מיקולאיוס קונסטנטינס צ'יורליוניס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיקולאיוס קונסטנטינס צ'יורליוניס
Mikalojus Konstantinas Čiurlionis
לידה 22 בספטמבר 1875
סנוי וארנה, פלך וילנה, האימפריה הרוסית
פטירה 10 באפריל 1911 (בגיל 35)
בית-החולים במארקי, סמוך לוורשה
מקום קבורה בית העלמין ראסוס עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ליטאי
מקום לימודים
תקופת הפעילות 1900–1911 (כ־11 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור
זרם באמנות סימבוליזם, אר נובו
הושפע על ידי קרל ריינקה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Sofija Kymantaitė-Čiurlionienė עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Danutė Čiurlionytė-Zubovienė עריכת הנתון בוויקינתונים
ciurlionis.eu
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מיקוֹלַאיוּס קוֹנסטַנטינַס צְ'יוּרלִיוֹניסליטאית: Mikalojus Konstantinas Čiurlionis; ‏22 בספטמבר 10 בספטמבר לפי הלוח הגרגוריאני 187510 באפריל 28 במרץ לפי הגרגוריאני 1911) היה צייר ומלחין ליטאי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'יורליוניס היה אחד מתשעת ילדיהם של קונסטנטין, נגן עוגב וליטאי אתני, ואדל רדמן, שהוריה היגרו לארץ מבוואריה. כילד גדל ולמד בשפה הפולנית – מאות שנות איחוד עם פולין עשו אותה לדומיננטית במרחב, ובאותם ימים ניסו השלטונות הצאריים לכפות רוסיפיקציה על ידי איסור הדפסת עיתונים בשפה המקומית. הלאומיות הליטאית עוד הייתה בחיתוליה.

כבר כילד התגלה כישרונו המוזיקלי והוא למד את התחום בבית-ספר בפלונגה מ-1889 עד 1893. מורו, הנסיך הפולני מיכל אוגינסקי, סייע לו להתקבל לאקדמיה למוסיקה בוורשה ב-1894, שם השתלם בהלחנה ובנגינה בכינור. הוא סיים ב-1899. ב-1901 נסע לבית הספר הגבוה למוזיקה ולתיאטרון בלייפציג, ובין מוריו במוסד נמנה קרל ריינקה. בגרמניה החל צ'יורליוניס להתעניין גם בציור, אותו למד באופן מקצועי באקדמיה לאמנויות בוורשה בין 1904 ו-1906. למרות שעסק כבר בהלחנה באופן מקצועי, עיקר פרסומו בא לו מתמונותיו; יצירות פרי עבודתו הוצגו לראשונה באקדמיה בשנתו הראשונה שם, ובימי חייו הכין כ-200 ציורים ועוד כ-80 תרשימים. סגנונו, ששאב מהאר נובו והסימבוליזם, הושפע רבות מהכשרתו המוזיקלית: הוא שילב מוטיבים וצבעים במה שמבקרים אחדים הגדירו כ"קומפוזיציות", והרבה לקרוא לתמונותיו בשמות מתחום הנגינה, כמו "סונטת השמש." רבות מיצירותיו הציגו מוטיבים עממיים ליטאיים.

"בריאת העולם", ציור מ-1905.

בשנים הבאות התגורר בעיקר בווילנה, שם פיתח תודעה לאומית ליטאית לאחר מהפכת 1905: שנתיים לאחריה היה צ'יורליוניס אחד המארגנים של תצוגת האמנות הראשונה שהוקדשה ליצירות ליטאיות ועמדה בסמן ההתעוררות הלאומית, וציוריו הוצגו בה. ב-1908 היה אחד מתשעה-עשר החברים המייסדים של "איחוד האמנים הליטאים". ב-1909 נשא לאישה את מבקרת האמנות סופיה קימנטייטה, שהייתה מסורה כמוהו לתנועה הלאומית ולימדה אותו לדבר בשטף בשפת עמו. במקביל לציור עסק בהלחנת שירים עממיים. וילנה הייתה מרוחקת מדי ממרכזי התרבות לטעמו, והוא הרבה לנסוע לסנקט פטרבורג, שם הצטרף לחוג הציירים שערך את כתב-העת רב ההשפעה "עולם האמנות" (מיר איסקוסטבה), שבראשו עמדו דמויות מפתח כמו קונסטנטין קורובין וולנטין סרוב. הוא זכה בהכרה מסוימת בבירה הקיסרית: 125 מתמונותיו הוצגו בתערוכה של אנשי כתב-העת. אך הניכור והאדישות מצד סובביו, שמיעטו להתייחס אליו, והעוני המרוד שחי בו השפיעו עליו לרעה מבחינה גופנית ונפשית כאחד. במרץ 1910 אושפז בבית-חולים פסיכיאטרי סמוך לוורשה, ובאביב אותה שנה נולדה בתו דאנוטה, אותה לא ראה מעולם. בחורף הבא לקה בדלקת ריאות, ממנה נפטר והוא בן שלושים-וחמש בלבד.

צ'יורליוניס החל להתפרסם רק לאחר מותו. תערוכות שהוקדשו לזכרו והציגו את עבודותיו נערכו בווילנה ובקאונס עוד בטרם מלאה שנה לפטירתו, ותצוגות נוספות הוסיפו להתקיים. ב-1913 התרשם מגלה הארצות גאורגי סדוב מכך שהנוף באחד מאיי ארץ פרנץ יוזף הזכיר לו תמונה של הצייר וקרא להר הגבוה במקום על שמו. צ'יורליוניס הגיע לתהילה עם הקמתה של ליטא העצמאית, כשהממסד חיפש יוצרים להעלותם על נס, והמוניטין שלו כלאומן מסור שיחק לזכותו. ב-1925 אישרה הסאימה הקמת גלריה לאומית על שמו בווילנה. מלבד פרסומו במולדתו היה אהוד גם על אמנים ומבקרים רוסים כמו אלכסנדר בנואה ומסטיסלב דובוז'ינסקי. ב-1930 שיבח אותו רומן רולן כאחד מגדולי ציירי המאה. ב-1940 סופחה ליטא לברית המועצות; בסוף שנות ה-40 וראשית ה-50, בשיא המערכה הסטליניסטית נגד "תרבות קוסמופוליטית", הותקף סגנונו כבורגני ופשטני. בתקופת ההפשרה של ניקיטה חרושצ'וב ניסה הממסד המפלגתי המקומי לגייס לצדו שוב את האינטלקטואלים, וזכרו של צ'יורליוניס זכה שוב לכל הכיבודים האפשריים. כיום קרואים על שמו האקדמיה לאמניות בווילנה ומוסדות, רחובות ואתרים בכל רחבי ליטא.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]