מירב גרי

מירב גרי
Meirav Madelyn Gary Cohen
	מירב גרי, 1978
לידה	11 בספטמבר 1952 (בת 71); ירושלים
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	מ-1976
עיסוק	מלווה רוחנית הוספיס תל השומר
בן או בת זוג	אבי כהן
צאצאים	מיכאל ויעל
	פרופיל ב-IMDb

מירב גרי כהן (נולדה ב-11 בספטמבר 1952) היא שחקנית תיאטרון וקולנוע ישראלית לשעבר. משנת 2011 מלווה רוחנית במרכז הרפואי שיבא, שיקום נוירולוגי ואורתופדי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מירב גרי נולדה בירושלים ב-11 בספטמבר 1952, בתם של העיתונאי רוברט גרי ואשת התיאטרון פנינה גרי.

היא למדה תיאטרון שנה בסטודיו למשחק ניסן נתיב, אחר כך למדה תיאטרון אצל נולה צ'לטון, ובגיל 21 נסעה ללונדון ללמוד בית הספר "East 15". עם סיום לימודיה לאחר שלוש שנים, שיחקה במחזה "דרקאולה" בתיאטרון "רויאל קורט"^[1]. בשנת 1978 חזרה לישראל והחלה לשחק ב"הבימה".

קריירה בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרי הופיעה במחזות רבים בתיאטראות בישראל. בתיאטרון באר שבע שיחקה במחזות "כולם היו בני", "הוא הלך בשדות", "אנה פרנק", "איך למדתי לרקוד", "גשם שוטף", "אקווס", "חלום אחר", רישיון לחיות", "יש לי כנרת", "ילד משלי"^[2], "הימים הכי טובים"^[3], "אחרון ימיה" ו"הקיץ האחרון"^[4].

בתיאטרון הקאמרי שיחקה ב"תמונות מחייה של אשה"^[5], "מקום אחר" ו"איש עם קשרים"^[6]; בהבימה שיחקה ב"דייר משנה"^[7], ב"ידיים מזוהמות"^[8], "כמו צפור בודד על גג"^[9], "האוריסטיאה"^[10], "תשוקה"^[11], ו"מירל'ה אפרת"; ובתיאטרון בית ליסין ב"סיפור אהבה בשלושה פרקים"^[12], "חצוצרה בואדי", "ילדה של כולם"^[13], "סיבת המוות" "מי מפחד מעמוס חפר" ו"אלטלנה"^[14]. בתיאטרון לילדים ולנוער שיחקה בהצגה "שרה גיבורת ניל"י".

בשנת 2004 עלה מחזה שכתבה, "חוזרים", בפסטיבל "פותחים מסך" בבית ליסין^[15].

קריירה בקולנוע ובטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרי הופיעה בקולנוע בתפקידי משנה בסרטים, "מסג'יסט הצמרת" (1981), "שם נרדף" (1989), "שבעה", שחור" (1994) ו"חלום אחר" (2001)^[16]. בטלוויזיה הופיעה במיני סדרה האמריקאית "איראן" (1990)^[17] ובסדרת הנעורים "עניין של זמן" (1994).

מלווה רוחנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרי הוכשרה כמלווה רוחנית בעמותת "ברוח" בבית החולים שערי צדק בירושלים, ומאז היא עובדת כ"מלווה רוחנית" בבית החולים השיקומי במחלקות נוירולוגית, אורתופדית ובהוספיס בבית החולים תל השומר, ובבית האבות הבולגרי בראשון לציון^[18].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרי נשואה לבמאי ואיש הטלוויזיה אבי כהן ואם לשני ילדים: המוזיקאי מיכאל כהן מצמד ההיפהופ "כהן@מושון"^[19], ויעל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא מירב גרי בוויקישיתוף

מירב גרי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
מירב גרי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מירב גרי, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
מירב גרי, בארכיון הבימה
מירב גרי, באתר "הבמה"
מירב גרי, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
רותם שטרקמן, רוני לינדר-גנץ, מירב גרי מלווה אנשים לפני מותם. ולסיפורים שלה אי אפשר להישאר אדישים, באתר TheMarker‏, 10 בפברואר 2017

