מכון נילס בוהר
 | |
| מכון נילס בוהר ב-2005 | |
| מכון מחקר | |
|---|---|
| על שם |
נילס בוהר  |
| תקופת הפעילות | 3 במרס 1921 – הווה |
| קמפוס | מכון/הפקולטה למדעים/אוניברסיטת קופנהגן |
| בעלי תפקידים | |
| סגל | 130 |
| סטודנטים | |
| 400 | |
| סטודנטים לתואר שלישי | 100 |
| מיקום | |
| מיקום |
קופנהגן,  דנמרק |
| מדינה |
דנמרק |
| קואורדינטות | 55°41′49″N 12°34′18″E / 55.696944444444°N 12.571666666667°E |
| The Niels Bohr Institute | |
|
(למפת קופנהגן רגילה)   מכון נילס בוהר | |
  | |
מכון נילס בוהר (באנגלית: The Niels Bohr Institute; בדנית: Niels Bohr Institutet) הוא מכון מחקר בפקולטה למדעים באוניברסיטת קופנהגן. המכון נחנך ב־3 במרץ 1921 על ידי פרופסור נילס בוהר, חתן פרס נובל לפיזיקה, אשר בשנת 1913 יצר את המודל האטומי פורץ הדרך שהיווה את הבסיס להבנה כיצד בנוי העולם. בהמשך המודל היה בסיס למכניקת הקוונטים, שחוללה מהפכה בהתפתחות הטכנולוגית. המכון מאורגן בעשרה מדורי מחקר העוסקים במגוון רחב של תחומי פיזיקה; אסטרונומיה, אסטרופיזיקה, ביופיזיקה, פיזיקה של חומר מעובה, פיזיקה של קרח, אקלים וכדור הארץ, פיזיקה של מצב מוצק, גאופיזיקה, פיזיקה קוונטית ופיזיקה של חלקיקים, מדע אלקטרוני, ננו-טכנולוגיה וביו-פיזיקה. במכון נילס בוהר פועלים מספר מרכזי מחקר: המרכז לרשתות קוונטיות היברידיות, המרכז לקרח ואקלים, המרכז לפיזיקה יישומית – גילוי, המרכז למכשירים קוונטיים, מרכז השחר הקוסמי, המרכז לחומר אפל, המרכז למודלים חיים, מרכז נילס בוהר לאקדמיה בינלאומית, המרכז לקבלת החלטות בנושא תאי גזע והמרכז הדני לאופטיקה קוונטית.
במכון יש כ־130 חוקרים, 70 צוותים מנהליים וטכניים, 100 סטודנטים לתואר שלישי ו־400 סטודנטים. איגוד הפיזיקה הארופאי (אנ') (EPS), הכריז על מכון נילס בוהר כאתר היסטורי בעל חשיבות בינלאומית רבה להתפתחויות בפיזיקה ומחקר. המכון נבחר על בסיס זה: "כאן נוצר היסוד של הפיזיקה האטומית והפיזיקה המודרנית בסביבה מדעית יצירתית בהשראת נילס בוהר בשנות העשרים והשלושים".
מכון נילס בוהר בבלדמסוויב בקופנהגן שימש לא פחות מארבעה זוכי פרס נובל; נילס בוהר זכה בפרס נובל בשנת 1922 על מודל החלוץ שלו של האטום, ג'ורג' דה הוושי קיבל את פרס נובל לכימיה בשנת 1943 על עבודתו החלוצית ברפואה גרעינית, ובשנת 1975 קיבלו אגה בוהר ובן מוטלסון את פרס נובל לפיזיקה על מודל מבנה הגרעין האטומי.[1]
רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
המכון הוקם בשנת 1921, כמכון לפיזיקה תאורטית של אוניברסיטת קופנהגן, על ידי הפיזיקאי התאורטי הדני נילס בוהר, שהיה בצוות אוניברסיטת קופנהגן מאז שנת 1914, ודחף להקמתו מאז מונה לפרופסור בשנת 1916. במלאת 80 שנה להולדתו של נילס בוהר – 7 באוקטובר 1965 – הפך שם המכון באופן רשמי ל"מכון נילס בוהר".[2] חלק גדול מהמימון המקורי הגיע מקרן צדקה של מבשלת קרלסברג, ומאוחר יותר מקרן רוקפלר.[3]
במהלך שנות העשרים והשלושים של המאה העשרים, המכון היה מרכז הדיסציפלינות המתפתחות של פיזיקה אטומית ופיזיקה קוונטית. פיזיקאים מרחבי אירופה, ולעיתים גם מחוצה לה, ביקרו לעיתים קרובות במכון כדי לשוחח עם בוהר על תאוריות וגילויים חדשים. הפרשנות של קופנהגן למכניקת הקוונטים נקראת על שם העבודה שנעשתה במכון בתקופה זו.
ב־1 בינואר 1993 אוחד המכון עם המצפה האסטרונומי, מעבדת אורסטד והמכון הגיאופיזי. המכון החדש שהתקבל שמר על שמו, מכון נילס בוהר.
