מלחמת האזרחים בסוריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך
הנתונים בנושא זה משתנים במהירות או בהתמדה, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.
ערך זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך
הנתונים בנושא זה משתנים במהירות או בהתמדה, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.
מלחמת האזרחים בסוריה
חלק מהאביב הערבי

מצב צבאי נוכחי: אדום: הממשלה הסורית, ירוק: האופוזיציה הסורית, צהוב: פדרציה צפון סורית (SDF), אפור: המדינה האסלאמית, לבן: תחריר א-שאם (היו ידועים בעבר כג'בהת א-נוסרה)

המפה לעיל עודכנה לאחרונה ב-12 בינואר 2023.


תאריך 15 במרץ 2011 - היום
(13 שנים)
מקום: סוריה (עם זליגה למדינות שכנות)
תוצאה:
  • כ-500,000 הרוגים, מעל ל-7.6 מיליון עקורים ומעל ל-5.5 מיליון פליטים.
  • סכסוך מתמשך. חלוקת סוריה בפועל לאזורי שליטה.
  • הטלת סנקציות על השלטון הסורי והדחתו מהליגה הערבית.
שינויים בטריטוריות:

נכון ל-30 בספטמבר 2018:[1]

הצדדים הלוחמים
סוריהסוריההממשלה הסורית

בנות ברית

איראןאיראן איראן (החל מ-2013)
חזבאללהחזבאללה חזבאללה (החל מ-2013)
רוסיהרוסיה רוסיה (החל מ-2015)

תמיכה:

הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין
קוריאה הצפוניתקוריאה הצפונית קוריאה הצפונית

האופוזיציה הסורית
(מועצת פיקוד)

טורקיהטורקיה טורקיה[א]
(החל מ-2016)

תמיכה:

ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
ערב הסעודיתערב הסעודית ערב הסעודית
צרפתצרפת צרפת
קטר (מדינה)קטר (מדינה) קטר
לובלוב לוב (עד 2013)


אחראר א-שאםאחראר א-שאם אחראר א-שאם[ב]
לגיון א-שאםלגיון א-שאםלגיון א-שאם

תמיכה:

טורקיהטורקיה טורקיה
ערב הסעודיתערב הסעודית ערב הסעודית
קטר (מדינה)קטר (מדינה) קטר


תחריר א-שאםתחריר א-שאם תחריר א-שאם[ב]

(2012–2017)

המפלגה האסלאמית של טורקיסטן

המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית המדינה האסלאמית (החל מ-2013)[3][4] כורדיסטן הסוריתכורדיסטן הסורית כורדיסטן הסורית (SDF)‏ (החל מ-2012)[5][6]
תמיכה:

ארצות הבריתארצות הבריתארצות הברית (החל מ-2014)
רוסיהרוסיה רוסיה (החל מ-2015)
צרפתצרפת צרפת (החל מ-2016)
מפלגת הפועלים של כורדיסטןמפלגת הפועלים של כורדיסטן מפלגת הפועלים של כורדיסטן
כורדיסטן העיראקיתכורדיסטן העיראקית כורדיסטן העיראקית (2014–15; החל מ-2017)ערב הסעודיתערב הסעודית ערב הסעודית
(החל מ-2018)


CJTF–OIR(החל מ-2014)
אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
בלגיהבלגיה בלגיה
גרמניהגרמניה גרמניה
הולנדהולנד הולנד
ירדןירדן ירדן
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
צרפתצרפת צרפת

חברות לשעבר:

איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות איחוד האמירויות הערביות
דנמרקדנמרק דנמרק
מרוקומרוקו מרוקו
ערב הסעודיתערב הסעודית ערב הסעודית
קטר (מדינה)קטר (מדינה) קטר
קנדהקנדה קנדה

מפקדים ומנהיגים
סוריהסוריה בשאר אל-אסד
(נשיא סוריה)

סוריהסוריה פאהד ג'אסם אל-פריג'
(שר ההגנה)
סוריהסוריה עלי עבדאללה איוב
(ראש המטה הכללי של הצבא)
סוריהסוריה עיסאם חלאק
(מפקד חיל האוויר)
סוריהסוריה עיסאם זהראלדין
(מפקד משמר הרפובליקה)
סוריהסוריה עלי ממלוכ
(מנהל המודיעין הסורי)
סוריהסוריה רפיק שחאדה
(ראש המודיעין הצבאי הסורי)
סוריהסוריה מוחמד דיב זיתון
(ראש מינהל הביטחון הכללי הסורי)
חזבאללהחזבאללה חסן נסראללה
(מזכ"ל חזבאללה)
איראןאיראן עלי ח'אמנאי
(המנהיג העליון באיראן)
איראןאיראן קאסם סולימאני
(מפקד כוח קודס)
רוסיהרוסיה ולדימיר פוטין
(נשיא רוסיה)

נהרגו בקרב:

סוריהסוריה אסף שווכאת
(סגן שר ההגנה)
סוריהסוריה דאוד ראג'חה
(שר ההגנה)
סוריהסוריה חסן עלי טורקמאני
(שר ההגנה הסורי לשעבר)
סוריהסוריה הישאם יחטיאר
(יועץ לביטחון לאומי)
חזבאללהחזבאללה מוסטפא בדר א-דין (מנהיג צבאי בחזבאללה)
חזבאללהחזבאללה סמיר קונטאר
(מפקד בכיר בחזבאללה)
חזבאללהחזבאללה ג'יהאד מורנייה
(ראש הביטחון של חזבאללה)
חזבאללהחזבאללה חסן חוסיין אל-חאג'
(מפקד המבצעים של חזבאללה בסוריה)

בשאר אל-זועבי
(מפקד החזית הדרומית)

ג'מאל מערוף
(לשעבר מפקד SRF‏)
צבא האסלאם (סוריה)צבא האסלאם (סוריה) עיסאם בוידאני
(מפקד צבא האסלאם)
טורקיהטורקיה רג'פ טאיפ ארדואן (נשיא טורקיה)
טורקיהטורקיה רב-אלוף זכאי אקסקלי
(מפקד הכוחות המיוחדים)

נהרגו בקרב:

עבד אל-קאדר סאלח[7]
(מייסד בריגדת אל-טאווהיד)
צבא האסלאם (סוריה)צבא האסלאם (סוריה) זהראן עלוש
(מנהיג צבא האסלאם)


אחראר א-שאםאחראר א-שאם עלי אל-עומר
(מנהיג אחראר א-שאם)
לגיון א-שאםלגיון א-שאם מונדאר סאראס
(מנהיג לגיון א-שאם)

נהרגו בקרב:

אחראר א-שאםאחראר א-שאם חסן עבוד[8]
(מנהיג אחראר א-שאם)
אחראר א-שאםאחראר א-שאם אבו ח'אלד א-סורי[9]
(מפקד בכיר באל-קאעידה, חבר במייסדי אחראר א-שאם)


אבו ג'אבר שייח'
(האמיר של תחריר א-שאם)
אבו מוחמד אל-ג'ולאני
(מפקד צבאי בתחריר א-שאם)

המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו אבראהים אל-האשמי
(ח'ליף המדינה האסלאמית)
המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו פאטימה אל-ג'אחישי
(סגן ח'ליף)
המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו מוחמד אל-שימאלי
(חבר המועצה הצבאית)
המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית גולמורוד חלימוב
(שר המלחמה; ייתכן שנהרג)

המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו מוחמד אל-מקדיסי
(מנהיג צבא ח'אלד בן אל-וליד)

נהרגו בקרב:

המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו בכר אל-בגדאדי
(ח'ליף המדינה האסלאמית)
המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית חאג' באכר
(סגן ח'ליף וראש המועצה הצבאית)
המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו איימן אל-עיראקי
(ראש המועצה הצבאית לשעבר)
המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו עבד א-רחמאן אל-בילאווי
(ראש המועצה הצבאית)
המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו עלי אל-ענברי
(סגן ח'ליף בסוריה)
המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו מוסלם א-תורכמני
(סגן ח'ליף בעיראק)
המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו מוחמד אל-עדנאני
(דובר המדינה האסלאמית)
המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו עומר א-שישאני
(שר המלחמה)
המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו סיאף
(שר הנפט)
המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית אבו עומר אל-תוניסאי
(שר הכספים והגיוס)
מוחמד אל-ברידי[10]
(מייסד חטיבת חללי הירמוך)

כורדיסטן הסוריתכורדיסטן הסורית ריאד דרר
(נשיא שותף של MSD)‏

כורדיסטן הסוריתכורדיסטן הסורית אילחם אחמד
(נשיאה שותפה של MSD)‏
סאלח מוחמד
(נשיא שותף של PYD‏)
אסיה עבדאללה
(יו"ר שותפה של PYD)‏
סיפאן המו (מפקד YPG‏)
רוג'דה פילאט (מפקדת צבאית של ה-YPJ‏)


ארצות הבריתארצות הברית ג'ו ביידן
(נשיא ארצות הברית)
צרפתצרפת עמנואל מקרון
(נשיא צרפת)
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת בוריס ג'ונסון
(ראש ממשלת הממלכה המאוחדת)
סטיבן טאונסנד (מפקד CJTF-OIR‏)

מנהיגים לשעבר:

ארצות הבריתארצות הברית דונלד טראמפ
(נשיא ארצות הברית)
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת תרזה מיי
(ראש ממשלת הממלכה המאוחדת)

כוחות
הכוחות המזוינים של סוריה: 180,000 חיילים

מינהל הביטחון הכללי: 8,000
כוחות ההגנה הלאומיים: 80,000
חזבאללה: 6,000–8,000
בריגדות בעת': 7,000
רוסיה: 4,000 חיילים[11] ו-1,000 קבלנים.[12]
איראן: 3,000–5,000
קבוצות ברית אחרות: 15,500+

צבא סוריה החופשי: 40,000–50,000

צבא האסלאם: 12,000
קבוצות אחרות: 12,500


אחראר א-שאם: 20,000
לגיון א-שאם: 7,000


תחריר א-שאם: 40,000
קבוצות ברית: 8,500+

‏15,000–20,000‏ (סוף 2016) ‏SDF:‏ 50,000+
  • YPG ו-YPJ:‏ 57,000–60,000
  • המועצה הצבאית האשורית: 2,000
  • צבא המהפכה: 3,000
אבידות
סוריהסוריה הממשלה הסורית:
63,251–98,251 חיילים
45,290–62,112 לוחמי מיליציות
4,700 חיילים ולוחמי מיליציות ו-2,000 תומכים נפלו בשבי.

חזבאללהחזבאללה חזבאללה:
1,736–2,000 נהרגו[13][14]
רוסיהרוסיה רוסיה:
28–32 חיילים ו-26–32 אנשי קשר נהרגו
לוחמים לא סורים אחרים:
6,862 נהרגו (איראןאיראן 475)

‏ 110,811–163,539 לוחמים נהרגו 979 נהרגו במהלך הפגנות

טורקיהטורקיה טורקיה:
251 חיילים נהרגו
(‏71 בכניסה קרקעית 2016–17)

המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית המדינה האסלאמית:
41,266+ הרוגים (2023)[14] (לפי SOHR)‏

20,711+ נהרגו (לפי YPG)

כורדיסטן הסוריתכורדיסטן הסורית כורדיסטן הסורית
3,834 הרוגים

CJTF–OIR:
5 הרוגים

96,073[15]–10,275[16] (3,284 זרים; בעיקר פלסטינים) אזרחים הרוגים אשר תועדו על יד האופוזיציה
חיילים זרים אחרים שנהרגו
(לבנוןלבנון 48, עיראקעיראק 16, ירדןירדן 7)


סך אבידות:
503,064–613,407 (שיערוך של המרכז הסורי לזכויות אדם, מרץ 2023)[14]
470,000 (שיערוך של SCPR, פברואר 2016)


מעל 7,600,000 עקורים ( UNHCR מעריך, יולי 2015)

מעל 5,000,000 פליטים (מרץ 2017 מוערך על ידי נציבות האו"ם לפליטים)[17][18]; מעל 4,000,000 ( UNHCR מעריך, יולי 2015)[19][20][21]

  1. ^ הצבא הטורקי נלחם בעיקר בכורדים ובמדינה האסלאמית.
  2. ^ 1 2 אחראר א-שאם וקודמיו של תחריר אל-שאם, ג'בהת א-נוסרה, היו בברית תחת צבא הכיבוש ממרץ 2015 עד ינואר 2017.

מלחמת האזרחים בסוריהערבית: الحرب الأهلية السورية; לעיתים מכונה: ההתקוממות הסורית, בערבית: الثورة السورية) היא סכסוך מתמשך, שפרץ בסוריה בין כוחות הנאמנים לממשלת הבעת' בראשות הנשיא בשאר אל-אסד ובין אלה המבקשים להדיחה, ועם הזמן התרחב עם כניסת הכורדים, הג'יהאדיסטים והמדינה האסלאמית, כוחות המזוהים עם ארגון הטרור אל-קאעידה ומדינות זרות למערכה. הסכסוך החל ב-15 במרץ 2011, כנחשול של הפגנות ומחאות בכל רחבי סוריה, שהיוו חלק מגל ההתקוממויות בארצות ערב. עם הזמן, התפתחו ההפגנות להתקוממות עממית, למרידה ולמלחמת אזרחים, המאופיינת בקרבות קשים, פיגועי התאבדות, התערבויות חיצוניות, זליגות למדינות שכנות, שימוש בנשק בלתי קונבנציונלי, מעשי טבח, פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות, אלימות עדתית, משבר פליטים ועוד.

ההפגנות החלו במרץ 2011, כשתושבים מחו נגד משטרו הדיקטטורי של הנשיא אסד. המפגינים מחו גם נגד ההגמוניה של העדה העלווית; ומחו נגד האבטלה, השחיתות והפגיעה בזכויות אדם במדינה. באפריל התפתחו ההפגנות להתקוממות עממית, שבה משתתפים בעיקר סונים (אשר היוו כ-73% מהאוכלוסייה לפני פרוץ המלחמה). המשטר ניסה לדכא את ההתקוממות באמצעים שונים, לרבות שימוש בכוחות הביטחון, ובהפגזות כבדות על שטחים בנויים בערים וביישובים נגד האוכלוסייה האזרחית. בעקבות הדיכוי האלים, החל גל של עריקות משורות הצבא הסורי. ביולי 2011 הוקם גרעין הצבא הסורי החופשי שפתח במרד מזוין נגד המשטר.

תחילת שנת 2012 התאפיינה בהתערבויות חיצוניות במלחמה: אסד מסתייע בכוחות שיעים, כגון משמרות המהפכה האסלאמית מאיראן וחזבאללה מלבנון, ונהנה מתמיכה בינלאומית של רוסיה וסין. לעומת זאת, מורדי האופוזיציה המתונה נתמכים צבאית על ידי מדינות סוניות כגון ערב הסעודית וקטר, ומקבלים תמיכה בינלאומית ממדינות המערב. יתר על כן, ארגוני ג'יהאד סונים, כגון ג'בהת א-נוסרה נוסדו בתחילת המלחמה ונכנסו ללחימה מול כוחות אסד. בתחילת שנת 2013 החלו להופיע סימנים של קרעים פנימיים בין הצבא הסורי החופשי, הנחשב למתון יחסית, לבין חלק מארגוני הג'יהאד, שדוגלים באסלאם הקיצוני.[22] בראש הארגונים הללו, בלט ארגון המדינה האסלאמית, שבתחילה היה חלק מאל-קאעידה, עד אשר האחרון התנתק ממנו, והכריז, ביולי 2014, על חליפות אסלאמית עצמאית בשטחים הנרחבים שכבש בסוריה, בסערת מלחמת האזרחים, וגם בעיראק.

