מקבת'

מקבת'
Macbeth

שער המהדורה הראשונה מ-1623
כתיבה	ויליאם שייקספיר
דמויות	מקבת' הגבירה מקבת' המלך דנקן בנקו
מקום ההתרחשות	ממלכת סקוטלנד
תקופת ההתרחשות	המאה ה-11
מדינה	ממלכת סקוטלנד
סוגה	טרגדיה
הצגת בכורה	קיץ 1606
משך ההצגה	כשעתיים וחצי
שפה	אנגלית מודרנית מוקדמת

מקבת' (באנגלית: The Tragedy of Macbeth, מילולית: הטרגדיה של מקבת') הוא מחזה פופולרי והטרגדיה הקצרה ביותר שכתב ויליאם שייקספיר. המחזה שנכתב בין 1599 ל-1606 (ובשנה זו גם הועלה לראשונה), מוצג בתכיפות בתיאטראות מקצועיים ובתיאטראות חובבים ברחבי העולם. המחזה נקרא על שמו של מקבת', מלך סקוטלנד. ב-1847 כתב המלחין האיטלקי ג'וזפה ורדי אופרה בשם "מקבת'" בהשראת מחזהו של שייקספיר.

רקע

ציור של ויליאם רימר המתאר את הסצנה הראשונה של המערכה הרביעית במחזה מקבת'.

המחזה הוא ארכיטיפ של סיפור המתאר את הסכנות שבתשוקה לכוח ובבגידה בחברים. המחזה מבוסס במקצת על המהלכים ההיסטוריים של מקבת' מלך סקוטלנד כפי שתוארו על ידי הפילוסוף הסקוטי הקטור בויס. כתביו של בויס מכפישים במידה רבה את המלך מקבת'.

למחזה תכונות האופייניות למחזה מוסר. חוקרים מאמינים שהמחזה מאפיין את המחזות מהתקופה בכך שיש בו תמיכות רבות בשלטונו של המלך ג'יימס הראשון, ושהוא נכתב בין שנת 1603–1606. ישנן הוכחות לכך שהטקסט עבר שינויים נוספים על ידי תומאס מידלטון שהוסיף קטעים מתוך המחזה שכתב, "המכשפה" (1615). התוספות העיקריות הן של סצנה נוספת עם המכשפות ועם הקטה, סצנות שהיו פופולרית בזמנו של מידלטון. גרסאות מודרניות של המחזה בדרך כלל מציינות את התוספות הללו, שכוללות את כל הסצנה החמישית של המערכה השלישית ושל חלק מהסצנה הראשונה של המערכה הרביעית, כהוספות מאוחרות.

התפקיד של ליידי מקבת' נחשב לאחד התפקידים המורכבים ביותר לנשים בגלל הרגשות העזים והמגוונים שהוא דורש מהשחקנית.

שחקנים ואנשי תיאטרון רבים מתייחסים למחזה כמקולל, ועקב אמונה טפלה קוראים לו "המחזה הסקוטי" במקום לקרוא לו בשמו המקורי. לדמויות קוראים לעיתים מקרס (Mackers) וליידי מקרס (Lady Mackers). לפי האמונה הטפלה, אמירת שם המחזה בתוך אולם תיאטרון תוביל לכישלון ההפקה, ואף לפגיעה פיזית באנשי ההפקה.

תיאור העלילה

התרגום הראשון מהמחזה בעברית: מאת יהושע שטיינברג, הכרמל, 27 במרץ 1868. קיצור נמרץ של "אַל תּוֹסִיפוּ לִישֹׁן!... וּמֶקְבֶּת לֹא יֵדַע שְׁנָת לְעוֹלָם!" מתוך הסצנה השנייה בחלק 2.

את המחזה פותחות שלוש מכשפות המתכננות את פגישתן העתידית עם מקבת'. מקבת' ובנקו, גנרלים בצבאו של דאנקן מלך סקוטלנד, שבים משדה הקרב שם מנעו פלישת צבאות מנורווגיה ומאירלנד תחת פיקודו של המורד מקדונוואלד.

