מנהל התקן
מנהל התקן (או דרייבר, מאנגלית: Driver) הוא תוכנית מחשב המאפשרת לתוכנית מחשב אחרת, לתקשר עם חומרה כלשהי או עם תוכנה אחרת הפועלת בפורמט שונה באמצעות מימוש הממשק שלה ומתן API לעבודה מולו.
מטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המטרה המרכזית של מנהלי התקן היא הפשטה, הסתרת מידע ומודולריות. מנהל ההתקן מהווה מעין חוצץ בין תוכניות המחשב העושות שימוש בחומרה מסוימת, לבין אותה חומרה. ההפרדה הזו טובה למטרות הבאות:
- נחסכת מתוכנית המחשב הבעייתיות של תקשורת ישירה עם חומרה. במקום זאת התוכנית עושה שימוש ב־API של ההתקן.
- הדבר מקל על יצרני חומרה שונים לייצר רכיבי חומרה. כל יצרן חומרה מספק מנהל התקן עם החומרה שלו. כל עוד מנהל התקן זה נותן את אותו API הדבר שקוף לשאר התוכנות.
- הדבר מקל על שדרוגי חומרה. אין בעיה להחליף מוצר חומרה, במוצר יעיל יותר, מהסיבות הנ"ל.
מנהל התקן מספק API מוגדר. אם קיימת תוכנה המהווה תקן, כמו מערכת הפעלה, אזי יצרני אותה תוכנה קובעים את ה־API הנ"ל, ויצרני החומרה הם אלה שצריכים להתאים עצמם.
לעיתים תוכנה מסוימת שהיא התוכנה הנפוצה ביותר בסוג התוכנה שלה (כמו AutoCad בתב"ם) היא זו שקובעת את התקן עבור סוג מסוים של מנהלי התקנים.
מצב שבו אין תקן עבור מנהל התקן נחשב לבעייתי ומקשה מאוד על הקישור בין חומרה לתוכנה. למשל כל תוכנת DOS השתמשה בתקן אחר עבור מנהל התקן למדפסות, דבר שחייב את המשתמש לעבוד עם מדפסות מסוימות בלבד או בהדמיה של מדפסת אחרת שאיפשרה לו להשתמש רק בחלק מהתכונות של המדפסת.
פיתוח מנהל התקן[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיתוח מנהל התקן נחשב אתגר למהנדסים משום שהוא משלב בין חומרה לתוכנה, ולכן דורש הבנה של שני התחומים גם יחד. מנהל ההתקן זוכה לרוב להרשאות מאוד חזקות במערכת, ולכן כל שגיאה עלולה לגרום להתרסקות. הדבר מקשה על תהליך ניפוי השגיאות.