הלחימה בסוריה תפסה כותרות כסכסוך האלים ביותר בעולם כיום. בסכסוך אף נעשה שימוש בנשק לא קונבנציונלי. ב-21 באוגוסט 2013 אירעה המתקפה הכימית בע'וטה, שעל פי ההערכות נהרגו בה מאות בני אדם. בעקבות התקיפה דרשו מדינות רבות, ובראשן ארצות הברית, להעניש צבאית את משטרו של אסד שלטענתן הוא זה שהורה על התקיפה. ב-9 בספטמבר 2013 הציעה רוסיה לפרק את סוריה מהנשק הכימי שברשותה ולצרפה לאמנת הנשק הכימי. ארצות הברית הסכימה להצעה, אך הבהירה כי כל עוד המשטר אינו עומד בהבטחותיו, האיום הצבאי נותר בעינו. ב-28 בספטמבר 2013 אישרה מועצת הביטחון של האו"ם פה אחד את העסקה לפירוק סוריה מנשק כימי.[23] ב-27 באפריל 2014 דווח שמתוך כל הנשק הכימי שסוריה הצהירה עליו כ-92% ממנו הושמד. למרות טענה זו, יש הטוענים (בעיקר תושבי חומס) שעדיין נעשה שימוש בגז כלור. ב-23 ביוני 2014 דווח שכל הנשק הכימי שנותר בסוריה הוצא מהמדינה והושמד ובכך תהליך השמדת הנשק הכימי הושלם.[24]

ב-27 בפברואר 2016 נכנסה לתוקף הפסקת אש בין הממשל הסורי לארגוני המורדים, שלא כללה את המדינה האסלאמית. הפסקת האש צמצמה במידה ניכרת את מספר ההרוגים בחודשים מרץ ותחילת אפריל אך לקראת סוף אפריל חלה עלייה במספר ההרוגים בעקבות קרבות עזים אשר התרחשו בחלב וכללו הפצצה של מספר בתי חולים אשר טיפלו באזרחים ובחיילי המורדים על ידי כוחות צבא סוריה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשאר אל-אסד, נשיא סוריה מאז שנת 2000

מאז שנת 1962 מנוהלת סוריה תחת חוקי חירום, אשר מנטרלים בפועל את רוב ההגנות החוקתיות של האזרחים. למרות השינוי השלטוני שהתרחש ב-1966 ו-1970, ובהתאם לחוקת סוריה, מפלגת הבעת' השלטת נשארה המפלגה היחידה, והאזרחים מאשרים את שלטון הנשיא במשאל עם שבו משתתף מועמד יחיד. חאפז אל אסד היה נשיא סוריה במשך 30 שנים עד מותו בשנת 2000, אז עבר השלטון בירושה לבנו בשאר אל-אסד.

האופוזיציה האסלאמית הסונית שהתנגדה לשלטון העלווים, כמו גם להגמוניה של מפלגת הבעת', בעלת האידאולוגיה החילונית, ניסתה להתקומם נגד המשטר הדיקטטורי בסוריה. ב-26 ביוני 1980, ניצל חאפז אסד מניסיון התנקשות בחייו. לאחר מכן, החלו מהומות והפגנות רחבות היקף, שדוכאו באלימות, ברחבי סוריה. ההתקוממות הגיעה לשיאה בעיר חמאת, שבה נערך, בפקודת אסד האב, טבח חמאת שבמהלכו נהרגו בין 3,000 (לפי הממשלה הסורית) ל-40,000 (לפי הערכת מקורות חיצוניים) תושבים. הרבעים העתיקים בעיר נחרבו עד היסוד ומשפחות שלמות נהרגו.

עם עלייתו לשלטון, הבטיח בשאר אסד לבצע רפורמות, אך לא עשה שום דבר משמעותי בכיוון זה. בנוסף, הידק בשאר אסד את חוקי הצנזורה על האינטרנט. כל הגורמים הללו, כמו גם העובדה שמדובר בשלטון מיעוט עלווי המהווה כ-10% בלבד מהאוכלוסייה, בעיות כלכליות, ושחיתות, תרמו כולם יחד לתסיסה, בנוסף לגל המחאות בארצות ערב שהיה הזרז המרכזי לפרוץ הפגנות אלו.

בנוסף, המדינה נפגעה משלוש שנות בצורת רצופות בין השנים 2006–2009, שנוסף להן ניהול כושל של המשבר שהן יצרו. יתרה מכך, סוריה פנתה בשנת 2009 לאו"ם וביקשה סיוע על רקע היותה 'נפגעת משינוי האקלים', אך האו"ם דחה את בקשתה בקבעו שהיא לא הפעילה את תוכניות החירום שלה לשנות בצורת.

ערב מלחמת האזרחים מנתה אוכלוסיית סוריה כ-22.5 מיליון נפש.

מהלך האירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגל סוריה מלפני ההפיכה של מפלגת הבעת' בשנת 1963, אשר משמש חלק מכוחות האופוזיציה
הפגנה בחומס נגד משטר אסד, 18 באפריל 2011

פרוץ המהומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגנה בדמשק נגד הממשל - 8 באפריל 2011

בתחילת מרץ 2011 הרגו אנשי הביטחון הסורי שלושה ילדים אשר ציירו גרפיטי כנגד השלטון בעיר הענייה דרעא. כשהוריהם של הילדים הגיעו לדרוש בשלומם נאמר להם "תשכחו מהילדים. לכו הביתה, תעשו חדשים. ואם יש לכם בעיות, נשלח אליכם חיילים שיעשו לכם ילדים".[25] בעקבות המקרה והמתח החריף בין כוחות הביטחון ותושבי העיר ב-18 וב-19 במרץ 2011, התרחשו בעיר ההפגנות הגדולות ביותר שאירעו בסוריה מאז ניסיון ההפיכה של האחים המוסלמים. על פי ההשערות, גרעין התסיסה צמח מעשרות אלפי פלאחים מובטלים שעזבו את שדותיהם וכפריהם ונדדו לדרעא, בעקבות שנות הבצורת.[א] השלטון הסורי הגיב באלימות, וב-21 במרץ כוחות רבים של צבא סוריה נשלחו לעיר ולסביבותיה, אך ההפגנות נמשכו,[26] ומספר הקורבנות הגיע במהרה למאות.[27] כמו כן, המהומות שהחלו בדרעא גלשו לערים אחרות באזור החורן. תוך שבוע, התרחבו המהומות והגיעו אפילו ללטקיה, מעוזו של הנשיא. למעשה, התקיימו הפגנות כמעט בכל ערי סוריה. בין היתר החלו בתקופה זו גם המהומות בעיר חמאת אשר הייתה למעוז האחים המוסלמים.[25]

אסד ניסה להתמודד עם המשבר ופיזר את ממשלתו ב-27 במרץ.[28] שלושה ימים לאחר מכן נאם אסד בפני הפרלמנט הסורי. הוא טען ל"מזימה ישראלית-אמריקאית" שגרמה להפגנות. ב-3 באפריל הטיל אסד את הרכבת הממשלה על שר החקלאות לשעבר (בממשלה שזה עתה התפטרה), עאדל סַפַר. ב-8 באפריל התגברו שוב ההפגנות, לאחר דרשות יום השישי, והגיעו גם לערים הגדולות. כוחות הביטחון ירו אש חיה לעבר המפגינים והרגו רבים מהם. אסד ניסה פעם נוספת למתן את הלהבות על ידי הודעה על ביטול חוקי החירום במדינה, אך ההפגנות לא שככו. כמה מאות חברי פרלמנט וחברי מפלגת הבעת' מהאזורים שבהם התלקחו המהומות הקשות ביותר התפטרו כמחאה על האלימות הממשלתית.

תחילת עריקת החיילים והסלמת המהומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגנה בעיר בניאס, 29 באפריל 2011

ב-1 במאי 2011 הצטלם חייל מהצבא הסורי לסרטון וידאו, בו הוא מודיע שערק לשורות המפגינים יחד עם חמישה מחבריו, לאחר שפקדו עליו לירות במפגינים. הייתה זו סנונית שבישרה על גל עריקות נרחב שכלל אלפי חיילים וכן קצינים בכירים אחדים.[דרוש מקור] השלטון הגיב למחרת באולטימטום למורדים ולמתקוממים, לפיו עליהם להיכנע ולמסור את נשקם עד 15 במאי, אך ללא הועיל.

על רקע "יום הנכבה" 2011, הגיעו כמה מאות פלסטינים תושבי סוריה לגבעת הצעקות ברמת הגולן, סמוך לגבול עם ישראל, ליד היישוב מג'דל שמס, ופרצו את גדר הגבול עם ישראל. ישנן הערכות שהם הובאו לשם על ידי השלטון הסורי בניסיון לטשטש את ההרג ולהפנות את הזעם נגד ישראל.[29] אירוע דומה קרה חודש לאחר מכן, ביום הנכסה.

במהלך החודש, פורסם ברשת אל-ג'זירה סרטון וידאו המתעד את גופתו של חמזה עלי אל-ח'טיב, ילד סורי בן 13, אשר נעצר על ידי כוחות צבא במהלך הפגנה בדרעא, ובהמשך גופתו הוחזרה למשפחתו ועליה סימני התעללות ניכרים. פרסום הסרטון, וכן צילומים מתוכו, הובילו להתלהטות נוספת של הרוחות, ולזליגת המהומות לאזורים נוספים ברחבי סוריה.

ב-18 במאי 2011 הטיל נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, סנקציות אישיות על נשיא סוריה בשאר אסד ועל בכירים בממשלו.[30] בהמשך, בעקבות הסנקציות האמריקאית והסלמת האלימות, הטילו גם האיחוד האירופי ומדינות ערב סנקציות משלהן, אך אלה לא מנעו מהשלטון הסורי להמשיך בדיכוי האלים של המפגינים. באותו חודש הטיל אסד מצור על חומס, בה החלו החיילים העריקים להתארגן להקמת הצבא הסורי החופשי.[25]

ב-6 ביוני 2011 נהרגו 120 אנשי כוחות הביטחון הסוריים. המשטר טען שהם נפלו למארב של כוחות האופוזיציה, אך אלה טענו שהחיילים הוצאו להורג על ידי המשטר.[31] מחשש לגורלם התגבר זרם הפליטים לטורקיה, שהסכימה לקלוט אותם ואף הקימה עיר אוהלים לצורך כך. יתרה מכך, טורקיה התחילה לדרוש בתוקף להפסיק את הדיכוי האלים, חרף יחסיה הטובים עם סוריה בתקופה שקדמה למשבר. ב-10 ביוני 2011, בחר אסד לראשונה להשתמש בכוח אווירי נגד המתקוממים, ומסוקים ירו לעבר מפגינים בעיר מערת א-נועמאן.

השלטון ניסה לשדר עסקים כרגיל ואף לרמוז שהעם תומך בנשיא וארגן ב-15 ביוני 2011 הפגנת תמיכה ענקית בנשיא אסד.[32] כל האמצעים האלימים לא עזרו וב-8 ביולי הפגינו כחצי מיליון איש בעיר חמאת.[33]

כינון הצבא הסורי החופשי והתפתחות מלחמת האזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הצבא הסורי החופשי

העריקים של הצבא הסורי הקימו ארגון בשם "הצבא הסורי החופשי" ב-29 ביולי 2011, אך כוחות אלה לא היו מאורגנים ויחסיהם עם גורמים פוליטיים באופוזיציה הסורית המאוגדים במסגרת המועצה הלאומית של סוריה,[ב] היו קרים.[דרוש מקור] הארגונים היו חלוקים בשאלת אופי המאבק: בעוד הצבא הסורי החופשי צידד במאבק בהמשך ההתקוממות האלימה, ניסתה המועצה הלאומית לפעול באופן לא אלים על ידי הכרזה על שביתות. מטה הצבא הסורי החופשי הוקם בעיר חומס.[25]

בתחילה מנו כוחות הצבא הסורי החופשי עשרות מעטות של חיילים, אך עם הזמן גדל המספר לעשרות אלפים.[דרוש מקור] למרות הגידול במספרו, התקשה הצבא הסורי החופשי להתמודד עם כוחות הביטחון של הממשלה, גם בגלל נחיתותו בנשק כבד והסיוע שהוגש לממשל על ידי גורמי חוץ, כגון איראן והתמיכה המדינית של סין ורוסיה.

ב-8 באוגוסט 2011 הדיח אסד את שר ההגנה, עלי חביב, מתפקידו ומינה את הגנרל דאוד רג'חה במקומו.[34] למחרת דיווחו כלי התקשורת כי עלי חביב נמצא מת בביתו, אך כעבור כמה שעות נראה חביב בטלוויזיה והזים את השמועות שחוסל.[35]

בסוף 2011 הסכימה סוריה לכניסת פקחים של הליגה הערבית, אך שליחותם לא הפסיקה את ההרג. הצבא הסורי החופשי פתח במתקפה וכבש את העיירה זבדאני ואת העיר דומא. ב-30 בינואר 2012 יצא צבא סוריה למתקפת-נגד בפרברי דמשק.

הפגנת תמיכה באסד בלטקיה, 20 ביוני 2011
חיילים מהצבא הסורי החופשי על משאית
טנקים הרוסים של הצבא הסורי ליד מסגד בעיר עזאז
חייל מהצבא הסורי החופשי בקרב יריות בחלב

2012[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייל כורדי מאייש מעבר גבול בעפרין, סמוך לטורקיה. מאז תחילת ההתקוממות, השתלטו הכורדים על מספר ערים בצפון סוריה[36]
מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי נפגש עם נשיאה לשעבר של הקואליציה הלאומית הסורית מועאז אל-ח'טיב באיסטנבול, 20 באפריל 2013. ביוני הודיעה ארצות הברית על העברת נשק למורדים, לאחר שלטענתה נעשה שימוש על ידי צבא אסד בנשק כימי, דבר שהוא חציית "קו אדום" מבחינתה[37]
בניין בחומס עולה באש כתוצאה מהפצצות של חיל האוויר הסורי, 25 בפברואר 2012

ב-4 בפברואר 2012 תקפו כוחות סוריה וחזבאללה את העיר חומס, וכ-337 איש נהרגו בתקיפה ואלפים נפצעו.[38] במשך יותר משלושה שבועות ניטשו בחומס קרבות עזים בין כוחות אסד לבין המורדים, שבמהלכם הפגיז צבא סוריה את העיר באמצעות שריון וארטילריה. לאחר מכן נכנסו כוחות קרקעיים של צבא סוריה והשתלטו על מרבית שטחי העיר. משוער כי בחודש פברואר נהרגו בחומס כ-700 בני אדם.[39] נפילתה של חומס אשר היוותה את גרעין השליטה על הצבא הסורי החופשי, אשר ייצג את הגורם החילוני והיותר מתון במרד הקל על השתלטות הגורמים הג'יהאדיסטים על המאבק נגד כוחות אסד.[25] בקיץ 2012 שחרר אסד מהכלא אלפי אסירים ג'יהאדיסטים, אשר נתפסו על ידי אנשי המודיעין הסורי או הוסגרו לסוריה מאחת המדינות השכנות מאז ראשית שנות ה-2000, בטענה של 'בניית אמון' עם האופוזיציה בגלות. ככל הנראה מטרתו הייתה לאפשר לג'יהאדיסטים להשתלט על כוחות המורדים, במטרה לצבוע את המרד נגדו כמרד ג'יהאדיסטי ולרכוש טווח פעולה רחב יותר מדעת הקהל העולמית.[25]

בחודשים מאי ויוני 2012 אירעו מעשי טבח בחמה,[25] בדרעא ובמקומות נוספים בסוריה, שגררו גל גינויים בעולם.

בפיצוץ 18 ביולי 2012 בדמשק, שהתרחש במטה הראשי של הלשכה לביטחון לאומי, נהרגו או נפצעו מספר בכירים במשטר אסד. ההרוגים בפיצוץ הם:[40][41][42]

ב-24 ביולי 2012 פתח צבא סוריה במתקפה כבדה נגד עיירה בפרברי דמשק שנכבשה לפני כן בידי המורדים, ונגד העיר חלב, המאוכלסת ביותר בסוריה.[43] במהלך הלחימה בחלב טענו המורדים כי כבשו יותר מ-60% משטח העיר. כמו כן היו קרבות עזים בשכונות הדרומיות והמזרחיות של דמשק במשך כמה שבועות.

ב-1 באוקטובר 2012 נהרג מפקד כוח המשימה של חזבאללה בסוריה, אבו עבאס, על ידי המורדים.[44] בדצמבר 2012 ירה צבא סוריה לראשונה טילי סקאד וטילי M-600 לעבר המורדים.[45][46]

2013[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2013 נהרג מפקד המשלחת של משמרות המהפכה האיראניים ללבנון, הגנרל חסן שאטרי, הידוע גם בשם "המהנדס חוסאם ח'וש נויס". קיימים דיווחים סותרים על נסיבות מותו: דיווח אחד מצביע על כך שהוא נהרג בדרכו מדמשק לביירות על ידי מארב של המורדים, ואילו דיווח אחר מציין כי נהרג בתקיפת חיל האוויר על משלוח הנשק לחזבאללה.[47][48]

ב-21 בפברואר נערכה מתקפת מתאבדים על מוסדות השלטון בדמשק.