המכשפות מברכות לשלום את מקבת' ובנקו ומשמיעות בפניהם נבואות: המכשפה הראשונה מברכת את מקבת' כשליט של גלמיס (Thane of Glamis), השנייה קוראת למקבת' השליט של קודור (Thane of Cawdor), והשלישית מנבאת שמקבת' יהיה למלך סקוטלנד. לבנקו המכשפות מבשרות שצאצאיו יהיו מלכים. בעוד מקבת' ובנקו מהרהרים במשמעות הנבואות המכשפות נעלמות, ושליח מאת המלך (השליט של רוז) מבשר למקבת' כי מעתה הוא נהייה שליטה של קודור. בכך מתגשמת הנבואה השנייה (מכיוון שמקבת' כבר נושא בתואר השליט של גלמיס). כמעט מיד מקבת' נושא עיניו לכס המלוכה הסקוטי.

מקבת' כותב לאשתו, ליידי מקבת', ומספר לה על הנבואות. המלך דאנקן מחליט לישון בטירתו של מקבת', וליידי מקבת' יוזמת תוכנית לרצוח אותו על מנת לעזור לבעלה לעלות לשלטון. אף על פי שמקבת' מתנגד בתחילה למזימה, הוא לבסוף משתכנע.

בלילה, מקבת' רוצח את דאנקן, בעוד ליידי מקבת' מורחת דם על השומרים הישנים שנמצאים מחוץ לחדרו של המלך ומטמינה את הפגיונות בחדרם על מנת להפלילם. למחרת בבוקר לנוקס, אציל סקוטי, ומקדף, מושל פייף', מגיעים לטירה. שומר הסף פותח להם את דלתות הטירה ומקבת' מוביל אותם לחדרו של המלך, שם מגלה מקדף את גופת דאנקן. בהתקף זעם מזויף מקבת' רוצח את המשרתים לפני שהם מספיקים להכריז על חפותם. מקדף חושד במקבת'. בניו של המלך, מלקולם ודונלביין, חוששים לחייהם ובורחים, הראשון לאנגליה והשני לאירלנד. מכיוון ששני היורשים לכתר עזבו, מקבת' (הבא בשרשרת הירושה), מוכתר למלך סקוטלנד.

למרות הצלחתו, מקבת' חי בחשש בצל הנבואה שבנקו יהיה לאביהם של מלכים. בהאמינו שבנקו מהווה איום על שלטונו, הוא מזמין את בנקו ואת בנו, פליאנס, לנשף בטירתו ומבקשם ללון אצלו. מקבת' נפגש בחשאי עם רוצחים ומזמין את רציחתם של בנקו ופליאנס. הרוצחים משספים את צווארו של בנקו, אולם פליאנס מצליח לברוח מידיהם. בנשף, רוחו של בנקו מתיישבת בכיסאו של מקבת', אך איש מלבד מקבת' אינו מסוגל לראות את רוח הרפאים. התנהגותו המפוחדת ונאומו של מקבת' מרמזים על רגשי האשמה שלו.

מוטרד, מקבת' הולך למכשפות ומבקשן להתנבא שוב; הן מעלות באוב שלוש רוחות המזהירות אותו ממקדף, אולם מוסיפות שאף ילוד אישה לא מהווה סכנה עבורו, וששלטונו מובטח "עד אשר יער בירנם יצעד לכיוון טירתו". כיוון שמקדף בגלות, מקבת' מתנפל על טירתו של מקדף בהיעדרו ורוצח את כל הנוכחים, כולל את רעייתו, ליידי מקדף, וילדיו.

ליידי מקבת' הולכת בשנתה, ציור של יוהאן הנרי פוסלי.

בעקבות מעשיה, דעתה של ליידי מקבת' משתבשת, ותחושות האשמה משתלטות עליה. בסצנה המפורסמת היא הולכת בשנתה ומנסה, כביכול, לשטוף דם דמיוני מידיה.

באנגליה, מלקולם ומקדף מתכננים פלישה לסקוטלנד. מקדף מוביל צבא להתקפה על טירת דונסינן. לאחר שמקבת' מתבשר על מותה של ליידי מקבת' (סיבת המוות אינה ידועה, אולם מקובל להאמין שהיא מתאבדת) הוא נושא מונולוג ניהליסטי מפורסם. בינתיים, צבאו של מלקולם עובר דרך היער, כורת את ענפי העצים לשימוש כהסוואה, וגורם לאשליה כאילו היער עצמו צועד לעבר הטירה.

