מצוק ההעתקים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מְצוּק ההעתקים הוא רצף של צוקים המצוי בשולים המערביים של בקע ים המלח – חלק הבקע הסורי־אפריקני המשתרע מדרום טורקיה ועד לדרום מפרץ אילת. המצוק עובר מרכס רמים בצפון, דרך בקעת הירדן ועד מצוקי הרי אילת. מצוק ההעתקים מתבטא במיוחד בקצה המזרחי של מדבר יהודה, ממערב לים המלח.

לרוב אורכו של מצוק ההעתקים ובמקביל לו, מצוי מצוק נוסף, רובו בשטח מדינת ירדן, ובאופן חלקי, גם בשטח מדינת ישראל, באזור הגולן. הטופוגרפיה של המצוק המזרחי הופכת אותו למאפיין גאוגרפי בולט כמעט לכל אורכו, בניגוד למצוק המערבי, הישראלי, הבולט בעיקר באזור מדבר יהודה.

המצוק נוצר יחד עם הבקע הסורי־אפריקני כתוצאה מתנועותיהם של הלוח הערבי ממזרח והלוח האפריקאי ממערב, ואשר התרחקותם זה מזה יצרה את השבר כולו.

גובהו המרבי של המצוק במדבר יהודה הוא 270 מטר מעל פני הים (מעל נחל קדם) וגובהו המינימלי 50 מטר מתחת לפני הים (מעל נחל קדרון). הפרש הגבהים בין ראש המצוק לבסיסו נע בין 250 ל־670 מטר. השיפוע חד מאוד. השיפוע המרבי הוא בן 73 מעלות (מעל נחל חצצון), והמינימלי 27 מעלות (באזור נחל רחף).

במרץ 2024 פורסם כי נמצא במצוק ההעתקים מטבע מתקופת מרד בר כוכבא.[1]

המצוק קיבל את שמו מסדרת ההעתקים שיצרה אותו.[2]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כתבי מודיעין News, מטבע נדיר מימי מרד בר כוכבא התגלה במדבר יהודה, באתר www.mnews.co.il, ‏24 במרץ 2024
  2. ^ ספי בן-יוסף, "אוג בראש פרסת סלע", "טבע וארץ", חוברת ל"ב 2 (ינואר 1990)


ערך זה הוא קצרמר בנושא גאולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.