בחודש יוני 2013 הצליח צבא סוריה, תוך הסתייעות בכוחות חזבאללה, להשתלט מחדש על העיר קוסייר, שעל הדרך שבין הבירה דמשק לחוף הים התיכון ובסמוך לגבול סוריה–לבנון, מיקום המקנה לה חשיבות אסטרטגית.

ב-16 בנובמבר 2013 נהרג מפקד המבצעים של ארגון החזבאללה בסוריה, עלי שביב, בקרבות עם המורדים.[49][50]

ב-12 בדצמבר 2013 נמלט מפקד הצבא הסורי החופשי סלים אידריס מסוריה לקטר לאחר שלוחמי ג'יהאד השתלטו על בסיסו בגבול עם טורקיה.[51] בעקבות התקרית הפסיקו ארצות הברית ובריטניה את משלוחי הנשק אל המורדים מחשש שיזלגו לכוחות המוג'אהדין בסוריה.

2014[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחימה פנימית בין המורדים (ינואר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנת 2014 החלה לחימה פנימית בין ארגוני המורדים ושני הצדדים רשמו הישגים טריטוריאליים במקביל. הצבא הסורי החופשי, צבא המוג'אהדין והחזית האסלאמית לחמו לחימה עזה נגד מדינה האסלאמית בעיראק ובלבנט (דאעש) בצפון המדינה. ארגוני המורדים תקפו עמדות של דאעש במחוזות אידליב וחלב, ועד ה-5 בינואר 2014 השתלטו המורדים על 80% מהשטחים שהיו בידי דאעש בפאתי אידליב ועל 65% משטחיו בעיר חלב ובסביבתה.[52]

ב-13 בינואר 2014 דווח כי דאעש הצליחו להשתלט על מרבית מחוז א-רקה[53] ולכבוש את הערים אל-באב ובְּזַאעַה (אנ') במחוז חלב, בזמן שהמורדים השתלטו על ג'ראבלוס (אנ'), השוכנת ליד הגבול עם טורקיה. ב-14 בינואר דווח כי המורדים השתלטו על שלוש עיירות במחוז חלב, בזמן שארגון המדינה האסלאמית ביסס את אחיזתו בעיר א-רקה לאחר שכיסי ההתנגדות האחרונים של המורדים נסוגו.[54] באותו זמן השתלטו המורדים גם על בית הסוהר בג'ראבלוס, ושחררו 70 אסירים שנפלו בשבי דאעש.

ב-1 בפברואר 2014 תקפו לוחמי דאעש את מפקדות ארגון לואא א-תווחיד בחלב והרגו את מפקדו עדנאן בַּכּّוּר ו-15 מורדים נוספים. ביום למחרת הודיע ארגון אל-קאעידה שהוא מתנער מהמדינה האסלאמית ומפעולותיה בסוריה.[55]

ב-8 בפברואר 2014 תקפו ארגון ג'בהת א-נוסרה וארגוני מורדים נוספים עמדות של המדינה האסלאמית במחוז דיר א-זור. כמו כן, דווח כי מפקד האזור מטעם המדינה האסלאמית, אבו דג'אנה, נהרג בעימותים. בין 10 בפברואר ל-12 בפברואר נסוגו לוחמי המדינה האסלאמית מהמחוז ועיר בירתו דיר א-זור כמעט לחלוטין.

המשך המתקפה של צבא סוריה וחזבאללה (ינואר–מרץ)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 במרץ צבא סוריה השתלט על העיירה א-סחל (السحل) באזור הרי קלמון.[56] ב-8 במרץ כוחות המשטר כבשו את זרה שבמחוז חומס וחסמו עוד יותר את נתיבי האספקה של המורדים מלבנון. ב-11 במרץ הצבא וחזבאללה טיהרו את אזור חוות רימה בדרכם למתקפה על יברוד. ב-16 במרץ הם נכנסו ליברוד,[57] אחרי שלוחמי הצבא הסורי החופשי נסוגו במפתיע והשאירו את לוחמי ג'בהת א-נוסרה להילחם לבדם.

ב-19 במרץ השתלט צבא סוריה על ראס אל-עין שליד יברוד, לאחר יומיים של לחימה, ועל אל-חוסן (אנ') שבמחוז חומס, בזמן שהמורדים במחוז דרעא השתלטו על בית הסוהר המרכזי ושחררו מאות אסירים. ב-20 במרץ שחרר צבא סוריה את מבצר קראק דה שבלייה. ב-20 במרץ השתלט הצבא מחדש על הכפרים פליטה (אנ') וראס אל-מערה (אנ') שליד הגבול עם לבנון.

המשך הלחימה (אפריל–מאי)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 במרץ כבשו המורדים את מעבר הגבול קסאב שבמחוז לטקיה. במהלך הקרבות נהרג הילאל אל-אסד (ער'), מפקד כוחות המשמר הלאומי בלטקיה ובן דודו של בשאר אל-אסד. ב-4 באפריל השתלטו המורדים על העיירה באבולין (אנ') במחוז אידליב. ב-9 באפריל, צבא סוריה כבש את העיירה רנכוס (אנ') שבאזור הקלמון. ב-12 באפריל המורדים בחלב הסתערו על אזור התעשייה שבשליטת המשטר במטרה לנתק את קווי האספקה של הצבא באזור. ב-26 באפריל צבא סוריה השתלט מחדש על העיר זבדאני. המורדים כבשו את הבסיס של חטיבה 61 בדרעא.

ב-7 במאי החלה הפסקת אש בעיר חומס. ארגוני המורדים התפנו מהעיר, שחזרה לשליטת הממשלה, בתמורה לשחרור אסירים ופתיחת מעבר חופשי לסיוע הומניטרי לנובול (אנ') וא-זהרא (אנ'), שתי מובלעות שיעיות שכותרו על ידי המורדים.[58]

ב-18 במאי מת מפצעיו מפקד מערך הנ"מ של צבא סוריה, גנרל חוסיין איסחאק, שנפגע קודם לכן במהלך מתקפה של המורדים על בסיס נ"מ באזור מליחה (אנ'), פרבר דרום-מזרחי של דמשק. המורדים השתלטו על העיירה תל מלח (אנ'), שבמחוז חמאת, והרגו 34 חיילים.[59]

הבחירות לנשיאות (יוני)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 ביוני 2014 התקיימו בחירות לנשיאות סוריה באזורים שבשליטת ממשלת סוריה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של סוריה יותר מאדם אחד הורשה להיות מועמד לנשיאות. יותר מ-9,000 תחנות הצבעה הוקמו באזורים אלו. על פי בית המשפט החוקתי העליון של סוריה, 11.63 מיליון סורים הצביעו (אחוז ההצבעה עמד על 73.42%). הנשיא בשאר אל-אסד זכה בבחירות עם 88.7% מקולות הבוחרים.[60] חסן א-נורי הגיע למקום השני עם 4.3% מקולות הבוחרים ומאהר חג'אר הגיע למקום האחרון עם 3.2% מהקולות.

ארצות הברית, האיחוד האירופי ומועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ טענו כי הבחירות היו לא לגיטימיות ו"הצגה".

בשל שליטת המורדים, הכורדים והמדינה האסלאמית על שטחים מהמדינה, ב-60% מחלקי סוריה לא התקיימו בחירות.

מתקפת המדינה האסלאמית והמשך הלחימה (יוני–אוגוסט)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 ביוני החל דאעש לכבוש שטחים נרחבים בעיראק בנוסף לכלי נשק כבדים ולציוד שבזז מצבא עיראק, שחלק ממנו העביר לתוך שטחי סוריה.[61] ב-14 ביוני כוחות המשטר כבשו מחדש את העיירה כסב (אנ') שבמחוז לטקיה, בזמן שהמורדים השתלטו על תל אל-גֻ'מוּע שליד העיר נווה שבמחוז דרעא ונכנסו מחדש לשטחי הרי קלמון.[62]

ב-7 באוגוסט השתלטו לוחמי המדינה האסלאמית על בסיס אוגדה 93 בא-רקה, כשהם השתמשו בכלי הנשק שהשיגו במהלך המתקפה בעיראק.[63] ב-13 באוגוסט כבשה המדינה האסלאמית כמה עיירות מידי המורדים במחוז חלב.

ב-19 באוגוסט הוצא להורג העיתונאי האמריקני ג'יימס פולי בידי המדינה האסלאמית, שאנשיו טענו כי מדובר בנקמה על המתקפה האווירית של ארצות הברית בעיראק נגד יעדי הארגון. באותו סרטון הוצג גם סטיבן סוטלוף, אמריקני יהודי שנחטף בגבול בין סוריה לטורקיה באוגוסט 2013.[64]

ב-24 באוגוסט השתלטו כוחות המדינה האסלאמית על בסיס חיל האוויר של צבא סוריה בטבקה אחרי כשבועיים של קרבות עזים. שבויים מקרב כוחות הממשלה הוצאו להורג ותיעוד של ההוצאה ההמונית להורג פורסם ביוטיוב. מספר ההרוגים בתקרית נע בין 120 ל-250.[65]

ב-27 באוגוסט השתלטו כמה ארגוני מורדים, בהם ג'בהת א-נוסרה, על מעבר הגבול בקוניטרה בתום קרבות עזים עם צבא אסד. במהלך חילופי האש נפצע גם קצין צה"ל באורח בינוני ובתגובה תקף צה"ל כמה יעדים בסוריה.[66]

המצור על כובאני ומתקפת הקואליציה נגד המדינה האסלאמית (ספטמבר–דצמבר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מבצע נחישות טבועה

ב-2 בספטמבר פרסם ארגון המדינה האסלאמית סרטון שבו תועדה הוצאתו של סטיבן סוטלוף היהודי להורג. ב-11 בספטמבר אישר נשיא ארצות הברית ברק אובמה לתקוף יעדים של המדינה האסלאמית בסוריה ושלושה ימים מאוחר יותר פרסם הארגון תיעוד חדש, שבו נראית הוצאתו של הבריטי דייוויד היינס להורג.

ב-19 בספטמבר כבשו לוחמי המדינה האסלאמית 16 כפרים כורדיים בצפון סוריה כחלק ממתקפה נרחבת לכיבוש העיר כובאני.[67]

ב-22 בספטמבר תקפו כלי טיס של ארצות הברית ושל בעלות בריתה הערביות – ירדן, סעודיה, קטר, ירדן ואיחוד האמירויות הערביות – מטרות של המדינה האסלאמית ושל קבוצת ח'וראסאן.

ב-6 באוקטובר הצליחו לוחמי המדינה האסלאמית לחדור לשטחה של כובאני ולהשתלט על אזור התעשייה ועל שתי שכונות בתום קרבות עזים עם לוחמי ה-YPG. ב-11 באוקטובר, כשהם שולטים על מחצית משטחה של כובאני, ניסו כוחות של המדינה האסלאמית להשתלט על מרכז העיר, אך נהדפו על ידי הלוחמים הכורדים, שהסתייעו בהפצצות כוחות הקואליציה מהאוויר. בין ה-13 באוקטובר עד ל-15 באוקטובר ביצעו כוחות הקואליציה 39 תקיפות אוויריות ובכך אפשרו ללוחמים הכורדים להשיב לידיהם את השליטה על חלקים מהעיר. התקיפות בשלב זה הפכו למתואמות יותר, כאשר הכורדים העבירו לארצות הברית מטרות על הקרקע שבהן פגעו כלי הטיס של הקואליציה.

ב-11 בנובמבר טען סליח מוחמד, מראשי האוטונומיה הכורדית, כי הכוחות המקומיים הדפו את לוחמי המדינה האסלאמית מאזורים נרחבים בדרום כובאני וכי הם מתקדמים "רחוב אחר רחוב". ב-24 בנובמבר דווח כי בקרבות בין לוחמי מיליציית ה-YPG לבין לוחמי המדינה האסלאמית נהרגו 18 מאנשי הארגון ועוד כמה לוחמים כורדים, ובסופם הצליחו הכורדים להתקדם במזרח העיר ובצפון-מזרחה.[68]

במקביל ללחימה בכובאני, המשיכו צבא סוריה ומיליציות הנאמנות למשטר לנסות ולכבוש מחדש שטחים מידי ארגוני המורדים השונים. ב-23 באוקטובר השתלט צבא סוריה על העיירה מורכּ שנמצאת בין הכביש המהיר המחבר את העיר חמה ואת העיר חלב אחרי חודשים של לחימה עם המורדים.

עם זאת, ב-7 בנובמבר כוחות של ג'בהת א-נוסרה כבשו שלושה כפרים במחוז אידליב, שבצפון-מערב סוריה. יומיים לאחר מכן, הצליחו כוחות של ג'בהת א-נוסרה וארגוני מורדים נוספים לכבוש את העיר הדרומית נווה מצבא סוריה אחרי חודשים של לחימה.

ב-26 בנובמבר דיווח הארגון הסורי לזכויות אדם כי 95 בני אדם נהרגו בהפצצות חיל האוויר של סוריה בעיר א-רקה, שהוכרזה כבירת המדינה האסלאמית. ההפצצות היו חלק משינוי אסטרטגיה של המשטר בדמשק, שעד אז לא הרבה לתקוף את העיר שהפכה למעוז המדינה האסלאמית.[69] למחרת הרגו כוחות המשטר בסיוע לוחמי חזבאללה כ-30 מורדים במארב בפרבריה המזרחיים של הבירה דמשק כחלק ממתקפה לטיהור מקום מושבו של אסד מגורמים עוינים לשלטונו.[70]

ב-4 בדצמבר פתחו לוחמי המדינה האסלאמית במתקפה על בסיס חיל אוויר בעיר דיר א-זור, כשפוצצו מכונית תופת בסמוך למבנה שבו התרכזו כוחות המשטר והפציצו את הבסיס ואזורים נוספים בעיר שנשלטים על ידי אסד. כעבור שלושה ימי לחימה, הצליחו הכוחות הסוריים להדוף את המתקפה ולוחמי המדינה האסלאמית נסוגו מחלק במתחם הבסיס שאותו הצליחו לכבוש. הארגון הסורי לזכויות אדם דיווח כי במתקפה נהרגו יותר מ-100 לוחמי המדינה האסלאמית ועוד 59 חיילים ולוחמי מיליציות הנאמנות למשטר.[71]

ב-15 בדצמבר כבשו לוחמים מארגון ג'בהת א-נוסרה ומארגוני מורדים נוספים שני בסיסים של צבא אסד בוואדי א-דיף ובחאמדיה, שבמחוז אידליב, אחרי שנתיים של לחימה מתמשכת.[72]

2015[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 בינואר כבשה קואליציית המורדים "החזית הדרומית" את בסיס חטיבה 82 הסמוך לעיירה א-שייח' מסכין (אנ') שמחוז דרעא בדרום המדינה. מאות מורדים הסתערו על הבסיס, ששימש את כוחות המשטר להפצצת אזורים שבשליטת המורדים בדרום סוריה, כשהם חמושים במשגרי רקטות וכלי נשק נגד מטוסים.

במרץ 2015 התקבלה החלטה 2209 של מועצת הביטחון של האו"ם שדנה שימוש בנשק כימי במהלך הלחימה.

בשלהי 2015 העמיקה רוסיה את מעורבותה בלחימה, והציבה בסוריה מטוסי קרב וכוחות קרקע, שהשתתפו בלחימה לצד אסד. בניגוד למדינות המערב, שתמכו בחלק מקבוצות המורדים ותקפו אחרות, רוסיה תקפה את כל קבוצות המורדים. גם בתקיפות של רוסיה נהרגו אזרחים רבים, וגבר זרם הפליטים מסוריה.[73] באוקטובר 2015 יצא אסד מארצו, לראשונה מתחילת מלחמת האזרחים, לפגישה עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין.[74]

מלחמת האזרחים זלגה גם ללבנון, בעיקר עקב מעורבותם של לוחמי חזבאללה לצד כוחות הצבא הסורי. ב-12 בנובמבר ביצע ארגון המדינה האסלאמית שני פיגועים בביירות, בהם נהרגו 43 בני אדם.

בדצמבר 2015 כוחות הממשלה כבשו מחדש בסיס במרג' אל-סולטן.

2016[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 2016 נמשכה מעורבות רוסית אינטנסיבית לצד ממשל אסד במלחמת האזרחים.

