מלחמת ההרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מלחמת ההרים הייתה סבב לחימה בין המיליציה הנוצרית הכוחות הלבנוניים למיליציות הדרוזיות במהלך ספטמבר 1983 באזור הרי השוף, במסגרת מלחמת האזרחים בלבנון.

הרי השוף, זירת מלחמת ההרים

במהלך מלחמת ההרים התרחשו מספר מעשי טבח בנוצרים, ובסופה איבדו הנוצרים שטח רב לדרוזים באזור האסטרטגי של הרי השוף.

הנסיגה הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 בספטמבר 1983 ישראל הסיגה את כל כוחותיה ממחוז הרי השוף (דרומית-מזרחית לביירות), ובכך הסירה את החיץ האנושי של חייליה שניצב בין המיליציות הנוצריות לבין הדרוזים.

הלחימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלחמה פרצה מיד עם עזיבת הכוחות הישראלים, במתקפה של "הכוחות הלבנוניים" (שבאותה העת הורכבו כמעט לחלוטין מלוחמי הפלנגות הנוצריות, שהפסיקו לשעות לפקודותיו של הנשיא אמין ג'ומאייל) על המיליציה הדרוזית של המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית בעיר בחמדון, הנמצאת על כביש דמשק-ביירות, באזור הרי השוף. בה בעת פעל צבא לבנון לאבטחת הערים סוק אל-גרב וח'לדה הנמצאות בדרך לביירות, מפני פלישה דרוזית לבירה. לאחר מספר ימי לחימה, הונסו הכוחות הנוצריים מבחמדון, ונסוגו למעוזם בדיר אל-קמר, בה שהו כ-40,000 תושבים ופליטים נוצרים וכ-2,000 לוחמים. ברצף מעשי טבח, החריבו הדרוזים 62 כפרים נוצרים במרחב השוף, והרגו כ-1,500 אזרחים נוצרים. עד הכרזת הפסקת האש ב-25 בספטמבר, הדרוזים הצליחו להשתלט כמעט על כל השוף.

יחודה של מלחמת ההרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת ההרים הצטרף ללחימה גם צבא לבנון, אשר הקפיד עד אז ולאחר מכן לשמור על נייטרליות (כגוף כולל, היחידות השונות המחולקות על-פי מפתח עדתי, לעיתים סייעו ללוחמיהן, ראו למשל במלחמת המחנות). צבא לבנון היה זה שהגן על הערים בדרך לביירות מהשוף מפני היחידות הדרוזיות, והבריגדה השמינית של הצבא אף התעמתה עימן במשך שלושה ימים (16 - 19 בספטמבר) בניסיון להחזיק בעיירה סוק אל-גרב בפני המתקפה הדרוזית. צבא האוויר הלבנוני החלש גם הוא השתתף בלחימה, במהלכה מספר מטוסיו הופלו על ידי טילים של הדרוזים.

ארצות הברית גם כן הייתה מעורבת בסכסוך, וסייעה לצבא לבנון בניסיונו לחסום את הדרך לביירות, על ידי הפצצה מספינות את העמדות הדרוזיות.

השלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההשלכות הפוליטיות של מלחמת ההרים היו מרחיקות לכת; הלחימה גרמה לאמין ג'ומאייל להיראות כמנהיג חלש וסקטוריאלי, אשר למרות היותו נשיא לבנון, אינו מתפקד כמנהיג כלל הלבנונים. בנוסף, מרבית התושבים הנוצרים של אזור הרי השוף, המהווה חלק ממרחב הר הלבנון, אולצו לעזוב אזור שהיה בעל נוכחות ורוב נוצרי במשך מאות שנים. כמו כן, הלחימה ניפצה את המיתוס של לבנונים רבים, כי מלחמת האזרחים הסתיימה ב-1976, והלחימה מאז נבעה מהמעורבות הסורית או הישראלית.