוטנברג, מרכז הרב - מכללה לבטחון רוחני, הצופה, 27 באוגוסט 1965; המשך
  3. ^ ראו: הרב חגי שטמלר, עין בעין - משנתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק, עלי, 2016, עמ': 134-135, 333. הרב יוסף בדיחי, יוסף לקח, עמ' 492-493.
  4. ^ הרב ד"ר חגי שטמלר, מהתורה הגואלת לפסגת האקדמיה: סיפורו של פרופ' מיכאל צבי נהוראי, באתר מקור ראשון, ‏ז' במרחשון ה'תשפ"א
  5. ^ מודעה, מעריב, 31 ביולי 1968; חלצ - חברים למען צעירי המפד"ל, מעריב, 6 באוקטובר 1972
  6. ^ יוסף וקסמן, חוג דתי חדש, מעריב, 14 בספטמבר 1975
  7. ^ זבולון המר לתפקיד שר החינוך והתרבות, מעריב, 19 ביוני 1977
  8. ^ פרסום נישואין, שערים, 6 באוקטובר 1959
  9. ^ ערוץ 7