בפברואר 2016 פורסמה הערכה לפיה במלחמת האזרחים נמנו 470,000 הרוגים ו-1.9 מיליון פצועים.[75]

ב-27 בפברואר 2016 נכנסה לתוקף הפסקת אש בין הממשל הסורי לארגוני המורדים, שלא כללה את המדינה האסלאמית. הפסקת האש צמצמה במידה ניכרת את מספר ההרוגים.

ב-14 במרץ 2016 הודיע נשיא רוסיה ולדימיר פוטין כי תם המבצע הרוסי בסוריה וכי הסגת הכוחות הרוסיים תחל למחרת. בהתאם לכך חלק מהכוחות הרוסיים יצאו מסוריה.

ב-27 במרץ 2016 דווח כי צבא סוריה, בסיוע מסיבי של רוסיה, כבש בחזרה את העיר תדמור.[76]

ב-24 באוגוסט 2016 פתחה טורקיה במבצע מגן הפרת יחד עם האופוזיציה הסורית על מנת לכבוש מידי המדינה האסלאמית ומהכורדים את אזור הגבול הטורקי עד נהר הפרת.

ב-10 בספטמבר 2016, ארצות הברית ורוסיה חתמו בז'נבה על הסכם לצמצום הלחימה בסוריה ושיתוף פעולה בלחימה ב"מדינה האסלאמית".[77] הסכם זה לא הועיל, ובהמשך החודש ספגה חלב הפצצות כבדות של צבא סוריה.[78] בדצמבר 2016 תדמור נכבשה בחזרה על ידי המדינה האסלאמית.

2017[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2017 דיווחה סוכנות הפליטים של האו"ם כי מספר הפליטים שברחו מסוריה עבר את ה-5 מיליון, בנוסף ל-6.3 מיליון סורים שנותרו בסוריה ונעקרו מבתיהם. רוב הפליטים ברחו לטורקיה (3 מיליון), ללבנון (למעלה ממיליון) ולירדן (בין 670 אלף ל-1.3 מיליון).[79]

ב-4 באפריל 2017 בוצעה מהאוויר מתקפה כימית בחאן שייח'ון שבמחוז אידליב שבסוריה, הנשלטת על ידי מורדים סונים מהארגון הג'יהאדיסטי תחריר א-שאם, בגז רעיל ככל הנראה סארין, וכתוצאה מכך נהרגו כ-74 בני אדם ונפצעו מעל 557, כך על פי משרד הבריאות של אידליב. לאחר מכן שבו והפציצו את בית החולים שבו טיפלו בניצולים.[80] הפצצות אלו הובילו לתקיפה אמריקאית, לראשונה מאז החלה מלחמת האזרחים.[81]

ב-15 במאי הודיעה מחלקת המדינה האמריקנית כי יש בידיה ראיות לכך שאסד בנה משרפות על מנת לשרוף את גופות האסירים שמתו בבתי הכלא שבשליטתו.[82]

ב-18 במאי תקפה ארצות הברית בכביש דמשק–בגדד שיירה של צבא אסד ומליציות שיעיות אשר נתמכות על ידי איראן. ארצות הברית הודיעה כי תקפה את השיירה בעקבות העובדה כי היא סיכנה כוחות אמריקנים אשר מאמנים חיילים מצבא המורדים בסוריה.

ב-6 ביוני החל הקרב על העיר א-רקה בין הכוחות הסוריים הדמוקרטיים הנתמכים על ידי ארצות הברית, לבין המדינה האסלאמית שהעיר משמשת כבירתה דה פקטו מאז שנת 2014.

ב-18 ביוני שגרה איראן שבעה טילים בליסטיים מדגם ד'ואלפקאר לטווח בינוני לעבר מטרות של המדינה האסלאמית. חמישה מהטילים החטיאו את המטרה, ושני טילים פגעו בשטח שבשליטת המדינה האסלאמית.[83] באותו יום מטוס קרב של ארצות הברית הפיל לראשונה מטוס קרב סורי.[84]

ב-24 בספטמבר נהרג ולרי אספוב, לוטננט גנרל בכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית, במתקפת פצצות מרגמה של אנשי המדינה האסלאמית על מפקדתו באזור דיר א-זור.

ב-31 בדצמבר כבשו ארגוני המורדים את אזור חרסתא ואת שכונת עג'מי במרכז העיר דמשק.[85]

2018[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 בינואר פלש הצבא הטורקי למחוז עפרין, שהיה בשליטת הכוחות הסוריים הדמוקרטיים (SDF). לאחר כשלושה חודשי לחימה נכבש המחוז ולוחמי ה-SDF נאלצו לסגת לשטחים המזרחיים של רוג'בה, אם כי אף על פי שהשליטה במחוז נמצאת דה-פקטו בידי טורקיה, לחימה בעצימות נמוכה נמשכת בצורת תקיפות גרילה נקודתיות של לוחמים כורדים.

ב-10 בפברואר הצליחו בפעם הראשונה הסורים להפיל מטוס קרב ישראלי (שנפל בשטח ישראל), לאחר בוקר של לחימה אווירית בין ישראל, סוריה ואיראן, בו ישראל ביצעה מספר התקפות בשטח סוריה כתגובה לחדירת כטמ"מ איראני לשטח ישראל.

ב-7 באפריל ביצע אסד את המתקפה הכימית בדומא (2018). בתגובה תקפו ארצות הברית, הממלכה המאוחדת וצרפת מספר יעדים של מרכז סרס.

בלילה שבין ה-29 באפריל ל-30 באפריל הותקף בסיס צבאי בחמה, ששימש כמרכז גיוס ומרכז לוגיסטי למיליציות שיעיות בחסות איראן. בעקבות התקיפה נשמעו פיצוצים עזים ודווח על כ-40 הרוגים. סוריה האשימה כי "מדובר בתקיפה מכוונת של האויב" אך לא ברור מי עומד מאחורי התקיפה. ארגוני המורדים לקחו אחריות, אך דיווחים זרים טענו שארצות הברית והממלכה המאוחדת שיגרו טילים בליסטיים משטח ירדן על בסיס זה.[86]

ב-17 בספטמבר נחתם הסכם בנוגע לאזור המפורז באידליב בין טורקיה לרוסיה במטרה ליצור אזור מפורז במחוז בו שלטו ארגוני האופוזיציה הסורית. הוסכם בין הצדדים שבשטח המפורז יסיירו כוחות צבא טורקיים ורוסיים.

ב-12 בדצמבר ממשלת טורקיה הכריזה על תחילת מבצע נגד המנהל האוטונומי של צפון ומזרח סוריה בתוכחה, לכאורה, נגד מאמצי ארצות הברית להבטיח את ביטחון הגבול הטורקי באזור.[87] בתגובה לכך הודיע הפנטגון כי כל פעולה צבאית חד-צדדית שתבוצע בצפון סוריה, שם פועלים כוחות אמריקאיים, תהיה "בלתי מתקבלת על הדעת".[88] אולם, ב-19 בדצמבר הודיע נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על נסיגת הכוחות האמריקאיים מסוריה, זאת לאחר שטורקיה דחתה את המתקפה המתוכננת.[89]

2019[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשך פעילות דאעש, נסיגת ארצות-הברית ולחימה בין גורמי אופוזיציה שונים (ינואר–מאי 2019)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין התאריכים 110 בינואר, ארגון תחריר א-שאם תקף וכבש עמדות של החזית הלאומית לשחרור (NLF) באידליב ובחלב. ב-9 בינואר נחתמה הפסקת אש בין הצדדים, כאשר NLF מסרו את העמדה האחרונה שלהם באידליב לתחריר א-שאם ונסוגו מהאזור לשטחים בעפרין שבשליטת הצבא הסורי החופשי. ב-10 בינואר כבש סופית את השטחים שהיו בשליטת NLF.[90]

ב-5 בינואר, לוחם כורדי נהרג ושני לוחמים בריטים מהכוחות המיוחדים נפצעו במסגרת מתקפה של דאעש ליד דיר א-זור. שני הלוחמים הבריטים פונו על ידי כוחות אמריקאים.[91]

ב-6 בינואר היועץ לביטחון לאומי של ארצות-הברית ג'ון בולטון אמר במהלך ביקורו בישראל ובטורקיה, כי נסיגת הכוחות האמריקאים מסוריה תלויה במספר תנאים, כולל הידיעה כי שרידי לוחמי דאעש יובסו, וכי הכורדים בצפון-סוריה מוגנים מפני הכוחות הטורקיים.[92] אולם נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן דחה את ההצעה להגן על הכוחות הכורדיים, אותם הוא מגדיר כארגון טרור.[93] באותו יום, הכוחות הסוריים הדמוקרטיים טענו כי הם תפסו ועצרו שני לוחמי דאעש ממוצא אמריקאי, בנוסף ללוחמים מאירלנד ופקיסטן, שתכננו לבצע פיגוע נגד אזרחים סורים.[94] ב-10 בינואר מזכיר המדינה האמריקאי מייק פומפאו אמר במסיבת עיתונאים משותפת עם מקבילו המצרי בקהיר, כי ארצות הברית תסיג את כוחותיה מסוריה תוך המשך לחימה נגד דאעש, אך ארצות הברית לא תסייע לשיקום האזורים הנמצאים בשליטתו של נשיא סוריה בשאר אסד, כל עוד איראן ושלוחותיה נמצאים במדינה.[95][96]

ב-15 בינואר דאעש ביצע פיגוע התאבדות ליד פטרול של כוחות אמריקאיים בעיר מנג'יב שהייתה בשליטת הכוחות הכורדים. בפיגוע נהרגו 18 לוחמים, ביניהם ארבעה חיילים אמריקאיים ונפצעו 18. באותו יום, סגן נשיא ארצות-הברית מייק פנס הודיעה על הבסת ארגון דאעש.[97]

אנימציה המציגה שינויים בשליטת הפלגים בסוריה ובעלי בריתם, כמו גם בסיסים צבאיים זרים, בין אוקטובר 2011 למרץ 2019.

ב-23 במרץ, לאחר שבועות ארוכים של לחימה בשעה שאזרחים עוזבים את אזור בגחוז, הכוחות הסוריים הדמוקרטיים הודיעו על הבסת דאעש בסוריה.[98]

ב-20 באפריל דאעש הודיעה על הריגתם של 35 לוחמי ממשל במחוזות חומס ודיר א-זור; המרכז הסורי לזכויות אדם דיווח על 27 הרוגים באומרו כי מדובר במתקפה הגדולה ביותר של דאעש מאז ההכרזה על הבסת הארגון. אלפי לוחמי דאעש ומשפחותיהם שנתפסו באזור בגחוז נשארו במחנות בקרבת מקום.[99]

ההערכה של משרד ההגנה האמריקאי באותה תקופה, הייתה שהח'ליפות הפיזית של דאעש כבר איננה קיימת, אך ישנם למעלה מ-100 אלף לוחמים של הארגון הנמצאים בסוריה ובעיראק.[100]

פירוק הסכם הפירוז, המתקפה בצפון סוריה והקמת אזור החיץ (מאי–אוקטובר 2019)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 במאי, ממשלת סוריה בתיאום עם חיל-האוויר הרוסי, החלה במתקפה קרקעית נגד גורמי אופוזיציה בצפון המדינה, בתגובה למתקפות חוזרות נגד כוחות המשטר באזור שבוצעו באזור המפורז באידליב.[101]

ב-7 באוגוסט, ממשלות ארצות-הברית וטורקיה הגיעו להסכם על הקמת אזור חיץ חדש בצפון סוריה.[102]

ב-19 באוגוסט הצליח צבא סוריה לכבוש את העיר ח'אן שייח'ון, במהלך המתקפה החדשה שערך בצפון-מערב המדינה. כתוצאה מכך נוצרו תאים של כוחות אופוזיציה בעיירות כפר זייתא (אנ'), א-לַּטַאמנה (אנ') ומורכּ (אנ'), כולל עמדה של הצבא הטורקי בעיירה מורכּ. צבא סוריה כבש את האזור ב-23 באוגוסט.[103]

ב-30 באוגוסט הכריזו ממשלות סוריה ורוסיה על הפסקת אש חד-צדדית באזור החל מ-31 באוגוסט, במטרה לייצב את המצב באידליב.[104]

המתקפה הטורקית בצפון-מזרח סוריה, אזור החיץ הצפוני השני וחיסולו של אבו בכר אל-בגדדי (אוקטובר 2019)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערכים מורחבים – המתקפה הטורקית על כורדיסטן הסורית, מבצע קיילה מולר

ב-5 באוקטובר נשיא טורקיה ארדואן הזהיר מפני פלישה רחבת היקף לצפון סוריה.[105][106]

ב-7 באוקטובר הכריזה ממשלת ארצות-הברית שבעוד שהיא איננה תומכת בפלישה הטורקית המתוכננת, הכוחות האמריקאיים ייסוגו מהאזור ויאפשרו לכוחות הטורקיים להחליפם.[107]

ב-9 באוקטובר הכריז נשיא טורקיה ארדואן על תחילת המתקפה בצפון-מזרח סוריה.[108]

ב-13 באוקטובר ממשלת סוריה המנהל האוטונומי של צפון ומזרח סוריה חתמו על הסכם, בתיווך רוסיה, לפעול נגד המתקפה הטורקית בצפון-מזרח המדינה.[109][110]

ב-22 באוקטובר נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ונשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן חתמו על הסכם חדש ליצירת אזור חיץ בצפון סוריה.[111]

ב-26 באוקטובר כוח דלתא של פיקוד המבצעים המיוחדים המשולבים ביצע פשיטה במחוז אידליב שהביאה לחיסולו של מנהיג דאעש אבו בכר אל-בגדדי.

2020 ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 בינואר כוחות האופוזיציה הסורית כבשו מחדש הכפרים אל-ברסה, סמקה ואל דלים (אל משמיש) בדרום מזרח אידליב.

ב-10 בינואר כוחות ממשלת סוריה החלו בהפצצות אוויריות נרחבות כנגד וכוחות אופוזיציה בדרום אידליב ובהמשך גם במזרחה ובמערבה תוך גרימת עשרות הרוגים ופציעת חייל טורקי דבר שהביא להפצצות טורקיות באזור חלב.

ב-15 בינואר כוחות ממשלת סוריה כבשו את מחדש שטחים וכפרים רבים ביניהם את הכפרים אל-ברסה, סמקה ואל דלים (אל משמיש) בדרום מזרח אידליב.

ב-17 בינואר כוחות ממשלת סוריה נסוגים מהכפרים אבו ג'ורייף ותל חטרה, כוחות האופוזיציה משתלטים עליהם תוך תפיסת נשק ושלל רב.

ב-18 בינואר פוטין וארדואן דנו בנושא סוריה בוועידה בברלין.

ב-28 בינואר כוחות אסד כבשו את העיר מערת א-נועמאן כתוצאה מכך תושביה הסונים ברחו מחשש לטבח[112] והחלו בפלישה קרקעית בשטחים במחוז חלב הנשלטים על ידי המורדים.

ב-6 בפברואר כוחות אסד כבשו את העיר סרקיב האזורים הסמוכים לה בדרום מזרח סוריה תוך כדי הרחבת היקף הסיוע ופריסת הכוחות הטורקיים סמוך לגבול החדש.

ב-9 בפברואר כוחות אסד כבשו את כל כביש m5 המחבר בין דמשק לחלב.

ב-25 בפברואר כוחות אסד כבשו שטחים נרחבים בדרום מחוז אידליב.

ב-28 בפברואר חיילים טורקים רבים נהרגו בהפצצות אסד, כתוצאה מכך טורקיה התחילה להפציץ בצורה נרחבת את כוחות אסד.

ב-29 בפברואר כוחות האופוזיציה כבשו כפרים רבים בדרום מחוז אידליב.

ב-1 במרץ טורקיה הכריזה על מבצע סיוע לכוחות האופוזיציה.

ב-5 במרץ פוטין וארדואן נפגשו על מנת לדון על המצב בסוריה כתוצאה מכך המצב בסוריה נרגע משמעותית.

מאז התגובה הצבאית הטורקית, שהסתיימה בחתימה על הסכם הפסקת אש בין רוסיה לטורקיה ב-5 במרץ, לא השתנו קווי החזית בסוריה, וכך החלה תקופה ארוכה שבה המשטר הסורי לא יזם מתקפות חדשות על האזורים בשליטת המורדים. הפסקת האש החזיקה מעמד למרות הפרות תכופות בין שני הצדדים. טורקיה פרסה כששת אלפים חיילים טורקים לאורך קו החזית עם המשטר הסורי באידליב, מגובים בטנקים, בתותחים ובכטב"מים, לצד כוחות המורדים שהמשיכו לפעול באידליב.