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ רחל פרימור, מירב מול דרקאולה, מעריב, 7 בינואר 1977
^ מיכאל הנדלזלץ, באושר ועושר עד עצם היום הזה, באתר הארץ, 22 ביולי 2004
^ מיכאל הנדלזלץ, למה מי נולד?, באתר הארץ, 28 בינואר 2002
נילי ברקן, ‏טלנובלה סקוטית, באתר גלובס, 28 בפברואר 2002
^ ציפי שוחט, "הקיץ האחרון" בתיאטרון באר שבע, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2001
^ שוש אביגל, שנינו יחד מאותה ביצה, כותרת ראשית, 12 בינואר 1983
^ שוש אביגל, תיאטרון / תאונת עבודה - "איש עם קשרים" - נוסח עברי ובימוי: אילן דר, חדשות, 23 במרץ 1993
^ הביימרתף היה להבימקור, דבר, 3 בינואר 1978
^ שוש אביגל, 'ידיים מזוהמות', מאת ז'. פ. סארטר, בהבימה (האולם הגדול): נוסח עברי: יהושע סובול; בימוי: דוד ברגמן: תפאורה " ותלבושות: אלי סיני, כותרת ראשית, 22 ביוני 1983
^ חוה נובק, בכורת השבוע : "סיפור פשוט" ב"הבימה", דבר, 12 בפברואר 1979
^ שוש אביגל, זעקות ולחישות גיבוב יקר - 'האורסטיאה' מאת אייסכילוס - 'הבימה', כותרת ראשית, 4 ביולי 1984
^ שוש אביגל, 'תשוקה', בתיאטרון הבימה (האולם הקטן), כותרת ראשית, 28 בספטמבר 1983
^ שוש אביגל, ביקורת תיאטרון - ואריציה על נושא, כותרת ראשית, 16 באוקטובר 1984
^ שוש אביגל, תיאטרון / "תיאטרון של עיתוני נשים" - 'ילדה של כולם' מאת ג'יין אנדרסון בבית ליסין, חדשות, 7 באפריל 1993
^ הארץ, בקצרה, באתר הארץ, 13 באוגוסט 2002
^ ציפי שוחט, פסטיבל קריאת מחזות בבית לסין, באתר הארץ, 3 במאי 2004
^ רותה קופפר, חורבן חילוני, באתר הארץ, 17 ביולי 2002
^ ג. עיטור, בחזרה מרודוס, חדשות, 22 בנובמבר 1990
^ דינה חלוץ, "מלווה רוחני לעולם לא יאמר 'תהיה חזק'. יש שלבים בחיים שאנו חלשים", באתר Xnet‏
^ בן שלו, "כהן את מושון" יוצרים היפ־הופ תל אביבי ספוג רגש, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2016

[1] רחל פרימור, מירב מול דרקאולה, מעריב, 7 בינואר 1977

[2] מיכאל הנדלזלץ, באושר ועושר עד עצם היום הזה, באתר הארץ, 22 ביולי 2004

[3] מיכאל הנדלזלץ, למה מי נולד?, באתר הארץ, 28 בינואר 2002
נילי ברקן, ‏טלנובלה סקוטית, באתר גלובס, 28 בפברואר 2002

[4] ציפי שוחט, "הקיץ האחרון" בתיאטרון באר שבע, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2001

[5] שוש אביגל, שנינו יחד מאותה ביצה, כותרת ראשית, 12 בינואר 1983

[6] שוש אביגל, תיאטרון / תאונת עבודה - "איש עם קשרים" - נוסח עברי ובימוי: אילן דר, חדשות, 23 במרץ 1993

[7] הביימרתף היה להבימקור, דבר, 3 בינואר 1978

[8] שוש אביגל, 'ידיים מזוהמות', מאת ז'. פ. סארטר, בהבימה (האולם הגדול): נוסח עברי: יהושע סובול; בימוי: דוד ברגמן: תפאורה " ותלבושות: אלי סיני, כותרת ראשית, 22 ביוני 1983

[9] חוה נובק, בכורת השבוע : "סיפור פשוט" ב"הבימה", דבר, 12 בפברואר 1979

[10] שוש אביגל, זעקות ולחישות גיבוב יקר - 'האורסטיאה' מאת אייסכילוס - 'הבימה', כותרת ראשית, 4 ביולי 1984

[11] שוש אביגל, 'תשוקה', בתיאטרון הבימה (האולם הקטן), כותרת ראשית, 28 בספטמבר 1983

[12] שוש אביגל, ביקורת תיאטרון - ואריציה על נושא, כותרת ראשית, 16 באוקטובר 1984

[13] שוש אביגל, תיאטרון / "תיאטרון של עיתוני נשים" - 'ילדה של כולם' מאת ג'יין אנדרסון בבית ליסין, חדשות, 7 באפריל 1993

[14] הארץ, בקצרה, באתר הארץ, 13 באוגוסט 2002

[15] ציפי שוחט, פסטיבל קריאת מחזות בבית לסין, באתר הארץ, 3 במאי 2004

[16] רותה קופפר, חורבן חילוני, באתר הארץ, 17 ביולי 2002

[17] ג. עיטור, בחזרה מרודוס, חדשות, 22 בנובמבר 1990

[18] דינה חלוץ, "מלווה רוחני לעולם לא יאמר 'תהיה חזק'. יש שלבים בחיים שאנו חלשים", באתר Xnet‏

[19] בן שלו, "כהן את מושון" יוצרים היפ־הופ תל אביבי ספוג רגש, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2016

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]