מנוחה נכונה (ספר)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | עמוס עוז |
| שפת המקור | עברית |
| סוגה | רומן |
| הוצאה | |
| הוצאה | עם עובד |
| תאריך הוצאה | 1982 |
| מספר עמודים | 382 |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 001060261, 003939459, 000880890 |
מנוחה נכונה הוא רומן על רקע חיי הקיבוץ בישראל של אמצע שנות השישים (1967-1965), פרי עטו של עמוס עוז. הספר יצא לאור בהוצאת עם עובד בשנת 1982. זוכה פרס ברנשטיין לשנת 1983.
כנהוג אצל עוז, מתרחש הספר במקום דמיוני אך מוחשי עד מאוד. אף-על-פי שקיבוץ גרנות בו מתרחש הסיפור לא היה קיים מעולם, מכניס בו עוז ריחות ומגעים מוכרים כל-כך, עד שאנו משתוממים כי אין היישוב מופיע בגאזטירים. מלאכה דומה עושה עוז בספרו אל תגידי לילה (כתר, 1994), בתארו בקווים עדינים אך רבי-עוצמה עיירה בנגב מוכרת עד להטריד אך חסרת-שם.
הדמויות העיקריות בספר הן:
- יולק ליפשיץ – מזכיר הקבוץ, חבר מפלגה ושר לשעבר.
- חוה ליפשיץ – אשתו המרירה.
- יונתן ליפשיץ – בנם, בן הדור השני ל'אבות המייסדים'.
- רימונה ליפשיץ – אשתו החולמנית.
- עזריה גיטלין – צעיר אידיאליסט המבקש למצוא את מקומו בקבוץ.
על הדמויות והתמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיפור העלילה המורכב, המתאר למעשה את חיי הקיבוץ לאורך שנתיים, נע סביב משפחת ליפשיץ ואורחם עזריה. יולק הוא מזכיר הקיבוץ, מבני הדור שבנה במו ידיו את הקיבוץ מתוך אמונה ואידאולוגיה. הוא מוצג כעת לפנינו בזקנתו ובנרגנותו, מלא צידקה ודורסנות, ניצב משתומם, מלגלג, מיואש ובז לדור החדש והנרפה. אותו דור חדש, אבוד, אינו מבין מהותה של אותה ציפייה ממנו, קורס תחת משא המיתיות שנושאים עמם הוריו הדינוזאורים. אותו דור מיוצג על ידי בנו של יולק, יונתן, הגומר אומר לנטוש את הקיבוץ ואת אשתו, רימונה, שגם היא איננה עשויה מאותו חומר שהקים חומות ומגדלים באישון לילה, שקועה בחלומותיה ובאינטראקציה מטושטשת עם הסובב אותה. חוה, אשתו של יולק, אותה אנו פוגשים לאחר עשורים ארוכים של חיים בצלו הארוך של חבר המפלגה, עשורים ארוכים ושקטים בהם אגרה ואספה עליו רעל שמטריף את דעתה. הדמות אשר מניעה את העלילה היא עזריה גיטלין, זר שמגיע אל הקבוץ בגפו, בראשו רעיונות וחלומות ובפיו דברים רבים. אישיותו הפטפטנית, הנלעגת לעיתים, הקדחתנית והתמימה בו זמנית, הכמהה לרצות והמורדת, מייצגת את צדו השני של הדור הצעיר, דורו של יונתן ליפשיץ. הדמות התוססת, הנדמית בתחילה כקריקטורה, נחשפת אט-אט ומורכבותה וסתירותיה מפעימים אותנו הקוראים. מעניין במיוחד יחסו של יולק לעזריה. על-אף שהוא, עזריה, מייצג כביכול את התכונות שהיה רוצה לראות יולק בבנו (נאמנות לרעיון הקיבוצי, חזון וכיוצא בזה), ניכר כי דברים רבים אחרים עומדים ביניהם.