במקביל, נמשכו קרבות נגד דאעש במדבר הסורי (הבאדיה).[113]

בין השנים 2018 ו-2021, אסד השתלט על רוב סוריה בסיוע של רוסיה. בשנת 2020 נהרגו במלחמה בסוריה 6,800 בני אדם, וב-2019 נהרגו יותר מ-10,000. בשנת 2021, 3,746 בני אדם נהרגו בלחימה ובעימותים בשנה החולפת, בהם 1,505 אזרחים – 360 מהם ילדים.[114] רוב המורדים פעלו בצפון סוריה.

בינואר 2022, בית משפט בגרמניה גזר מאסר עולם על קולונל סורי שהורשע בפשעים נגד האנושות שבוצעו בבית כלא בדמשק. הוא נקשר לעינויים של לפחות כ-4,000 איש במהלך מלחמת האזרחים.[115] משפטו של הקולונל הוא הראשון מסוגו בכך שהוא קושר בין פשעים נגד האנושות לבין פעולות הממשל הסורי במלחמת האזרחים, ומהווה חלק ממשפט גדול יותר שהחל באפריל 2020.[116]

בתחילת 2023 החל תהליך התקרבות ונרמול יחסים בין סוריה לערב הסעודית, אחרי שאלו שנותקו ב-2012. כחלק מתהליך ההתקרבות בין המדינות נחתמו הסכמים בתיווך ירדני המכירים במשטר אסד ותומכים בהסרת הסנקציות המוטלות על סוריה מצד אירופה וארצות הברית. בתמורה משטר אסד יתחייב להמשך קיום השיחות עם האופוזיציה הסורית, למנוע הפצת סמי קפטגון ולצמצם נוכחות צבאית איראנית בשטח סוריה.[117]

ב-6 בפברואר 2023 התרחשו רעידות אדמה קטלניות שהורגשו בעיקר באזור חלב שבשליטת המורדים. רק ב-10 בפברואר איפשרה ממשלת סוריה להעביר סיוע ואספקה לאזורים שבשליטת המורדים, דבר שפגע באפשרות להציל נפגעים.[118]

במאי 2023 הגיע נשיא איראן אבראהים ראיסי לביקור רשמי בדמשק בו הכריז כי סוריה בהובלת משטר אסד "ניצחה" במלחמה.[119] זהו ביקור ראשון של נשיא איראני מאז פרוץ המלחמה ב-2011.

ב-11 באוגוסט 2023 דאעש לקח אחריות על הריגת 23 חיילים של אסד בהתקפה על אוטובוס צבאי במזרח המדינה[120] .

סיכום[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לאפריל 2018 מדווחת סוכנות הפליטים של האו"ם כי מספר הפליטים הרשומים שברחו מסוריה מונה כ-5.65 מיליון בני אדם,[121] בנוסף לכ-6.3 מיליון סורים שנותרו בסוריה ונעקרו מבתיהם.

באפריל 2018 העביר משטר אסד חוק המלאים את בתיהם של למעלה מ-10 מיליון אזרחי סוריה שברחו בגלל המלחמה.[122] הערכה של העיתון ניו-יורק טיימס אומדת את מספר הפליטים הסורים שאיבדו את בתיהם בכ-13 מיליון נפש.[123]

נכון לתחילת 2018 מעורבים בלחימה מדינות וארגונים זרים שהקימו בה בסיסים צבאיים[124]:

איראן: שדה"ת דמשק הבינלאומי (בסיס צבאי), ג'בל עזאן (ריף חלב הדרומי), א-סת זינב (ריף דמשק), שדה"ת הצבאי א-סין (ריף דמשק) ובסיס אל-כסוה (דרומית לדמשק).

חזבאללה: בסיס אל-קוסייר (מחוז חומס, גבול לבנון), בסיס א-זבדאני (דרום מערב סוריה קרוב ללבנון, בריף דמשק) בסיס בהרי קלמון (רכס הרים צפונית מזרחית לדמשק, לאורך גבול לבנון); בסיס מדרום לסרע'איא (אנ') (עיירה מצפון לדמשק באזור א-זבדאני).

ארצות הברית: בסיס סרין (עיירה צפונית לחלב), בסיס ח'ראב אל-עשק (ריף א-רקה הצפוני), בסיס עין עיסא (מחוז א-רקה, כולל גם כוחות צרפתים), בסיס אל-מברוכה (בריף אל-חסכה), שדה"ת אל-רויאריא בריף חלב הצפוני), בסיס עין דאדאת (צפון מחוז חלב), מחנה אל-זכף (משולש הגבולות סוריה–עיראק–ירדן).

צרפת: בסיס בעין ערב (מחוז חלב).

גרמניה: הבסיס הבינלאומי בא-תנף; בסיס בשלב הקמה ברמילאן.

רוסיה: הבסיס בנמל טרטוס; המכללה הימית בג'בלה (עיר חוף מדרום ללטקיה), בסיס ושדה"ת בג'נדיריס (מחוז חלב), בסיס אל-קאמישלי (בצפון-מזרח סוריה), בסיס ח'רבת ראס אל-וער (מזרחית לדמשק).

טורקיה: ג'ראבלוס, אח'תרין, אעזאז (מחוז חלב).

בריטניה: א-תנף (אזור תדמור שבמחוז חומס).

התערבות האו"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

האו"ם ניסה לתווך בין הצדדים ולהגיע להפסקת אש, אך אחרי שנכשל הפסיק להתערב באופן משמעותי בנעשה בסוריה.

קופי אנאן, שליח האו"ם לסוריה הביא לחתימת הסכם הפסקת אש בין הצדדים ב-10 באפריל 2012. למרות החתימה על ההסכם, הלחימה לא דעכה. פיגועים בתוך סוריה נמשכו וכך גם התקפותיו של אסד. ביוני 2012 נשלחו הפקחים לבדוק את הידיעות על מעשי טבח במדינה, וב-16 ביוני הם הפסיקו בעבודתם בגלל מעשי האלימות הקשים ובגלל המצב הקשה במדינה. ב-2 באוגוסט 2012 התפטר אנאן מתפקידו. הניסיון כשל והלחימה נמשכה בעצימות הולכת וגוברת.

בעקבות הטענות כי בוצע שימוש בנשק כימי על ידי אחד מהצדדים הלוחמים נשלחה משלחת של פקחי האו"ם על מנת לבדוק את הטענות. כחודש לאחר המקרים פרסם האו"ם דו"ח רשמי וחמור במיוחד שמצביע בבירור על שימוש בנשק כימי כלפי אזרחים, בהם ילדים וקשישים. הדו"ח קובע כי 'המסקנה היא שהיה שימוש בכלי נשק כימיים בסכסוך המתמשך בין הצדדים ברפובליקה הסורית הערבית נגד אזרחים כולל ילדים בקנה מידה גדול'. עם זאת, מהדו"ח לא עולה טענה לאחריות של אחד מהצדדים הלוחמים.[125]

כלי נשק[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשק כימי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערכים מורחבים – המתקפה הכימית בע'וטה, פירוק הנשק הכימי בסוריה, המתקפה הכימית בח'אן שייח'ון

באפריל 2013 חשף בכיר באמ"ן (אגף המודיעין של צה"ל) כי כוחות אסד השתמשו בנשק כימי, ככל הנראה גז עצבים מהסוג סארין. עוד קודם לכן היו דיווחים לא מאומתים ממקורות שונים על שימוש בנשק כימי. ארצות הברית הכחישה דיווחים אלה וגם הסתייגה מהערכת אמ"ן, אך ב-25 באפריל 2013 אישר מזכיר ההגנה של ארצות הברית צ'אק הייגל כי סוריה אכן השתמשה בנשק כימי, אך טען שבמידה מועטה.[126] לפי חלק מחוקרי האו"ם שחקרו את השימוש בנשק כימי, היו אלו דווקא המורדים שהשתמשו בו.

בחורף 2012 השתלטו לוחמי הזרוע הסורית של אל-קאעידה, ג'בהת א-נוסרה, על מפעל לייצור נשק כימי מסוג כלור, ומאז גם המורדים הקיצונים עושים שימוש בנשק כימי.[127]

ב-21 באוגוסט 2013 דיווחה האופוזיציה בסוריה על מאות הרוגים במתקפת נשק כימי של כוחות המשטר בע'וטה שבמחוז ריף דמשק, כאשר לפי הערכות גורמי ביון מערביים המתקפה בוצעה על ידי כוחות המשטר אסד.[128][129] נשיא איראן, חסן רוחאני, הודה לראשונה כי אזרחים בסוריה נהרגו מנשק כימי, אך לא ציין מי אחראי לכך, מנגד משטר אסד טען כי צבאו איתר נשק כימי בידי המורדים באחד הפרברים של דמשק.[130]

ב-28 בספטמבר 2013 החליטה פה אחד מועצת הביטחון של האו"ם על פירוז סוריה מנשק כימי. ההסכם התייחס לגזים הרעילים מסוג סארין, גז חרדל, ו-VX, אולם לא התייחס לכלור שהשימוש בו במסגרת מלחמת האזרחים נמשך אף ביתר שאת.[127][25]

המתקפה הכימית בח'אן שייח'ון נערכה ב-4 באפריל 2017, ובה העיר ח'אן שייח'ון שבמחוז אידליב, הנשלטת על ידי המורדים הסונים, הופצצה מהאוויר בגז רעיל, ככל הנראה סארין, וכתוצאה מכך נהרגו כ-74 בני אדם ונפצעו מעל 557.[80] תקיפה זו עוררה זעזוע רב, והובילה לתקיפה אמריקנית שבה הופצץ, באמצעות 59 טילי שיוט מסוג טומהוק, בסיס חיל האוויר הסורי אשר ממנו המריאו המטוסים שביצעו יומיים קודם לכן את המתקפה הכימית. זו הייתה הפעם הראשונה שהבית הלבן הורה בגלוי ובפומבי על מתקפה צבאית נגד כוחות של צבא אסד.[131]

ב-8 באפריל 2018 נערכה מתקפה כימית נוספת של משטר אסד נגד אזרחים סורים. בתקיפה נפגעו מאות בני אדם. בתגובה לתקיפה זו בוצעה ב-14 באפריל 2018 תקיפה משולבת של ארצות הברית, בריטניה וצרפת, באמצעות מטוסי תקיפה וטילי שיוט, נגד מטרות אחדות של נשק כימי בסוריה.

טילי טאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משגר טיל TOW

במלחמת האזרחים בסוריה הרבו המורדים לעשות שימוש בטילי BGM-71 טאו, שמספרם מוערך בכ-5,000 טילים אשר סופקו להם ככל הנראה על ידי ארצות הברית, עם זאת, לא ברור מה מקורם של הטילים, מכיוון שמספריהם הסידוריים של הטילים נמחקו.

טילי ה-BGM-71 טאו הם טילים נגד טנקים מהדור השני. הטאו הוא טיל כבד ומדויק הניתן לשיגור ממשגר הנישא על ידי חוליית לוחמי חי"ר או ממשגר המותקן על גבי כלי רכב. הטיל, אשר ביכולתו לחדור את עיקר הרק"ם שברשות הצבא הסורי, גרם לפגיעות רבות בשריון של צבא סוריה בקרבות רבים. כמו כן, המורדים משתמשים בטיל זה כנגד מטרות 'רכות', כמו בניינים וריכוזי צבא בשל דיוקו וטווחו הרב.

פצצות מצרר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חביות נפץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת האזרחים בסוריה עשה חיל האוויר הסורי שימוש נרחב בפצצות חבית כנגד המורדים. מוערך כי במהלך המלחמה הוטלו בין 5,000 ל-6,000 פצצות חבית שמהן נהרגו כ-20,000 אזרחים סורים.

המאבק המדיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינות במזרח התיכון שמתערבות צבאית במלחמה
  סוריה
  מדינות שתומכות במורדים
  מדינות שתומכות בכוחותיו של אסד
  מדינות שיש בהן מיליציות שתומכות במורדים ומיליציות אחרות שתומכות באסד
  מדינות שיש בהן מיליציות שתומכות באסד
מחנה הפליטים הסורי זעתרי שליד מפרק, ירדן
ב-3 באוקטובר 2012 התפוצצו שלוש מכוניות תופת בכיכר סעדאללה אל-ג'ברי שבחלב, והותירו לפחות 40 הרוגים[132]
חיילים מצבא ארצות הברית מעמידים טילי פטריוט ליד העיר גזיאנטפ לאחר שפגז תועה שנורה מסוריה פגע בטורקיה השכנה
טנק הרוס של הצבא הסורי בחלב
רופאים מטפלים במורדים ובאזרחים פצועים בבית חולים בחלב

רוסיה וסין, בעלות זכות הווטו במועצת הביטחון של האו"ם, השתמשו ביכולתן והטילו וטו על כל ניסיונות הגינוי על סוריה.[133] בנובמבר 2011 הגיעה ממשלת סוריה בראשות אסד להסכם עם הליגה הערבית לסיום ההתקוממות, אך הפרה אותו תוך זמן קצר. כתוצאה מכך, השעתה הליגה הערבית את חברותה של סוריה בארגון ב-12 בנובמבר.[134]

ב-22 בנובמבר הציבה הליגה הערבית לאסד אולטימטום של שלושה ימים להכנסת משקיפים בינלאומיים למדינה, אך הממשלה הסורית לא הסכימה. ימים אחדים לאחר מכן, הוחלט להטיל סנקציות נגד המשטר הסורי. טורקיה הוסיפה סנקציות משלה ימים בודדים לאחר מכן. ב-19 בדצמבר הסכימה סוריה ליוזמת הליגה הערבית להכניס לשטחה פקחים מטעם מדינות ערב שיפקחו על הנעשה במדינה.[135] דו"ח ראשוני של הפקחים הוגש לליגה הערבית בשבת, 7 בינואר 2012, מטעם מפקד כוח הפקחים, מוחמד א-דאבי (אנ'). הליגה החליטה להמשיך את עבודתם, זאת בניגוד לרצון האופוזיציה הסורית לערב את האו"ם ופקחיו.

חרף עבודת הפקחים, התמידה רוסיה בתמיכתה במשטר הסורי וחתמה על עסקת נשק בשווי 550 מיליון דולר להספקת 36 מטוסי קרב.[דרוש מקור] למחרת הודיעה מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ, כי המדינות מושכות את פקחיהן מסוריה.[136] גם הליגה הערבית הודיעה כי היא מקפיאה את עבודת הפקחים מטעמה.[137] ב-12 בפברואר 2012 התפטר ראש משלחת הפקחים של הליגה הערבית, והליגה עצמה החליטה אותו יום לפנות למועצת הביטחון של האו"ם והפעם בבקשה לשלוח לסוריה משלחת משותפת לליגה הערבית ולאו"ם, כוח צבאי לשמירת השלום. שינוי ביחסים בין אסד למדינות ערב האחרות החל בהדרגה בסוף העשור השני של המאה ה-21.[138] סוריה הושבה לליגה הערבית בשנת 2023.[139]

ב-23 בפברואר 2012 הודיעו מזכ"ל האו"ם, באן קי מון, ומזכ"ל הליגה הערבית, נביל אל ערבי, כי מזכ"ל האו"ם לשעבר, קופי אנאן, ימונה לשליח האו"ם לנושא סוריה.[140] אנאן הצליח להגיע להסכם ב-10 באפריל בין אסד למורדים להפסקת האלימות, אך ההסכם לא כובד על ידי אסד והלחימה המשיכה. בעקבות התמשכות מעשי הטבח, הודיעו במאי 2012 ארצות הברית, צרפת, גרמניה, בריטניה, ספרד, איטליה, קנדה אוסטרליה וטורקיה על גירוש דיפלומטים של סוריה מארצם. ביולי 2014 מינה מזכ"ל האו"ם את סטפן דה מיסטורה לשליח מיוחד לסוריה מטעמו ומטעם הליגה הערבית.

