מעשה מרכבה

תחריט המאייר את ספר יחזקאל מהמאה ה-16

מעשה מרכבה הוא כינוי לספרות אזוטרית, הקשורה לתורת הסוד היהודית או האוניברסלית. ספרות זו מופיעה לרוב בסמיכות למעשה בראשית. אזכורה הראשון היה בתקופת התנאים, והיא מהווה כיום חלק מספרות הפרדס ותורת הסוד. ניתנו לה לרוב שני פרושים מרכזיים: אלו הקושרים אותה עם ספרות מיסטית יהודית ייחודית, כדוגמת ספר היצירה; או לספרות והבנות פילוסופיות העוסקות במהות האל.

המילה "מרכבה" (במובן מרכב, מושב) התייחסה במקור למרכבת הכרובים מבית המקדש: הכרובים נחשבו כנושאים מעליהם את האל. בהמשך מתייחסת המילה בהשאלה למקום מושבו של האל.

ספרות מקור

ישנם כמה טקסטים שזכו לאפיון כספרות של "מעשה מרכבה". המוקדמים שבהם שאפו לסווג פרקים מסוימים מהתנ"ך ככאלו העוסקים במעשה מרכבה. כך ספר יחזקאל, המתאפיין לעיתים בדרכי ההנהגה של האל, זכה לכך שחלקים מסוימים בספר מכונים "מעשה מרכבה"; כגון פרק א'. כך ההתייחסות הראשונית לאפיון "מעשה מרכבה" מופיעה במשנה, מסכת חגיגה, פרק ב', משנה א'.

עיסוק במעשה מרכבה

המשנה (מסכת חגיגה, פרק ב', משנה א') קובעת שמותר ללמד מעשה מרכבה רק ל"יחיד" כאשר הוא "חכם ומבין מדעתו". בתלמוד בבלי (מסכת חגיגה, דף י"ד, עמוד ב') מובאים כמה סיפורים והתייחסויות העוסקים במעשה מרכבה, דברים הכלולים ב"כניסה לפרדס".

הגדרת מעשה מרכבה

המקור הראשוני המתייחס למושג "מעשה מרכבה" הוא במשנה (חגיגה ב,א). אולם מקור זה אינו מזהה במפורש מהו אותו 'מעשה מרכבה'. דברים אלו הובילו לגישות והגדרות שונות לדבר זה, וההוגים השונים מייחסים את הדברים בהתאם לגישתם היסודית.

הגישה המיסטית

הגישה המיסטית זיהתה את מעשה מרכבה בספרות ההיכלות והמרכבה, כגון ספר שיעור קומה. גישה זו, שאליה שותפים המקובלים, רואה את "מעשה מרכבה", כספרות יהודית, סודית וייחודית. כתוצאה מכך ספרות זו מיוחסת למערך הורשה ומסורת שהעבירו בסודיות את ענייני "מעשה מרכבה".

התנגדות

כמה התנגדויות הובאו ביחס לקביעה ש"מעשה מרכבה" הוא ספרות הסוד האיזוטרית. חלק מההתנגדויות הופנה במשמעותו לספרות זו, ולפרשנות הפשטנית שניתנה לטקסטים מסוימים. כך הרמב"ם כותב באחת מאגרותיו, שספר "שיעור קומה" מהווה כפירה מעצם היותו מגשים את האל. בנוסף, אף בדורות מאוחרים יותר הובאה התנגדות לספרות הספירות (עשר הספירות), כגון בתשובת הריב"ש.

הגישה הרציונלית

כפי שטען הרב יצחק טברסקי, ניתן לראות שהרמב"ם שאף רבות לאחד בין הפילוסופיה להלכה; אחד מהתחומים האלו היה בהגדרת "מעשה מרכבה" והקשרו לפילוסופיה. הרמב"ם בפירושו למשנה, מסווג את מעשה מרכבה כספרות המטאפיזיקה. בקביעה זו הוא מזהה את השיא הלימודי וההכשרתי בעיון פילוסופי, המהווה התעסקות במהות האל. בהמשך לתפיסה זו, הרמב"ם פוסק ששיא הלימוד התורני מהווה התעסקות במעשה מרכבה (משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות יסודי התורה, פרק ד' בסופו); ולכך הקדיש הרמב"ם את ספרו האחרון "מורה הנבוכים".

התנגדות

לגישתו הרציונלית של הרמב"ם ניתן למצוא התנגדויות רבות. כך לדוגמה הר"ן (בדרשותיו), טוען שספרות פילוסופית כגון זו שהציג הרמב"ם, אינה ייחודית יהודית, אלא היא ספרות אוניברסלית. לדעת הר"ן, ספרות סודית, צריכה להיות ספרות ייחודית.

משמעות מושאלת בעברית ישראלית

בעברית הישראלית משמש צירוף המילים "מעשה מרכבה" כביטוי המתאר תהליכים מורכבים. בפוליטיקה הישראלית רווח השימוש במונח כמבטא את המשא ומתן להרכבת הקואליציה זהו אחד משורה של מונחים שמקורם דתי וקיבלו בעברית המודרנית משמעות חילונית.

לקריאה נוספת

• גרשם שלום, פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, 1980

• David J. Halperin, The merkabah in rabbinic literature, American Oriental Society, 1980
• Ithamar Gruenwald, Apocalyptic and Merkavah mysticism, E. J. Brill, 1980