על-אף ייחודן, ניתן לשייך את הדמויות בספר לאבות-טיפוס המופיעים בספריו של עוז שוב ושוב. יולק נושא עמו מקווי דמותם הדרקוניים של גיבורי אל תגידי לילה וקופסה שחורה, רימונה החולמנית שייכת לאותה דמות נשית עדינה שנקלעה אל בין גברים חזקים ומפגרים-רגשית (מיכאל שלי). אף דמות הישראלי המצליח בחוץ-לארץ, המופיעה בצורת ד"ר אלכס גדעון בקופסה שחורה, נוכחת כאן בזעיר אנפין בדמותו של טרוצקי הגולה במיאמי, אשר עוצמתו הכלכלית הופכת אותו, למורת הרוח, לאדם שנאלצים להזדקק לו. דמות הצעיר הלוחמני גלומה באודי, הסוחב מזכרות מחורבות הכפר הערבי הסמוך, הנושא את השם החמקמק שיח'-דאהר, שכרגיל, אף שהוא מוכר לנו עד מאוד, במפה איננו קיים. גם כאן, כבקופסה שחורה, מושלכים הקוראים הישר אל לב-ליבה של מערכת יחסים ותיקה, גדושת מטענים ומרירויות, סתורת אהבה-שנאה בין שני בני-זוג.
כרגיל, כוחו של עוז בתיאור דמויותיו החיות לנגד עינינו, המלאות, המורכבות, שאף אם נדמה לנו לרגע שהן קיימות כדי לייצג דבר-מה, מתברר לנו כי אין הן קיימות כדי לשרתנו. הן שם משום שזהו מקומן.
חיי הקיבוץ מוצגים בספר באור ביקורתי אך זהיר. תמונת חיי הקהילה הממושכים, הצפופים, הרוויים רעל – תמונה אשר מוכרת לנו כיום (וזכתה לאחרונה לתצוגה נוקבת בסרטו של דרור שאול אדמה משוגעת), לא הייתה אופיינית בראשית שנות השמונים. זהו גם סיפור על הטרגדיה הנצחית של מהפך-הדורות. גדולתו ביכולתנו, הקוראים, להבין את שני המחנות, להיות מסוגלים להזדהות ולרחם גם על קשיי-הלב, החלשים, הטועים.
הספר מציג את שינוי הערכים שעבר על חלקים בציבור הישראלי, בעיקר בקרב הדור הצעיר, החל משנות השישים, כאשר הערכים הקולקטיבים של העבר פינו מקום לדגש רב יותר על הפרט וצרכיו להגשמה אישית.
בסופו של הספר מקדיש עוז הערה: "בשנת 1959 הופיע רומן מאת דוד מלץ, על רקע חיי הקיבוץ, "השער נעול" שמו; חוטים אחדים קושרים את ספרי זה אל ספרו של מלץ; ודאי כבר היו דברים מעולם."
על כריכתו העברית של הספר הציור 16 בספטמבר מאת הצייר הבלגי רנה מגריט.
הספר תורגם לאנגלית, גרמנית, הולנדית, סינית, ספרדית, פינית, צרפתית, שוודית, איטלקית (על ידי אלנה לוונטל) ופולנית.
בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עובד למחזה על ידי פנינה גרי והוצג בפסטיבל עכו ב-1992.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אברהם בלבן, על "מנוחה נכונה" לעמוס עוז, בקורת ופרשנות 21 (דצמבר 1985), עמ' 53–68
- אבנר הולצמן, "ודאי כבר היו דברים מעולם" : בין עמוס עוז ודוד מלץ, על המשמר, דף לספרות ולאמנות, ג' באב תשמ"ב, 23 ביולי 1982, עמ' 6. חזר ונדפס בספרו: אהבות ציון : פנים בספרות העברית החדשה (ירושלים : כרמל, תשס"ו 2006), עמ' 581-587
- אבנר הולצמן, עוד על "מנוחה נכונה", עלי שיח, חוב' 21–22 (1984), עמ' 248 <על הקשר בין סיפורי הקיבוץ של עמוס עוז לבין ספריו של דוד מלץ
- דורית זילברמן, "מכשף השבט: עמוס עוז היפנוזה ומיסטיקה ביצירותיו", אור יהודה 1999
- אוריאל זוהר, בספרו הענקים וילדי השמש (ספר), מזכיר את ספרו "מנוחה נכונה" של עמוס עוז ומתכתב עימו.
- יהודה גזבר, ניתוח קצר ל'מנוחה נכונה'
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהודית אוריין, "יונתן שב הביתה", מאזנים נ"ה/3, אוגוסט 1982. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- אוריאל זוהר, מנוחה אחרת, מעריב, 22 באוקטובר 1982, המשך
- חיה הופמן, " הקצוות ושביל-הזהב: עיון ב'מנוחה נכונה' לעמוס עוז", דפים למחקר בספרות 3, 1986. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- נסיה שפרן, השתקפות פרשת ההליכה לפטרה בספרות העברית, עיונים בתקומת ישראל 9, 1999, עמ' 504–517
- מנוחה נכונה, באתר OCLC (באנגלית)