גם יחסיה של סוריה עם חמאס הגיעו לכדי משבר כאשר למחרת אישור כניסת הפקחים ב-20 בדצמבר, סירב אסד להיפגש עם ח'אלד משעל בשל המעבר ההדרגתי של הנהגת חמאס מדמשק לקטר. התקרבות נרשמה בשנת 2019.[141]

ברקע המלחמה ישנו חשש במדינות ערב והאסלאם מפיצול סוריה למרכיביה העדתיים והאתניים על בסיס הזכות להגדרה עצמית למספר ישויות עצמאיות, בהן: מדינה לכורדים, לעלווים, לדרוזים ולסונים.[142]

ההכרה הבינלאומית בכוחות האופוזיציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הקואליציה הלאומית הסורית של האופוזיציה והכוחות המהפכניים

תמיכה כלכלית או צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2012 ביוזמת נשיא צרפת ניקולה סרקוזי הוקם ארגון ידידי סוריה.

מדינות וארגונים אלה מעניקים תמיכה כלכלית או צבאית למועצה הלאומית הסורית:

מדינות אלה מעניקות תמיכה כלכלית או צבאית למשטר הסורי:

למרות תמיכתה המוצהרת במורדים, העבירה ארצות הברית דרך המודיעין הגרמני לבשאר אל-אסד בחודש אוגוסט 2014 מידע מדויק על מיקומם של פעילי המדינה האסלאמית במזרח סוריה שאפשר לצבא סוריה להשמיד אותם באמצעות טילי סקאד.

הגירת פליטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – פליטי מלחמת האזרחים בסוריה

הקרבות, שהתנהלו באזורים מיושבים ותוך פגיעה מכוונת באזרחים, הביאו לזרם גדל והולך של פליטים מסוריה למדינות הגובלות בה: טורקיה, ירדן, לבנון ועיראק. רבים המשיכו משם לאירופה. עד ספטמבר 2012 נמלטו מסוריה כ-470,000 פליטים,[152] ובאפריל 2013 הגיע מספר הפליטים מסוריה למיליון.[153] בנוסף, כ-1.5 מיליון סורים נאלצו לעזוב את בתיהם מחמת הקרבות, והפכו לפליטים בארצם.[154]

פגיעה בנכסי תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הרס נכסי תרבות על ידי המדינה האסלאמית

במהלך המלחמה נעשתה פגיעה רבה בנכסי תרבות בסוריה, במיוחד מצד ארגון המדינה האסלאמית שמבצע פעולות דומות גם בעיראק. באוגוסט 2014 כבש ארגון המדינה האסלאמית את העיר א-רקה,[155] ב-27 בפברואר של אותה שנה רמסו אנשי הארגון בעזרת דחפורים פסל אשורי עתיק מהמאה ה-8 לפנה"ס ששכן בעיר.[156] על פי מגזין "דאבק" השייך למדינה האסלאמית, שני פסלי אריות נוספים מאותה תקופה שמקורם באתר הארכאולוגי "ארסלאן טאש", והועברו לעיר א-רקה הושמדו.[157] במרץ 2014 נמסר כי המחסנים של התל הארכאולוגי תל סבי אבייד שהכילו כ-6,000 פריטים נשדדו מהאתר.[158]

באביב 2012, קבוצת אחראר א-שאם שהיא אחד הצדדים המורדים במלחמת האזרחים, הוציאה ממוזיאון א-רקה 527 פריטים, בטענה שמטרת הוצאתם הייתה להגן עליהם. ביוני 2013 שודדים נכנסו למוזיאון ושדדו 6 מכולות של ממצאים שאוחסנו במוזיאון. בחודש נובמבר 2014, פצצה שהוטלה במרכז העיר פגעה במבנה המוזיאון וגרמה נזק לחזיתו, לדלתות ולחלונות.[159]

במאי 2015 כבש ארגון המדינה האסלאמית חלקים גדולים ממחוז חומס, סביב העיר העתיקה תדמור, והחל להפגיז את העיר; כתוצאה, הוכרזה סכנה לעתיקות העיר. ב-13 במאי, פתח הארגון במתקפה על תדמור החדשה. בלילה שבין 20 ל-21 במאי נכבשה כליל העיר בתום קרב בן מספר ימים[160] שבו נהרגו כ-350 איש. ב-21 במאי הוצאו כמה כלים קדומים מהמוזאון של תדמור על ידי האוצרים הסורים והועברו בשתי משאיות לדמשק. כמה פרוטומות יווניות-רומיות, תכשיטים וחפצים אחרים שנבזזו מהמוזאון של תדמור נמצאו בשוק העתיקות הבינלאומי. באותו יום, כוחות המדינה האסלאמית נכנסו לאתר המורשת העולמית. על פי עדי ראייה, ב-23 במאי הרסו החמושים את האריה של אל-לאת ופסלים אחרים.[161]

מאז 27 במאי 2015, שימש התיאטרון הרומי בתדמור כמקום להוצאה להורג פומבית של מתנגדי המדינה האסלאמית. סרטון וידאו שנעשה על ידי המדינה האסלאמית מראה את הריגתם של 20 אסירים בידיהם של מוציאים להורג בני עשרה, לעיני מאות גברים וילדים. בפינוי המוזיאון של העיר לפני ההשתלטות של המדינה האסלאמית השתתף גם הארכאולוג ח'אלד אל-אסעד, מנהלה לשעבר של רשות העתיקות של תדמור. אל-אסעד בן ה-81 עונה במשך חודש ימים כדי להשיג מידע על אוצרותיה החבויים של העיר, אך סירב למסור כל מידע לשוביו. ב-18 באוגוסט 2015 הוא הוצא להורג בכיכר העיר, שם נושא-חרב רעול-פנים ערף את ראשו אל מול קהל. גופתו הוצגה לראווה בכיכר מרכזית בתדמור החדשה, כשעל מותניו נתלה שלט המפרט את "פשעיו" ובהם: ייצוג סוריה ב"וועידות של כופרים" והיותו "מנהל עבודת האלילים" בתדמור. לאחר מכן נתלתה גופתו על עמוד רומי בעיר העתיקה.[162]

תושבים מקומיים דיווחו שחיל האוויר הסורי הפציץ את האתר ב-13 ביוני וגרם נזק לחומה הצפונית בקרבת מקדש האל בעל. ב-23 באוגוסט הוחרב מקדש בעל שמין באמצעות חומרי נפץ שהונחו בתוכו.[163] שבוע לאחר מכן החלו להגיע דיווחים המדברים על כך שארגון המדינה האסלאמית הרס חלק ממקדש בל כשהיקף הנזק לא היה ידוע בבירור.[164] ב-1 בספטמבר פורסמו תצלומי לוויין של המקדש. צילומים אלה הראו שכל מבנה המקדש נהרס לחלוטין.[165] בחודש אוגוסט פוצץ גם מגדל אלהבל, מבנה קבר בתדמור שהיה חלק מהנקרופוליס של העיר העתיקה.[166] בתחילת אוקטובר פוצצו את הקשת הגדולה שהייתה חלק מהאכסדרה הגדולה של העיר העתיקה.[167][168][169]

זליגת העימות למדינות הסמוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לפליטים שנמלטו מסוריה למדינות השכנות ונזקקים לעזרתן, חילופי אש בקרבת גבולותיה של סוריה עם המדינות השכנות הביאו לדריכות במדינות אלה ולתקריות עמן.

ירדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ירדן במלחמת האזרחים בסוריה

ב-11 באוגוסט 2012 פרצו חילופי יריות בין כוחות ירדניים לכוחות סוריים, באזור מעבר של פליטים מסוריה לירדן.[170]

טורקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 באוקטובר 2012 נהרגו חמישה אזרחים טורקים ותשעה נפצעו, כתוצאה מפגז שנורה מסוריה.[171] בתגובה הפגיז צבא טורקיה מטרות בסוריה והרג חיילים סורים אחדים.[172]

ב-22 ביוני 2012 הפילו מערכות הנ"מ של סוריה מטוס F-4 פנטום של חיל האוויר הטורקי שחדר למרחב האווירי של סוריה.[173]

ב-23 במרץ 2014 מטוס F-16 של חיל האוויר הטורקי הפיל מטוס מיג 23 של חיל האוויר הסורי.[174]

תקריות נוספות התרחשו באזור הגבול שבין שתי המדינות.[175]

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ישראל במלחמת האזרחים בסוריה
מוצב 105 ברמת הגולן משמש כבית חולים לפצועים ממלחמת האזרחים בסוריה 2014

במהלך מלחמת האזרחים בסוריה התרחשו מספר קרבות ליד גבול ישראל, ובחלקם הלחימה זלגה לתוך שטח ישראל. כמו כן, יוחסה לחיל האוויר הישראלי שורה של תקיפות נגד יעדים של צבא סוריה ושל חזבאללה. ישראל לא קיבלה אחריות על התקיפות הללו סמוך למועד ביצוען, אך רמזה לכך שלא תאפשר העברת נשק מפר-איזון מצבא אסד לידי חזבאללה. בדצמבר 2014 הודיע שר הביטחון בתגובה על המחאה הדרוזית, שישראל עוזרת למורדים (ג'בהת א-נוסרה) בשלשה תנאים, שאחד מהם הוא לא לפגוע בדרוזים.

בעקבות המלחמה הקים צה"ל את מנהלת שכנות טובה האמונה על הסיוע האזרחי וההומניטרי לתושבים סורים שנפגעו ממלחמת האזרחים.

ירי מכוון ותועה לעבר שטח ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 בנובמבר 2012 פגעו שלוש פצצות מרגמה באזור אלוני הבשן.[176] כחלק מהיערכותה, פרסה ישראל מכשולים באזור הגבול וחיזקה את גדר הגבול. ב-11 בנובמבר 2012, בעקבות נפילה של פצצת מרגמה שנורתה מסוריה סמוך לתל חזקה שברמת הגולן, ירה צה"ל טיל "תמוז" לעבר העמדה שממנה שוגרה הפצצה.[177] הפצצה כוונה לכפר ביר אל-עג'ם, שמרוחק כשישה קילומטרים מהגבול, נגד המורדים. ב-12 בנובמבר, בעקבות נפילה נוספת באזור תל חזקה ולאחר ירי האזהרה ביום שלפני כן, הגיב כוח צה"ל שנמצא בעמדות לצד הגבול בירי פגז בודד מדויק על העמדה עצמה. הפגיעה בעמדה גרמה למספר פצועים בין החיילים הסורים והאש פסקה.[178]

במהלך פברואר 2013 הקים צה"ל בית חולים שדה במוצב 105 בצפון רמת הגולן, בסמוך לגבול עם סוריה, שבו טופלו מאות פצועים סורים, אזרחים ומורדים. חלק מהפצועים קשה הועברו לטיפול בבתי חולים ישראלים בצפון הארץ: פוריה, זיו בצפת, נהריה ורמב"ם.[179][180]

ב-15 במאי נפלו 2 פצצות מרגמה מסוריה לראשונה באזור החרמון. ההערכה הראשונה של צה"ל הייתה כי מדובר בירי תועה, כמו שאר המקרים עד אז.[181]

ביוני 2013 טענה בות'יינה שעבאן, יועצת של נשיא סוריה, שמסתערבים ישראלים מעורבים בלחימה בסוריה לצד המורדים.[182]

במרץ 2014 עלה סיור של צנחנים שסייר בגדר המערכת סמוך למג'דל שמס על מטען שהונח בידי חוליית מחבלים; לא היו הרוגים. בתגובה פתח צה"ל בירי ארטילרי שכלל פגזים וטילי "תמוז" לעבר סוריה, וזוהתה פגיעה ישירה באחראים. כעבור כמה שעות תקף חיל האוויר מוצבים של צבא סוריה, מאחר שישראל ראתה בסוריה ובחזבאללה כאחראים לפיגוע (ככל הנראה כנקמה על הפצצת משלוח נשק של חזבאללה, שיוחסה לישראל). התקרית קרתה שלושה ימים לאחר אירוע דומה בלבנון שגם בו הגיב צה"ל בירי פגזי טנקים ותותחים ללבנון.

ב-22 ביוני 2014 נהרג נער מירי טיל נ"ט מהצד הסורי של הגבול, לעבר רכב אזרחי על גדר המערכת בצד הישראלי, סמוך לתל חזקה.[183] צה"ל הגיב לילה לאחר מכן בירי טנקים לעבר מטרות קרובות בשטח סוריה.[184]

בספטמבר 2014 יירטה ישראל מטוס קרב סורי שחדר לשטח ישראל ברמת הגולן.

ב-27 בנובמבר 2016 חוליה של 8 מחבלים, שהשתייכה לצבא ח'אלד בן אל-וליד – סניף המדינה האסלאמית ברמת הגולן – פתחה באש מקלעים ופצצות מרגמה אל עבר כוח מגדוד הסיור של גולני, הכוח השיב באש והרג ארבעה מחבלים.[185] כלי טיס של חיל האוויר הישראלי שיגר טיל והרג את ארבעת המחבלים הנוספים.[186]

ב-28 בנובמבר הפציצו מטוסי קרב של חיל האוויר הישראלי מוצב נטוש של UNDOF ששימש כבסיס צבאי ללוחמי צבא ח'אלד בן אל-וליד. בתקיפה הוטלו 10 טון של פצצות והושמדו אמצעי לחימה רבים ששימשו את צבא ח'אלד בן אל-וליד בגזרה.[187]

באוקטובר 2017, אירעו מספר מקרים של ירי בודד של פצצות מרגמה של צבא סוריה לשטח ישראל, וצה"ל ירה בתגובה על המשגרים.

תקיפות ישראליות ותקיפות שיוחסו לישראל בסוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-31 בינואר 2013 הודיעה סוריה שמטוסים ישראליים תקפו מרכז מחקר צבאי במחוז דמשק. בידיעות באמצעי התקשורת דווח שישראל תקפה שיירה של אמצעי לחימה שנעה מסוריה ללבנון.[188]

ב-3 במאי 2013 תקף חיל האוויר הישראלי בנמל התעופה הבינלאומי של דמשק משלוח טילי קרקע-קרקע שנועד לחזבאללה.[189] כעבור יומיים נערכה תקיפה נוספת באזור דמשק.

ב-22 ביוני 2014 נהרג נער ישראלי ונפצעו ארבעה ישראלים מטיל נ"ט שנורה מסוריה. בתגובה תקף צה"ל תשע מטרות של צבא סוריה.[190]

ב-18 בינואר 2015 ערך חיל האוויר הישראלי תקיפה אווירית סמוך לגבול ישראל-סוריה, שבה נהרגו 10 חמושים, בהם לפחות 6 פעילי חזבאללה וכן בכירים במשמרות המהפכה האסלאמית של איראן. בין ההרוגים נמנים: ג'יהאד מורנייה בנו של עימאד מורנייה וגנרל במשמרות המהפכה. ככל הנראה, השיירה הזאת ערכה סיור מקדים לקראת פיגוע אסטרטגי של חזבאללה נגד ישראל באזור זה. הדבר היווה עליית מדרגה בסכנות הנשקפות לישראל מהלחימה בסוריה שנוצלו על ידי חזבאללה לפתוח חזית חדשה. המהלך נגדע באיבו בעקבות החיסול. נשיא סוריה, בשאר אסד, התייחס לכך בראיון ואמר: "חלק מהסורים צוחקים ואומרים: 'איך אומרים שלאל-קאעידה אין כוחות אוויריים?' בפועל יש להם חיל אוויר שהוא חיל האוויר הישראלי".[191]

ב-1 בדצמבר 2015 אישר לראשונה ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, כי "אנחנו פועלים בסוריה מעת לעת כדי למנוע את הפיכתה של המדינה לחזית נגד ישראל. אנחנו פועלים נגד חזית טרור נוספת שאיראן מנסה לבנות בגולן וכדי למנוע העברת נשק קטלני במיוחד מסוריה ללבנון. את זה נמשיך לעשות".[192]

בליל 19 בדצמבר 2015 הותקף בניין בג'רמאנה שמדרום לדמשק. בתקיפה זו נהרג סמיר קונטאר יחד עם עוד שבעה פעילי טרור. לפי הערכות שפורסמו בכלי התקשורת, קונטאר ומפקדי חזבאללה חוסלו בעת שתכננו פיגוע טרור נגד ישראל.[193] לטענת חזבאללה חיל האוויר הישראלי ביצע את התקיפה.[194][195]

באפריל 2016 אישר ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, שישראל תקפה עשרות פעמים, "על מנת למנוע מחזבאללה נשק שובר שוויון".[196]

בליל 6 בספטמבר 2017 תקפה ישראל אתר של מרכז סרס המשמש לייצור טילי קרקע-קרקע ושימש בעבר לאחסון נשק כימי.[197]

לבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – זליגת מלחמת האזרחים בסוריה ללבנון

בעקבות השתתפות כוחות מזוינים של איראן וחזבאללה בדיכוי המתקוממים ובלחימה פעילה נגד המורדים ונגד אוכלוסייה אזרחית בסוריה, התרחב המאבק הסוניעלווי הפנים-מדינתי לעימות נרחב יותר, שיעי–סוני, אשר גלש למדינות נוספות. מצד אחד, נלחמו המורדים על אדמת סוריה נגד כוחות מזוינים של איראן וחזבאללה, ובין היתר חטפו לוחמים שיעים לבנונים ואיראנים, ומן הצד השני, שיעים לבנונים פעלו נגד סורים המצויים בלבנון, ובין היתר, חטפו ב-15 באוגוסט 2012 אוטובוס עם פועלים סורים שחלקם משתייכים לטענתם לכוחות המורדים.[198] באותו היום, ארגון בלתי ידוע שמכנה עצמו "פלוגת האימאם חוסיין" הציב אולטימטום לערב הסעודית, לקטר ולטורקיה, לפיו אם לא יעזבו הדיפלומטים שלהן את המדינה, יבצע פיגועי טרור נגד שגרירויות אותן מדינות בביירות. נשיא לבנון, מישל סולימאן, כינס את ראשי מנגנוני הביטחון במדינה, והודיע לראש ממשלתו, נג'יב מיקאתי, לשוב מייד מערב הסעודית חזרה ללבנון. קטר, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות הערביות הודיעו רשמית לאזרחיהן שלא להגיע ללבנון ולאלה שנמצאים שם, לצאת מייד מהמדינה.