בזמן ההתקפה מקדף ומקבת' מתעמתים. מקבת' מאמין שמקדף אינו יכול לו, ומסתמך על נבואת המכשפות שאף ילוד אישה לא מאיים עליו. מקדף מכריז שהוא נולד בניתוח קיסרי, ולכן אינו "ילוד אישה". מקבת' מבין, מאוחר מדי, שנפל קורבן לכשל לוגי בהבנת הנבואה. במהלך הקרב עורף מקדף את ראשו של מקבת' מאחורי הקלעים, ובכך מגשים, למעשה, את נבואת המכשפות.

בסצנה האחרונה מוכתר מלקולם למלך סקוטלנד, מהלך המרמז על חזרת השלום לממלכה. אולם לצופים במחזה ידוע כי נבואת המכשפות לבנקו גם היא תתקיים, מכיוון שג'יימס הראשון היה, לפי הטענות, צאצא של בנקו.

נוסח המחזה

מקבת' הודפס לראשונה במהדורת הפוליו הראשונה שיצאה לאור בשנת 1623. הפוליו הוא המקור המוסמך היחיד של הטקסט. עובדה זו מצערת, שכן ישנם סימוכים לכך שהטקסט שונה מגרסתו המקורית של שייקספיר. חוקרים רבים מאמינים ששני שירים מאת תומאס מידלטון, שנמצאים גם במחזה "המכשפה", הוספו למחזה מאוחר יותר. בעקבות זאת, חוקרים רבים דוחים את כל הקטעים הכוללים את האלה הקטה ומגדירים אותם כלא אותנטיים וכהוספת עריכה ששייקספיר לא היה אחראי לה. חלקם מייחסים עריכה זו למידלטון. גם עם הכללת הסצנות עם הקטה, המחזה נחשב לקצר במיוחד, מה שמרמז כי מקור הטקסט בפוליו הוא מתקציר הפקה.

המחזה בישראל

מקבת' ובנקו פוגשים את המכשפות, ציור של תיאודור שסריו.

המחזה מקבת' הועלה מספר פעמים על במות ישראל. המחזה הוצג לראשונה בעברית, בתרגומו של אפרים ברוידא, בתיאטרון הבימה, ב-12 באפריל 1954. במאי ההפקה היה סנדרו מלמקוויסט ובתפקיד ליידי מקבת' שיחקה חנה רובינא.

התיאטרון הקאמרי העלה את המחזה ב-29 במרץ 1989, בבימויו של מיכאל גורביץ. הפקה זו השתמשה בתרגום חדש מאת מאיר ויזלטיר.

בשנת 1997 עלתה גרסת יחיד של רועי נווה בשם "המכשפות של מקבת - העלמות והמוות" בפסטיבל עכו בבימויו של אילן זיו. כחצי שנה לאחר מכן המשיכה ההפקה בגרסתה השנייה בשם "הזיות גורל" והציגה במרכז הפרינג' בבית ציוני אמריקה.

ב-6 בדצמבר 1994, שוב עלה המחזה בתיאטרון הבימה בבימויו של טובי רוברטסון. גם הפקה זו השתמשה בתרגומו של ויזלטיר.

תרגומו של ויזלטיר יצא במהדורת ספר בהוצאת עם עובד, בתוספת נספחים של אברהם עוז וויזלטיר עצמו.

ב-2008 הופקה גרסה חדשה למחזה בתיאטרון הפרינג' תמונע, בבימוי: לילך דקל-אבנרי, מוזיקה: קרני פוסטל ואסף אמדורסקי, שחקנים: לני שחף-בנאי / שרה כהן-סיבוני, סאלח בכרי, איריס ארז, שרון פרידמן, קרני פוסטל, אברום הורביץ.

ביוני 2009, במסגרת פסטיבל התיאטרון הבינלאומי הראשון של תל אביב, שנערך בתיאטרון הקאמרי, עלתה הפקה פולנית של המחזה, בביצוע תיאטרון ביורו פודרוזי מפוזנן.