מדליית הכבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדליית הכבוד של מכון נילס בוהר נוסדה בשנת 2010 לציון 125 שנה להולדתו של נילס בוהר. המדליה מוענקת מדי שנה לחוקר מצטיין במיוחד הפועל ברוחו של נילס בוהר: "חוקר מצטיין במיוחד שעובד ברוחו של נילס בוהר: שיתוף פעולה בינלאומי וחילופי הידע". מדליית הכבוד של מכון נילס בוהר מכבדת אנשים אשר תורמים תרומה יוצאת דופן למחקר מדעי בתחומי הפיזיקה, אשר בנוסף לפיזיקה בסיסית, משתרעת על אסטרונומיה, גאופיזיקה, ביופיזיקה וננופיזיקה. מדליית הכבוד מוענקת לאנשים שקשורים במכון נילס בוהר בקריירה שלהם או שעבדו בשיתוף פעולה הדוק עם קבוצות מחקר במכון. נילס בוהר היה אחד המדענים החשובים ביותר של המאה העשרים. בשנת 1913 פרסם את שלושת מאמריו המפורסמים על המודל האטומי. בניגוד לפיזיקה הקלאסית, הוא הניח שאלקטרונים יכולים לנוע רק במסלול מסוים וכי הם שחררו או ספגו קרינה כאשר הם עברו ממסלול למסלול אחר. התאוריות שלו יצרו מהפכה בפיזיקה.
המדליה עוצבה על ידי הפסל רייק ראבן (Rikke Raben) עבור מכון נילס בוהר בשנת 2010. המדליה עשויה מכסף במטבעה הדנית המלכותית / הבנק הלאומי. האיור הקדמי מורכב מדיוקן של נילס בוהר, האטום והכוכבים. האיור האחורי מעוצב בהשראת שני ציטוטים של בוהר, המחברים את השקפתו האתית של נילס בוהר על המחקר ואת האידיאל שלו לגבי עולם פתוח עם שיתוף חופשי בידע ושיתוף פעולה בינלאומי:
- "במה אנו בני האדם תלויים בסופו של דבר? אנו תלויים במילים שלנו. אנו תלויים בשפה. המשימה שלנו היא להעביר חוויה ורעיונות לאחרים."
- "כשמחפשים אחר הרמוניה בחיים אסור לשכוח שבדרמת הקיום אנחנו עצמנו גם שחקנים וגם צופים."[4]
בחלק האחורי מופיעים שני ציטוטים "אחדות הידע" - כותרת הרצאה שניתנה על ידי בוהר באוניברסיטת קולומביה בשנת 1954. והציטוט "Nosce te ipsum" הוא לטיני (במקור תרגום מיוונית) ופירושו "דע את עצמך". ציטוט זה מקורו במימרה מדלפי (147 אמרות). אפוריזם שניתן על ידי פיתיה (האורקל מדלפי) וחקוקה על גבי הפורטיקו במקדש אפולו ביוון.
זוכי המדליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2010 ליאו קדנוף (אנ')[5]
- 2011 אנדריי גיים[6]
- 2012 חואן איגנסיו סיראק סאסטורין (אנ')[7]
- 2013 פביולה ג'יאנוטי[8]
- 2014 ג'רום צ'אפלז[9]
- 2015 בריאן שמידט[10]
- 2016 חרארד 'ט הופט[11]
- 2017 יורגן שוקראפט[12]
- 2019 דייוויד רוברט נלסון (אנ')[13]
- 2020 פול שטיינהרדט (אנ')
- 2021 ג'ון אי (אנ')
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר איגוד הפיזיקה הארופאי (באנגלית)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מכון נילס בוהר, ברשת החברתית פייסבוק
אתרים רשמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מכון נילס בוהר- אתר הפקולטה למדעים באוניברסיטת קופנהגן.(באנגלית)
- אתר המרכז הקוסמולוגי DARK .(באנגלית)
- אתר המרכז לפיזיקה יישומית Discovery. (באנגלית)
- אתר המרכז לקבלת החלטות בנושא תאי גזע StemPhys. (באנגלית)
- אתר(הקישור אינו פעיל) המרכז למודלים חיים CMOL. (באנגלית)
- אתר המרכז לקרח ואקלים. (באנגלית)
אתרי מדיה ועיתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Niels Bohr Institute appointed Historic Site, Niels Bohr Institute, 02 December 2013.
- ^ Bohr Institute" in John L. Heilbron, The Oxford Companion to the History of Modern Science (Oxford University Press, 2003), ISBN 978-0199743766, pp. 103–104. Excerpts available at Google Books.
- ^ Abraham Pais, "Physics in Denmark: The First Four Hundred Years", lecture delivered March 6, 1996, reprinted at Nobelprize.org, February 21, 2002.
- ^ Aage Petersen, 'the philosophy of Niels Bohr' in Bulletin of the Atomic Scientists, 1963, XIX,7, p.10. It is quoted on the inside of the medal box.
- ^ Leo Kadanoff receives the Niels Bohr Institute's first honorary medal, Niels Bohr Institute, 01 November 2013.
- ^ Andre Geim receives Niels Bohr Institute Medal of Honour, 2011, Niels Bohr Institute, 08 December 2011.
- ^ Professor Ignacio Cirac receives the Niels Bohr Institute Medal of Honour, Niels Bohr Institute, 09 January 2013.
- ^ Fabiola Gianotti awarded the Niels Bohr Institute Medal of Honour, 2013, Niels Bohr Institute, 01 November 2013.
- ^ Jérôme Chappellaz receives the Niels Bohr Institute’s Medal of Honour, Niels Bohr Institute, 26 November 2014.
- ^ Brian Schmidt receives the Niels Bohr Institute Medal of Honour, 2015, Niels Bohr Institute, 29 January 2016.
- ^ Gerard ’t Hooft receives the Niels Bohr Institute Medal of Honour, 2016, Niels Bohr Institute, 30 November 2016.
- ^ Jürgen Schukraft receives the Niels Bohr Institute Medal of Honour, 2017, Niels Bohr Institute, 22 November 2017.
- ^ Prof. David R. Nelson is awarded the Niels Bohr Institute Medal of Honour for 2019, Niels Bohr Institute, 10 December 2019.