מעורביות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016, המתמודדת הילרי קלינטון טענה שהמלחמה כולה היא תוצר של ההתחממות הגלובלית – בעקבות ההשערה הזאת על גרעין התסיסה.
  2. ^ זו נוסדה עוד בשנת 2005, אך לא הייתה פעילה. פעילותה חודשה כחודש לאחר כינון הצבא הסורי החופשי.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Area under control or influence of each major faction in Syria
  2. ^ פליטים פלסטינים לוחמים לצד צבא אסד, באתר ynet, 23 ביוני 2013
  3. ^ מכה למורדים: חמושים חיסלו בכיר בצבא סוריה החופשי, באתר וואלה!‏, 12 ביולי 2013
  4. ^ סוכנויות הידיעות, קרע בשורות האופוזיציה בסוריה: אסלאמיסטים חיסלו בכיר בצבא המורדים , באתר nana10‏, 12 ביולי 2013
  5. ^ צבי בראל, בכיר באופוזיציה הכורדית בסוריה: בכוונתנו להקים חבל כורדי עצמאי, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2012
  6. ^ אתר למנויים בלבד אנשיל פפר, המקום בו מלחמת האזרחים הסורית פוגשת את מאבק העצמאות הכורדי, באתר הארץ, 12 ביוני 2013
  7. ^ ynet, "ישראל תקפה בסוריה כדי למנוע נשק מהמורדים", באתר ynet, 13 במאי 2013
  8. ^ רויטרס‏, מפקד המורדים הנאבקים בדאעש נרצח בפיגוע התאבדות, באתר וואלה!‏, 10 בספטמבר 2014
  9. ^ רויטרס‏, שליחו של מנהיג אל-קאעדה בסוריה נהרג בפיגוע, באתר וואלה!‏, 24 בפברואר 2014
  10. ^ רועי קייס, דאעש: נלחמים בסוריה, מכוונים לירושלים, באתר ynet, 22 בנובמבר 2015
  11. ^ Jonathan Landay, Phil Stewart, Mark Hosenball (4 בנובמבר 2015). "Russia's Syria force has reportedly grown to 4,000 people". Business Insider. נבדק ב-4 בנובמבר 2015. {{cite news}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  12. ^ Thomas Grove (18 בדצמבר 2015). "Up to Nine Russian Contractors Die in Syria, Experts Say". The Wall Street Journal. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ יוסי מלמן, ‏מגפיים בבוץ: סופה של מלחמת האזרחים בסוריה לא נראה באופק, באתר מעריב אונליין, 19 בדצמבר 2015
  14. ^ 1 2 3 "Syrian Revolution 12 years on | Nearly 614,000 persons killed since the onset of the revolution in March 2011". SOHR. 15 במרץ 2023. ארכיון מ-15 במרץ 2023. נבדק ב-15 במרץ 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ "About 450 thousand were killed and more than two millions were injured in 69 months of the start of the Syrian revolution". SOHR. 13 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "Violations Documenting Center". Violations Documenting Center. 13 בדצמבר 2016. נבדק ב-13 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ מספר הפליטים הסורים בעולם - כמו אוכלוסיית נורבגיה, באתר ynet, 30 במרץ 2017
  18. ^ , 15 August 2016.
  19. ^ "More than four million Syrian refugees in neighbouring countries, UN says". The Daily Telegraph. 9 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ Tom Miles (9 ביולי 2015). "Syria's neighbors now host four million of its refugees, U.N. says". Reuters. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "UNHCR: Syrian Refugees Cross Four Million Mark". Al Jazeera.
  22. ^ האופוזיציה הסורית בדרך להתפוררות, באתר וואלה!‏, 20 בספטמבר 2013
  23. ^ חדשות nana10, מועצת הביטחון של האו"ם אישרה את השמדת הנשק הכימי בסוריה, באתר nana10‏, 28 בספטמבר 2013
  24. ^ רויטרס‏, סוריה עמדה ביעד: פינתה כל הנשק הכימי משטחה, באתר וואלה!‏, 23 ביוני 2014.
  25. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 אוריאל לוי, ‏מדוע דווקא חַלַבּ הפכה לסמל ההתנגדות ולמוקד הזוועה בסוריה?, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 16 בדצמבר 2016
  26. ^ סוכנויות הידיעות, העימותים בסוריה נמשכים; אלפים מוחים נגד שלטון אסד, באתר הארץ, 21 במרץ 2011
  27. ^ רועי נחמיאס וסוכנויות הידעות, 25 גופות בסוריה: "הצילו אותנו מטבח הממשלה", באתר ynet, 24 במרץ 2011
    עמית כהן וחיים איסרוביץ, דיווח בסוריה: יותר ממאה הרוגים בדרעא, באתר nrg‏, 24 במרץ 2011
  28. ^ סי.אן.אן, 27 במרץ 2011
  29. ^ ניר יהב‏, "מסמך מוכיח שסוריה שלחה את מפגיני יום הנכבה", באתר וואלה!‏, 14 ביוני 2011
  30. ^ נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, הטיל סנקציות אישיות על נשיא סוריה בשאר אסד, באתר הארץ, 18 במאי 2011
  31. ^ אבי יששכרוף, אי-פי, דיווח בטלוויזיה הסורית: כ-120 מאנשי כוחות הביטחון נהרגו בצפון המדינה, באתר הארץ, 6 ביוני 2011
  32. ^ ניר יהב‏, עושה שריר: אלפים מפגינים תמיכה באסד בדמשק, באתר וואלה!‏, 15 ביוני 2011
  33. ^ עופר וולפסון, חאמה: חצי מיליון מפגינים נגד המשטר הסורי, באתר News1 מחלקה ראשונה, 8 ביולי 2011
  34. ^ אסד בלחץ: הדיח שר ההגנה ומינה הרמטכ"ל במקומו, באתר וואלה!‏, 8 באוגוסט 2011
  35. ^ ניר יהב‏, אחרי ש"חוסל": השר הסורי המודח הופיע בטלוויזיה, באתר וואלה!‏, 10 באוגוסט 2011
  36. ^ סוריה נקרעת: הכורדים השתלטו על ארבע ערים, באתר ynet, 22 ביולי 2012
  37. ^ ארה"ב: אסד השתמש בנשק כימי וחצה את הקו האדום, נתחיל לשלוח נשק למורדים, באתר וואלה!‏, 14 ביוני 2013
  38. ^ ניר יהב‏, מספר הקרבנות עולה: 337 הרוגים בעיר חומס, באתר וואלה!‏, 4 בפברואר 2012
  39. ^ רועי קייס, הטבח בחומס: 700 נהרגו בעיר בחודש האחרון, באתר ynet, 3 במרץ 2012
  40. ^ חדשות 2, ‏מי הבכירים שחוסלו בפיגוע בדמשק?, באתר ‏מאקו‏, 18 ביולי 2012
  41. ^ ynet וסוכנויות הידיעות, שר ההגנה האמריקני: "המצב בסוריה יוצא מכלל שליטה", באתר כלכליסט, 18 ביולי 2012
  42. ^ עופר וולפסון, 3 בכירי משטרו של אסד חוסלו בפיגוע, באתר News1 מחלקה ראשונה, 18 ביולי 2012
  43. ^ אתר חדשות ערוץ 2, ‏דיווח: חסן נסראללה הציע מקלט וסיוע צבאי לבשאר אסד, באתר גלובס, 25 ביולי 2012
  44. ^ אליאור לוי, נהרג מפקד כוח המשימה של חיזבאללה בסוריה, באתר ynet, 2 באוקטובר 2012
  45. ^ רועי קייס, צפו בתיעוד ראשון: "אסד יורה סקאד על המורדים", באתר ynet, 21 בדצמבר 2012
  46. ^ CNN, "אסד משתמש בטילים בליסטיים תוצרת איראן", באתר ynet, 28 בדצמבר 2012
  47. ^ אליאור לוי, הבכיר האיראני שחוסל בלבנון נקבר בטהרן, באתר ynet, 14 בפברואר 2013
  48. ^ משה חי הגיגת ויוסי מלמן‏, המהנדס האירני שחוסל "היה כמו מורנייה", באתר וואלה!‏, 14 בפברואר 2013
  49. ^ רועי קייס וסוכנויות הידיעות, דיווח: בכיר בחיזבאללה נהרג בסוריה, באתר ynet, 16 בנובמבר 2013
  50. ^ אבי יששכרוף‏, "מפקד המבצעים של חזבאללה בסוריה נהרג ליד דמשק", באתר וואלה!‏, 16 בנובמבר 2013
  51. ^ לוחמי הג'יהאד הבריחו את מפקד המורדים מסוריה, באתר וואלה!‏, 12 בדצמבר 2013
  52. ^ Al Qaeda-linked group routed in Syrian rebel infighting, ‏הלוס אנג'לס טיימס, 5 בינואר 2014
  53. ^ Syria, anti-Assad rebel infighting leaves 700 dead, including civilians, ‏אסיה ניוז, 13 בינואר 2014
  54. ^ ISIL recaptures Raqqa from Syria’s rebels, ‏אל-ג'זירה, 14 בינואר 2014
  55. ^ Al-Qaeda disavows ISIS militants in Syria
  56. ^ Syria Army Advancing on Key Rebel Town, Supply Route, ‏האפוק טיימס, 4 במרץ 2014
  57. ^ Syria conflict: Assad's forces fully control rebel stronghold of Yabroud, near Lebanon, ‏באתר אי-בי-סי, 16 במרץ 2014
  58. ^ "בירת המהפכה" נפלה: המורדים הסורים מתפנים מחומס, באתר וואלה!‏, 7 במאי 2014
  59. ^ סוריה: מפקד מערך הנ"מ של אסד נהרג בקרבות בדמשק, באתר וואלה!‏, 18 במאי 2014
  60. ^ מפתיע? ניצחון מוחץ לאסד בבחירות לנשיאות סוריה, באתר וואלה!‏, 4 ביוני 2014
  61. ^ מהומות בעיראק: אחרי מוסול - גם תכרית נכבשה ע"י הסלפים, ‏באתר גלי צה"ל, 11 ביוני 2014
  62. ^ [Syrian troops recapture key border town near Turkey Syrian troops recapture key border town near Turkey], ‏באתר One India, 15 ביוני 2014
  63. ^ Jihadists capture key base from Syrian army, ‏באתר "הדיילי סטאר" הלבנוני, 08 באוגוסט 2014
  64. ^ דאעש הוציאו להורג עיתונאי אמריקני שנחטף בסוריה, באתר וואלה!‏, 20 באוגוסט 2014
  65. ^ Jihadis capture major Syrian air base in northeast, ‏באתר "הדיילי סטאר" הלבנוני, 24 באוגוסט 2014
  66. ^ אמיר בוחבוט, עדי חשמונאי‏, קצין נפצע בינוני ליד קוניטרה; המורדים השתלטו על המעבר, באתר וואלה!‏, 27 באוגוסט 2014
  67. ^ ISIS seizes 16 Kurdish villages in north Syria: Kurds, ‏באתר רויטרס, 19 בספטמבר 2014
  68. ^ Kurds gain ground from ISIS in Syria's Kobani: activists, ‏24 בנובמבר 2014
  69. ^ Syria regime raids on ISIS 'capital' kill 95, ‏26 בנובמבר 2014
  70. ^ Syrian troops, Hezbollah kill 30 rebels near Damascus, ‏27 בנובמבר 2014
  71. ^ Syria army repels ISIS bid to take airport in Deir al-Zor, ‏הדיילי סטאר, 8 בדצמבר 2014
  72. ^ Wadi Deif military base falls to Syrian jihadis, rebels, ‏15 בדצמבר 2014
  73. ^ "עשרות אלפי פליטים חדשים בסוריה מאז החלה רוסיה לתקוף", באתר ‏מאקו‏, 21 באוקטובר 2015
  74. ^ אסד מבקר במוסקבה: "רוסיה לא הרשתה לאירועים בסוריה להתפתח לכיוון טרגי", באתר מעריב אונליין, 21 באוקטובר 2015
  75. ^ נתונים מטלטלים: 1 מכל 10 סורים נהרג או נפצע, תוחלת החיים צללה לגיל 55, באתר ynet, 11 בפברואר 2016
  76. ^ Syrian govt retakes Palmyra from ISIS – army command,‏ 27 במרץ 2016
  77. ^ אתר למנויים בלבד הסכם לצמצום הלחימה בסוריה: ארה"ב ורוסיה עשויות לראשונה לשתף פעולה נגד דאעש, באתר הארץ, 10 בספטמבר 2016
  78. ^ שני מיליון תושבי חאלב נותקו ממים זורמים; פעילים: להפצצות המשטר אופי "דרזדני", באתר הארץ, 24 בספטמבר 2016
  79. ^ News1 | 5 מיליון פליטים ברחו מסוריה, באתר www.news1.co.il
  80. ^ 1 2 ירון שניידר, כתב לענייני ערבים ועמית ולדמן, ‏חשד למתקפת גז בסוריה: 100 נהרגו, באתר ‏מאקו‏, 4 באפריל 2017
    גיא אלסטר וטל שלו‏, גורם הצלה באידליב לוואלה! NEWS: "לא היה בית חולים שיטפל בפצועים", באתר וואלה!‏, 4 באפריל 2017
  81. ^ רועי קייס וסוכנויות הידיעות, בתגובה למתקפה הכימית: טראמפ תקף בסוריה עם עשרות טילים, באתר ynet, 7 באפריל 2017
  82. ^ AP, ארה"ב מאשימה: אסד בנה משרפת גופות סמוך לדמשק, באתר nrg‏, 15 במאי 2017
  83. ^ עמוס הראל, אי-פי, השיגור האיראני: חמישה משבעה טילים החטיאו את מטרתם, באתר הארץ, 19 ביוני 2017
  84. ^ דן ארקין, סוריה: מטוס קרב אמריקאי הפיל מטוס קרב סורי מדגם SU-22 בצפון המדינה, באתר "IsraelDefense", ‏19 ביוני 2017
  85. ^ גיא בכור,דמשק: במתקפה מהירה ופתאומית הצליחו המורדים הסונים לכבוש שכונה שלמה (עג'מי) במרכז דמשק, אזור חרסתא, כיבוש שכונה בידי המורדים, 31 בדצמבר 2017
  86. ^ סוכנויות הידיעות‏, דיווח בסוריה: עשרות הרוגים בתקיפת בסיס מיליציות בחסות איראנית, באתר וואלה!‏, 30 באפריל 2018.
  87. ^ Turkey will start operation east of Euphrates in Syria in a 'few days', The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית)
  88. ^ Staff, Reuters (2018-12-12). "Unilateral military action into northeast Syria 'unacceptable': Pentagon". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2021-03-16.
  89. ^ ארה"ב התחילה לסגת מסוריה: "דאעש הובס", באתר כלכליסט, 19 בדצמבר 2018
  90. ^ The New Arab & agencies, Ceasefire deal sees Hayat Tahrir al-Sham take over Syria's Idlib, alaraby (באנגלית)
  91. ^ Two British soldiers injured in Islamic State attack in Syria - BBC News, web.archive.org, 2019-01-06
  92. ^ Syria conflict: Bolton says US withdrawal is conditional - BBC News, web.archive.org, ‏2019-01-06
  93. ^ Syria conflict: Turkey says US plea on Kurds 'unacceptable' - BBC News, web.archive.org, ‏2019-01-09
  94. ^ Two 'American IS fighters' captured by Syrian militia - BBC News, web.archive.org, ‏2019-01-08
  95. ^ US to pull forces from Syria, continue fight against ISIL: Pompeo | Egypt News | Al Jazeera, web.archive.org, ‏2019-01-10