ביולי 2013 העלה התיאטרון הקאמרי את המחזה, בבימוי עמרי ניצן, על פי תרגום מחודש של דורי פרנס, כשבתפקידים הראשיים שיחקו: גיל פרנק בתפקיד מקבת' ורותי אסרסאי בתפקיד ליידי מקבת'.

בשנת 2014 העלה תיאטרון האינקובטור גרסת היפ הופ/ספוקן וורד של המחזה בבימויו של עמית אולמן, ובתרגום ששת השחקנים: עומר הברון, עמית אולמן, דנה ידלין, דניאל שפירא, יפתח ליבוביץ' ויוסף אלבלק.

בשנת 2018 העלה תיאטרון גשר את המחזה "מקבת גרסה ללא מילים" בבימוי סרגיי זמליאנסקי ובהשתתפות אבי אזולאי ופיראס נסאר בתפקיד מקבת', רוני עינב בתפקיד ליידי מקבת' והנרי דוד בתפקיד המלך דנקן.

מקורותיו של שייקספיר

• "קורות אנגליה, סקוטלנד ואירלנד" מאת רפאל הולינשד, מבוסס על "1527 סקוטורום היסטוריה" מאת הקטור בוצ'ה.
• "תגליות הכישוף" מאת רג'ינלד סקוט.
• "חקר השדים, 1599" מאת ג'יימס הראשון, מלך אנגליה.
• מילותיו של מקבת' על אנשים וכלבים במערכה השלישית, סצנה ראשונה (91–100), מקורם, ככל הנראה, מהקוֹלוֹקְוִיּוּם של ארסמוס מרוטרדם.

מקבת' בתרבות

• בסדרה המצוירת "הגרגולים" הוצג בהתחלה מקבת' כאויבם של הגרגולים. הדמות עצמה מושפעת מהמחזה השייקספירי כאשר במפגש שלו עם המכשפות הוא ודימונה זכו לחיי נצח כשהוא החליף את נעוריו בזקנתה של דימונה. אחרי הפרק שבו הוא והגרגולים נפגשו עם המלך ארתור בפארק בניו יורק שבו נמצא האקסקליבר אחרי מאות שנים, הפך לטוב ואחד מתומכיהם של הגרגולים.
• ב-2015 יצא סרט קולנוע בשם "מקבת'" בכיכובו של מייקל פסבנדר.
• ב-2018 יצא עיבוד ספרותי למחזה באותו השם, שכתב יו נסבו. בספר בעיירה נורווגית דיסטופית של שנות ה-70, מקבת הוא קצין במשטרה המקומית ו״מלך סקוטלנד״ הוא ראש המשטרה אשר מנהל בפועל את העיר.
• ג'ואל כהן ביים ב-2021 סרט קולנוע בשם "הטרגדיה של מקבת'".

לקריאה נוספת

• אברהם עוז, ‏היצירה השקספירית, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2006, פרק י"ג - מקבת, אנטוניוס וקלאופטרה, קוריולנוס: השלטון ואיווּיי הפרט, עמ' 167 - 178
• גאורג ברנדס, טרגדיות שקספיר: המלט, מקבת, אותלו, ליר, עברית: מאיר איילי, הוצאת תרבות וחינוך, 1968
• מוטי לרנר. תכלית המחזאי הוצאת מופ"ת, 2015. פרק ג' עמ' 66–73

קישורים חיצוניים

• מקבת, באתר "שקספיר – מימין לשמאל" - אוסף דן אלמגור
• ויליאם שייקספיר, מֶקְבֶּת, תרגום: שאול טשרניחובסקי, באתר פרויקט בן-יהודה
• ויליאם שייקספיר, מקבת, תרגום לעברית: דורי פרנס, באתר "שייקספיר ושות'"
• ההצגה במלואה, בבימויו של מיכאל גורביץ', בתיאטרון הקאמרי, 29 מרץ 1989
• Classic Literature Library - גרסת HTML של המחזה
• Project Gutenberg : Macbeth - טקסט המחזה מפרויקט גוטנברג
• shakespeareNet - תקציר המחזה, סצנה אחר סצנה
• Slashdoc : Macbeth - מאמרים אקדמיים על מקבת'
• Sparknotes - כלי עזר ללימוד המחזה
• ויליאם שיקספיר (1564-1616.), מקבת', דף שער בספרייה הלאומית
• מקבת', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)