  96. ^ US to expel every last Iranian boot from Syria - Pompeo - BBC News, web.archive.org, ‏2019-01-11
  97. ^ Syria war: 'IS suicide bomber' kills US troops in Manbij - BBC News, web.archive.org, ‏2019-01-17
  98. ^ "Islamic State group defeated as final territory lost, US-backed forces say". BBC News (באנגלית בריטית). 2019-03-23. נבדק ב-2021-03-17.
  99. ^ "Syria war: IS 'kills 35' government troops in desert attacks". BBC News (באנגלית בריטית). 2019-04-20. נבדק ב-2021-03-17.
  100. ^ Pentagon official says more than 10,000 ‘unrepentant’ ISIS fighters remain, Washington Examiner, ‏2019-04-29 (באנגלית)
  101. ^ Syrian ground troops push into rebel enclave | Miami Herald, web.archive.org, ‏2019-05-08
  102. ^ Agence France-Presse, Syria: Turkey and US reach deal to manage tensions over Kurds, the Guardian, ‏2019-08-07 (באנגלית)
  103. ^ Syrian regime force besiege Turkish army post and nearby towns, The National, ‏2019-08-23 (באנגלית)
  104. ^ "Syria war: Russia announces ceasefire in Idlib rebel stronghold". BBC News (באנגלית בריטית). 2019-08-30. נבדק ב-2021-03-17.
  105. ^ Staff, Reuters (2019-10-06). "Erdogan says Turkey to launch military operation in northeast Syria". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2021-03-17.
  106. ^ Daily Sabah with AA, Turkey ready for operation east of Euphrates in Syria, Erdoğan says, Daily Sabah, ‏2019-10-05 (באנגלית אמריקאית)
  107. ^ US to let Turkish forces move into Syria, dumping Kurdish allies, the Guardian, ‏2019-10-07 (באנגלית)
  108. ^ Operation Peace Spring starts in N Syria: Erdogan, www.aa.com.tr
  109. ^ Hubbard, Ben; Savage, Charlie; Schmitt, Eric; Kingsley, Patrick (2019-10-13). "Abandoned by U.S. in Syria, Kurds Find New Ally in American Foe (Published 2019)". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-03-17.
  110. ^ Helen Regan and Eliza Mackintosh CNN, Kurdish forces backed by US strike deal with Syria's Assad, in major shift in 8-year war, CNN
  111. ^ Analysis by Nathan Hodge CNN, Putin and Erdogan just did a deal on Syria. The US is the biggest loser., CNN
  112. ^ הארון אל-אסוואד, Pro-government forces enter key Syrian rebel town of Maaret al-Numan, middleeasteye, ‏28 בפברואר 2020
  113. ^ רוסיה לא הבינה שבסוריה אין מנצחים, באתר www.regthink.org
  114. ^ המלחמה נגמרה? 3,746 נהרגו השנה בסוריה, ועכשיו קופאים בקור, באתר ynet, 27 בדצמבר 2021
  115. ^ בפסק דין תקדימי: קצין סורי הורשע בגרמניה בפשעים נגד האנושות, באתר וואלה!‏, 13 בינואר 2022
  116. ^ עמית ולדמן, ‏קצין בצבא אסד התעלל באזרחים בסוריה והורשע בפשעים נגד האנושות, באתר ‏מאקו‏, 13 בינואר 2022
  117. ^ יואל גוז'נסקי, כרמית ולנסי, עידן ההסדרים במזרח התיכון: חידוש יחסי ריאד-דמשק, באתר המכון למחקרי בטחון לאומי, ‏30 במארס 2023
  118. ^ Delays to humanitarian aid to rebel-controlled Syria are ‘deadly’: HWR, euronews, ‏16 בפברואר 2023
  119. ^ נשיא איראן ראיסי נפגש עם אסד בדמשק והכריז: "ניצחתם", באתר ynet, 3 במאי 2023
  120. ^ ISIS claims attack that kills 23 Syria regime soldiers, Al Arabiya English, ‏2023-08-11 (באנגלית)
  121. ^ Registered Syrian Refugees, http://data.unhcr.org/syrianrefugees/regional.php, ‏2.1.2018
  122. ^ אתר למנויים בלבד חוק חדש בסוריה מאיים להלאים את בתיהם של 10 מיליון אזרחים שברחו בגלל המלחמה, באתר הארץ, 28 באפריל 2018
  123. ^ הפליטים הסורים לא חוזרים, באתר www.news1.co.il
  124. ^ גורמי מחקר ערבים מציגים את פריסת הבסיסים הזרים באדמת סוריה, באתר ממרי
  125. ^ סוכנויות הידיעות, האו"ם: ראיות חותכות לירי בגז סארין בסוריה, באתר ynet, 16 בספטמבר 2013
  126. ^ סוכנויות הידיעות, הייגל: סוריה השתמשה בנשק כימי במידה מועטה, באתר ynet, 25 באפריל 2013
  127. ^ 1 2 אוריאל לוי, ‏הנשק הכימי בסוריה מוכיח - הקו האדום של מדינות העולם גמיש מאוד, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 4 באוקטובור 2016
  128. ^ רויטרס, גורמי ביטחון: ההערכה במערב - משטר אסד אחראי לשימוש בנשק כימי, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2013
  129. ^ סוכנויות הידיעות, הערכה ראשונית במערב: אסד תקף בנשק כימי, באתר ynet, 24 באוגוסט 2013
  130. ^ לייב בלוג המזרח התיכון, הטלוויזיה הסורית: הצבא מצא נשק כימי בידי המורדים, חיילים נחנקו, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2013
  131. ^ בתגובה למתקפה הכימית: טראמפ תקף בסוריה עם עשרות טילים, באתר ynet, 7 באפריל 2017
  132. ^ ג'קי חורי, רויטרס, לפחות 40 הרוגים בפיצוץ מטעני חבלה במרכז חלב, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2012
  133. ^ רוסיה וסין סיכלו גינוי סוריה במועצת הביטחון של האו"ם, באתר וואלה!‏, 5 באוקטובר 2011
  134. ^ הליגה הערבית השעתה את חברות סוריה בארגון, באתר וואלה!‏, 12 בנובמבר 2011
  135. ^ קץ למעשי הרצח? סוריה הסכימה להכניס פקחים לשטחה, באתר וואלה!‏, 19 בדצמבר 2011
  136. ^ רועי קייס, מדינות המפרץ פרשו, משימת פקחי סוריה קורסת, באתר ynet, 24 בינואר 2012
  137. ^ רועי קייס, הליגה הערבית הקפיאה משימת הפקחים בסוריה, באתר ynet, 28 בינואר 2012
  138. ^ אלי פודה יוגב אלבז, ‏סוריה: בחזרה לעולם הערבי?, באתר ‏מאקו‏, 15 בספטמבר 2021
  139. ^ מהתמיכה במורדים ועד לחיבוק החם לאסד: השינוי הדרמטי של בן סלמאן, באתר ynet, 19 במאי 2023
  140. ^ רויטרס |, ‏קופי אנאן מונה לשליח לסוריה, באתר ‏מאקו‏, 24 בפברואר 2012
  141. ^ איראן מושכת בחוטים: חמאס לקראת פיוס עם סוריה, באתר www.makorrishon.co.il
  142. ^ חשש מפיצול סוריה לישויות עדתיות ואתניות נפרדות, באתר ממרי
  143. ^ "ידידי סוריה" נפגשו בקטאר: "אספקת נשק הכרחית", באתר וואלה!‏, 22 ביוני 2013
  144. ^ רויטרס, מדינות "ידידי סוריה": נספק למורדים באסד כל ציוד שייצטרכו" , באתר nana10‏, 22 ביוני 2013
  145. ^ ירון פרידמן, יחידות קומנדו ואורז. הסינים באים - לסוריה, באתר ynet, 3 בדצמבר 2017
  146. ^ לא רק חיזבאללה: קצינים מקוריאה הצפונית עוזרים לאסד, באתר ynet, 3 ביוני 2013
  147. ^ עירק לצד אסד: "ניצחון המורדים יערער האזור", באתר וואלה!‏, 28 בפברואר 2013
  148. ^ נטשה מוזגוביה, רויטרס, עיראק מיישרת קו עם איראן: מעניקה לאסד תמיכה פוליטית וכלכלית, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2011
  149. ^ ונצואלה נחלצת לעזרת סוריה: מספקת לה דיזל, באתר כלכליסט, 9 בינואר 2012
  150. ^ רויטרס, ונצואלה עוקפת את הסנקציות: תספק דלק למשטר אסד , באתר nana10‏, 6 במרץ 2012
  151. ^ חדשות nana 10, דיווח: ונצואלה מספקת דלק עבור הטנקים של צבא סוריה , באתר nana10‏, 10 ביולי 2012
  152. ^ אי-פי, האו"ם מזהיר: מספר הפליטים הסורים עלול לזנק ל-700 אלף עד סוף השנה, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2012
  153. ^ רויטרס ורועי קייס, סוריה: זו הפליטה המיליון, חצי מהפליטים ילדים, באתר ynet, 6 במרץ 2013
  154. ^ Mark Memmott, Fighting Has Forced More Than 1.5 Million Syrians To Move, U.N. Says, npr, August 10, 2012
  155. ^ ד-פ-א, ניו יורק טיימס ו"הארץ", "המדינה האיסלאמית" כבשה את המאחז האחרון של אסד במחוז א-ראקה, באתר הארץ, 25 באוגוסט 2014
  156. ^ Threats to Cultural Heritage in Iraq and Syria
  157. ^ Lion statues destroyed
  158. ^ Archaeological Storehouses Looted in Syria, ב-12 במרץ 2014
  159. ^ Ar-Raqqah Museum in Syria continues to Suffer דיווח באתר art-crime.blog ב-26 בנובמבר 2016
  160. ^ רועי קייס, סוריה: דאעש כבש את העיר העתיקה תדמור, באתר ynet, 21 במאי 2015.
  161. ^ Islamic State militants 'destroy Palmyra statues'
  162. ^ Syrian Expert Who Shielded Palmyra Antiquities Meets a Grisly Death at ISIS’ Hands, באתר הניו יורק טיימס, 19 באוגוסט 2015
  163. ^ רועי קייס, תיעוד הרס ההיסטוריה: דאעש מחריב מקדש, באתר ynet, 25 באוגוסט 2015
  164. ^ אי-פי, נמשך הרס תדמור: דאעש פוצץ חלקית את מקדש בל, באתר הארץ, 30 באוגוסט 2015
  165. ^ רועי קייס והסוכנויות, ההוכחה המצולמת: דאעש החריב עד עפר אתר עתיקות חשוב בסוריה, באתר ynet, 1 בספטמבר 2015
  166. ^ Islamic State 'blows up Palmyra funerary towers'
  167. ^ Islamic State Destroys Ancient Palmyra Arch, Syrian Activists Say באתר וול סטריט ג'ורנל, 5 באוקטובר 2015
  168. ^ רויטרס, דאעש פוצץ את שער הניצחון בתדמור, באתר ynet, 5 באוקטובר 2015
  169. ^ סוריה: אנשי דאעש פוצצו את "שער הניצחון" בתדמור, באתר וואלה!‏, 5 באוקטובר 2015
  170. ^ רויטרס‏, קרבות שריון פרצו בגבול בין סוריה וירדן, באתר וואלה!‏, 11 באוגוסט 2012
  171. ^ 5 הרוגים בטורקיה מפגז שנורה מסוריה, באתר nrg‏, 3 באוקטובר 2012
  172. ^ דיווח: טורקיה הפגיזה והרגה חיילים סורים, באתר ynet, 4 באוקטובר 2012
  173. ^ Turkish warplane downed by Syria 'may have crossed border', BBC, 23 June 2012
  174. ^ אף-16 טורקי הפיל מטוס קרב סורי, באתר ynet, 23 במרץ 2014
  175. ^ אתר למנויים בלבד ימים ספורים לפני הבחירות בטורקיה - הלחימה זולגת מסוריה לשטחה, באתר הארץ, 26 במרץ 2014
  176. ^ אלי אשכנזי, גילי כהן, שלוש פצצות מרגמה מסוריה פגעו באזור אלוני הבשן, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2012
  177. ^ התגובה על הירי הסורי לעבר הגולן: צה"ל ירה טילי "תמוז", באתר גלובס, 11 בנובמבר 2012
  178. ^ אמיר בוחבוט‏, צה"ל ירה פגזים לעבר עמדות סוריות בתגובה לנפילת פצמ"ר בגולן, באתר וואלה!‏, 12 בנובמבר 2012
  179. ^ דוגמה: 7 סורים שנפצעו ליד הגבול הובהלו לטיפול בישראל, באתר ynet, 16 בפברואר 2013
  180. ^ עוד פצוע קשה בן 15 מסוריה הובא לביה"ח זיו בצפת, באתר רשת ב'
  181. ^ יואב זיתון, לראשונה: פצמ"רים בחרמון, חלק מהאתר נסגר, באתר ynet, 15 במאי 2013
  182. ^ רועי קייס, יועצת לאסד: מסתערבים מישראל פועלים בסוריה, באתר ynet, 8 ביוני 2013
  183. ^ יואב זיתון, אחיה ראב"ד ורועי קייס, עוד חזית: נער נהרג מפיצוץ בגבול סוריה, באתר ynet, 22 ביוני 2014
  184. ^ בתגובה לירי ברמת הגולן: צה"ל תקף בסוריה, באתר וואלה!‏, 23 ביוני 2014
  185. ^ אמיר בוחבוט‏, "אש בכל הכוח": המג"ד משחזר את הקרב הראשון מול דאעש בגולן, באתר וואלה!‏, 30 בדצמבר 2016.
  186. ^ איציק וייס, חיל האוויר חיסל ארבעה מחבלי דאעש שירו לעבר כוחותינו ברמת הגולן, באתר חדשות 0404‏,‏ 27 בנובמבר 2016.
  187. ^ אמיר בוחבוט‏, פצצות של 10 טון: צה"ל תקף מתקן של דאעש בסוריה, באתר וואלה!‏, 28 בנובמבר 2016.
  188. ^ יצחק בן חורין, "ישראל יידעה את ארה"ב לפני שתקפה בסוריה", באתר ynet, 31 בינואר 2013
  189. ^ "טילים מאיראן הותקפו בנמל התעופה של דמשק", באתר ynet, 4 במאי 2013
  190. ^ יואב זיתון ורועי קייס, חיל האוויר תקף 9 מטרות של צבא סוריה, באתר ynet, 23 ביוני 2014
  191. ^ רועי קייס, אסד: ישראל - חיל האוויר של אל-קאעידה, באתר ynet, 26 בינואר 2015
  192. ^ חסן שעלאן, נתניהו: ישראל פועלת בסוריה, באתר ynet, 1 בדצמבר 2015
  193. ^ רון בן ישי, "קונטאר חוסל בעיצומו של תכנון פיגוע גדול נגד ישראל ברמת הגולן", באתר ynet, 20 בדצמבר 2015.
  194. ^ רועי קייס, יואב זיתון וליעד אוסמו, חזבאללה: סמיר קונטאר, רוצח משפחת הרן, חוסל בתקיפה ישראלית בדמשק, באתר ynet, 20 בדצמבר 2015
  195. ^ אסף גבור ויוחאי עופר, בכיר חזבאללה סמיר קונטאר חוסל הלילה בסוריה, באתר nrg‏, 20 בדצמבר 2015.
  196. ^ מואב ורדי, אחרי שנים של הכחשות - נתניהו הודה: תקפנו עשרות פעמים בסוריה ובלבנון, באתר nana10‏, 11 באפריל 2016
  197. ^ דיווחים ערביים: תקיפה ישראלית בסוריה, באתר ערוץ 7
  198. ^ רימון מרג'ייה, המלחמה בסוריה מגיעה ללבנון: מדינות המפרץ נערכות להסלמה, באתר nrg‏, 15 באוגוסט 2012